הגנת טווינקי

הגנת טווינקי (מאנגלית: Twinkie defense, מכונה לפעמים "הגנת העוגיה") הוא כינוי לעגני להגנה משפטית מופרכת או בלתי סבירה. אין מדובר בהגנה משפטית מוכרת בתורת המשפט, כי אם במונח עממי שנטבע על ידי התקשורת בעת סיקור משפטו של דן וויט, שנאשם בשנת 1979 ברצח חבר מועצת העיר סן פרנסיסקו הארווי מילק וראש העיר ג'ורג' מוסקונה. עורכי דינו של וויט טענו כי סבל מ"יכולת ירודה" כתוצאה מהדיכאון בו חש לאחר שפרש מתפקידו כחבר מועצת העיר סן פרנסיסקו. עוד נטען כי וויט הפסיק לצרוך מזון בריאות ועבר לדיאטה שהכילה בעיקר חטיפים עתירי סוכר (דוגמת עוגיות טווינקי), ועובדה זו הוצגה כסימפטום של הדיכאון שלו. התקשורת, שלא פירשה נכון קו הגנה זה, הציגה בעת סיקור המשפט את הטענה כי הסוכר שבמזון היה בעצמו הגורם ליכולת הירודה של וויט כטיעון המרכזי של ההגנה. דן וויט הורשע בהריגה.

המונח "הגנת טווינקי" מקורו בעוגיות טווינקי (בתמונה), חטיף אמריקאי פופולרי העתיר בסוכר

מקור המונח

הביטוי מקורו במשפט שנערך בשנת 1979 בארצות הברית, בו נאשם דן וויט, שוטר וכבאי שנבחר לכהן כחבר במועצת העיר סן פרנסיסקו, ברצח חבר המועצה הארווי מילק וראש העיר ג'ורג' מוסקונה בתאריך 27 בנובמבר 1978. במהלך המשפט העיד הפסיכיאטר הנודע מרטין בלינדר כי וויט סבל מדיכאון בעת ביצוע הפשע, וציין מספר עובדות שהעידו על מצבו הנפשי של וויט: הוא התפטר מעבודתו; הוא התנכר לאשתו; ולמרות שבדרך כלל הקפיד על הופעתו, אימץ סגנון לבוש מרושל. מעבר לכך, וויט, שבעבר הרבה לעסוק באימוני כושר והקפיד על תזונה בריאותית, החל לצרוך מזון מזיק ומשקאות ממותקים דוגמת קוקה-קולה. כהערת ביניים, בלינדר הזכיר תאוריות המצביעות על כך שמרכיבים מסוימים בתזונה עלולים להחריף תופעות קיימות של שינויים תכופים במצבי הרוח.

פסיכיאטר נוסף, ג'ורג' סולומון, העיד כי וויט "התפוצץ" והיה "במצב של טייס אוטומטי" בעת ביצוע הרציחות. ההגנה לא ניסתה לערער על העובדה כי וויט אכן רצח את מילק ומוסקונה, אך הצליחה - בעיקר בזכות עדותו של בלינדר ופסיכיאטרים אחרים – לשכנע את חבר המושבעים כי יכולתו של וויט לחשוב בצורה הגיונית הייתה פגומה או ירודה. המושבעים השתכנעו כי וויט לא היה מסוגל לתכנן את הרצח מראש (כוונה תחילה) ולכן לא ניתן להרשיע אותו ברצח. וויט הורשע בידי חבר המושבעים בהריגה. המחאה הציבורית שפרצה בעקבות פסק הדין הובילה למהומות ליל וייט.

יכולת פחותה

עוגיות טווינקי עצמן מעולם לא הוזכרו באולם בית המשפט במהלך משפטו של וויט, וכמו כן לא נטען כי וויט היה במצב של היפראקטיביות האופייני לעודף סוכר וביצע את הפשע כתוצאה מכך. ואולם, המונח השתרש בתודעה הציבורית בעקבות שימושם של עיתונאים במונח, מה שהוביל לפירוש השגוי של קו ההגנה בעיני הציבור, שיבוש אשר נפוץ גם היום. הביטוי אף הוזכר בסיום הסרט "מילק", סרטו של גאס ואן סנט משנת 2008 על חייו של הארווי מילק. בקטעי הבונוס במהדורת ה-DVD של הסרט "ימי חייו של הרווי מילק", סרט תיעודי המתעד את חייו ומותו של הארווי מילק, נכלל קטע בו עורכי דינו של וויט מסבירים את קו ההגנה המקורי שהציגו בבית המשפט.

הטיעון המשפטי האמיתי בו השתמשו עורכי דינו של וויט היה כי לוויט אחריות מופחתת בעת ביצוע הפשע (diminished responsibility) בשל מצבו הנפשי, והעובדה כי וויט צרך מזון תעשייתי ירוד ועתיר סוכר בתקופה שלפני ביצוע הפשע הובאה כסימפטום אחד מני רבים המעידים על מצבו הנפשי, ולא כגורם למצבו.

העיתונאי והסאטיריקן פול קרסנר העצים את משקל עוגיות הטווינקי בקו ההגנה, ומאוחר יותר אף טען כי המציא את הביטוי "הגנת הטווינקי". ביום שלאחר מתן פסק הדין, הפרשן הרב קיין כתב בטורו בעיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל" על התמיכה המשטרתית בוויט, איש משטרה בדימוס בעצמו, ועל "סלידתם של השוטרים מהומוסקסואלים" והזכיר בחטף את "הגנת שיגעון הטווינקי". כתבות שפורסמו לאחר המשפט הציגו את טיעוני ההגנה באופן לא מדויק, ושגו לטעון כי ההגנה הציגה את הצריכה של אוכל זבל כגורם לדיכאון של וויט או ליכולת הירודה שלו, במקום כסימפטום המעיד על הדיכאון ממנו סבל (וייתכן שאף הגביר אותו).

כתוצאה מהסיקור השלילי של משפט וויט ומקרים אחרים, המונח "יכולת ירודה" הוצא מספר החוקים של קליפורניה בשנת 1982 על ידי בית המחוקקים של קליפורניה, והוחלף במונח "תפיסת מציאות ירודה", המתייחס לא ליכולת לגבש כוונה לבצע את הפשע, אלא האם לנאשם היה המניע הדרוש לביצוע הפשע בו הוא מואשם. בנוסף, ההגדרות הקבועות בחוק בקליפורניה לכוונה תחילה ולזדון הדרושים על מנת להרשיע ברצח שונו על ידי בית המחוקקים עם החזרה להגדרות הנהוגות במשפט המקובל. בעת זו, המונח "הגנת הטווינקי" הפך להיות מקובל כל כך שחבר בית המחוקקים שטען בעד החוק נופף בידו בעוגיית טווינקי בעת הדיון.

שימוש בבית המשפט העליון של ארצות הברית

בזמן הצגת הטיעונים בבית המשפט העליון של ארצות הברית בתיק ארצות הברית נגד גונזלס-לופז באפריל 2006, התייחס השופט אנטונין סקאליה להגנת הטווינקי בקשר לזכותו של נאשם לבחור את עורך דינו: "[אם אני הנאשם,] אני לא מעוניין בעורך דין מוכשר. אני רוצה עורך דין שיוציא אותי זכאי. אני רוצה עורך דין שימציא הגנת טווינקי [...] אני לא מתייחס לעורך דין שממציא הגנת טווינקי כעורך דין מוכשר [...] אבל אני רוצה עורך דין שינצח עבורי."