הימורים במקאו
הימורים הם פעילות חוקית במקאו החל משנות ה-50 של המאה ה-18, באישור הממשל הפורטוגלי באי. עד שנות ה-30, שעה שהוקם במקאו הקזינו הראשון בסגנון מערבי, התרכזו ההימורים במשחקי מזל סיניים, דוגמת פאן-טאן. מאז הוקמו בתי קזינו רבים, בהם מבקרים בעיקר אזרחים עשירים מהרפובליקה העממית של סין ומהונג קונג. עם כניסתם של משקיעים זרים, בעלי בתי קזינו בלאס וגאס ובאוסטרליה, והקמת בתי קזינו מפוארים עברה מקאו את לאס וגאס בהכנסות מהימורים ב-2007. תעשיית ההימורים זיכתה את מקאו בכינוי "מונטה קרלו של המזרח".
קיימים שלושה ענפי הימורים עיקריים במקאו: משחקי קזינו, הימורים על מרוצי סוסים והימורים על מרוצי כלבים. בנוסף יש הימורים על משחקי ספורט ומספר סוגים של משחקי לוטו. נכון ל-2010 מקאו אינה מרשה להפעיל משטחה משחקי מזל באמצעות האינטרנט.
היסטוריה עריכה
בתרבות הסינית מקובל מאוד לשחק משחקי לוח, דוגמת מה-ג'ונג, תמורת כסף; יותר מכך, אצל חלק מהסינים נחשב רק משחק שבו כסף מחליף ידיים כמשחק "אמיתי". עם זאת קיימת אצל הסינים דיכוטומיה בין הגדרת עיסוק במשחק חברתי, גם אם הוא מלווה בהפסד כספי ניכר, כ"משחק" (waan2 בג'וטפינג), מונח בעל משמעות חיובית המציין פעילות חברתית רצויה, לבין הגדרת העיסוק כ"הימור" (do2), מונח בעל משמעות שלילית המתאר התמכרות להימורים עד כדי פגיעה בחובותיו של האדם כלפי חבריו ומשפחתו. בשל הפופולריות של משחקי מזל אצל הסינים הייתה פעילות של הימורים נפוצה בסין, אם כי השלטונות ראו פעילות זו בעין רעה ולעיתים קרובות אסרו עליה. במקאו, כבכל סין, הייתה פעילות של הימורים, אבל במקאו, שלא כמו בסין, הייתה פעילות הימורים מותרת רשמית החל משנת 1847. באמצע המאה ה-19 פעלו בתי הימורים רבים של המשחק פאן-טאן, משחק מזל שיש לו דמיון מסוים לרולטה. כמו כן היו כמה משחקי לוטו שבהם הימרו הסינים על תוצאות של קרבות תרנגולים, קרבות צרצרים, ואירועים פומביים, אבל משחק הלוטו החשוב ביותר היה ההימור השנתי על המועמדים שיזכו בבחינות הקיסריות.
