דעת אמת הוא ארגון אתאיסטי שפועל לעידוד יציאה בשאלה של חרדים ודתיים במדינת ישראל. הארגון מגדיר את מטרתו: "שחרור מהדת, לקידום הנאורות וההשכלה" ופועל מאז 1998, בראשות ירון ידען. הארגון טוען לסתירות בין הכתוב בתלמוד ובתנ"ך לבין הידע המדעי המודרני, ובאמצעות סתירות אלו מבקש להוכיח את משנתו העיקרית: "כתבי הקודש וההלכה אינם יצירה אלוהית כפי שגורסת המסורת היהודית, אלא יצירה אנושית". הכלי העיקרי שבו משתמש הארגון על מנת להציג סתירות אלו הוא הפצתם של קונטרסים (חוברות) בריכוזי חרדים: בישיבות, בכוללים ובבתי כנסת, וכן הצגת מידע באתר האינטרנט של הארגון.

דעת אמת
יושב ראש ירון ידען
תקופת הפעילות 1998–הווה (כ־26 שנים)
www.daatemet.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ייסוד הארגון עריכה

מייסד הארגון ומנהלו הוא ירון ידען. ידען חזר בתשובה בגיל 17, התחתן והקים משפחה חרדית בת שבעה ילדים. לאחר מכן יצא בשאלה וחזר להיות חילוני. בהיותו חרדי למד בישיבה בטבריה ובכולל ביישוב רכסים שליד כפר חסידים. על תפקידו בכולל ברכסים חלוקות הדעות: הוא מציג את עצמו כמי שהיה ראש כולל, ואילו אנשי רכסים טוענים שהיה מנהל אדמיניסטרטיבי בלבד וכשביקש להיות ראש כולל נענה בסירוב. מכאן החלה התרחקותו מהחברה החרדית[1].

אידאולוגיה עריכה

הארגון מעוניין להביא אנשים דתיים לקריאה ביקורתית של המקרא, החפה מן הפרשנות המסורתית, מתוך תמיכה בחילון וביציאה בשאלה. הארגון יוצא מנקודת הנחה כי התנ"ך לא נוצר בהשראה אלוהית, אלא הוא כולו יצירה אנושית. לשם הוכחת טענה זו, הוא מביא בחוברותיו אסופה המאגדת "סתירות" בין המדע לבין התנ"ך, בין חלקים שונים של התנ"ך ובין הפירושים המקובלים של חלקי התנ"ך השונים.

לטענת הארגון המקורות היהודיים הקלאסיים (בעיקר התנ"ך) עוותו, צונזרו ופורשו במזיד באופן מוטעה בידי הממסד הרבני מאז תקופת בית שני והלאה מסיבות פוליטיות, כך שהלקח המוסרי והתרבותי שמושאל מהם הגיע לידינו רק על ידי פרשנות לא יהודית. לדוגמה, הארגון מייחס את אי הימצאותה של ספרות חילונית מתקופות התנ"ך, התלמוד, הגאונים ועוד, להעֲלמה מכוונת שנעשתה בידי אותו "ממסד" – זאת בניגוד לדעות המקובלות, הטוענות כי מדובר בתהליך טבעי מכיוון שאלו מסמכים וקטעים שלא היו רלוונטיים לתקופה ולא היו בשימוש ועל כן כדרך הטבע "נעלמו". עוד טוען הארגון שהיהדות הרבנית דאגה להעלמת מציאותן ההיסטוריות של כתות יהודיות שונות ובכך שכתבה גם את ההיסטוריה היהודית.

הארגון מרבה לתקוף את המגזר החרדי, תוך טענה שזהו מגזר פונדמנטליסטי ובעלת תפיסת עולם פרימיטיבית, שלא תורם לחיים ולחברה במדינת ישראל. הארגון גורס כי על פי מודלים דמוגרפיים האוכלוסייה החרדית תהפוך לרוב האוכלוסייה היהודית בישראל, ועל כן הוא שם לו למטרה להפיץ את רעיונותיו דווקא בקרב האוכלוסייה החרדית, על מנת להחזירם בשאלה.

"דעת אמת" מתיימר לפתח שיטת פרשנות ייחודית, מדעית הומניסטית, ליהדות ומקורותיה, שלפיה נכתבות החוברות שאותן מפיצה העמותה. לדברי הארגון, את החוברות כותבים תלמידי חכמים הבקיאים במקורות היהודיים.

על פי אתר הארגון מטרתה של העמותה, החל משנת 2002, היא "להגיע לכל תושבי מדינת ישראל עם תוכנית רפורמות אזרחיות מעמיקה ונרחבת, שתעודד, בין היתר, את פיתוחה של התרבות הליברלית ואת ההתחדשות החברתית".

