הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1812
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1812 היו הבחירות השביעיות בארצות הברית. הן נערכו בין יום שישי, 30 באוקטובר עד ליום רביעי, 2 בדצמבר 1812, והתרחשו בצלה של מלחמת 1812. הן כללו מאבק בין הנשיא הדמוקרטי-רפובליקני היוצא ג'יימס מדיסון ודמוקרט-רפובליקני שפרש מהמפלגה, דוויט קלינטון, אחיינו של סגן הנשיא של מדיסון, ג'ורג' קלינטון. הפדרליסטים הפנו את תמיכתם אל קלינטון. למרות זאת, מדיסון נבחר מחדש בקלות, אבל זכה רק למעט יותר מ-50% תמיכה, כך שבחירות אלו היו הצמודות ביותר עד אז. אלו היו הבחירות הראשונות שהתרחשו בזמן מלחמה.
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1812 | |||||||||||
| 30 באוקטובר – 2 בדצמבר 1812 | |||||||||||
|
| ||||||||||
| מועמד | ג'יימס מדיסון | דוויט קלינטון | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית (נשיא)
|
המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית[א]
| |||||||||
| מדינת מוצא |  וירג'יניה
|
 ניו יורק
| |||||||||
| סגן | אלברידג' גרי | ג'ארד אינגרסול | |||||||||
| אלקטורים | 128 | 89 | |||||||||
| מספר הקולות | 140,431 | 132,781 | |||||||||
| אחוזים | 50.4% | 47.6% | |||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: ג'יימס מדיסון | |||||||||||
רקע עריכה
השפעות מלחמות צרפת המהפכנית הוחמרו במהלך כהונתו הראשונה של מדיסון, כשהבריטים והצרפתים התעלמו מזכויותיה הנייטרליות של ארצות הברית בים, והחרימו ספינות אמריקניות. הבריטים אף הכריחו את הימאים של הספינות המוחרמות לשרת בצי הבריטי. בנוסף לכך הם החזיקו מאחזים בריטיים בצפון-מערב ארצות הברית ותמכו באינדיאנים במלחמתם נגד ארצות הברית.
במקביל, חסידי ההתרחבות של ארצות הברית בדרומה ובמערבה חשקו בקנדה הבריטית ובפלורידה הספרדית, ורצו לנצל את הפרובוקציות כאמתלה לתפיסת שני השטחים. הלחץ נבנה ביציבות, וארצות הברית הכריזה מלחמה על בריטניה הגדולה ב-12 ביוני 1812. זה היה אחרי שמדיסון הועמד לבחירה מחדש על ידי הדמוקרטים-רפובליקנים אך לפני שהפדרליסטים בחרו במועמד שלהם.
בבחירות אלו השתתפה לראשונה לואיזיאנה, שהפכה למדינה בארצות הברית באפריל 1812. בבחירות השתתפו 18 מדינות.
מועמדים עריכה
המועמדים הדמוקרטים-רפובליקנים עריכה
ב-18 במאי, הוועדה הדמוקרטית-רפובליקנית בחרה בנשיא המכהן ג'יימס מדיסון מווירג'יניה למועמדה לנשיאות. בתור מועמד לסגנותו, שהתפנתה עקב מות סגן הנשיא ג'ורג' קלינטון כחודש קודם לכן, בחרה הוועדה במושל ניו-המפשיר ג'ון לנגדון, שוויתר על ההצעה מפאת גילו. במקומו בחרה הוועדה במושל מסצ'וסטס, אלברידג' גרי.
דמוקרטים-רפובליקנים מניו אינגלנד התנגדו לבחירת נשיא מוירג'יניה והעדיפו מועמד משלהם. בתחילה הם תמכו בג'ורג' קלינטון, אולם עוד לפני מותו ב-20 באפריל 1812, גילו המתקדם ומצבו הבריאותי הרע חיסלו את סיכוייו. לכן הם העדיפו את אחיינו, דוויט קלינטון.
כדי למנוע מאבק פנים-מפלגתי, חלק מחברי המפלגה הציעו לקלינטון להיות סגנו של מדיסון. דוויט החליט לחכות עד אחרי האספה בניו יורק. לאחר שמדיסון זכה במועמדות, המתיחות הייתה ברורה: רק 86 מתוך 134 סנאטורים וחברי קונגרס השתתפו. הם בחרו במושל ניו המפשייר ג'ון לנגדון כסגנו של מדיסון, אך עקב גילו המתקדם הוא ויתר. אספה שנייה בחרה בגארי אלברידג' ממסצ'וסטס, בן 68, לתפקיד.
חברי הוועדה מניו יורק תמכה בקלינטון כמעט פה-אחד. רבים חששו שהוא יפרק את המפלגה. פרוץ מלחמת 1812 הקשתה על מסע הבחירות של קלינטון, שרבים מתומכיו היו ניצים שהתנגדו לבריטים, אולם הפדרליסטים, אותם קיווה קלינטון למשוך לתמיכה בו, התנגדו למלחמה.
מועמדים פדרליסטים עריכה
לפני כניסתו של קלינטון, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ג'ון מרשל היה המועמד המוביל, ורבים חשבו שינצח בניו אינגלנד וגם בווירג'יניה וצפון קרולינה. עם כניסתו של קלינטון, הפדרליסטים הבינו שלא יוכלו לנצח בניו יורק, וחששו שהשתתפות בבחירות תוביל להכרעת בית הנבחרים בו שלט רוב דמוקרטי-רפובליקני, דבר שהיה מביא לבחירת מדיסון.
בעקבות כך החליטו הפדרליסטים לתמוך בקלינטון, אולם באספה שלהם בספטמבר, הם החליטו לא לתמוך באף מועמד. פדרליסטים רבים תמכו בקלינטון, אולם הרגישו שאם יעודדו אותו, הם יפגעו בו במדינות בהן הפדרליסטים לא היו פופולריים. מצד שני, ג'ארד אינגרסול, התובע הכללי לשעבר, הפך לסגנו של קלינטון מטעם הפדרליסטים. קלינטון תמך בכך כדי לזכות בתמיכת האלקטורים מפילדלפיה.
מועמדים פדרליסטים מובהקים עריכה
פדרליסטים אחרים לא תמכו בקלינטון בנוגע למלחמה. רופוס קינג, שהיה מועמד הפלגה הפדרליסטית לסגן נשיא ב-1804 ו-1808, ניסה להיות המועמד הפדרליסטי ולא הצליח. לעומת זאת, רבים כן הכניסו את שמו כמועמד פדרליסטי, והוא גרם לבעיות במסע הבחירות של קלינטון.
בווירג'יניה, קלינטון הוקע בידי המפלגה הפדרליסטית שתמכה בקינג, ובוויליאם ריצ'רדסון דיווי כסגנו. הם זכו ב-27% מהקולות. בניו יורק, הפדרליסטים ניצחו בבחירות למועצה המחוקקת, והחליטו לשלוח תומכי קינג לחבר האלקטורים. קואליציית דמוקרטים-רפובליקנים ופדרליסטים הצליחה למנוע זאת ושלחה תומכי קלינטון.
בחירות כלליות עריכה
הקמפיין של קלינטון השתנה לפי האזור. בצפון-מזרח ארצות הברית, קלינטון היה מועמד אנטי-מלחמתי. אך בדרום והמערב, שם היו מעט שהתנגדו למלחמה, קלינטון תמך באופן נחוש במלחמה. הבחירות התרכזו בניו יורק ובפילדלפיה. קלינטון ניצח בניו יורק, אולם לא הצליח לנצח בפילדלפיה והפסיד בבחירות. למרות הפסדו, הוא היה המועמד הפדרליסטי הטוב ביותר מאז ג'ון אדמס. המפלגה הצליחה לעלות בבחירות לקונגרס. תומכי קלינטון שהיו פדרליסטים סירבו במקרים רבים לעבוד עם דמוקרטים-רפובליקנים, וקלינטון נחשב בעיני רבים למועמד פדרליסטי, אף על פי שלא זכה במועמדות מטעם המפלגה. מדיסון היה הראשון מבין ארבעה נשיאים בהיסטוריה שנבחרו מחדש עם פחות אחוזי אלקטורים מבבחירות הקודמות: מדיסון זכה ל-69.3% מהאלקטורים ב-1808, אבל ב-1812 קיבל רק 58.7%. השלושה האחרים היו וודרו וילסון ב-1916, פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1940 וברק אובמה ב-2012. מדיסון היה גם הנשיא הראשון מתוך חמישה שנבחר מחדש עם אחוז קטן יותר מהקולות שקיבל בבחירות הקודמות, אף על פי שב-1812, רק שש מתוך שמונה עשרה מדינות בחרו אלקטורים לפי בחירות. הארבעה האחרים היו אנדרו ג'קסון ב-1832, גרובר קליבלנד ב-1892, פרנקלין רוזוולט ב-1940 וב-1944, ואובמה ב-2012.
האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה:
| המועמד לנשיאות | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| ג'יימס מדיסון | וירג'יניה | דמוקרטית-רפובליקנית | 128 |
| דוויט קלינטון | ניו יורק | פדרליסטית | 89 |
| רופוס קינג | ניו יורק | פדרליסטית | 0 |
| המועמד לסגנות הנשיאות | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| אלברידג' גרי | מסצ'וסטס | דמוקרטית-רפובליקנית | 131 |
| ג'ארד איגרסול | פנסילבניה | פדרליסטית | 86 |
| וויליאם ריצ'רדסון דיווי | קרוליינה הצפונית | פדרליסטית | 0 |
- שלושה אלקטורים הצביעו לקלינטון, אך הצביעו לגרי כסגן הנשיא.
בחירת האלקטורים לפי מדינות עריכה
| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | קנטקי, מרילנד, טנסי |
| כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות | ניו המפשיר, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | קונטיקט, דלאוור, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, ניו ג'רזי, ניו יורק, צפון קרולינה, דרום קרולינה, ורמונט |
| שני אלקטורים נבחרים על ידי המצביעים, שניים על ידי מחוזות בחירה | מסצ'וסטס |
קישורים חיצוניים עריכה
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1812, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אף על פי שנחשב למועמד של המפלגה הפדרליסטית, קלינטון רץ כדמוקרט-רפובליקני ולא קיבל את המועמדות של הפדרליסטים, שלא הגישו מועמד. זה לא מנע תמיכה מצד הפדרליסטים בפנסילבניה, אבל הוא זכה גם לתמיכה של הדמוקרטים-רפובליקנים בניו יורק