הילריוס
האפיפיור הילריוס הקדוש (בלטינית: Hilarius; מת ב-29 בפברואר 468) כיהן כאפיפיור בין 19 בנובמבר 461 ועד מותו. לאחר מכן הוכרז כקדוש נוצרי.
.jpg) | |||||
| הילריוס | |||||
| לידה |
415? סרדיניה, האימפריה הרומית המערבית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 468 (בגיל 53 בערך) רומא, האימפריה הרומית המערבית | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת לורנצו הקדוש מחוץ לחומות | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
הילריוס או הילרוס נולד בסרדיניה ונבחר לכהונת האפיפיור ב-17 בנובמבר. טקס הקדשתו נערך ב-19 בנובמבר 461.
הילריוס כיהן כארכידיאקון[1] תחת האפיפיור לאו הראשון ונאבק יחד עמו להגברת ההשפעה של האפיפיור הרומאי. במצוות לאו נכח הילריוס בוועידת אפסוס השנייה בשנת 449 והתנגד למינויו של פלביאנוס מקונסטנטינופול. בשל התנגדות זו נאלץ להימלט מהוועידה על מנת לבשר ללאו על תוצאותיה.
במהלך כהונתו כאפיפיור המשיך לבסס את מעמד האפיפיורות, המשיך במאבקו של לאו בהילריוס מארל. חלק ניכר מכהונתו הוקדשו לשמירה על המשמעת הכנסייתית, וביישוב סכסוכים בין הבישופים של גאליה וספרד.
כאשר בנרבון מונה הארכידיאקון הרמס לתפקיד בישוף ביוזמת קודמו, ובלא הסכמה של האפיפיור, כינס הילריוס ועידה בשנת 462 וביטל את סמכויותיו של הרמס.
ברומא פעל הילריוס לבטל את הצו הסובלני של הקיסר שהוצא בשנת 467 ובעת ביקור של הקיסר אנתמיוס בבזיליקת פטרוס הקדוש ציווה הילריוס על הקיסר למנוע אסיפות בהן מושמעות דעות פלגניות.
הילריוס בנה ברומא מספר כנסיות ומבנים.
הילריוס נקבר בבזיליקת סן לורנזו שמחוץ לחומות.
לאחר מותו הוכרז כקדוש נוצרי ויום חגו הוא 17 בנובמבר או 28 בנובמבר.
קישורים חיצוניים עריכה
- הנרי וייס, מילון וביוגרפיה של ספרים ואישים נוצריים עד סוף המאה השישית (באנגלית)
- הילריוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ תואר בהיררכיה הכנסייתית. בעל מעמד דתי בכיר מכומר אבל זוטר מבישוף.
| הקודם: לאו הראשון |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: סימפליכיוס |