ויקיפדיה

היינריך בארת

חוקר ארצות גרמני

היינריך בארת (בגרמנית: Heinrich Barth; ‏16 בפברואר 1821 - 25 בנובמבר 1865) היה חוקר גרמני של אפריקה וחוקר וארצות המזרח התיכון.[1][2] בארת נחשב לאחד מגדולי החוקרים האירופיים של אפריקה, שכן הכנותיו הלמדניות, יכולתו לדבר ולכתוב ערבית, ללמוד שפות אפריקאיות, דייקנותו הרבה, סייעו בידו לתעד בקפידה את פרטי התרבויות שבהן ביקר. הוא היה בין הראשונים להבין את השימושים של ההיסטוריה שבעל-פה של עמים, ואסף סיפוריותם של שני חבריו האירופיים למשלחת, הוא סיים את מסעותיו בעזרת אפריקאים. לאחר מכן הוא כתב ופרסם חמישה דוחות על מסעותיו באנגלית ובגרמנית. דוחות יקרי ערך מדעי עד ימינו.

היינריך בארת
Heinrich Barth
פרוטרט של היינריך בארת, 1862
פרוטרט של היינריך בארת, 1862
לידה 16 בפברואר 1821
המבורג, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בנובמבר 1865 (בגיל 44)
ברלין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה המבורג, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1856)
  • מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1856) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו וחינוך עריכה

היינריך בארת נולד בהמבורג ב-16 בפברואר 1821. הוא היה הילד השלישי של יוהאן כריסטוף היינריך בארת ואשתו שרלוט קרוליין לבית זאדו. יוהאן בא מרקע חברתי נמוך יחסית, אבל בנה עסק מסחרי מצליח. שני ההורים היו לותרנים אורתודוקסים והם ציפו שילדיהם ימשיכו להאמין ברעיונותיהם הקפדניים על מוסר ומשמעת עצמית.[3] מגיל אחת עשרה בארת למד בבית הספר תיכון יוקרתי, בהמבורג. הוא היה מאוד שקדן אבל לא פופולרי בקרב חבריו לכיתה. הוא הצטיין בלשונות ולימד את עצמו ערבית. בארת עזב את בית הספר בגיל 18 בשנת 1839 ומיד נרשם לאוניברסיטת ברלין, שם השתתף בקורסים שניתנו על ידי הגאוגרף קרל ריטר, החוקר הקלאסי אוגוסט בוש וההיסטוריון יעקוב גרים.[4]

אחרי השנה הראשונה הוא הפסיק את לימודיו והמשיך בסיור באיטליה ביקר בוונציה, בפירנצה, ברומא, בנאפולי ובסיציליה, חזר לגרמניה באמצע מאי 1841.[5] בשנת החופשה של השנה שלאחר מכן הוא ביקר בריין ובשווייץ.[6] הוא הגן על עבודת הדוקטורט שלו על יחסי הסחר של קורינתוס העתיקה ביולי 1844.[7][8]

המסע בצפון אפריקה ובמזרח הקרוב עריכה

 
המסעות של היינריך בארת מצפון אפריקה למרכזה ומערבה. בשנים 1850–1855

בארת תכנן תוכנית למסע גדול בצפון אפריקה ובמזרח התיכון שאביו הסכים לממן. הוא עזב את בית הוריו בסוף ינואר 1845, וביקר לראשונה בלונדון, שם בילה חודשיים ללמוד ערבית, ביקר במוזיאון הבריטי והבטיח את הגנת הקונסולים הבריטיים לנסיעתו. בעת שהותו בלונדון פגש את השגריר הפרוסי בבריטניה, כריסטיאן פון בונסן, שהיה עתיד למלא תפקיד חשוב במסעו למרכז אפריקה. הוא עזב את לונדון ונסע ברחבי צרפת וספרד. ב-7 באוגוסט הוא עלה על מעבורת מגיברלטר לטנג'יר לביקור הראשון שלו לאפריקה.[9][10] מטנג'יר הוא עשה את דרכו על פני צפון אפריקה. הוא גם נסע דרך מצרים, עלה לאורך הנילוס אל ואדי ח'לפה וחצה את המדבר לנמל ברניקי שעל הים האדום. במצרים הוא הותקף ונפצע בידי שודדים. חצה את חצי האי סיני, עבר משם אל ארץ ישראל, סוריה, אסיה הקטנה, ויוון, בכל מקום שהגיע בחן את שרידי העתיקות. הוא חזר לבית הוריו בהמבורג ב-27 בדצמבר 1847 לאחר נסיעה של כמעט שלוש שנים.[11] במשך זמן מה הוא היה מרצה מהחוץ באקדמיה. הוא כתב על מסעותיו בכרך הראשון של ספרו ״מסעות דרך מדינות החוף של הים התיכון״ אשר פורסם בשנת 1849.[12] הכרך השני מעולם לא הופיע. [15]

