הוריקן איירין

הוריקן איירין היא סופת הוריקן שפגעה בחוף המזרחי של ארצות הברית בסוף חודש אוגוסט 2011. בנתיב הסופה נמצאים בתיהם של כ-55 מיליון בני אדם, והוא נמשך לרוב אורך החוף המזרחי בארצות הברית[1]. הסופה התפתחה מעל האוקיינוס האטלנטי, נעה עד לחוף המזרחי של ארצות הברית ומשם המשיכה צפונה לאורך החוף המזרחי עד ניו יורק, שם גרמה לסגירת הרכבת התחתית, שדות התעופה ושאר קווי התחבורה הציבורית, ולפינוים של 370,000 איש מבתיהם[2].

הוריקן איירין
איירין כפי שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית
איירין כפי שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית
איירין כפי שצולמה מתחנת החלל הבינלאומית
סוג הוריקן
תאריך התחלה 21 באוגוסט 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סיום 30 באוגוסט 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך האסון 21 באוגוסט 2011 – 30 באוגוסט 2011 (10 ימים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עוצמה 3 בסולם ספיר-סימפסון
במדינות או באזורים האנטילים הקטנים, האנטילים הגדולים, איי טרקס וקייקוס, איי הבהמה, צפון קרוליינה, ניו ג'רזי, ניו יורק
מהירות הרוח 195 קילומטר לשעה
לחץ נמוך 942 מיליבר
הרוגים 56
נזק כ-16.6 מיליארד דולר
מסלול הסופה
מסלול הסופה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כ-3 מיליון איש נותקו מרשת החשמל, כשני מיליון בני אדם נדרשו לפנות את בתיהם, ונהרגו 56 בני אדם. בנוסף, בוטלו כ-10,000 טיסות[3][4].

רקע מטרולוגי עריכה

ב-15 באוגוסט 2011 יצא גל טרופי מחוף מערב אפריקה, והגיח אל האוקיינוס האטלנטי, הוא היה המאופיין בסיבוב ציקלוני ברמה נמוכה ולחות טרופית עמוקה. הוא נותר מוגדר היטב בזמן שהוא נעה מערבה בהתמדה מספר ימים דרומית לאיי קייפ ורדה. כאשר הגל התרחק מהאיים, התפתחות של סופות רעמים בסביבתו המשיכה להישאר מועטה, והוא הפך רחב למדי למראה. ב-19 באוגוסט החל המבנה להראות סימני התארגנות ככל שהלחץ האטמוספירי הקשור לכך ירד, וסיכוייו לעבור ציקלוגנזה טרופית גדלו במידה ניכרת. פעילות סופת הרעמים החזקה המשיכה להיות בולטת יותר סביב המבנה שהיה מאופיין בלחץ נמוך. עד 20 באוגוסט ציין המרכז הלאומי להוריקנים כי היווצרות ציקלון טרופית קרובה, ככל שהגל התקרב לאנטילים הקטנים.

איירין התמקמה כ-310 ק"מ ממזרח לדומיניקה באנטילים הקטנים כאשר סווגה, יחד עם החלשת הלחץ הגבוה מעל מערב מרכז האוקיינוס האטלנטי, מה שגרם לשביל מערבי לאורך רוב מסעה במזרח הקריביים. ב-21 באוגוסט, נוגד אנטי-ציקלון סיפק זרימה תומכת על הציקלון של הסופה. עם המבנה המשופר, כמו גם הרוח הקלה וטמפרטורות פני הים הגבוהות, התחזית איירין לכוח הוריקן קרוב לפני הנחיתה שלה בהיספניולה. במהלך היום שלאחר מכן (22 באוגוסט), בזמן שעברה ליד האי סן קרואה באיי הבתולה של ארצות הברית, איירין התחקה במסע לעבר פוארטו ריקו, צפונה יותר מהצפוי בתחילה, שם עברה עלייה ניכרת בכוחה. שעות לאחר מכן עברה איירין לחוף והתקרבה מכיוון דרום-מזרח לנחיתה ליד פונטה סנטיאגו, הומאקו, פוארטו ריקו, עם רוחות מתמשכות של כ-110 קמ"ש[5].

ההיערכות לסופה ונזקיה עריכה

370 אלף תושבים בעיר ניו יורק נדרשו לפנות את בתיהם. נפתחו 100 מקלטים היכולים לקלוט בסך הכול 71,000 איש, ו-6,500 חיילים מצבא ארצות הברית הוקצו להתמודדות עם נזקי הסופה. התחבורה הציבורית ונמלי התעופה בעיר הושבתו[6]. ב-28 באוגוסט דווח על 9 הרוגים בחוף המזרחי של ארצות הברית[7].

הסופה גרמה לנזקים רבים במדינות צפון קרולינה, וירג'יניה, מרילנד, דלאוור, ניו ג'רזי וניו יורק, אבל נזקיה היו קטנים מן הצפוי, בין השאר מכיוון שהיא נחלשה במקצת לפני שהגיעה לחוף בניו יורק. הסופה חצתה את קו החוף שלוש פעמים, ראשית ברצועת האיים של צפון קרולינה, שנית סמוך לאטלנטיק סיטי בניו ג'רזי, ושלישית ליד קוני איילנד בניו יורק. בניו יורק עלו המים מעל מחסום ההצפות בדרום האי מנהטן, וגם ההדסון ואיסט ריבר עלו על גדותיהם והציפו אזורים נמוכים. בווירג'יניה ובקרולינה הצפונית נפלו עצים ועמודי חשמל על בתים, ודווחו מספר סופות טורנדו הקשורות להוריקן. בסופו של דבר גרמה הסופה ל-56 הרוגים לאורך מסלולה באיים הקריביים ובארצות הברית[8].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הוריקן איירין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה