הולאגו חאן
הוּלָאגוּ (במונגולית: ᠬᠦᠯᠡᠭᠦ - חוּלֶגוּ; בפרסית: هولاکو خان, הולאכּו חאן; 15 באוקטובר 1218 - 8 בפברואר 1265) היה שליט מונגולי שכבש את רוב דרום מערב אסיה. הוא נכדו של ג'ינגיס חאן ואחיהם של מונגקה וקובלאי, והיה לחאן הראשון של הממלכה האילח'אנית, ששלטה באזור המזרח התיכון של ימינו.
 | |||||||
| לידה |
1217? האימפריה המונגולית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 1265 (בגיל 48 בערך) מראגה, השושלת האילח'אנית | ||||||
| מקום קבורה |
 ג'זירה שאהי (אנ'), איראן | ||||||
| בן או בת זוג |
דוקוז חאתון Öljei Khatun Guyuk Khatun Qutui Khatun | ||||||
| שושלת | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
מסעותיו עריכה
הולאגו נבחר ב-1255 בידי אחיו מונגקה (הח'אקאן המונגולי) להיות ממונה על השלמת הכיבוש וההרס של המדינות המוסלמיות בדרום מערב אסיה. תוכניתם כללה את שעבודם של הלורסטנים של דרום פרס, חיסול החשישיון והריסתן של ח'ליפות עבאס, השושלת האיובית בסוריה והממלכה הממלוכית במצרים.
הולאגו יצא ממונגוליה מלווה בכוח צבאי עצום, והביס את הלורסטנים ללא מאמץ רב. לאחר מכן התפנה הולגו לחיסולה של כת האסמאעילים השיעים שישבו בשרשרת מבצרים מאזור אפגניסטן ועד סוריה. כת זו הטילה את חיתתה על כלל מדינות האזור במשך שנים, כתוצאה מהמוניטין שיצא להם כמתנקשים מיומנים. חרף מספרם המועט הם נחשבו כיריב רציני, ולכן בשלב הראשון יצאו המונגולים כנגדם, כבשו את מבצריהם ושלחו את האדון הגדול למונגוליה, שם הוצא להורג בפקודתו של מונגקה.
כיבוש בגדאד עריכה
ערך מורחב – נפילת בגדאד (1258)
מטרת המונגולים הבאה הייתה בגדאד, אותה תכננו לכבוש למעלה מעשר שנים. הח'ליף אל-מסתעצם סירב להיכנע, וקיבל מסר מהולאגו במילים אלה:
- "כשאוביל בזעם את צבאי אל בגדאד,
- אם תיחבא בשמים או בארץ,
- אגרור אותך מטה מהרקיע
- אשליך אותך באוויר כלביא
- לא אותיר אדם חי בממלכתך
- אשרוף את ביתך, את אדמתך, אותך
- אם רצונך להציל את חייך ואת חיי משפחתך היקרה,
- הקשב בתבונה לעצתי, ולא - תחזינה עיניך ברצונו של האל"[דרוש מקור]
החליף לא הגיב כראוי לפלישה המונגולית (שנת 1258), והגן על העיר בדלילות. הולאגו הורה לכוחותיו לא לפגוע בחלקים מסוימים באוכלוסייה - בעיקר נוצרים ומשכילים - עקב שיקולים מעשיים (צורך בבעלי מלאכה) ושיקולים דתיים (אשת הולאגו, דוקוז ח'אתון, הייתה נוצרייה נסטוריאנית) אך למרות זאת הרגו המונגולים לפחות רבע מיליון בגדדים (מחקרים עכשוויים מעריכים כי המספר קרוב יותר ל-800 אלף). החליף עצמו נרצח בידי הולאגו, כשהוא עטוף בשטיח ונרמס בידי סוסים. בספרו של מרקו פולו נכתב כי הולאגו הרעיב את החליף למוות, אך אין עדויות נוספות המצביעות על כך. שיטת הריגה זו שימשה לאו דווקא ממניעים סדיסטיים, אלא משום שעממי הערבות ייחסו דם קדוש לשליטיהם (תכונה הנקראת "קות") ולכן נמנעו מלשפוך את דמם של שליטים.
הרס החליפות הוביל לחורבנה של עיראק - שלא חזרה מעולם להיות המרכז התרבותי שהייתה עד אז. המדינות השכנות מיהרו להפגין את נאמנותן להולאגו, והמונגולים פלשו לסוריה ב-1259 כשכוחות סיור מגיעים עד פאתי עזה. מותו הבלתי צפוי של מונגקה חאן (עקב שחמת הכבד) גרם לנסיגתם של המונגולים לפני כיבוש מצרים. בינתיים כרתו הממלוכים ברית עם הצלבנים ששלטו בחופי ארץ ישראל, והביסו את חיל המצב המונגולי בקרב עין ג'אלות.
אחרית ימיו עריכה
הולאגו שב לארצו ב-1262, רק על מנת להקלע למלחמת אזרחים עם כוחותיו של ברקה, אחיו של באטו חאן ולספוג תבוסה צורבת בקווקז ב-1263. הולאגו המיר דתו לבודהיזם והקים את השושלת האילח'אנית, ששלטה בפרס עד 1335. בנו אבקא תפס את מקומו לאחר מותו ב-1265.
קישורים חיצוניים עריכה
- הולאגו חאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| החאן הקודם: אין |
שליטי הממלכה האילח'אנית | החאן הבא: אבאקה חאן |