היסטוריה של הצמחונות
להיסטוריה של הצמחונות יש שורשים עתיקים, והתיעוד הקדום ביותר של צמחונות כאידאולוגיה בקרב כמות משמעותית של בני-אדם נמצאת בהודו וביוון העתיקה. בשני המקרים, הרעיון הצמחוני קשור בגישה לא אלימה כלפי בעלי חיים (אשר שמה בהודו היה אהימסה), ובשני המקרים רוב התמיכה בגישה הייתה מכיוון אושיות דת ופילוסופיה. בעקבות ההתנצרות של האימפריה הרומית בסוף העת העתיקה, הצמחונות כמעט ונעלמה לגמרי מאירופה. קבוצות בודדות של נזירים בימי הביניים אסרו על עצמן אכילת בשר בעלי חיים, מסיבות אסתטיות לרוב, אך לא ידוע על מסדר שאסר על אכילת מאכלי ים. מסיבה זו לא נהוג לראות בנזירים הימי בייניימים צמחונים, אלא פסקטריאניים. בתקופת הרנסאנס חזרה הצמחונות להיות נוכחת באירופה, ונעשתה ליותר ויותר נפוצה במאות ה-19 וה-20. כיום אחוז הצמחונים בעולם המערבי עומד על אחוזים בודדים, תלוי בהגדרה המדויקת במחקר הספציפי.
העת העתיקה עריכה
ביהדות עריכה
על פי בראשית ב' טז' אדם וחוה היו צמחונים שנאמר "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל", תזונה זו נשארה עד ימי נח בה הותר לאכול בשר. בתקופות שונות היו הגבלות רבות על אכילת בשר. באחרית הימים, לפי ספר ישעיהו סה' כה', העולם יהיה צמחוני שנאמר "ואריה כבקר יאכל תבן"
בחזון הצמחונות והשלום מתאר הרב קוק הידרדרות מוסרית, מבחינתו, של האנושות בין אדם הראשון לנח, שבשלה הותר לאדם לאכול בשר אך הוטלו עליו מגבלות מסוימות (איסור אבר מן החי לכלל בני האדם ומצוות הכשרות ליהודים) כדי לצנן את תאוותו (אנ'). לדעת הרב קוק בימינו עלינו למעט באכילת בשר ומי שמסוגל לכך מצווה בצמחונות.
מצרים העתיקה עריכה
בפירוש האבן עזרא על המקרא בספר בראשית פרק מ"ו פסוק ל"ד ובספר שמות פרק ח' פסוק כ"ב הוא מזכיר את המצרים בין הצמחונים שהיו, לפיו, יותר מחצי עולם, ונמנעו מכל דבר מהחי.
וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן. לאות, כי בימים ההם לא היו המצרים אוכלים בשר. ולא יעזבו אדם שיזבח צאן כאשר יעשו היום אנשי הודו. ומי שהוא רועה צאן תועבה היא, שהוא שותה החלב. ואנשי הודו לא יאכלו ולא ישתו כל אשר יצא מחי מרגיש עד היום הזה.
— בראשית פרק מ"ו פסוק ל"ד
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַ-ה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא"ה שהם יותר מחצי העולם וכלם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום גם דם וחלב ודג וביצים, והכלל: כל דבר שיצא מן החי. והם מתעבים מי שיאכל אותם, ומלאכה נמאסה בעיניהם לרעות הצאן וכן כתוב "כי תועבת מצרים כל רועה צאן". ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר, ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר וכליו טמאים בעיניהם. וכן כתוב "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם". והנה יוסף כאשר היה בבית פוטיפר המשילו על הכל לבד על הלחם אשר הוא אוכל, כי לא יגע בו בעבור שהוא עברי. ואין טעם לשאול א"כ למה היה להם מקנה, כי כן יש לאנשי לנדיא"ה כי הסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב והבקר לחרוש והצאן לצמר.
