היסטוריה של אוגנדה
ההיסטוריה של אוגנדה כוללת את ההיסטוריה של העמים שחיו בשטחי אוגנדה ושל דברים שקרו באזור זה.
אוגנדה לפני 1900 עריכה
הראיות הראשונות לקיום חיים באוגנדה הן מלפני 50,000 עד 100,000 שנים, כפי שרואים משרידי כלי אבן שהתגלו בנהר קאגרה.
מיקומה של אוגנדה, אקלימה הנוח מגובה 1,200 מטר ומעלה, וכמות משקעים טובה באזור אגם ויקטוריה למקום מרעה נוח כבר במאה ה-4 לפני הספירה. דגימות לבה מחלקו התחתון של אגם ויקטוריה גילו כי בעבר כיסה את המקום יער גשם צפוף.
בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר הגיעו סוחרים ערבים ממובלעותיהם במזרח אפריקה (לאורך האוקיינוס ההודי) לאזור אוגנדה, הם מצאו מספר ממלכות אפריקניות בעלות מוסדות פוליטיים מבוססים ששלטו במספר מדינות. בעקבות הסוחרים הללו, הגיעו לאוגנדה בשנות ה-60 (המאה ה-19) חוקרים בריטים שחיפשו את מקורו של נהר הנילוס. בשנת 1877 הגיעו לאוגנדה מיסיונרים פרוטסטנטים, בעקבותיהם, הגיעו לאוגנדה ב-1879 מיסיונרים קתולים.
אוגנדה הקולוניאלית עריכה
ערך מורחב – אוגנדה הבריטית
ב-1888 הפכה החברה האימפריאלית-בריטית למזרח-אפריקה לשליטה באזור אוגנדה בעזרת תעודת-זכויות ממלכתית שאישרה זאת. הכרזה זו חוזקה ב-ועידת ברלין על ידי הסכם אנגלי-גרמני שהיקנה לבריטניה את השליטה בקניה ואוגנדה. עלויות השליטה הגבוהות גרמו לחברה לוותר על השטח ב-1893 ותפקודיה המנהליים הועברו לנציב בריטי. ב-1894 נכנסה ממלכת בוגנדה, אחת הממלכות השבטיות החשובות באזור אוגנדה, תחת הגנה בריטית רשמית.
תחילתה של אוגנדה העצמאית עריכה
בריטניה העניקה לאוגנדה עצמאות ב-9 באוקטובר 1962[1][2] , הבחירות נערכו ב-1 במרץ. בנדיקטו קיוואנוקה מהמפלגה הדמוקרטית נבחר לשר הראשי הראשון. אוגנדה שמרה על חברותה בחבר העמים הבריטי. ב-25 באוקטובר 1962 הצטרפה אוגנדה לאומות המאוחדות כחברה ה-110.
בשנות הפריחה, המחלוקת העיקרית התרחשה בין התומכים במדינה לבין התומכים בפדרציה חופשית בה מוענק כוח רב יותר לממלכות-השבטיות המקומיות. התמרון הפוליטי הגיע לשיא כאשר בשנת 1966, ראש הממשלה, מילטון אובוטה, ביטל את החוקה, העניק לעצמו את כל כוחות הממשלה ופיטר את הנשיא ואת סגן-הנשיא. בספטמבר 1967, חוקה חדשה הגדירה את אוגנדה כרפובליקה, העניקה לנשיא אף יותר כוח וביטלה את הממלכות המסורתיות.
אוגנדה תחת שלטון אמין עריכה
ב-25 בינואר 1971, ממשלתו של אובוטה גורשה על ידי הכוחות המזוינים בהנהגת אידי אמין דאדא. אמין הכריז כי הוא הנשיא, ביטל את הממשלה ושינה את החוקה כך שהוא יקבל לידיו שליטה מלאה.