באמצע המאה ה-19 הייתה מקאו שרויה במשבר כלכלי. כמעט כל הסחר הימי שהתבצע דרך הנמל הרדוד שלה עד אז עבר לנמל המים העמוקים שפעל במושבה הבריטית החדשה הונג קונג שהוקמה בצד השני של הדלתה של נהר הפנינה. על מנת לשרוד נקט הממשל במקאו בשני צעדים. האחד, ריכוז המסחר במונופולים שניתן היה לגבות מהם מסים, כבר מאמצע המאה ה-19 נקבע מונופול לכל ענף כלכלי. כך למשל היו מונופולים על מכירת דגים, בשר חזיר, מלח וכו'. הצעד השני היה התמחות בענפים כלכליים שלא פעלו בהונג קונג ובקנטון השכנות. מקאו התבססה על שלושה ענפים: המסחר בעובדים זרים (קולים, בפועל עבדות בשם אחר), המסחר באופיום וענף ההימורים. בין היתר, נקבע מונופול על משחק הפאן-טאן והלוטו הסיני. דווח כי מעל ל-200 בתי הימורים נדרשו לשלם מס הימורים לממשל. בשל לחץ ציבורי הופסק המסחר בעובדים זרים, ולכן מ-1860 ועד 1900 התמחתה המושבה במסחר באופיום ובהימורים. שני ענפים אלו היוו ב-1910 70% מהכנסות הממשל המקומי.[1]
הזיכיון הראשון למונופול בהקמה ותפעול של בתי קזינו ניתן לחברת טָאי שִׂינְג (בפורטוגזית: Companhia Tai Hing) ביוני 1934.[2] בעלי החברה צברו הון עתק, אבל רק מעט ממנו מצא את דרכו לקופת הממשל המקומי. ב-1961, אחרי מותם של בעלי הזיכיון המקורי, העניק המושל ז'אימה סילבריו מרקש (Jaime Silverio Maeques) את הזיכיון לכל סוגי ההימורים לחברת STDM, ראשי תיבות Sociedade de Turismo e Diversões de Macau ("החברה לתיירות ושעשועים של מקאו"). בראש החברה עמד סטנלי הו (Stanley Ho), ובעל המניות העיקרי היה הנרי פוק (Henry Fok), שניהם סינים שהתגוררו בהונג קונג. חברת STDM הפעילה לראשונה משחקי קזינו בסגנון מערבי ופיתחה תעבורה ימית מודרנית בין הונג קונג למקאו, שהביאה מיליוני מהמרים מהונג קונג למקאו מדי שנה. החוזה בין STDM לבין הממשל חייב את חברת ההימורים ליזום כמה פרויקטים של עבודות ציבוריות. ב-1986 חודש זיכיון החברה למשך 15 שנים נוספות וההכנסות שנגבו ממנה אפשרו את הקמת הגשר החדש לאי טייפה, את הרחבת השטח היבשתי ואת הקמת נמל התעופה לפני שהמושבה הועברה לידיה של ממשלת סין ב-1999.
ב-2001 פג הזיכיון וממשלת מקאו שמה קץ לשיטת המונפול והעניקה 3 זיכיונות ואחר כך שלושה נוספים להפעלת בתי קזינו וכיום פועלים במקאו בנוסף ל-STDM:
- חברת SJM (Sociedade de Jogos de Macau - חברת המשחקים של מקאו) חברת בת של STDM המחזיקה ב-80% בבעלות על החברה.
- חברת Wynn Resorts (אתרי הנופש של ויין) - חברה בבעלות איש העסקים היהודי האמריקני סטיבן ויין (Stephen Alan Wynn - לשעבר ויינברג).
- חברת "לאס וגאס סנדס" (Las Vegas Sands) - חברת בתי הקזינו הגדולה בעולם שבעל המניות העיקרי בה הוא היהודי שלדון אדלסון.
- קבוצת Galaxy entertainment - שותפות בין חברת MGM Resorts International (אתרי הנופש הבינלאומיים של MGM) שבעל המניות העיקרי הוא קירק קרקוריאן (בעבר הבעלים של מטרו גולדווין מאייר - MGM, שנתנה את שמה לחברה) ופנסי הו צ'יו-צ'נג (Pansy Ho Chiu-king) בתו של סטנלי הו.
- שותפות בין מלקו (Melco) ו-PBL.
נכון ל-2010 מפעילה STDM 16 בתי קזינו, והם מהווים עדיין את עיקר פעילות ההימורים במקאו, אבל עם פתיחת הקזינו "סנדס מקאו" ב-2004 החל עידן חדש של הימורים באזור המנהלי המיוחד של מקאו.