— שמות פרק ח' פסוק כ"ב
יוון העתיקה עריכה
בעת העתיקה הצמחונות נקראה "הימנעות מבריאות עם נשמה" (ἀποχὴ ἐμψύχων). כאידאולוגיה, הצמחונות ביוון העתיקה תמיד הייתה שייכת למספר קטן של אנשים, שרובם כללו אנשי דת מקבוצות מסוימות ומספר זרמים פילוסופיים. ההתייחסות הראשונה לצמחונות הייתה אצל הומרוס (האודיסאיה 9, 82-104), כשהוא ציין קבוצת אנשים בצפון אפריקה אשר נקראת "לוטופאגי" (אוכלי הלוטוס) אשר התקיימו כביכול רק על פרחי צמח הלוטוס. עדויות יווניות אחרות מדברות על קבוצות צמחוניות באתיופיה. למרות זאת, כל העדויות האלו קשורות במיתוסים ואגדות עם יווניות, ולכן לרוב לא נהוג להתייחס אליהן כמקורות אמינים לקהילות צמחוניות בעת העתיקה ביוון.
העדות האמינה הראשונה לצמחונות כאידאולוגיה ביוון העתיקה מתוארכת למאה השישית לפני הספירה. האורפיקים, קבוצה דתית ביוון העתיקה, ופיתגורס, פילוסוף ומנהיג דתי בדרום איטליה, נמנעו מאכילת בשר. לא כל תלמידיו של פיתגורס היו צמחונים לגמרי, אבל ניתן להגיד כי המקורבים לפיתגורס כן. בשביל הקהילה היוונית בכללותה, הימנעות מאכילת בשר הצביעה על השתייכות לתלמידיו של פיתגורס. גם תלמידיו של פיתגורס, וגם האורפיקים נמנעו מאכילת ביצים, ונמנעו מהקרבת קורבנות, מרכיב מרכזי בדת היוונית דאז. במאה החמישית לפני הספירה, הפילוסוף אמפדוקלס הכריז על עצמו כאוהד אדוק של הצמחונות בפרט, ושל זכויות בעלי חיים בכלל.
הצמחונים בעת העתיקה החזיקו בתפישה כי אכילת בשר יש בה לפגוע באסתטיקה ובפילוסופיה שלהם. רובם בנוסף לכך החזיקו גם בתפישות אתיות המנמקות את גישתם, ודחו באמצעותן גם את מנהג הקרבת הקורבנות, כאשר הם מדגישים את הדמיון בין בני אדם לחיות. הדעות הנגדיות גרסו שוני הקיים לשיטתם בין בעלי החיים השונים לבין בני האדם. הדיון על האם לחיות מגיעות זכויות, והאם ישנה חובה מוסרית כלפי בעלי חיים היה נפוץ בעת העתיקה, והטיעונים לשני הצדדים היו דומים במיוחד לאלו אשר עולים היום בשיח על זכויות בעלי חיים. התפישה הצמחונית לרוב הייתה קשורה לתפישות דתיות המחזיקות באמונות על גלגול נשמות. בעת העתיקה היוון הייתה נפוצה האמונה, בקרב צמחונים ולא צמחונים כאחד, כי בתור הזהב המין האנושי לא התנהג באלימות בכלל, ובכך גם לא נהג באלימות כלפי בעלי החיים. לפי האמונה הזאת, במצב אוטופי אין צורך בצייד, חקלאות, הרבעת בעלי חיים וכיוצא בזה, מאחר שהאדמה מספקת לכול היצורים החיים את כל צורכיהם.
באקדמיה של אפלטון, ראשי האקדמיה קסנוקרטס ופולמון קראו לצמחונות. חלק מתומכיו של אפלטון בתקופה הרומאית תמכו בצמחונות, כולל פלוטרכוס, אשר כתב את "על אכילת בשר".
הודו עריכה
הינדואיזם עריכה
כאשר הנזיר הבודהיסטי הסיני ביקר בהודו בתחילת המאה החמישית לספירה, הוא מצא ש"האנשים מתנזרים מלקיחת חיים...הם לא מרבים חזירים או בקר, ולא מוכרים שום מאכלים מחיות". צמחונות הייתה, והיא עדיין, חובה אצל רוב הזרמים היוגים ואצל חלק מהזרמים ההינדואיסטים.
