ויקיפדיה

האשליה הגדולה

סרט משנת 1937
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

האשליה הגדולה (בצרפתית: La Grand Illusion) הוא סרט משנת 1937 שביים במאי הקולנוע ז'אן רנואר (1894–1979), בנו של האמן פייר-אוגוסט רנואר, והוא נחשב על ידי מבקרים והיסטוריונים של הקולנוע כאחת מיצירות המופת של הקולנוע הצרפתי וכסרטו האהוב ביותר של רנואר. התסריט נכתב על ידי רנואר ושרל ספאק והוא נחשב לאחד מהסרטים הבולטים של הריאליזם הפואטי. צילומי הסרט נערכו בחלקו בטירת או-קוניגסבורג. בארצות דוברות האנגלית יצא הסרט תחת הכותר Grand Illusion.

האשליה הגדולה
La Grande Illusion
בימוי ז'אן רנואר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אלברט פינקוביץ (ללא קרדיט), פרנק רולמר (ללא קרדיט)
תסריט ז'אן רנואר, צ'ארלס ספאק עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה מרגרט רנואר, Renée Lichtig עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ז'אן גאבן, דיטה פארלו, פייר פרסניי, אריך פון שטרוהיים
מוזיקה ז'וזף קוסמה עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום כריסטיאן מטראס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Réalisation d'art cinématographique עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה במקור סרטי העולם להפצה בארצות הברית עבור מאגר הנתונים של האוסקר [1], מאוחר יותר סרטי יאנוס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 8 ביוני 1937
משך הקרנה 114 דקות
שפת הסרט צרפתית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אודות הסרט עריכה

הסרט יצא לאקרנים ב-1937 וזכה לתשבחות. בשנת 1970 נכלל הסרט ברשימות רבות כאחד מעשרת הסרטים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע.[דרוש מקור]

בשנת 1938 היה האשליה הגדולה לסרט הראשון בשפה הזרה שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. הסרט זכה לפרסים כסרט הטוב ביותר בשפה הזרה מאגודת מבקרי הקולנוע של העיר ניו יורק ומחבר הנאמנים הלאומי של המבקרים ב-1938.

לאחר זכיית הסרט ב-1937 בפרס בפסטיבל הסרטים של ונציה כ'מופע האמנותי הטוב ביותר', הצהיר שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס כי הוא אויב קהל הקולנוע מספר אחת והורה להחרים ולהשמיד את עותקיו. ב-1 באוקטובר 1940 נאסר הסרט להקרנה על ידי משרד התעמולה של הרייך. ב-1940, בזמן שהצבא הגרמני פלש לצרפת, תפשו הנאצים את העותקים והתשלילים של הסרט, בעיקר בגלל אופיו האנטי-מלחמתי ומה שפורש כביקורת אידאולוגית על גרמניה של ערב מלחמת העולם הראשונה.

במשך שנים רווחה הסברה כי העותקים הושמדו בפשיטת כוחות האוויר של בעלות הברית בשנת 1942, שהשמידו מעבדה מובילה מחוץ לפריז. ב-1958 התגלו מחדש העותקים של הסרט ושוחזרו על מנת להפיצם מחדש בתחילת שנות השישים. אז התגלה כי התשליל המקורי לא הושמד, אלא נשלח לברלין על מנת לשמרו בארכיב של הרייך.

בזמן כיבוש ברלין על ידי בעלות הברית ב-1945, היה ארכיב הרייך באזור הרוסי. כתוצאה מכך נשלחו התשלילים ביחד עם סרטים רבים אחרים לארכיב הסרטים הסובייטי במוסקבה. התשלילים הושבו לצרפת בשנות השישים. אולם, היות שאיש לא חשב שהתשלילים המקוריים שרדו, הם נותרו לא מזוהים במחסן בסינמטק בטולוז במשך למעלה משלושים שנה. הם התגלו מחדש בשנות התשעים, כשהועבר אוסף הניטרט של הסינמטק לארכיב הסרטים הצרפתי ב-Bois d'Arcy. לאחר מכן, שוחזר התשליל המקורי והופק כ-DVD של ה-criterion collection.