המאבק בין "דעת אמת" לבין הציבור החרדי עריכה

פעילותה של "דעת אמת" בקרב הציבור החרדי יצרה חיכוכים וכעס רב בקרב הקהילה החרדית, שאף הגיע לכמה וכמה התפרצויות שסופן בכתב אישום שהוגש נגד הארגון. על פי אתר האינטרנט "חופש", שבו כותב ידען, חברי הארגון נהגו להתכנס בכל יום ראשון בשעה 19:45 בכניסה לרחוב רבי עקיבא ולהיכנס לחלוקת חוברות וחומר אחר של העמותה לתושבים.

ב-14 בספטמבר 2005 הורשעו בבית משפט השלום בתל אביב ארבעה חברי "דעת אמת" בעבירה של הסגת גבול, לאחר ש"שנכנסו לחדרי הישיבה ובית הכנסת של הישיבה והניחו בהם קונטרסים על השולחנות, בין ספרי הלימוד וספרי הקודש, על המדפים, בארונות ועל ארון הקודש. כל זאת במטרה להעליב ולהקניט את הציבור הלומד והמתפלל בישיבה ואת מחזיקי המקום"[2].

בעקבות אותו אירוע הורשע גם ירון ידען בבית משפט השלום בתל אביב, בעבירת שידול להסגת גבול[3], בכך שבשנת 2001 שידל שלושה מתנדבים בעמותת "דעת אמת" להיכנס ללא רשות לישיבת חכמי לובלין בבני ברק ולהפיץ בה עלונים אשר אינם רצויים על ידי אנשי המקום. על טענתו של ידען כי מדובר בחופש הביטוי, אמרה השופטת כי הטענה שקולה לטענת אדם שיפלוש בכוח לתחנת שידור כדי לעשות פומבי לדעותיו, וינסה לחסות תחת עקרון חופש הביטוי. גם הטענה כי בית הכנסת פתוח לכל יהודי החפץ לבוא בשעריו, הבהירה השופטת, תקפה רק למי שבא להתפלל וללמוד, תוך כבוד לרוח המקום וכלליו. השופטת רביד הוסיפה וכתבה:

עמדת הנאשם, כאילו יש בחומר שהופץ דווקא כדי להחכים אותם תלמידי ישיבה, וכדי לחשוף אותם לדעות נוספות ולפלוגתאות, או עמדתו לפיה אין זה נכון שהפצת החומר באמת צריכה להרגיז את אנשי הישיבה, שכן בפועל קיים רעב לחומרים דוגמת אלה שהפיץ, הן עמֲדות שקשה להסכים עמן, והן אפילו מקוממות. בטיעון מסוג זה יש משום התנשאות ופטרונות שאינן במקומן. הוא אינו שונה לכאורה מאותה כפייה מחשבתית כנגדה יוצאים חוצץ אנשי חבורתו של הנאשם.

הסברת-נגד עריכה

ראש ישיבת ברכת יוסף, הרב יעקב סגל, פרסם חוברות ובהן טיעונים נגד טענותיו של הארגון. טענות הועלו גם באתר בשם "תיק ידען"[4]. הרב דב שטיין פרסם טיעוני נגד לקונטרסים של "דעת אמת" בסיוע אנשי מדע[5].

המאבק על מרכז ההרצאות הטלפוני עריכה

בשנת 2001 דעת אמת השיקה ופרסמה "מרכז הרצאות טלפוני" עבור הציבור החרדי. הקו הופעל על גבי רשת מירס, ולדברי ידען כעבור שלושה ימים ניתקה החברה את הקו בנימוק של לחצים מטעם הציבור החרדי. ידען ביקש את סיועו של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, אשר עזר לו לקיים פגישה עם מירס, בסיכומה שבה החברה לספק את השירות[6].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תא (ת"א) 207183/02 עמותת "אמת תורה ומדע בזמנינו" וירון ידען נ' עיתון "יום השישי" ואחרים, ניתן ב-8.9.05
  2. ^ פ (ת"א) 2623/03 מדור תביעות פלילי ת"א נגד איתן סלוניקו ואחרים
  3. ^ פ (ת"א) 2657/03 מדינת ישראל נ' ירון ידען, ניתן ב-18.9.05
  4. ^ תיק ידען
  5. ^ תשובות לקונטרסי "דעת אמת" – תת-אתר של אתר 'הסנהדרין'
  6. ^ ירון ידען, ניצחון במאבק למען חופש הביטוי והעיסוק, תיאור המקרה מאת יו"ר דעת אמת, אתר חופש