המשלחת לסודאן, לסהרה ולמערב אפריקה עריכה

 
המסיונר ג׳ימס ריצארדסון, ראש המשלחת לאפריקה, שהצטרף אליה היינריך בארת. ריצ׳רדסון נפטר באמצע הדרך, 1851

כריסטיאן בונזן, השגריר הפרוסי בווסטמינסטר, עודד את מינויים של חוקרים, ביניהם בארת ואדולף אוברווג, אסטרונום פרוסי, למשלחת של ג'יימס ריצ'רדסון, חוקר הסהרה.[13] הוא נבחר על ידי ממשלת בריטניה לפתח קשרים מסחריים עם מדינות מרכז סודאן ומערבה. חבורת החוקרים עזבה את מרסיי בסוף 1849, ויצאה מטריפולי בתחילת 1850. הם חצו את מדבר סהרה בקושי רב. הוא הגיע לעיר אגדז באוקטובר 1850, שם שהה כמה ימים. קיים שם לוח זיכרון המכבד אותו כאירופאי הראשון שנכנס אי פעם לעיר.

מותם של ריצ'רדסון (מארס 1851) ואוברווג (ספטמבר 1852), ממחלות לא ידועות, הותיר את בארת להמשיך את המשימה המדעית לבדו. בארת היה האירופאי הראשון שהגיע לאזור אדמאווה ב-1851. כשחזר לטריפולי בספטמבר 1855, המסע שלו התקיים לאורך קו רוחב של 24 ° ו-20 מעלות אורך, מטריפולי בצפון ועד אדמאווה וקמרון בדרום, ומשם לאגם צ'אד במזרח ועד טימבוקטו (ספטמבר 1853) במערב - למעלה מ-19,000 קילומטרים. הוא חקר את הטופוגרפיה, ההיסטוריה, הציוויליזציות, השפות והמשאבים של הארצות שבהן ביקר. הצלחתו כחוקר והיסטוריון של אפריקה התבססה הן על אופיו והן על חינוכו הקפדני.

בארת התעניין בהיסטוריה ובתרבות של העמים האפריקאים, ולא הדגיש את חקר האפשרויות לניצול מסחרי. בשל רמת התיעוד שלו, היומן שלו הפך למקור רב ערך לחקר אפריקה הסודנית של המאה ה-19. אמנם בארת לא היה האירופי הראשון ששם לב למסורת הסיפורית המקומית, אבל הוא היה הראשון שקבע ברצינות את המתודולוגיה והשתמש בה למחקר היסטורי. בארת היה החוקר האמיתי הראשון שנסע ללמוד את מערב אפריקה. לחוקרים מוקדמים יותר לא היה רקע ובסיס אקדמי מספיק.

בארת היה דובר ערבית וכמה שפות אפריקאיות (פולאני, האוסה וקנורי) והיה מסוגל לחקור את ההיסטוריה של אזורים מסוימים, ובמיוחד האימפריה של סונגהי. הוא יצר קשר הדוק עם מספר חוקרים אפריקאים ושליטים, כמו עומר בן מוחמד אל-אמין בבורנו, דרך קטסינה וסוקוטו. אזורים שעבר כדי להגיע לטימבוקטו. שם הובילה הידידות שלו עם אחמד אל-בקעי אל-קונטי לביתו. הוא גם קיבל הגנה מאל-קונטי נגד ניסיון לחטוף אותו.

לאחר שובו ללונדון, בארת כתב ופרסם את דיווחיו על מסעותיו בעת ובעונה אחת באנגלית ובגרמנית, תחת הכותרת Reisen and Entdeckungen ב- Nord-und Centralafrika (מסעות וגילויים בצפון אפריקה ובמרכזה, 1857-1858, 5 כרכים, 3,500 עמודים). הכרכים כללו איורים צבעוניים שהופקו על ידי יוהאן מרטין ברנאץ על סמך רישומיו המקוריים של בארת. [16] היצירה נחשבה לאחת הטובות מסוגה, שצוטטה על ידי דרווין. [17] היא עדיין משמשת את ההיסטוריונים של אפריקה, ונשארה כעבודה מדעית חשובה על תרבויות אפריקאיות.

 
הכניסה של המשלחת לטימבוקטו, ספטמבר 1853; איור של ברנאץ בספרו של בארת

בשנותיו האחרונות עריכה

בארת חזר מבריטניה לגרמניה, שם הכין אוסף של אוצר מילים ממרכז אפריקה (גותא, 1862-1866). בשנת 1858 יצא למסע נוסף באסיה הקטנה, וב-1862 ביקר במחוזות העות'מאניים באירופה. חיבורו על מסעותיו אלה פורסם בברלין ב-1864.

ב-1863 השיג משרה של מרצה לגאוגרפיה באוניברסיטת ברלין וירש את מקומו של קרל ריטר כנשיא החברה הגאוגרפית של ברלין (Gesellschaft für Erdkunde zu Berlin). בקשתו להתקבל לאקדמיה הפרוסית למדעים נדחתה, שכן נטען שהוא לא חידש דבר בתחומי ההיסטוריוגרפיה והבלשנות. הישגיו, שאושרו בהמשך על ידי חוקרים, לא הובנו. פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה העניק לו קיצבה שסייעה בפרנסתו.

בארת נפטר בברלין ב-25 בנובמבר 1865 בגיל 44 ונטמן בבית הקברות הפרוטסטנטי של כנסיית ירושלים, בקרויצברג, ברלין.

ב-1856 קיבל את מדליית הפטרון של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית על מסעותיו באפריקה,[14] וב-1862 הוענק לו תואר עמית במסדר האמבט הבריטי (CB). המכון ללימודי הארכאולוגיה של אפריקה באוניברסיטת קלן, שנוסד ב-1898, נקרא על שמו.[15]


קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא היינריך בארת בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Kirk-Greene, A.H.M., ed. (1962). Barth's Travels in Nigeria : extracts from the journal of Heinrich Barth's travels in Nigeria, 1850-1855. London: Oxford University Press. OCLC 6083393.p. 1
  2. ^ Wells, John C. (2008), Longman Pronunciation Dictionary (3rd ed.), Longman, p. 665,
  3. ^ Schubert, Gustav von (1897). Heinrich Barth, der Bahnbrecher des deutschen Afrikaforschung; ein Lebens- und Charakterbild auf Grund ungedruckter Quellen entworfen (in German). Berlin: D. Reimer.pp.1-2
  4. ^ Schubert, Gustav von (1897). Heinrich Barth, der Bahnbrecher des deutschen Afrikaforschung; ein Lebens- und Charakterbild auf Grund ungedruckter Quellen entworfen (in German). Berlin: D. Reimer.pp.4-7
  5. ^ Schubert, Gustav von (1897). Heinrich Barth, der Bahnbrecher des deutschen Afrikaforschung; ein Lebens- und Charakterbild auf Grund ungedruckter Quellen entworfen (in German). Berlin: D. Reimer.pp.8-9
  6. ^ Schubert, Gustav von (1897). Heinrich Barth, der Bahnbrecher des deutschen Afrikaforschung; ein Lebens- und Charakterbild auf Grund ungedruckter Quellen entworfen (in German). Berlin: D. Reimer.p.16
  7. ^ Barth, Henricus (1844). Corinthiorum commercii et mercaturae historiae particula (Doctoral Dissertation) (in Latin). Berlin: Typis Unge
  8. ^ Kirk-Greene, A.H.M., ed. (1962). Barth's Travels in Nigeria : extracts from the journal of Heinrich Barth's travels in Nigeria, 1850-1855. London: Oxford University Press, p. 3
  9. ^ Schubert, Gustav von (1897). Heinrich Barth, der Bahnbrecher des deutschen Afrikaforschung; ein Lebens- und Charakterbild auf Grund ungedruckter Quellen entworfen (in German). Berlin: D. Reimer.pp. 19-21
  10. ^ Barth, Heinrich (1849). Wanderungen durch die Küstenländer des Mittelmeeres: ausgeführt in den Jahren 1845, 1846 und 1847, Volume 1 [Walks through the coastal states of the Mediterranean: executed in the years 1845, 1846 and 1847] (in German). Berlin: Hertz. Only the first volume was published.
  11. ^ Schubert, Gustav von (1897). Heinrich Barth, der Bahnbrecher des deutschen Afrikaforschung; ein Lebens- und Charakterbild auf Grund ungedruckter Quellen entworfen (in German). Berlin: D. Reimer.p. 23
  12. ^ Barth, Heinrich (1849). Wanderungen durch die Küstenländer des Mittelmeeres: ausgeführt in den Jahren 1845, 1846 und 1847, Volume 1 [Walks through the coastal states of the Mediterranean: executed in the years 1845, 1846 and 1847] (in German). Berlin: Hertz. Only the first volume was published.
  13. ^ Richardson, James (1853). Narrative of a mission to Central Africa : performed in the years 1850-51 : under the orders and at the expense of Her Majesty's government (2 volumes). London: Chapman and Hall.
  14. ^ Murchison, Roderick I. (1866). "Obituary: Dr. Barth". Proceedings of the Royal Geographical Society of London. 10: 201–203.
  15. ^ Heinrich Barth Institute
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=היינריך_בארת&oldid=38382234"