דרוויניזם כלכלי

דרוויניזם כלכלי מהווה חלק מדרוויניזם חברתי והוא שם כולל לתורות ותאוריות סוציולוגיות-כלכליות שהופיעו בסוף המאה ה-19, המבוססות על הנחות ביולוגיות אותן הגה חוקר הטבע והגאולוג האנגלי צ'ארלס דרווין. ההנחה המרכזית היא התרחשותה של מלחמת קיום בה זה שמתאים ביותר לתנאי סביבה יש לו סיכויים רבים יותר לשרוד, ולמי שמתאים פחות לתנאי הסביבה יש פחות סיכויים לשרוד, ולאחר זמן מה הוא עלול להיכחד.

בבסיס התאוריה, הצלחה ושגשוג כלכלי צפויים לחזור על עצמם בהיסטוריה הכלכלית עבור שחקנים חזקים ולהעלים משורות ההיסטוריה שחקנים חלשים.[1] המבקרים מקבילים את התאוריה הדרוויניסטית הכלכלית לקפיטליזם במובן השלילי שלו, וטוענים כי המאבק המתרחש על משאבים במחסור הוא אכזרי ופגום מבחינה מוסרית. התומכים בתאוריה הדרוויניסטית הכלכלית טוענים כי לתאוריות כלכליות אחרות יש כושר ניבוי חלש, לעומת תאוריות כלכליות דרוויניסטיות שלהן כושר ניבוי חזק יותר, בשל התייחסותן לתהליכי למידה ואינטראקציה בין שחקנים.

רקע עריכה

בבסיס התאוריה, שחקנים חלשים בתחום הכלכלה, בלתי רציונליים ובלתי יעילים ייעלמו מבלי להותיר חותמם. בניגוד לכך, שחקנים חזקים, רציונליים ויעילים יותירו חותם אבולוציוני וישפיעו על מחירי השוק בטווח העתידי.[2] לפי גישה זו, הנחות התנהגותיות בכלכלה ניתנות לצפייה וחיזוי אם בוחנים אבולוציונית תהליכים כלכליים והתנהגויות שחקנים. לדוגמה, הפקת תועלת ממקסום רווח של שחקן יחיד והתנהגות על פי שיווי המשקל של נאש הן הנחות התנהגותיות כלכליות אשר ניתנות לחיזוי.[3] סוכנים כלכליים לעיתים מודרכים על ידי כללים פשוטים לבחירת שווקים, אך בשל פשטותם הם לעיתים מטעים. כללים אלו מובילים לרווחים נמוכים יחסית ולא כפי שמצופה מהם להגדלת רווחים באופן מקסימלי. מתייחסים להתנהלות כזו כהתנהגות בלתי הולמת. כלכלן אשר צופה בהתנהגות כזו יכול לנתח האם ובאיזה מידה השחקן ניסה למקסם את רווחיו או להגיע לשיווי משקל נאש.[3] בשנת 1992, לורנס בלום (Lawrence Blume) ודייוויד איזלי (David Easley) הדגימו טווחים של שיווי משקל מגוונים, כשבטווח מצויים משקיעים מסוימים העתידים להצליח ואלו שמצויים מחוץ לטווח שיווי המשקל, הם היזמים שיכשלו. לדידם, הנסיבות הקשות ביותר של הדרוויניזם הכלכלי מתרחשות כאשר שוק כלכלי מאוכלס על ידי שחקנים שאינם רציונליים והמידע שברשותם הוא מגוון. כך הטווחים שמחוץ לשיווי המשקל גדלים, ורבים מהשחקנים יכשלו ולא ירוויחו במשחק הכלכלי.[4]
בשנת 1993 בא על פתרונו ויכוח רב שנים שקיים בקרב החוקרים בנוגע להשקפותיו של דרווין. במכתב שכתב בשנת 1872 לתומאס מלתוס עולה בבירור כי דרווין לא ייחס לתורתו פירוש חברתי או כלכלי ואף סלד מפירושים אלו.[5]

ביקורת על הדרוויניזם הכלכלי עריכה

דרוויניזם כלכלי משקף לעיתים ביקורת ושם נרדף לקפיטליזם במובנו השלילי, המכונה "קפיטליזם חזירי". המאבק שמתרחש בין אינדיבידואלים אנוכיים על משאבים המצויים במחסור או הבסת השחקנים החזקים את החלשים, מתואר כאכזרי, חסר רחמים ופגום מוסרית. מנגד, לדעת חוקרים מסוימים, הדיסציפלינה המדעית האבולוציונית השפיעה וקידמה את המחשבה הכלכלית המודרנית. לדידם, תאוריות כלכליות בדרך כלל מספקות ניבויים חלשים. במקרים אלו, מודל אבולוציוני כלכלי יכול לסייע ביצירת ניבוי חזק יותר, שכן הוא מתייחס לתהליכי למידה, אינטראקציה בין השחקנים ולא רק לרציונליות.[6]