שלטונו של אידי אמין התקיים במשך שמונה שנים והביא את המדינה לשפל כלכלי, התפוררות חברתית ופגיעה חמורה בזכויות אדם. הקבוצות האתניות אצ'ולי ולאנג'י נרדפו על ידי אמין משום שהן תמכו בעבר באובוטה (שהיה בן לשבט הלאנג'י) והיוו חלק גדול מהצבא.[3] ראשית נרצחו קציני הצבא שהשתייכו לשבטים אלו, ולאחר מכן נתן אמין פקודה לרכז את כלל חיילי הצבא של בני השבטים אצ'ולי ולאנג'י בקסרקטינים ולרצחם באמצעות פיצוץ הקסרקטין או הוצאתם אחד אחד ודקירתם. הגופות נקברו עם המבנים על ידי דחפורים או הושלכו לנהרות.[3]
אמין הקים שלוש יחידות צבאיות שאוישו על ידי דרום-סודאנים ובני השבטים נוב וקאקואה (שבטו של אמין), אשר היו נתונות תחת פיקודו האישי ועסקו בהטלת טרור פוליטי ורצח של אנשי אליטה - אנטלקטואלים, שרים ושופטים לשעבר.[3]
ב-1978, ועדת המשפטנים הבינלאומית העריכה כי יותר מ-100,000 אוגנדים נרצחו תחת שלטונו של אמין. אולם יש המעריכים את המספר בכ-300,000.[3]
באוקטובר 1978, הצבא הטנזני הדף פלישה של צבאו של אמין לשטח טנזניה. הצבא הטנזני, שגובה על ידי גולים אוגנדים ורואנדים, ניהל מלחמת חופש נגד צבאו של אמין ונגד חיילים לובים שנשלחו לעזור לו. ב-11 באפריל 1979, נכבשה העיר קמפלה ואמין ברח עם שארית חייליו.
מלחמת האזרחים עריכה
לאחר גירושו של אמין, הקימה "החזית הליברלית העממית של אוגנדה" ממשלה זמנית שנשיאה היה יוסוף לול. ממשלה זו אימצה שיטת ניהול משרדית ויצרה גוף פרלמנטרי הידוע כ"וועדה העממית המייעצת". הוועדה והממשלה של לול הביעו השקפות פוליטיות שונות מאוד. ביוני 1979 החליפה הוועדה את לול בגודפריי בינייסה בעקבות הוויכוח על היקף הכוחות שבידי הנשיא. ב-1980, בינייסה פוטר מאותן סיבות כשל קודמו. כעבור זמן מה, אוגנדה נשלטה בידי ועדה צבאית שבראשה ישב פאולו מוואנגה. הבחירות בדצמבר 1980 החזירו למילטון אובוטה את הנשיאות ומוואנגה שירת כסגנו. תחת שלטונו של אובוטה, הפרו כוחות הביטחון את זכויות האדם במידה רבה. בניסיון לדכא את המרד של צבא ההתנגדות העממי בראשות יוורי מוסווני באזור בוגנדה, בשנת 1983 ביצע הממשל גירוש המוני ממחוז לווארו שבבוגנדה, בו גורשו כ-750 אלף פליטים במחנות שנוהלו תחת משטר צבאי. אזרחים שנתגלו באזור המחנות חוסלו כ"אנשי גרילה", והצבא בזז מחבל הארץ מזון ומשאבים, שהביאו לרעב ולתמותה נוספת. דו"ח של אמנסטי מהשנים 1981–1985 מעריך שתחת משטרו של אובוטה נהרגו כ-500,000 איש. רבים מאנשי הצבא שביצעו את הרציחות היו בני השבטים אצ'ולי ולאנג'י ששרדו את שלטון אמין.[3]
ב-27 ביולי 1985 השתלטה חטיבה צבאית, שהורכבה בעיקר מחיילים ממוצא אצ'ולי והונהגה בידי גנרל בסיליו אולארה אוקלו, על קמפלה והכריזה על ממשלה צבאית. אובוטה ברח לגלות בזמביה. השלטון החדש, שבראשו עמד מפקד חילות ההגנה לשעבר, גנרל טיטו אוקלו (אין קשר לגנרל אולרה-אוקלו), פתח במשא ומתן עם חיל המורדים של מוסווני והבטיח לשפר את הכבוד לזכויות אדם, לחסל את היריבות השבטית ולקונן מערכת בחירות חופשית והוגנת. עם זאת, הממשלה החדשה דרסה זכויות אדם רבות בניסיונה לדכא את המרד ולהפסיק את התמיכה בצבא ההתנגדות העממי.
