הומניזם דתי
הומניזם דתי הוא השקפה בפילוסופיה של המוסר המשלבת בין מנהגי דת להומניזם. ניתן להבין את ההומניזם הדתי גם כהומניזם ששילב לתוכו מנהגים דתיים, וגם כמסורת דתית שרק הושפעה מההומניזם.
ההומניזם בתחילת המאה ה-20 דחה את הרעיון של ידע שניתן מאלוהים, מוסר המבוסס על דת, ואת קיומם של כוחות על-טבעיים. עקב זאת, רבים מההוגים של ההומניזם ראו בו דת, וציפו שיכיל את התפקוד הכללי, את הטקסים, ואת ההנחיה הדתית שהדתות המסורתיות שואפות לספק. בחלקה השני של המאה ה-20 תנועת ההומניזם הדתי סבלה מהתנגשויות רבות גם עם קבוצות נוצריות קונסרבטיביות, וגם עם ההומניזם החילוני שנעשה לזרם המוביל בתנועה ההומניסטית.
היסטוריה עריכה
תחילת ההומניזם הדתי בשנות החמישים של המאה ה-18, כאשר אוגוסט קונט, אבי הסוציולוגיה, ייסד את הפוזיטיביזם וכינה אותה "דת של הומאניות".
בשנת 1853 נוסד בלונדון אחד מהניצנים הראשונים של הפעילות ההומניסטית הממוסדת, ארגון ושמו "התאחדות הדת ההומאניסטית". הארגון היה דמוקרטי וכלל נשים וגברים בבחירות להנהגתו, וראה לנכון את קידום את הידע במדעים, פילוסופיה ואומנויות.
תנועת "התרבות המוסרית" נוסדה ב-1876. אביה המייסד, פליקס אדלר, חשב עליה כעל דת חדשה שתשיל מעליה את הדוגמות הלא מדעיות בעליל של הדתות המסורתיות תוך שמירה וטיפוח של המוקד הדתי והמוסרי שעומד במוקדן. אדלר האמין שהדת המסורתית לא תיטמע בראיית העולם המדעית, ושבכך תצא האנושות נפסדת מאובדן חלקים משמעותיים בדת שיישמטו יחד איתה. הדת היוותה מאז ומעולם השראה למעשים טובים, וסיפקה אמיתות חשובות לגבי העולם, גם אם אלו מוצגות באופן שאינו תואם עוד את הבנת עולמו של האדם המודרני. דוגמה לכך הן המטפורות של הדת שהושתתו על שלטון מונרכי כאידיאל, בעוד שכעת הדמוקרטיה מקבלת תואר זה. בהתחלה לא כללה תנועת "התרבות המוסרית" טקסים ומנהגים דתיים, אלא הייתה דתית במובן של ניסיון להוות חלק מכריע בחיי האנשים ופנייה לנושאים שהעסיקו אותם. חלק מהקהילות של "התרבות המוסרית" הכניסו מאוחר יותר מידה של טקסיות ככלי לסימון מועדי חג ודרך להציג באופן מוחשי את הערכים ההומניסטים המופשטים.
ב-1915 קרא הכומר היוניטארי ג'ון דיטריך במגזין הגדרה להומניזם ואימץ אותה עבור הדת שלו. יש המגדירים אותו כאב המייסד של ההומניזם הדתי. ב-1929 ייסד צ'ארלס פראנסיס פוטר, גם הוא כומר יוניטרי, את "החברה ההומאניסטית הראשונה של ניו-יורק", שכללה אישים כג'וליאן האקסלי, ג'ון דיואי, אלברט איינשטיין ותומאס מאן. ב-1930 פרסם פוטר יחד עם אשתו ספר בשם "הומאניזם: דת חדשה", ונודע כתומך נלהב בזכויות הנשים, לגליזציה של הפלות, גירושים אזרחים ושימת קץ למתן גזר דין מוות.
מניפסט הומניסטי, הידוע גם כמניפסט ההומניסטי הראשון, נכתב ב-1933 ובלט בשונותו בהשוואה למניפסטים מאוחרים יותר. כתב זה הציג דת חדשה, ודיבר על ההומניזם כתנועה דתית שנועדה להחליף ולהתעלות על דתות קודמות, מבוססות אלוהוּת. חרף דברים אלו נזהר המניפסט מלהציג תורה או דוֹגמות כלשהן שיעמדו בבסיסו. המסמך מציג ראיית עולם חילונית כחלופה לחברה החומרנית. חלופה זו כוללת חברה שוויונית שתתבסס על שיתוף פעולה פרי בחירה בין בני האדם.
מקורות השראה עריכה
ההומניזם הבודהיסטי היווה חלק שורשי בדת זו מראשית דרכה ועד ימינו. מטרת המאמין בהומניזם הבודהיסטי היא להפוך דרכו לאדם נמרץ, אמיץ ונאור, השואף לעזור לכל הישויות התבוניות לשחרר עצמן. ההומניזם הבודהיסטי מתמקד בבעיות ארציות ולא בהכנות לחיי העולם הבא, ושם דגש על עזרה לזולת ועל גאולה אוניברסלית במקום גאולה פרטית.
הומניזם רוחני הוא ניסיון לחזור למקורות דרכו של ההומניזם כחלופה הממלאת את כל הצרכים אותן מילאו הדתות מבוססות האלוהות, ועל כן ניתן לראות אותו כחלק מההומניזם הדתי, אך גם כזרם בפני עצמו. ההומניזם הרוחני בא כמענה לכישלונם של הארגונים ההומניסטים לגייס חברים נוספים ולענות על צורכי הרוח של האדם. המאמינים בהומניזם הרוחני מנסים לענות על צרכים אלו באמצעות טקסים דתיים ואורחות חיים המונחים על ידי הדת הקהילתית ולמעשה לצקת תכנים דתיים מסורתיים אל תוך החקר ההומניסטי.
כיום עריכה
בעבר נוצרו גרסאות הומניסטיות לדתות הגדולות, כאוניברסליזם יוניטריאני, הומניזם נוצרי והומניזם יהודי. דתות פעילות כהינדואיזם, בודהיזם, ודתות אסיאתיות אחרות המתמקדות בטבע האדם, כמו גם קונפוציאניזם, כוללות קו מנחה של אהבת-האדם בתורתן. נכון להיום רוב המאמינים בהומניזם נמנים עם הזרם החילוני, וכיום ישנן גרסאות חדשות להומניזם הדתי הקרובות בגישתן הפילוסופית להומניזם החילוני, אך שונות ממנו בהגדרתן את הדת, המנהגים הדתיים שאימצו להן ויחסן לכוחות על-טבעיים.
