החתונה בקנה (ורונזה)
"החתונה בקנה" או "משתה החתונה בקנה" (1563) הוא ציור שמן מאת הצייר האיטלקי פאולו ורונזה (Paolo Veronese), המציג אירוע מחייו של ישו - "החתונה בקנה". הציור גדול הממדים מוצג במוזיאון הלובר בפריז.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | פאולו ורונזה |
| תאריך יצירה | 1563 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
994 ס״מ  |
| גובה |
677 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
מנייריזם |
| מספר יצירה |
INV 142 (מחלקת הציורים של הלובר) |
| מיקום | מוזיאון הלובר, פריז |
  | |
ההיסטוריה של הציור עריכה
בשנת 1560 יצר ורונזה ציור שנושאו הוא החתונה בקנה. ציור זה מוצג כיום במוזיאון "Gemäldegalerie" שבדרזדן. כשלוש שנים לאחר מכן הוזמן ציור נוסף בנושא זה עבור כנסיית מנזר סן ג'ורג'ו באי סן ג'ורג'ו מג'ורה" (San Giorgio Maggiore) שבוונציה. הוא הושלם בשנת 1563 לאחר כ-18 חודשי עבודה והותקן בקיר המזבח של הכנסייה, כשניים וחצי מטרים מן הרצפה. ב-11 בספטמבר 1797 גנבו חיילי צבא נפוליון את הציור והביאו אותו לצרפת. כדי להעביר את היצירה גדולת הממדים נחתך הציור לחלקים. בשנת 1815, כמענה לתביעת האיטלקים להשבת הציור, שלחו שלטונות צרפת את ציורו של שארל לה ברן (Charles Le Brun) - "הסעודה בבית שמעון", אולם שלטונות ונציה סירבו לקבלו. ג'ון ראסקין, מבקר האמנות האנגלי טען כי יצירתו של לה ברן בקושי ראויה לשמש כחומר אריזה לציורו של ורונזה.[1]
ב-11 בספטמבר 2007, 210 שנים לאחר שהוסר הציור, נתלתה בכנסייה מהדורת פקסימיליה בגודל מלא של הציור. ההעתק הצילומי הורכב מ-1591 קובצי מחשב המשחזרים את מראהו המדויק של הציור המקורי.
תיאור עריכה
הציור מתאר אירוע מן הברית החדשה המצוין ב"בשורה על-פי יוחנן" וידוע בשם "החתונה בקנה". על פי התיאור ביצע ישו את הנס הראשון שלו ובו הפך מים ליין. תיאור החתונה מתרחש בתוך מרחב ארכיטקטוני עירוני, המחולק לשני מישורים. הארכיטקטורה מכילה תערובת בסגנון אדריכלות יוונית-רומית. במישור הראשון, בקדמת הציור, מתוארת חצר פתוחה, התחומה בעמודים בסגנון דורי. את החלל תופש שולחן החתונה הגדול, המעוצב בצורת האות ח' והעמוס בקהל חוגגים. בציור מופיעות מעל 130 דמויות, אולם אף אחת מהן איננה מוצגת כמדברת. הסיבה לכך היא ההדגשה של מסדר הבנדיקטינים על התנזרות מדיבור. ישו מוצג אמנם במרכז השולחן, לבוש בבגד אדום וכחול, בהתאם לאיקונוגרפיה המקובלת של דמותו ולצידו מריה. הפרטים הרבים שבציור מעניקים לתיאור אווירה של חיות ושל תיאור אירוע ממשי. הדמויות הרבות לבושות בבגדים בני תקופת הרנסאנס. בחזית השולחן יושבים כמה מוזיקאים המנגנים בכלים כגון ויולה דה גמבה, לאוטה וכלי מיתר אחרים.
קצה החצר חסום על ידי גדר אבן המהווה חלק ממרפסת גבוהה, המוקפת בעמודים בסגנון קורינתי. במישור אחורי זה של התמונה, מאחורי דמותו של ישו, מופיעות דמויות של גברים השוחטים חיה לא מזוהה. בהם כמה משרתים המגיחים מבין העמודים ונושאים מזון לאורחי החתונה. בנוסף, מופיע תיאור פרספקטיבי של מבנים נוספים, שעליהם ניצבים צופים נוספים במשתה החתונה. ברקע הציור מופיע מגדל גבוה על רקע שמים בהירים.
רוב הפרשנויות של הציור מעניקות משקל גדול לאיקונוגרפיה הדתית המופיעה בו. ישו, המופיע במרכז הציור ומישיר פניו אל הצופה, נתפש על פי הפרשנות הנוצרית כמי שהקריב את עצמו לטובת האנושות. על כן, יש אשר זיהו את החיה הנשחטת ככבש ואת ישו כ"שה האלוהים" (Agnus Dei). מתחת לישו ניצבת קבוצת המוזיקאים ולצידם מופיע שעון חול, היכול לסמל את הבל חיי העולם הזה (vanity). פירוש איקונוגרפי כזה מציג את ישו כשהוא מודע לאירועים ההיסטוריים העתידים לעבור עליו.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אריאל הירשפלד, מקור, צל ופקסימיליה, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2007