הטוון

**הטוון**
**Hatvan**
סמל הטוון סמל הטוון	דגל הטוון דגל הטוון
	ארמון גרסלקוביץ' שבהטוון
	ארמון גרסלקוביץ' שבהטוון
מדינה	הונגריה
חבל	צפון הונגריה
מחוז	הווש
נפה	נפת הטוון
ראש העיר	Richárd Horváth
על שם	60
שטח	66.31 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	20,480 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	305.38 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	47°40′05″N 19°40′11″E / 47.668055555556°N 19.669722222222°E
אזור זמן	UTC+2
	http://hatvan.hu
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. הטוון

הטוון (בהונגרית: Hatvan) היא עיר במחוז הווש שבהונגריה.

שמה של העיר עריכה

פירוש השם "הטוון" בהונגרית הוא "שישים". האגדה האורבנית מספרת ששם זה ניתן לעיר כי היא שוכנת כ-60 קילומטרים מבירת הונגריה בודפשט. אולם נראה שאגדה זו איננה נכונה, שכן השם "הטוון" כבר הוזכר במקורות מימי הביניים, ואילו הונגריה החלה להשתמש ביחידות המטר רק משנת 1876. כמו כן, המרחק בפועל בין בודפשט לבין העיר הוא קרוב ל-55 קילומטרים.^[1]

קהילה יהודית עריכה

בינואר 1941, במפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הנאצי, נמנו בהטוון 541 תושבים יהודים. שיעורם היה כ-3% מכלל אוכלוסיית הטוון. רוב יהודי הטוון היו סוחרים ובעלי מלאכה.

עוד לפני כן, בימי הטרור הלבן ההונגרי נרצח אחד מיהודי העיר.

בשנת 1942 גייסה הונגריה גברים יהודים רבים לשירות העבודה עבודת כפייה עבור הצבא ההונגרי. רובם הוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה.

ב-19 במרץ 1944, כבשה גרמניה הנאצית את הונגריה. במפקד האוכלוסין שביצעה גרמניה באפריל 1944, מנתה הטוון 450 יהודים. עוד לפני הכיבוש הגרמני, ביולי 1942 החלו לצאת צווים מטעם רשויות הונגריה המגבילים את תנועת היהודים ואת זכויותיהם. מנגנון הצווים המגבילים המשיך גם עם הכיבוש הגרמני. ב-6 במאי 1944 פורסם צו הקורא לרכז את כל יהודי מחוז הווש בגטאות. באמצע חודש זה הוקם גטו בהטוון. יהודי העיר נדרשו לעבור לגטו בשכונת לילי-טלפ שבעיר, ויהודי האזור שוכנו בבית חרושת לשעבר לרעפים.

ב-23 במאי 1944 ביצעו שלטונות הונגריה חיפוש בכל בתי הגטו, ויצאה הודעה שכל תושביו חייבים להתאסף למחרת בבוקר במקומות שנקבעו מראש ולהתכונן לפינוי. ב-27 במאי 1944 בבוקר החלו הפינויים בפועל של שני הגטאות שבהטוון, ויושביהם הועברו לבית חרושת מקומי לסוכר ושוכנו בשני מבני עץ ריקים שנועדו לאחסון סוכר. לכל אדם הוקצה לשינה מקום ברוחב שבעים עד שמונים סנטימטרים. בתחילה לא הייתה במקום צנרת, ורק לאחר זמן מה התקינו עובדי בית החרושת צנרת למים ולשירותים ארעיים. עד מהרה התרוקן המטבח הציבורי ממצרכים, ובמרכז השילוח השתרר רעב.

3,800 יהודים הוחזקו במרכז שילוח זה עד שגורשו לאושוויץ ב-12 ביוני 1944.