בסתיו 1985, נוהל משא ומתן בין ממשלת אוקלו לצבא ההתנגדות העממי בניירובי בתמיכתו של הנשיא הקנייתי דניאל אראפ מוי, שחתר להשגת הפסקת אש והקמת קואליציה מאוחדת. למרות ההסכמה על הפסקת אש, כוחות צבא ההתנגדות העממי המשיכו להילחם ובינואר 1986 כבשו את קמפלה ואת אוגנדה[4]. כוחותיו של אוקלו ברחו צפונה לסודאן. כוחותיו של מוסווני הקימו ממשלה כאשר מוסווני הוא נשיאה.
תחת שלטון הדיקטטור מוסווני עריכה
תחילה הממשלה החדשה, שנשלטה בידי מוסווני ואנשיו ("תנועת ההתנגדות העממית"), טענה שתביא סוף לפגיעה בזכויות-אדם שאפיינה את הממשלות הקודמות, תיזום חופש פוליטי וחופש תקשורתי אך עד מהרה נחשף כי צבא ההתנגדות העממית רצח מאות אלפי אזרחים במהחל המלחמה[5]. עם זאת הממשלה בראשות מוסווני הנהיגה רפורמות בכלכלה לאחר התייעצות עם קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וממשלות תורמות וקיבל סיוע כספי ממדינות המערב
באזורים צפוניים כאצ'ולילנד, היו כוחות מזוינים המתנגדים לממשלה מאז 1986. בין הכוחות האצ'וליים היו הצבא הדמוקרטי של אזרחי אוגנדה ותנועת הרוח הקדושה. התנועה המורדת צבא ההתנגדות של האל, שבראשה עומד ג'וזף קוני, אשר הנהיג חטיפה המונית של ילדים לשם גידולם כחיילים וכעבדי-מין המשיכה במלחמה[6]. בשנת 2006 הובס צבא ההתנגדות של האל, אך רבים מקורבנותיו המשיכו להיות עקורים וחוששו לחזור לבתיהם במשך שנים רבות[7].
ב-1996, בזמן מלחמת קונגו הראשונה, אוגנדה הייתה תומכת עיקרית בהדחתו של הנשיא הזאירי, מובוטו ססה סקו, ותמכה במנהיג המורדים לאורנט דסירה קבילה. בין 1998 ל-2003, אוגנדה לקחה חלק במלחמת קונגו השנייה כנגד הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והמשיכה לתמוך בקבוצות מורדים כמו "התנועה לשחרור קונגו"[8]. בין השאר פעל צבא אוגנדה פעל לעצור ציד המכשפות בקונגו, לאחר שיותר מ-800 בני אדם נהרגו בעיר ובסביבתה, באשמת מעורבות במעשי כישוף נגד שכניהם[9].
במרץ 2001 נערכו שוב בחירות לנשיאות, על שינויים פוליטיים וחוקתיים שהוצעו בשנים 2000 ו-2001[10]. אך מוסאוני נבחר שוב לכהונה לאחר שהתמודד נגד קיזה בסיגיה, שלחם לצד הנשיא בתנועת ההתנגדות, שטען שהנשיא בגד בערכיו והפך לרודן[11]. במהלך הבחירות עלו טענות לזיופים נרחבים[12]. מאז פעל מוסווני להמשיך ולשמר את נשיאותו באמצעות בחירות לא תקינות, מעקב מתמיד אחרי פעילי האופוזיציה ורדיפתם, עינויים, העלמת מתנגדיהם ורציחתם, הגבלת חופש העיתונות[13].
