הבריחה למצרים
הבריחה למצרים הוא אירוע המתואר בבשורה על-פי מתי[1] שבו ברח יוסף, אבי ישו יחד עם משפחתו למצרים, לאחר שהוזהרו שהורדוס עומד להרוג את כל התינוקות באזור בית לחם. האירוע מתואר באמנות הנוצרית כחלק מתיאורי חיי ישו.
בברית החדשה עריכה
תיאור הבריחה מופיע רק בבשורה על פי מתי. על פי הבשורה, כששלושת האמגושים הגיעו לחפש את ישו, הם פגשו בהורדוס וסיפרו לו ש"מלך היהודים" עומד להיוולד בבית לחם. הורדוס שואל אותם מתי נראה הכוכב המבשר על לידת המשיח ואיפה הוא עומד להיוולד. מיד לאחר ביקורם אצל מרים וישו, נגלה מלאך ליוסף ומצווה עליו לברוח למצרים ולהישאר שם עד שיורה לו המלאך לחזור, כי הורדוס רוצה להרוג את התינוק. מיד קם יוסף ובאותו לילה לקח את אשתו ובנו למצרים, שם נשארו עד מות הורדוס.
לאחר מות הורדוס, שב ונגלה המלאך ליוסף ואומר לו שאלו המבקשים להרוג את הילד מתו וכי עליו לחזור לארץ ישראל. כיוון שיורשו של הורדוס היה בנו ארכלאוס, לא חזר יוסף אל יהודה, אלא אל הגליל, לנצרת.
מתי מקשר את הסיפור לכמה נבואות מהברית הישנה על מנת להוכיח את אמיתות שליחותו של ישו. הוא מצטט את הנביא הושע בפסוק "ממצרים קראתי לבני"[2] כדי להראות שבן האלוהים ייקרא לבוא ממצרים. את תיאור טבח החפים מפשע הוא מסיים בהערה "אז נתקיים הנאמר בפי ירמיהו הנביא: קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על-בניה, מאנה להנחם כי אינם"[3]. את המעבר של יוסף ומשפחתו לנצרת הוא מסיים "למען יתקיים הנאמר על-פי הנביאים כי נצרי יקרא לו"[4], אם כי פסוק כזה לא מופיע בתנ"ך.
מקורות חוץ-קאנוניים עריכה
בעוד מתי לא מפרט על המאורעות בדרך למצרים, על השהות בה ועל הדרך חזרה, בשורות אפוקריפיות שונות מרחיבות על כך. הן מספרות על מפגש עם שני הגנבים שנצלבו עם ישו, על פסלים שנשברו לפניו והתפוררו ועל נביעת אפרסמון מעץ סרק[5].
במצרים קיימות מספר כנסיות ומקומות קדושים לנצרות, באתרים שעל פי המסורת שהתה בהם המשפחה הקדושה. האתר הידוע שבהם הוא הכנסייה הקופטית "סרגיוס ובכחוס הקדושים" שנקראת גם "אבו סרגא"[6]. על פי המסורת, הכנסייה בנויה באתר בו התגוררה המשפחה הקדושה תקופה מסוימת בעת שהותה במצרים.
באמנות עריכה
הבריחה למצרים היא נושא פופולרי לציורים על חיי ישו, כשרבים מהציורים מראים את מרים רוכבת על חמור ומחזיקה את ישו, כשיוסף מוביל את החמור. הצגה זו שאולה מהתיאור הביזנטי למסע של יוסף ומרים לבית לחם[7]. מהמאה ה-15 ואילך הציגו בדרך כלל הציורים באמנות מערב אירופה, את המשפחה הקדושה נחה בעת המסע, פעמים רבות עם מלאך או נער צעיר. בציורים מוקדמים של אותה תקופה נראים ברקע הניסים המסופרים בבשורות האפוקריפיות, כחלק מציורי נוף שנעשו פופולריים אז. הניסים המצוירים כוללים את הפסלים שנשברו לפני ישו, עץ דקל שצמח כדי שיוכלו לאכול מפירותיו, עץ אפרסמון שגדל בשבילם ושודדים שנמנעו מלשדוד אותם.
ציורים נוספים מראים את מפגשם של התינוקות ישו ויוחנן המטביל במצרים, כשהמפורסמים שבהם הם המדונה בין הסלעים של לאונרדו דה וינצ'י ו"המשפחה הקדושה פוגשת את יוחנן הילד" של רפאל[8].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מתי ב, 13-23
- ^ ספר הושע, פרק י"א, פסוק א'
- ^ ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק י"ד
- ^ מתי ב, 23
- ^ בשורת הילדות הראשונה של ישו, פרק 8
- ^ אתר הכנסייה
- ^ מוזאיקה של המסע לבית לחם
- ^ הציור בגלריה הלאומית של סקוטלנד