בודהיזם וג'ייניזם עריכה
מקורות בודהיסטים וג'ייניסטים כאחד מראים כי הימנעות מאלימות כלפי בעלי חיים הייתה כלל בשתי הדתות כבר במאה השישית לפני הספירה. אצל הג'ייניזם, אולי אפילו לפני המאה השישית כבר היו חוקים נגד פגיעה בבעלי חיים. המנהיג הראשון של הג'ייניזם, אשר חי במאה השמינית או השביעית לפי הספירה, הטיף לאי-אלימות כלפי בעלי חיים באותה המידה כמו המנהיגים המאוחרים יותר מהמאה השישית לפני הספירה.
למרות ההימנעות מאלימות כלפי בעלי חיים, יש שטוענים שבעת העתיקה לא כל הבודהיסטים והג'ייניסטים היו צמחונים. ביחס לסוגיה הזאת יש שתי גישות. האחת אומרת שבודהה ועוקביו אכלו בשר שהוגש להם כמנחה, כאשר לא הייתה להם סיבה להניח כי החיה נשחטה במיוחד בשבילם, והשנייה טוענת כי בודהה ועוקביו נמנעו לחלוטין מאכילת בשר. השאלה האם אכילת בשר היא בסדר או לא, הייתה שאלה מכרעת בהתפתחות הבודהיזם בשלביו המוקדמים. השליט הבודהיסטי אשוקה (304 לפנה"ס - 232 לפנה"ס) היה צמחוני, ותמך נחרצות בגישה לא אלימה כלפי בעלי חיים. הוא הוציא לפועל חוקים רבים בנוגע להגנה על מינים רבים של בעלי חיים, ביטל הקרבת קורבנות בעלי חיים בפניו, והטיף בפני האוכלוסייה להימנע מכל הרג שלא לצורך.
יפן עריכה
בשנת 675 השימוש בבהמות והצריכה של מספר מינים של חיות בר (סוסים, בקר, כלבים, קופים, ציפורים) נאסר ביפן על ידי הקיסר טמו, בעקבות ההשפעות הבודהיסטיות על יפן.
תחילת התקופה המודרנית עריכה
לפני הרנסאנס כמעט ולא היו גישות צמחוניות כלפי בעלי חיים מסיבות אתיות ופילוסופיות. בין האישים הראשונים שתמכו בצמחונות היו לאונרדו דה וינצ'י (1452–1519) ופייר גסנדי (1592–1655). במאה ה-17, התומך העיקרי בתאוריה "חסרת הבשר" או "הפיטגוראית" היה הסופר האנגלי תומאס טריון (1634–1703). בסוף המאה ה-18 באנגליה, הטענה כי בעלי החיים נוצרו לשימושו של האדם עדיין הייתה מקובלת, אך זמן לא רב לאחר מכן החלה להיעלם לגמרי. במאה ה-18 באמריקה היו קבוצות נוצריות קטנות אשר תמכו בצמחונות. בנג'מין פרנקלין היה צמחוני שנים רבות מחייו, לאחר שעבר מהפך בגיל 16, ובשנת 1770 הוא הביא לאמריקה את הטופו.
המאה ה-19 עריכה
בזמן עידן הנאורות ותחילת המאה ה-19, אנגליה הייתה המקום הפתוח ביותר לרעיונות צמחוניים בכל אירופה, והצמחוניים האנגלים היו נלהבים ביותר להפצת הצמחונות. דוגמה לאדם צמחוני מתחילת המאה ה-19 באנגליה הוא המשורר פרסי ביש שלי (1792-1822). ויליאם קוהארד ייסד את הכנסייה התנ"כית הנוצרית ב-1809 באנגליה. קוהארד הטיף לצמחונות כחלק מהתנזרות, והיה אחד מהאבות הפילוסופיים של האגודה הצמחונית (אנ'). רבים מהחברים בחברה הצמחונית האמינו בחיים פשוטים ובאוכל "טהור". בשנת 1850, נוסדה האגודה הצמחונית האמריקאית.