הדוויג וייס

ציירת גרמנייה

הדוויג וייסגרמנית: Hedwig Weiß‏; 25 במאי 18601923) הייתה ציירת וגרפיקאית גרמניה, חברת הזצסיון הברלינאי. עבדה בעיקר בסגנון אימפרסיוניסטי.

הדוויג וייס
Hedwig Weiß
מתפרה
מתפרה
לידה 26 במאי 1860
קניגסברג, פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1923 (בגיל 62 בערך)
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Damenakademien München und Berlin und Malerinnenschule Karlsruhe עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, גרפיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אביה, ברנהרד וייס, היה תאולוג אוונגליסטי. אמה, הרמין הייתה ממשפחת אצולה. הם תמכו בהתעניינותה באמנות החזותית כבילוי, אך לא כמקצוע. היא וחברתה קתה קולוויץ קיבלו שיעורים בציור ותחריט אצל רודולף מאואר (1845-1905). מאוחר יותר למדה בברלין אצל קרל שטאופר-ברן ופגשה את חברתה לכל החיים מריה סלבונה. בשנת 1887 סיימה את לימודיה במינכן אצל לודוויג פון הרטריך, ופריץ פון אוהדה, שהשפיעו משמעותית על סגנונה.

לאחר 1888 שהיא שיתפה סטודיו בברלין עם אולגה בוזנסקה והפכה לחברה ב"איגוד הנשים האמניות בברלין" היא השתתפה בתערוכות שלהן ובסופו של דבר הצטרפה לוועד המנהל של הארגון. היא גם הציגה את עבודותיה בתערוכה השנייה של הזצסיון הברלינאי והציגה חמש עשרה פעמים בין השנים 1900–1913. תערוכה חשובה חלקית הייתה זו שהתקיימה בשנת 1907 במוזיאון הגרמני לספרים וכתיבה. הביקורות שקיבלה היו חיוביות ברובן.[1]

בשנת 1910 היא הפכה לאחת הנשים המעטות שהתקבלו כחברות בזצסיון הברלינאי.[2] במהלך מלחמת העולם הראשונה היא סיפקה איורים למגזין קריגזייט.

אביה נפטר בשנת 1918, והיא איבדה את התמיכה הכספית שהוא העניק לה. מותו יחד עם ההיפר-אינפלציה שבאה בעקבות המלחמה, הותירו אותה כמעט חסרת פרוטה. היא חלתה, נסוגה מהחיים הציבוריים ומתה בתאריך לא ידוע בשנת 1923.

עד מהרה היא נשכחה וחלק ניכר מעבודתה אבד. פרויקט מחקר באוניברסיטת קיל מנסה להתחקות אחר ציוריה ולהרכיב מחדש כמה שיותר.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הדוויג וייס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Weiß, Hedwig". In: Hans Vollmer (Ed.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Vol. 35: Waage–Wilhelmson. E. A. Seemann, Leipzig 1942, pg.328.
  2. ^ Mitglieder ab 1903