נקודות ההשקה והדמיון בין תחומי הכלכלה לביולוגיה עריכה

לתחום הכלכלי והביולוגי יש נקודות השקה ודמיון, דבר שסייע לחוקרים להשתמש בעקרונות הביולוגיים לצורך הפריית ופיתוח תאוריות כלכליות:

  1. הגדרת יחידת הפעולה הבסיסית - בשתיהן הגדרת יחידת הפעולה הבסיסי, האינדיבידואל, משתנה ואינה חד משמעית. בתחום האבולוציה, בתחילת התפתחותו, הניחו החוקרים שיחידת הבסיס שעליה פועלת הברירה הטבעית הוא האורגניזם הבודד. אולם בהמשך סברו שזהו המין ובימינו מייחסים זאת לגן. בדומה, בכלכלה הגדרת השחקן כיום משתנה בהתאם לצורכי הניתוח. החל מהאדם כאינדיבידואל דרך משפחה, חברה, פירמה ומדינה.
  2. התנהגות אנוכית - בשני התחומי המניע את התנהגות יחידת הפעולה הבסיסית היא אנוכית. בתחום האבולוציה הביולוגית האנוכיות מתבטאת בשרידות האורגניזם ובתחום הכלכלה מקסום תועלות אישיות מבטא זאת.
  3. קונפליקטים מצמיחים סדר - בשני התחומים הקונפליקטים והמאבקים האנוכיים מצמיחים סדר. מהמאבק ההישרדותי בביולוגיה האבולוציונית צומחת התקדמות ושיפור מרשים בשרידות הגן. בכלכלה נוצרת הקצאה יעילה ביותר.[7]

תאוריות דרוויניסטיות נוספות בתחום הכלכלה עריכה

גישות שונות התפתחו בתחום, אשר כולן בוחנות כיצד הקונספט הדרוויניסטי יכול לעזור בפיתוח תאוריות כלכליות:

דרוויניזם כלכלי בתורת המשחקים עריכה

השילוב עם תורת המשחקים הוא פופולרי בימינו. על פי שילוב זה, מול סוכן כלכלי ניצבות שתי התנהגויות חלופיות. האפשרות הראשונה מכונה "אופטימיזציה". האפשרות השנייה מכונה "בחירה תחרותית". במודל זה מתבססים על ההנחה שהסוכנים הכלכליים, שהם השחקנים, הם רציונליים ובעלי מידע מלא. משמע, כל הידע הרלוונטי לקבלת ההחלטה פרוש בפניהם וידוע להם. בשלב הראשוני, לפני שהשחקנים התחילו לנקוט בפעולות כלשהם ובהתאם לידע שברשותם, הם תופסים את אפשרות האופטימיזציה כעדיפה ובוחרים לפעול לפיה. הסיבה לכך מצויה במעורבות של השחקנים בהחלטה, דרך שני תהליכי החשיבה אשר ישפיעו על הבחירה של השחקנים באפשרות זו:

  1. "מבט אל העתיד"- השחקן יבחר באפשרות האופטימאלית על סמך הרציונליות שלו ועל סמך ראיית העתיד. למעשה, השחקן מגבש לעצמו תחזית עתידית לדרך בה האפשרות האופטימאלית תבוא לידי ביטוי בעתיד. ראיית העתיד וחשיבה רציונלית הם הכלים אשר מסייעים בידיו לגיבוש ההחלטה.
  2. "מבט אל ההווה והעבר"- השחקן יבחר באפשרות האופטימאלית על בסיס למידה, התנסויות קודמות ותוצאותיה, כאשר הוא לוקח בחשבון את ההשלכות שהתרחשו בעבר כתוצאה מבחירה באפשרות האופטימלית או באפשרות הבחירה התחרותית.


בניגוד לבחירה באפשרות האופטימאלית, שהיא ישירה ומתבצעת על ידי שיקולו של הסוכן הכלכלי, בחירה באפשרות הבחירה התחרותית נובעת מגורמים חיצוניים שסובבים את הסוכן הכלכלי. החל מהדרך בה המערכת הכלכלית פועלת, דרך השינויים שנעשו בה על ידי מקבלי החלטות, אשר תעדפו לאורך השנים תחומים רבים ונתנו לתחום הכלכלי משקל יחסי בלבד. בעצם מדובר בבחירה חברתית עקיפה. הבחירה החברתית בין הבחירה האופטימאלית לבין הבחירה התחרותית נובעת מההצלחה הכללית היחסית של האנשים שבחרו בה בעבר ולא בשחקן אשר בוחר בה כעת. מכאן החיבור לדרוויניזם החברתי, פרי הגותו של דרווין. לפי התאוריה שלו וממצאיו, המערכת הביולוגית עובדת בצורה דומה; הבחירה והמעבר התורשתי של הגנים תלויה בחוזקם היחסי של האורגניזמים שבגופם הם מצויים. חשוב לציין כי צורות המחשבה אשר מטרתן להגיע לאפשרות האופטימאלית אינן בהכרח מבטיחות הצלחה. למרות ההסתמכות על עקרון הרציונליות, השחקנים עשויים לטעות בניתוחם וכמו כן מתקשים לבנות תחזית על בסיס ראיית הנולד באופן מושלם.[8]

דרוויניזם אוניברסלי עריכה

המונח נטבע על ידי ריצ'רד דוקינס בשנת 1983. התאוריה טוענת שעקרונות דרוויניסטים כווריאציה, ירושה, סלקציה וברירה טבעית משפיעים על תחומים ביולוגיים, אבולוציוניים ותרבותיים. מערכת הליבה מכילה את העקרונות של דרווין ומסבירה טווח רחב של תופעות ומערכות מורכבות, כולל מערכות כלכליות. דרך העקרונות הדרוויניסטים ניתן להסביר צורות אחרות של אבולוציה, המתייחסות להתפתחות לאורך ציר הזמן של אותן תופעות ומערכות. תפיסה זו גורסת כי שימוש מטאפורי בלבד במושגיו של דרווין היא שגויה ולמעשה מדובר בכלי שמסייע להבין את התהליך האבולוציוני ומסייע ללמידה והשתפרות.[9]

היפותזה מתמשכת עריכה

גישה נוספת פותחה על ידי אולריך ויט (Ulrich Witt) בשנים 2004–2005 ומכונה "היפותזה מתמשכת" או "השערת רצף". גישה זו טוענת כי בשלב מסוים בזמן, תורת האבולוציה איבדה מכוחה להסביר את ההתנהגות האנושית. לאחר תקופה של התנהלות מקבילה בין האבולוציה הביולוגית לאבולוציה התרבותית, האבולוציה התרבותית לבסוף יצרה צורות התנהגות אנושית שהובילו להפחתה בהשפעת הבחירה הטבעית ולהגדלת המגוון ההתנהגותי. צורות נוספות של שינויים אבולוציוניים התרחשו בתחום החופשי אשר הותירו בהיעדרן את המגבלות של תורת דרווין. בתהליך הזה יש המשכיות של האבולוציה מבלי לחפש הסבר דרוויניסטי לתופעות החדשות.[10]

ביבליוגרפיה עריכה

  • שפיגל, רן (2009). היד הנעלמה והברירה הטבעית. אודיסאה- מסע בין רעיונות, 2, 45-51.
  • Aldrich, H. E, Hodgson, G.M, Hull, D. L, Knudsen, T, Mokyr, J & Venberg, V.J. (2008). In defence of generalized Darwinism. J Evol Econ, 18 (577-596).
  • Cordes, Christian. (2006). Darwinism in economics: from analogy to continuity. J Evol Econ, 16 (529-541).
  • Johnstone, David. (2006). Economic Darwinism: who has the best probabilities? Theory and Decision, 62(47-96).
  • Matthews, R.C.O. (1984). Darwinism and economic change [electronic version]. Oxford Economic Papers, New Series,36,( 91-117)
  • Raymond, Williams. (2000). Social Darwinism. In Offer, John (ed), Herbert spencer: critical assessment, p. 186-198. Routledge.
  • Sloth, Birgitte & Whitta-Jacobsen, Hans. (2004). Economic Darwinism
  • Weikart, Richard. (1995). A recently discovered Darwin letter on social Darwinism. Isis, 86,609-611

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דרוויניזם כלכלי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Raymond, 2000, 186-188
  2. ^ Johnstone, 2006, 47-48
  3. ^ 1 2 Sloth & Whitta-Jacobsen, 2004,1
  4. ^ Johnstone, 2006, 48
  5. ^ Weikart, 1995, 609-611
  6. ^ שפיגל, 2009, 45- 48
  7. ^ שפיגל, 2009, 46
  8. ^ Matthews, 1984, 91-92
  9. ^ Cordes, 2006, 530-531
  10. ^ Cordes, 2006, 531