תמצית העלילה עריכה

במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, יוצאים לטיסה שני טייסים צרפתים: סרן דה בולדיו (פייר פרסניי) וסגן מרשל (ז'אן גאבן). מטרת הטיסה הייתה לבחון איתור מתצלומים מטושטשים של משימת סיור אווירית קודמת. הם נורו בידי הטייס והאציל הגרמני סרן פון ראושפטיין (אריך פון שטרוהיים). פון ראושפטיין מצהיר בעת חזרתו לבסיס כי הפיל מטוס צרפתי ומורה לאחד מן הכפופים לו לבדוק אם הטייסים הם קצינים, ואם כן, להזמינם לסעוד עמו ארוחת צהריים, טרם ישלחם כאסירים למחנה לשבויי מלחמה. במהלך הסצנה אנו למדים כי פון ראופנשטיין ובולדיו התוודעו זה אל זה בעברם - מובא תיאורה של ידידות, אם גם לא סולידריות, בתוככי המעמד העליון החוצה גבולות לאומיים.

דה בולדיו ומרשל מוצבים כאסירים בבית כלא לשבויי מלחמה, שם הם פוגשים ומתיידדים עם כמה מבני ארצם. מעט אחרי הגעתם הם לוקחים חלק בניסיון של חבריהם לחפור מנהרה מתחת למחנה כאמצעי להימלט. מיד כשהמנהרה מושלמת הם נאלצים להחליף מחנות, ומפאת מחסומי השפה אין ביכולתם ליידע את השבויים הבריטיים שבאו במקומם על קיומה של המנהרה.

במשך המלחמה מועברים בולדיו ומרשל למחנות שונים, והם מגיעים לבסוף לווינטרסבורן, כלא מבוצר השוכן בקרים. פון ראופנשטיין, שמאז פגישתם האחרונה נפצע בקרב והופך לנכה, הוא מפקד הכלא. וינטרסבורן, כך אומרים, היא מצודה בלתי ניתנת לבריחה. אולם, במהרה אנו לומדים שלבולדיו ולמרשל ישנה היסטוריה של ניסיונות בריחה עזי רוח.

בווינטרסבורן, בולדיו ומרשל פוגשים את רוזנטל (מרסל דליו), יהודי עשיר ששהה עימם קודם לכן בבית כלא אחר. השלושה מתכננים יחד את בריחתם. בולדיו שם לב לדרך בה מגיבים השומרים הגרמנים למצבי חירום וכך מגבש רעיון לבריחה. בולדיו מודה כי תוכניתם יכולה לשמש רק שניים, ומציע למשוך את תשומת לבם של השומרים הגרמנים כדי לאפשר למרשל ולרוזנטל להימלט. לאחר תסיסה בבית הסוהר מכנסים השומרים את כל העצירים בחצר המצודה, וקוראים בשמותיהם. כשמוקרא שמו של בולדיו הוא לא עונה והם מבינים שהוא נעדר. הוא דואג לכך שהשומרים ישימו לב לנוכחותו במרומי המצודה ומושך את השומרים למרדף אחריו. מרשל ורוזנטל מנצלים את ההזדמנות כדי לברוח דרך החלון.

ברצף האירועים הקדחתני שמתרחש אחרי כן, דוחקים פון ראופנשטיין ושומריו את בולדיו לפינה. פון ראופנשטיין מתחנן לפניו כי יסגיר עצמו. דה בולדיו מסרב, ופון ראופנשטיין יורה בו באי רצון. פון ראופנשטיין סועד את בולדיו ברגעיו האחרונים. בולדיו מבטא את הרהוריו האחרונים. הוא מקונן על כך שתועלתם לחברה כבני אצולה תסתיים כשתיגמר המלחמה. הוא אומר שהוא מרחם על פון ראופנשטיין שיצטרך למצוא את תכליתו בסדר החברתי החדש.

הסרט ממשיך בהימלטותם של מרשל ורוזנטל במסע בו הם חוצים את אזורי הכפר של גרמניה, בתורם אחר נתיב חזרה לצרפת. רוזנטל נפצע ומאט את השניים, ושני הגיבורים מוצאים מקלט באסם של אישה גרמניה בשם אלזה (דיטה פארלו) שהתאלמנה במהלך המלחמה. אלזה מטפלת בשני הנמלטים בעין יפה ומרשל מתחיל להתאהב בה. ברם, הוא ורוזנטל נאלצים לעזוב לשווייץ ומשם לצרפת, על מנת לשוב ולהילחם במלחמה. רגע לפני שמסתיים הסרט, פטרול של כיתת חיילים גרמנים מבחין בשני הנמלטים חוצים את העמק עטוי השלג. החיילים יורים לעברם ומחטיאים. אולם, מפקד הפטרול מורה לחיילים להפסיק לירות, מאחר שנדמה היה שהם חצו את הגבול השווייצרי הבלתי נראה בעמק מכוסה השלג המשתרע מתחתם.

נושאים פוליטיים והיסטוריים עריכה

באשליה הגדולה משתמש הבמאי ז'אן רנואר במלחמת העולם הראשונה (1914–1918) כעדשה שדרכה הוא מתבונן באירופה, בעודה משקיפה על חזיון התעתועים של עלייתו של הפשיזם, במיוחד בגרמניה הנאצית, ואימתה הממשמשת ובאה של מלחמת העולם השנייה (1939–1945). רנואר מותח ביקורת על הפוליטיקה והאידאולוגיה בת זמנו ומעלה על נס את האנושות האוניברסלית, שמתעלה מעל גבולות לאומיים וגזעיים ולאומנות קיצונית. רנואר מציע כי ניסיונותיהם המשותפים של בני האדם יגברו על מחלוקת פוליטית והתבטאותו המוקצנת: המלחמה.

רנואר מספר בעצמו אודות המסר של הסרט, זאת בראיון שנערך בזמן הפצתו המחודשת של הסרט בשנות השישים המוקדמות. "(האשליה הגדולה) היא סיפור אודות מערכות יחסיהם של בני האדם. בטוחני כי סוגיה זו היא כה חשובה כיום, שאם לא נפתור אותה יהא עלינו פשוט להגיד 'להתראות' לעולמנו היפהפה".

מעמדות עריכה

הסרט האשליה הגדולה בוחן את מערכות היחסים בין מעמדות חברתיים שונים באירופה.

שתיים מן הדמויות העיקריות הן אריסטוקרטים: דה בולדיו (פרשניי) ופון ראופנשטיין (פון שטרוהיים). הם מוצגים כדמויות קוסמופוליטיות שהתחנכו בתרבויות רבות ובקיאות בשפות שונות. רמת חינוכם ומסירותם למוסכמות והטקסים החברתיים גרמה להם לחוש קרובים יותר זה לזה, מאשר לאנשים בני המעמד הנמוך ממדינותיהם. הם חולקים ביניהם חוויות חברתיות דומות: סעודה במסעדת מקסים שבפריז, תינוי אהבים עם אותן הנשים ואפילו הכירו זה את זה דרך היכרות. הם משוחחים זה עם זה בצרפתית ובגרמנית ברשמיות ובכבדות וברגעים של שיחה אישית אינטימית, נמלטים לתוך האנגלית, כאילו על מנת להסוות את תגובותיהם מעמיתיהם בני המעמדות הנמוכים.

רנואר מראה את ירידתה של האצולה מגדולתה, כשבמקומה עולה סדר חברתי חדש, שמובל בידי אנשים שלא נולדו למעמד הגבוה. הוא מדגיש כי מעמדם אינו מהווה כיום מרכיב הכרחי לפוליטיקה הייחודית של אומותיהם. הן וון ראופנשטיין והן דה בולדיו רואים בשירותם הצבאי כחובה, ורואים את המלחמה כממלאת תכלית, כך מתווה אותם רנואר כדמויות ראויות לתהילה, אולם טרגיות שעולמן נעלם, ושלכודות בתוך מערכת קודים וכללי התנהגות בחיים שנעשים במהירות נטולי חשיבות. שניהם מודעים לכך שזמנם עבר, אולם תגובתם למציאות זו שונה: דה בולדיו מקבל את גורלה של האצולה כשיפור חיובי, אולם וון ראופנשטיין אינו רואה זאת כך, ומקונן על מה שהוא מכנה "מורשת קסומה של המהפכה הצרפתית".

רנואר מנגיד את האריסטוקרטים עם דמויות בנות המעמד הנמוך כמו מרשל (גאבן), מכונאי מפריז שהוא פחות בקי בהלכות התרבות, ומאוחר יותר בסרט לא עולה בידו לתקשר כהלכה עם אלזה (פארלו) בגרמנית, ואף היא אינה דוברת צרפתית. עם זאת, למרות מחסום השפה, גם הדמויות בנות המעמדות הנמוכים חושפות לפנינו את המשותף להן כבני-אדם, שבניגוד למשותף שבין המעמדות הגבוהים, מבוסס על היסודות האנושיים הפשוטים ומתבטאים במפוחית הפה שהסוהר הגרמני נותן למרשל, בפרה של אלזה בה מרשל מטפל כשהיא נותנת לו תחושת בית מתוך זיכרון פרתו של סבו, בחג המולד המשותף, ומעל לכל באהבתם של אלזה ומרשל ובקשר המיוחד של רוזנטל ומרשל עם ילדתה של אלזה החוצות גבולות השפה.

המסר של רנואר מתברר ברגע שהאציל הצרפתי דה בולדיו מקריב עצמו, זאת על מנת ליצור הסחת דעת שתאפשר למרשל ורוזנטל, האנשים הפשוטים, להימלט. וון ראופנשטיין נאלץ לירות בדה בולדיו (מתוך חובה), צעד שדה בולדיו מודה שהוא מוכרח לעשותו מכורח הנסיבות. על כל פנים בקבלו את מותו הבלתי נמנע מתנחם דה בולדיו ברעיון ש"עבור העם הפשוט מוות במלחמה זו טרגדיה. ברם, עבורך ועבורי זוהי דרך טובה לסיים בה את חיינו". ומצהיר כי הוא מרחם על וון ראופנשטיין, שייאבק למצוא את מקומו בסדר החברתי החדש שנוצר. זאת בעולם שבו אבד הכלח על מסורותיו, מנהגיו ורקעו.

מושגי הכבוד והחובה של האריסטוקרטיה אינם נחלתם של המעמדות הנמוכים באירופה - אנשי היומיום והמשרתים את ארצותיהם רואים במלחמה כמעשה רמייה פוליטי חסר הכרה ומתאכזבים. ניתן להשוות את ביקורתו של הסרט על האידיאליזציה הרומנטית של החובה לסרט המוקדם במערב אין כל חדש (1930), המבוסס על הרומן בשם זה פרי עטו של אריך מריה רמרק.

גזענות עריכה

רנואר נוגע בקצרה בשאלת האנטישמיות באמצעות דמותו של רוזנטל, בן למשפחת בנקאים נובו-רישית, שהוא גם יהודי (השוואה ברורה למשפחת הבנקאות רוטשילד מצרפת). סוברים[דרוש מקור: מי?] כי רנואר יצר את הדמות על מנת להתעמת עם המערכה האנטי-יהודית הגואה, שנוהלה בידי ממשלתו של אדולף היטלר בגרמניה הנאצית. מעבר לכך, מיוצג רוזנטל כסמל של האנושיות החוצה גבולות מעמדיים. הוא חולק את האוכל שלו עם אחרים, כך שהוא ועמיתיו האסירים אוכלים היטב. באמצעות רוזנטל, מתריס רנואר כנגד הביקורת האנטישמית, בהצהירו על סטריאוטיפים יהודים כחסרי חשיבות.

סמל אניגמטי יותר של חלוקה גזענית הוא האסיר האפריקאי המופיע במחנה השני לכלואי מלחמה. הוא חי בקרבם של השבויים האחרים מבעלות הברית, ונדמה שהוא מתקבל על ידיהם. עם זאת, איש אינו מדבר עמו, אפילו כשהוא מנסה ליזום שיחה.

מלחמה עריכה

רנואר מחפש להפריך את הרעיון שניתן להשיג במלחמה הכול, או שניתן להשתמש בה ככלי פוליטי לפתירת בעיות על מנת ליצור עולם טוב יותר.

האשליה הגדולה הוא סרט מלחמה ללא תיאור כלשהו של קרב. במקום זאת, האתר המוסרט הוא שבויים במחנה מלחמה, בו מצויים חיילים בני אומות רבות, החולקים ביניהם חוויות משותפות. רנואר משרטט מלחמה בה מתחולל ניסיון עקר. לדוגמה אלזה, האלמנה הגרמניה, מראה למרשל ורוזנטל תצלומים של ושל אחיה שנהרגו בקרבות ורדן, ליז', שרלרוי, וטננברג בהתאמה. באופן אירוני היו קרבות אלו כמה מן הניצחונות הכי מכריעים של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. באמצעות התקן זה מפריך רנואר את המושג של גבורתו, כבודו או חובתו של אדם אחד פשוט כמחוללת אימפקט רב עוצמה על אירוע גדול. הדבר חותר תחת כוונתם האידיאליסטית של מרשל ורוזנטל לשוב לחזית, כך שעל ידי חזרה לקרב יעלה בידם לסיים את המלחמה.

כאחד מן האנשים הרבים בני המעמד הנמוך והעובד שלחמו במלחמת העולם הראשונה, תר רנואר אחר פתרון למשבר המלחמה בטרם הכוחות האירופיים יפתחו שוב במלחמה נואלת. בהתייחסו למלחמת העולם הראשונה כבזבוז ענק ואכזרי של חיי אדם וזאת עבור סיבות מפוקפקות, כמעט מגוחכות, הוא קיווה לפתרון שימנע חזרה על הקטל והשממון של מלחמה זו. ייתכן שתפקידו של מרשל בסרט היה גילום תפקיד מרכזי של המצע הפוליטי שצמח מהחזית הפופולרית (גוש המפלגות הפוליטיות השמאלניות שהגיח בזמן שהסרט יצא) בצרפת.

קרדיטים עריכה

צוות השחקנים עריכה

שחקנים אחדים לא נרשמו בקרדיטים של הסרט (כפי שהיה שכיח בסרטים מוקדמים) ובכללם:

צוות ההפקה עריכה

טריוויה עריכה

  • ז'אן רנואר היה טייס בשירות צבא צרפת במלחמת העולם הראשונה. השחקן ז'אן גאבן (כמרשל) לובש את מדיו של רנואר בסרט.
  • לפי זכרונותיו של רנואר, אף על פי שאריך פון שטרוהיים נולד בווינה שבאוסטריה (אז האימפריה האוסטרו-הונגרית), הוא לא דיבר הרבה גרמנית, ונאבק ללמוד את השפה בד בבד עם שורותיו בין סצינות הסרט.
  • אורסון ולס אמר פעם: "אם היה עלי לשמור סרט אחד בלבד בעולם, יהיה זה האשליה הגדולה".
  • בהיותו הסרט הראשון שמתאר בריחת אסירים במחנה שבויים, השפיעו סצינות באשליה הגדולה על סרטים אחרים באותה סוגה. במיוחד השפיעו על סצינות החפירה של שביל הבריחה בסרט הבריחה הגדולה (1963), מכיוון שסצינות המנהרה המתוארות ב'בריחה הגדולה' התבססו על אירועים אמיתיים שהתרחשו במחנה לשבויי מלחמה גרמני בו שהו טייסים שבויים מכוחות בעלות הברית (והתבססו על הספר שכתב הטייס הבריטי פול בריקהיל). אפשרי הדבר שסצינות המנהרה מ'האשליה הגדולה' עוררו באסירים השראה לתכנן ולחפור מנהרה בהשתמשם ברבות מהשיטות המתוארות ב'אשליה הגדולה'. יתר על כן, סצינות השבויים הצרפתיים השרים את המרסייז - ההמנון הצרפתי הלאומי - אשר עוררו את זעמם של שומריהם הגרמנים, עוררו השראה להצגה דומה של התנגדות פטריוטית בסרט קזבלנקה (1942).
  • בגרסה מוקדמת של התסריט הסכימו רוזנטל ומרשל להיפגש במסעדה בסיומה של המלחמה. בסצנה האחרונה בסרט חגגו כל הנוכחים את שביתת הנשק... אולם במקום האנשים הללו העמידו שני כיסאות ריקים לפני השולחן.
  • כותרת הסרט (בצרפתית La Grande illusion) מקורה ברב המכר משנת 1910 האשליה הגדולה אותו חיבר הכלכלן הבריטי וחתן פרס נובל לשלום נורמן אנג'ל. הספר איננו רומן עלילתי, אלא ספר עיון שטען כנגד עקרותה של המלחמה, היות שישנם אינטרסים כלכליים משותפים של האומות השונות.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא האשליה הגדולה בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האשליה_הגדולה&oldid=38456260"