היבטים כלכליים עריכה
כלכלת מקאו נסמכת במידה מכרעת על ענף ההימורים. נכון ל-2010 מייצר ענף ההימורים מעל ל-40% מהתוצר המקומי הגולמי של מקאו. מתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כ-50% מההכנסות הרשמיות של מקאו הגיעו במישרין ובעקיפין מהימורים. האחוז נשאר יציב עד סוף שנות ה-90. ב-1998 התקבל 44.5% מכלל הכנסת הממשל ממס ישיר על הימורים. ואז הייתה ירידה של 9.1% ב-1999, מן הסתם בשל הימורים באינטרנט. לאחר שפורטוגל העבירה את מקאו לסין חילק הממשל רישיונות הימורים לחברות נוספות על מנת לסיים את המונופול של STDM. ב-2002 חתם הממשל חוזי זיכיונות עם שתי חברות, Wynn Resort ו-Galaxy Casino. בכך נפתח שוק ההימורים לתחרות והכנסת הממשל ממסים גדלה משמעותית. פעולה זו משכה תיירים רבים יותר למקאו. על פי נתונים סטטיסטיים רשמיים מהווים המיסים מההימורים 70% מהכנסות הממשל במקאו.
עם זאת, ענף ההימורים מהווה גם מקור לחוסר יציבות בכלכלת מקאו, משום שהוא תלויה בשגשוגן של כלכלות אחרות באסיה, בייחוד זו של הונג קונג.
מדיניות הימורים עריכה
במקאו נאכפת חקיקה מדוקדת שנועדה להבטיח "פעילות מסודרת של הימורים". הכללים מפורטים בחוק 16/2001 (regime jurídico da exploração de jogos de fortuna ou azar em casino-), וחוקים נוספים המסדירים את פעילותם של המפרסמים פעילות של משחקים וכללי אשראי עבור משחקים. על פי החוק מוטל מס של 35% על הכנסות הקזינו, ואחוזים נוספים (עד 5%) נגבים למטרות חברתיות וכלכליות.
"לשכת הפיקוח והתיאום של המשחקים" (ידועה כ-DICJ ראשי התיבות של Direcção de Inspecção e Coordenação de Jogos) היא היחידה הארגונית בממשל מקאו המפקחת על פעילויות משחקי ההימורים השונים.
על פי חוקי מקאו גם מכירת כרטיסי לוטו ומשחקי מזל דומים דורשת הוצאת רישיון מלשכת הפיקוח והתיאום של המשחקים, והנוהל הוא שיש לבקש את האישור לפחות 10 ימים לפני הפעלת נקודת המכירה.
צורות הימורים עריכה
- בתי קזינו - נכון ל-2010 יש במקאו 33 בתי קזינו, כשהגדול ביניהם הוא דה ונישיאן בבעלות תאגיד "לאס וגאס סנדס". כולם פועלים בזיכיון ממשלתי ותחת אותם חוקים. צורות רבות של הימורים חוקיות בבתי הקזינו, כולל בלק ג'ק, רולטה, באקארה, בולה סיק בו, פאן-טאן, קנו ומכונות מזל. משחק הפוקר הופיע לראשונה בבתי הקזינו של מקאו ב-2007, וב-2010 ניתן היה לשחק פוקר בחמישה בתי קזינו, כשבאחד מהם, קזינו ליסבון, מתנהלות תחרויות פוקר בסופי שבוע.
- מרוצי סוסים - מרבית מרוצי הסוסים מתרחשים כל שלישי ושבת או ראשון בהיפודרום באי טייפה. שטח ההיפודרום 450 דונם ויש בו מושבים ל-18,000 מהמרים. הכניסה להיפודרום היא רק לבני 18 ומעלה.
- הארגון האחראי על ניהול ההימורים במרוצי הסוסים הוא "מועדון רוכבי הסוסים של מקאו" (Macau Jockey Club). הארגון נרכש ב-1991 על יד קונצרן בבעלות סטנלי הו (בין הבעלים של חברת ההימורים STDM). המועדון הוא אחד המעסיקים הגדולים ביותר במקאו עם 1,400 עובדים קבועים ו-1,100 עובדים זמניים. הארגון מאפשר הימורים על תוצאות מרוצי הסוסים באמצעות מסופים המוצבים בהיפודרום, באתרים שונים במקאו ובהונג קונג, דרך טלפון ואף דרך האינטרנט.
היבטים חברתיים עריכה
מהפן החיובי ענף ההימורים הוא אחד המעסיקים הגדולים במשק של מקאו. ההימורים והפעילות הנלווית: בתי מלון, מסעדות, ברים, הופעות, תחבורה וכו' הם עסקים עתירי כוח אדם. לדוגמה: לכל שולחן הימורים נדרשים 4 עובדים במשמרות של 4 עד 6 שעות. בבתי קזינו הפעילים 24 שעות ביממה (רוב בתי הקזינו במקאו) נדרשים לפחות 20 עובדים לשולחן ביממה (16 מחלקים + 4 מפקחים). בבתי הקזינו הגדולים יש מעל ל-200 שולחנות הימורים (כלומר רק לחלק זה בפעילות בתי הקזינו נדרשים מעל ל-4,000 עובדים). ב-1984 העריך פרסום רשמי כי 3% מהאוכלוסייה מועסקים ישירות בענף ההימורים וכי בסך הכול מועסקים במישרין ובעקיפין בענף כולו כ-10% מהאוכלוסייה. אלא שמספרים אלה נראים כהערכת חסר. התוצאה היא שבסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה שעור האבטלה במקאו נמוך מאוד. ב-1996 העריך משרד האוכלוסין במקאו שרק 3% מהתושבים מעל גיל 14 היו מובטלים, אם כי לאחר המעבר לסין והמשבר הכלכלי הפכה בעיית האבטלה חמורה יותר.[4]
החשיבות של ההימורים במקאו באה לידי ביטוי גם באקדמיה. בפקולטה למנהל עסקים של אוניברסיטת מקאו מלמדים ניהול משחקי מזל, ומעבירים קורסים גם על החקיקה בנושא. מ-2007 גם הפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו כוללת את החקיקה הקשורה למשחקי מזל בין הקורסים המועברים לתואר שני בחקיקה כלכלית בינלאומית.[5]
מהפן השלילי יש הרואים בבתי קזינו מפגע חברתי. שעור פשיעה גבוה היה אחת הבעיות הגדולות ביותר עמן התמודד הממשל הפורטוגלי הקולוניאלי. מאז שמקאו חזרה לשלטון סין ב-1999, השתפר מצב הביטחון הציבורי בצורה משמעותית. עם הגידול הניכר בענף הקזינו התפתח עסק המכונה "bate-ficha" המנוהל בדרך כלל על ידי אגודות הטריאדה. הרעיון מאחורי שיטת "bate-ficha" הוא במכירה של "צ'יפים מזויפים" שלא ניתן להחליפם במזומן בקזינו, אלא רק אצל מוכרי ה-"bate-ficha" המכונים "מקדמי משחקים" או "מתווכים" תמורת עמלה.
למעורבות של הטריאדות בבתי הקזינו של מקאו יש השלכה חברתית רצינית. הכסף הגדול מושך את תשומת לבם של גנגסטרים סינים, שהקרבות עקובי הדם ביניהם על הרווחים מסחיטות ודמי חסות מהווים בעיה מתמשכת. כאשר כמה טריאדות מתחרים על שליטה בבתי קזינו וברחובות מתרחשים עימותים מפעם לפעם, הנפתרים בצורה אלימה. גרוע מכך, הטריאדות במקאו התחזקו עד כדי כך שאנשים פונים אליהן במקום למשטרה בבקשת עזרה. אף שהמצב השתפר מאז שמקאו הועברה לסין, הבעיה עדיין מושרשת בה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ חלק זה מבוסס על פרק 4: Paradoxes: Gambling and the imperial civil service examination מתוך ספרו של João de Pina-Cabral:Between China and Europe - person, culture and emotion in Macao
- ^ China and Europe - person, culture and emotion in Macao עמ' 30
- ^ Canidrome מיוונית - מסלול לכלבים, בדומה להיפודרום "מסלול לסוסים".
- ^ עמ' 31 מתוך ספרו של João de Pina-Cabral:Between China and Europe - person, culture and emotion in Macao
- ^ אתר האוניברסיטה