ב-2006 נערכו בחירות בהם נבחר מוסווני שוב ואשתו, ג'נט מוסווני, נבחרה לפרלמנט[14].
בדצמבר 2013 הפרלמנט של אוגנדה העביר הצעת חוק המטילה מאסר עולם על "מעשים הומוסקסואליים חמורים". החוק, שהוצג בשנת 2009, כלל במקור הצעה לעונש מוות, אך הפרלמנט אישר גרסה מתוקנת שלו. מדינות רבות, בהן ארצות הברית, מתחו בעבר ביקורת קשה על הצעת החוק. גרמניה אף עצרה את הסיוע הכספי שהעניקה למדינה, וציטטה את ההצעה כאחת הסיבות לכך[15].
המקרה הראשון של מגפת הקורונה הובחן על ידי משרד הבריאות במרץ 2020. בסך כול ממחלה נפאטרו כ-3,200 אזחרים.
בינואר 2021 נבחר מוסווני לכהונה שישית ברציפות[16].
-23 ביוני בעיירה במערב המדינה התרחש הטבח בבית הספר במפונדווה בו נהרגו תלמידים רבים.
קישורים חיצוניים עריכה
- רציחות על בסיס שבטי באוגנדה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
הערות שוליים עריכה
- ^ אוגנדה זוכה לעצמאות, קול העם, 9 באוקטובר 1962
- ^ אלון ייצג את ישראל בחגיגות אוגנדה, למרחב, 27 בספטמבר 1962
- ^ 1 2 3 4 5 רציחות על בסיס שבטי באוגנדה באתר הוועד למאבק ברצח עם
- ^ רויטרס, המורדים באוגנדה: כבשנו את קמפאלה, חדשות, 27 בינואר 1986
- ^ "Uganda: Breaking the circle: Protecting human rights in the northern war zone - Amnesty International". אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2007. נבדק ב-5 ביוני 2003.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ איי.פי, צבא אוגנדה לכד בכיר בצבאו של ג'וזף קוני, באתר הארץ, 13 במאי 2012
- ^ ד-פ-א, תושבי אוגנדה העקורים מפחדים לחזור הביתה כל עוד קוני חופשי, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
- ^ הארץ, נשיאי קונגו ואוגנדה נפגשו לשיחות שלום, באתר הארץ, 5 ביולי 2001
- ^ כריסטופר לינק, צבא אוגנדה פועל לעצור את ציד המכשפות בקונגו, באתר הארץ, 19 ביולי 2001
- ^ אביבה אבירם, היום מתקיימות הבחירות לנשיאות אוגנדה, באתר הארץ, 11 במרץ 2001
- ^ אביבה אבירם, הביג מן של אוגנדה כבר לא ישתנה, באתר הארץ, 10 במרץ 2001
- ^ שירות "הארץ", טענות לזיופים נרחבים בבחירות לנשיאות אוגנדה, באתר הארץ, 12 במרץ 2001
- ^ איתי מק, המרוויחים הגדולים מפסק הדין של העליון הם הרודנים של רואנדה ואוגנדה, באתר "שיחה מקומית", 3 בספטמבר 2017
- ^ הארץ, האשה, המאהבת והאלמנה נאבקות על מקום בצמרת ההנהגה של אוגנדה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2006
- ^
רויטרס ואיי.פי, אוגנדה אישרה חוק המאפשר להטיל מאסר עולם על הומואים ולסביות, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2013
- ^ ניו יורק טיימס, נשיא אוגנדה נבחר לכהונה שישית ברציפות. הראפר שקרא עליו תיגר נכלא בביתו, באתר הארץ, 19 בינואר 2021
