דן שיפטן

ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה

דן שיפטן (נולד ב-1950) הוא ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, ומרצה בכיר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה. הוא לימד במכללה לביטחון לאומי של צבא ההגנה לישראל ובמכללה לפיקוד ומטה.

דן שיפטן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1950 (בן 74 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע המדינה, היסטוריה פוליטית, מזרחנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שיפטן קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בשנת 1970[1], אך לדבריו את כישוריו המקצועיים רכש בכוחות עצמו במכון שלח ובמכון טרומן[2]. שיפטן שימש חוקר ומרצה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטה העברית ובמכללה לביטחון לאומי. ייעץ לדרג הפוליטי והמקצועי הבכיר במשרד ראש הממשלה, במשרד הביטחון ובמשרד החוץ. בתחילת שנות ה-70 החל שיפטן ללמד במכון שילוח של אוניברסיטת תל אביב[3]. בשנת 1978 צורף לוועדה המייעצת להסברה של משרד החוץ[4]. בשנת 1980 עבר לאוניברסיטת חיפה[5]. בהמשך שנות ה-80 עבר למכון טרומן של האוניברסיטה העברית[6].

עיקר עיסוקו הוא בהיסטוריה הפוליטית בת-זמננו של המזרח התיכון, תוך התמקדות ביחסי ישראל-ערב, במערכת היחסים הבין-ערבית ובמדיניות המעצמות באזור ויחסי הגומלין ביניהן[2].

מחקריו עריכה

בשנות ה-80 חקר שיפטן את יחסי ישראל, הפלסטינים ועבר הירדן[7], ובעקבות המחקר הוציא את ספרו, "האופציה הירדנית"[8]. שיפטן הדגיש את החשיבות של הבנת האופי הערבי בהבנת המזרח התיכון. הוא אמר[9]:

"צריך להבין תחילה איך הערבים מתייחסים זה לזה... כלל הוא בעולם הערבי: לא סופרים את המתים, כי לא אכפת להם. כולם שוחטים את כולם. אם אתה חלש, ישחטו אותך. ואם הם שוחטים זה את זה, איך אתם מצפים שיתייחסו לישראל?... במזרח התיכון אתה לא סומך אפילו על אמא שלך."

בספרו 'כורח ההפרדה' (1999) הסביר מדוע על ישראל לסגת מרוב שטחי יהודה ושומרון, כשהיא שומרת לעצמה את הזכות לפעול צבאית כדי למנוע התפתחותו והתחזקותו של כוח צבאי פלסטיני שעלול לפגוע בישראל באופן משמעותי.

שיפטן חוזר על תפיסות אלו גם בשנים האחרונות, וביתר שאת לאחר מלחמת 'חרבות ברזל'. לשיטתו, אין שום סיכוי ל"פתרון" הבעיה הפלסטינית ("פתרונות יש לתשבצים בלבד" הוא נוהג לומר), מהסיבה הפשוטה שמדובר בקווים מקבילים: התרבות היהודית-ציונית היא יצרנית, קונסטרוקטיבית, מוכנה לפשרה למען השגת יעדים מועדפים, והיא מבוססת על ערכים של לקיחת אחריות. היפוכו של דבר לגבי הלאומיות הפלסטינית שהיא כדבריו "חולה וברברית".[10] בהמשך ישיר לתמונת עולם זו, נוהג שיפטן למתוח ביקורת חריפה מאד על "הפרזיטיות" של המגזר החרדי בישראל, מזהיר מפני האפשרות שישראל היצרנית לא תוכל עוד לשאת על גבה את המגזר הזה, ומזכיר את סבו, יהודי שומר מצוות, שעל מצבתו הקפיד לכתוב שהוא מעולם לא נזקק לבריות.[11]

שיפטן מרבה להופיע בשלל ערוצי שידור, בעברית ובאנגלית.

ספריו עריכה

שיפטן פרסם כמה ספרים על הסכסוך הישראלי-ערבי ובהם:

  • הפוליטיקה של הלאומיות הפלסטינית, אוניברסיטת חיפה
  • אופציה ירדנית: היישוב היהודי ומדינת ישראל אל מול המשטר ההאשמי והתנועה הלאומית הפלסטינית, יד טבנקין, 1986
  • התשה: האסטרטגיה המדינית של מצרים הנאצרית בעקבות מלחמת 1967, הוצאת מערכות, 1989
  • יחסי ירדן-אש"ף-בשלב חדש: בעקבות מלחמת לבנון 1982-1984, יד טבנקין, 1985
  • ישראל והפלסטינים והדרך לשלום, יד טבנקין, 1990
  • כורח ההפרדה: ישראל והישות הפלסטינית, אוניברסיטת חיפה, 1999
  • פלסטינים בישראל: מאבקו של המיעוט הערבי במדינה היהודית, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2011
  • היעדים הלאומיים של ישראל: פרספקטיבה כוללת , הוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי והמכללות הצבאיות, 2021

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה