ויקיפדיה

היראדו

הִירַאדוֹ (ביפנית: 平戸市 – היראדו-שי) היא עיר במחוז נגסאקי, השוכנת בקצה המערבי של האי קיושו ביפן. האזור ההיסטורי של היראדו שוכן על אי באותו שם. גבולות העיר הורחבו במאה ה-21 והיראדו כוללת כיום גם אזורים בקיושו, אחד מארבעת האיים הראשיים של יפן. שני החלקים מקושרים בגשר באורך כ-500 מטרים. שטח העיר כיום הוא 235.63 קמ"ר, ונכון ל-1 במאי 2011 מתגוררים בה 34,388 תושבים, צפיפות אוכלוסייה של 146 תושבים לקמ"ר.

היראדו
平戸市
סמל היראדו
סמל היראדו
סמל היראדו
דגל היראדו
דגל היראדו
דגל היראדו
נמל היראדו
נמל היראדו
נמל היראדו
מדינה יפןיפן יפן
חבל קיושו
מחוז נגסאקי (מחוז)נגסאקי (מחוז) נגסאקי
ראש העיר Naruhiko Kuroda
תאריך ייסוד 1 באוקטובר 2005 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 235.63 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 28,822 (1 במרץ 2021)
 ‑ צפיפות 137 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 33°22′05″N 129°33′13″E / 33.368055555556°N 129.55372222222°E / 33.368055555556; 129.55372222222 
אזור זמן UTC +9
העיר היראדו
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

מתקופת נארה הייתה היראדו נמל ביניים עבור ספינות שהפליגו מנמלים ביבשת אסיה ליפן. במהלך תקופת קמקורה ותקופת מורומאצ'י החזיקה משפחת מצואורה (松浦) בזכויות לסחר עם קוריאה ועם סין של שושלת סונג. במהלך תקופת סנגוקו ובתחילת תקופת אדו, התחזק מעמדה של היראדו כמרכז הסחר הבינלאומי, בייחוד המסחר עם סין של שושלת מינג ועם חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC).

ב-1549 הגיעו להיראדו האירופאים הראשונים - היו אלו סוחרים פורטוגזים. בספטמבר 1550 הגיע לאי המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר. קבלת הפנים שהעניקו לו הסוחרים הפורטוגזים שבנמל שכנעו את מצואורה טקאנובו, הדאימיו המקומי, בחשיבותו של האיש והוא דאג לארח אותו. חאווייר שהה בהיראדו חודש ימים, ובתקופה קצרה זו הצליח לשכנע כמאה מתושבי האי להמיר את דתם לנצרות. הוא המשיך בדרכו כשהוא משאיר לכומר הישועי קוסמה דה טורס (Cosme de Torrès‏; 1570-1510) לטפל בקהילה שבאי. אחד מבני הקהילה, סבסטיאן קימורה, היה ליפני הראשון שהוסמך לכמורה, אך הוא סיים את חייו על המוקד ב-1597.[1] הקהילה הנוצרית ירדה למחתרת לאחר שהדת הנוצרית קתולית נאסרה כליל ביפן ב-1614. המיסיונרים גורשו מיפן, ומיסיונרים שניסו לחזור ליפן בהיחבא ונתגלו הוצאו להורג. ב-1622 הועלה המיסיונר הישועי האיטלקי קמילוס קוסטנצו (Camillus Costanzo) על המוקד בהיראדו.

ההולנדים הגיעו לראשונה להיראדו ב-6 ביולי 1609. השלב הראשון ביחסי המסחר הרווחיים שבין היפנים להולנדים היה הענקת רישיון סחר (בהולנדית handelspas) ב-1609.‏[2] בשיאו השתרע מרכז המסחר ההולנדי על כל השטח של פארק סקיקאטה של ימינו. ב-1613 הקימו גם האנגלים תחנת סחר בהיראדו אך נטשו אותה ב-1623 לאחר שהגיעו למסקנה שהמסחר עם יפן איננו רווחי. בינתיים הלכו והתערערו היחסים בין שוגונות טוקוגאווה ששלטה בפועל ביפן לבין ספרד ופורטוגל. השוגון חשד שפעילות המיסיונרים נועדה להכשיר השתלטות של המעצמות האיבריות על יפן. ב-1636 הוגבלו הפורטוגזים לנמל נגסאקי בלבד, וגורשו מיפן לאחר מרד שימאברה שהתחולל ב-1637, שבו נטלו יפנים נוצריים חלק פעיל. ההולנדים שסייעו לשוגון לדכא את המרד זכו לתקופת חסד קצרה. ב-1637 וב-1639 נבנו מבנים גדולים מאבן שיועדו לשם כמחסנים, והבנאים ההולנדים חרתו תאריכים על אבני הבניינים. הממשל היפני ראה בתאריכים סמלים נוצריים אסורים על פי החוק ותבע את הריסתם המידית של המבנים. ראש המשלחת ההולנדית (Opperhoofd) פרנסואה קארון (François Caron‏; 1673-1600) הורה מיד על ביצוע ההוראה, אבל היפנים בכל זאת תבעו מההולנדים לעזוב את היראדו ולהתמקם באי המלאכותי דג'ימה שהוקם במפרץ נגסאקי. ב-24 ביולי 1641 עזבו ההולנדים את היראדו.[3]

אף שהדאימיו של היראדו תמך בצד המפסיד בקרב סקיגהארה (21 באוקטובר 1600) שהעלה לשלטון ביפן את שוגונות טוקוגאווה הרשה המנצח, טוקוגאווה איאיאסו, לדאימיו ממשפחת מצואורה לשמור על האחוזה הפיאודלית שלו. בתקופת אדו הייתה היראדו מקום המושב של ההאן של היראדו, כשהדאימיו התגורר בטירת היראדו (נבנתה בשנים 1704–1717 ופורקה ב-1868).

באמצע המאה ה-17 התפתחה באי תעשיית החרסינה שהובאה לאי על ידי קדר מקוריאה (שבה הייתה תעשיית קדרות מפותחת) שהתיישב באי לאחר שהתחתן עם יפנית. הקדר סננוג'ו (Sannojô) מצא קאולין באיכות מעולה ליד הכפר מיקאווצ'י והחל בייצור כלי חרסינה עדינים. תור הזהב של החרסינה של היראדו (Hirado porcelain) היה בין 1751 ל-1843 שבה יצרו באי את החרסינה הטובה ביותר ביפן. באמצע המאה ה-19 היה ביקוש רב לחרסינה של היראדו באירופה,[4] וגם כיום היא פריט אספנות מבוקש.[5]

העיר המודרנית של היראדו נוסדה ב-1 בינואר 1955. העיר התרחבה כאשר מוזגו לתוכה ב-1 באוקטובר 2005 העיירות הסמוכות טַבִּירָה (田平町), אִיקִיטְסוּקִי (生月町) ואוֹשִימָה (大島村). הכלכלה המקומית מבוססת בעיקר על חקלאות, דיג עיבוד מזון ותיירות.

אקלים עריכה

האקלים בהיראדו הוא סובטרופי לח, המאופיין בחורפים קרים, יבשים יחסית, אביבים חמימים גשומים, קייצים חמים גשומים וסתווים נוחים גשומים.

אקלים בהיראדו
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 8.7 9.2 12.4 17.0 20.9 23.6 27.5 29.1 26.0 21.4 16.5 11.4 18.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 3.6 3.9 6.3 10.8 14.7 18.5 22.9 23.9 20.8 15.7 10.7 6.1 13.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 90.2 93.6 137.3 207.0 197.8 315.5 329.8 204.5 205.6 107.5 117.8 72.8 2,079.4
מקור: [6]
 
הגשר המחבר בין קיושו להיראדו

תחבורה עריכה

שדות התעופה הקרובים ביותר לעיר נמצאים בפוקואוקה, צפונית להיראדו ובנגסאקי, דרומית להיראדו. משני שדות התעופה יש קווי אוטובוסים סדירים להיראדו. בשתי ערים אלו מצויה גם התחנה הקרובה ביותר של רכבת הקליע, השינקנסן, ומהן אפשר להגיע להיראדו ברכבות או בקווי אוטובוסים סדירים. בעיר עצמה פועלת תחבורה ציבורית בתדירות נמוכה, וכן פועלת מעבורת בין היראדו לאושימה.[7]

אתרי תיירות עריכה

 
טירת היראדו
 
שחזור של תחנת המסחר ההולנדית בהיראדו
 
קברו של ויליאם אדמס
 
גשר סאיווי
 
פסל קאנון באיקיצוקי
 
חזית הכנסייה לזכרו של פרנסיסקו חאווייר

אתרי התיירות העיקריים בעיר הם:

  • מבנים היסטוריים
    • טירת היראדו – הטירה, השוכנת על הגבעה השולטת על נמל היראדו, הייתה טירתם של משפחת מצואורה ששלטה על אזור היראדו עד לרסטורציה של מייג'י. הטירה נבנתה בשנים 1704–1717 ופורקה ב-1868. מגדל העוז שוחזר ב-1962 והוא מכיל מוזיאון ובו פריטים הקשורים במשפחת מצואורה. הטירה מוגדרת כאחד מהמבנים התרבותיים החשובים של יפן (重要文化財).[8]
    • תחנת המסחר ההולנדית – התחנה שכנה בקצה מפרץ היראדו וכללה כמה בניינים שהגדול בהם הוקם ב-1639 ונהרס בפקודת השוגון בתואנה שהתאריכים החקוקים באבן הוא אחד מהסמלים הנוצריים שנאסרו ביפן. מבנה זה שוחזר בקפידה החל מ-2009 ונפתחה לקהל כמוזיאון לתולדות הסחר עם הולנד.[9] מהמבנים המקורים מתקופת ההולנדים שרדו באתר המזח, חומת אבן ובאר שההולנדים חפרו.[10]
    • קברו של ויליאם אדמס – ויליאם אדמס היה נווט אנגלי שהגיע ליפן בספינה הולנדית ורכש את אמונו של השוגון טוקוגאווה איאיאסו. הוא הקים משפחה ביפן, ארגן תחנות מסחר הולנדית ואחר כך אנגלית בהיראדו ומת ונקבר בעיר ב-16 במאי 1620.[11] בחודש מאי כל שנה נערכת אזכרה ליד קברו.[10]
    • המאוזוליאום ואבן הלידה של גֶ'נְג צֶ'נְגגונְג - גֶ'נְג צֶ'נְגגונְג (או בשמו היפני טאי סייקו), היה בנו של פיראט סיני ואם יפנית המוכר במערב בשם קוקסינגה. קוקסינגה נולד בהיראדו, אבל בגיל שבע עבר לסין. בבגרותו שירת בצבא שושלת מינג, וכשהשתלטה שושלת צ'ינג על סין נמלט עם צבאו לטאיוואן, כבש אותה מידי ההולנדים, והקים באי ממלכה קצרת ימים הידועה כממלכת טונגנינג. קוקסינגה נערץ הן ביפן והן בסין כאדם הראשון שהביס מעצמה מערבית ושחרר אדמה משליטתה. המאוזוליאום שוכן על גבעה מעל לכפר קאווצ'י שבו נולד קוקסינגה והוא נספח למקדש הראשי המוקדש לקוקסינגה בטאינאן שבטייוואן. כל שנה ב-14 ביולי מתרחש ליד המקדש פסטיבל טאי סייקו (ראו בהמשך). בחוף ים סמוך מצביעים על אבן שעליה על פי האגדה כרעה אימו של קוקסינגה ללדת.[12]
    • מוזיאון מצואורה – שוכן במבנה שבו התגוררו בני משפחת מצואורה החל מ-1893. המשפחה תרמה את המבנים ב-1955 על מנת שישמש כמוזיאון, וכיום מוצגים בו חפצים אישיים של בני המשפחה.[13]
    • בית טקס התה קאן-און-טיי – שחזור מ-1987 של בית תה שהוקם ב-1893 על אדמות אחוזת מצואורה. במקום מתנהל עד היום טקס התה המסורתי על פי אסכולת צ'ינשין שהמציא לפני כ-300 השליט ה-29 של משפחת מצואורה.[14]
    • גשר סאיווי – גשר אבן המחבר בין חצר טירת היראדו לעיר המכונה גם הגשר ההולנדי משום שנבנה בטכניקת בנייה הולנדית. הגשר מוגדר כאחד מהמבנים התרבותיים החשובים של יפן.
  • מוזיאונים - יש בהיראדו כמה מוזיאונים המוקדשים לתרבות הייחודית של מקומות שונים כדוגמת האי איקיצוקי ואושימה, לממצאי חפירות שנערכו בסטוטאבארו שליד טבירה ולהיסטוריה של היראדו,[15] בחלקם מוצגים הקשורים לקהילות הנוצריות שחיו בהיראדו בהסתר. מוזיאונים נוספים:
    • פארק החרקים של טבירה – מיזם של הצלם סטושי קוריבאיישי שהתמחה בצילום חרקים. פארק שבו יש כ-3,000 סוגים של חרקים.[16]
    • מוזיאון הנצרות של היראדו – הנצרות נאסרה ביפן בסוף המאה ה-17, המיסיונרים גורשו ממנה, ונוצרים יפנים נרדפו לאחר כישלון מרד שימבארה. עקב כך ירדו הנוצרים למחתרת, התפללו בחדרים סודיים, והתחזו לבודהיסטים. גם בהיראדו הייתה קהילה של "נוצרים חבויים" (隠れキリシタン – קקורה קירישיטן) והמוזיאון מציג פריטים שנאספו מקהילה זו. המוזיאון הוקם בסמוך לחוף נשיקו שם הוצאו להורג 70 נוצרים ב-1635.[17]
  • גנים –
    • פארק קאמאוקה נמצא למרגלות טירת היראדו. הפארק כולל חלקת רודודנדרון של היראדו הגדלים באופן טבעי, ועצי קוסמקי בני 400 שנים. הפארק פופולרי במיוחד באביב בעת שפורחים בו עצי הדובדבן. בשטח הפארק שוכנים מקדש קאמאוקה-ג'ינג'ה ומגרשי ספורט קהילתיים.
  • מקדשים –
    • מקדש קאמאוקה-ג'ינג'ה – הוקם ב-1880 מאיחוד של ארבעה מקדשים. באוקטובר נערכים ברחבה שלפני המקדש ריקודי הקגורה במסגרת פסטיבל קונצ'י (ראו בהמשך).[18]
    • מקדש סאיקו ג'י – מקדש בודהיסטי בדרום העיר היראדו במקום בו על פי האגדה הבעיר הנזיר הבודהיסטי קוקאי אש קדושה כאשר חזר מסין של שושלת טאנג. במקום פגודה בצבע אדום עז שנבנתה ב-1988. בגובה 33.5 מטרים זו אחת הפגודות הגבוהות ביפן. במקום מוזיאון ובו מוצגים שונים הקשורים לבודהיזם.[19]
    • מקדש יוקו ג'י – מקדש זן בודהיסטי שהועתק מאושימה למקומו הנוכחי ב-1695. אולם קאיזן דו שבנייתו הושלמה ב-1696 הוגדר כנכס תרבותי מוחשי על ידי ממשל המחוז. במקום נערך טקס תה מסורתי בסוף אוקטובר.[20]
    • פסל קאנון באיקיצוקי –קאנון (בסינית: גואנין) היא הבודהיסטווה של החמלה. בגובה של 18 מטרים ובמשקל של 150 טון הפסל הוא פסל הארד הגדול ביותר ביפן. הפסל יושב על מסד אבן בגובה 2.5 מטרים ובמצחו פנינה בגודל 2.5 ס"מ, והוא הושלם ב-29 באפריל 1980. הפסל מוקם כך שיתפלל לשלומם של יורדי הים ויתאבל על האנשים ובעלי החיים שקיפחו את חייהם בים.[21]
  • כנסיות – שורשי הקהילה הנוצרית בהיראדו באמצע המאה ה-16 כאשר הגיע לעיר המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר. כאשר נאסר הפולחן הנוצרי ביפן בסוף המאה ה-16 המשיכו חברי הקהילה לקיים את הפולחן בסתר, ובסוף המאה ה-19 כאשר הותרה הנוצרות ביפן שוב, חזרו חברי הקהילה לקיים את אמונתם בגלוי.
    • כנסיית טבירה- כנסייה בסגנון רומנסקי שנבנתה מלבנים אדומות בין השנים 1915–1917. אף שסגנונה אירופי, היא תוכננה על ידי האדריכל היפני טצוקאווה יוסוקה ונבנתה על ידי נוצרים מקומיים. פריט בולט בכנסייה הם הויטראז'ים. הכנסייה מוגדרת כאחד מהמבנים התרבותיים החשובים של יפן.[22]
    • כנסיית הימוסאשי – כנסייה גדולה בסגנון רומנסקי שאף היא תוכננה על ידי האדריכל היפני טצוקאווה יוסוקה. הכנסייה נבנתה ב-1929 והייתה הכנסייה הגדולה ביותר ביפן לאחר שקתדרלת אוראקמי בנגסאקי נהרסה בפצצה האטומית.[23]
    • כנסיית הוקי – כנסייה קטנה מלבנים אדומות. הכנסייה נבנתה ב-1898 והיא הכנסייה העתיקה ביותר בהיראדו.[24]
    • הכנסייה לזכרו של פרנסיסקו חאווייר – הכנסייה בסגנון ייחודי הכולל אלמנטים גותיים בעלת הצריח הגבוה והקירות הצבועים בירוק היא אחד מסמלי העיר ואחד מאתרי התיירות הפופולריים של העיר. היא נבנתה ב-1913 במקום אחר והועתקה למקומה הנוכחי ב-1931. במקור הייתה קרויה כנסיית היראדו, ובמהלך החגיגות לזכר ביקורו של פרנסיסקו חאווייר בהיראדו ב-1971 שונה שמה לכבודו.[25]

פסטיבלים עריכה

כמקובל ביפן מתרחשים פסטיבלים רבים בהיראדו,[26] ביניהם:

  • פסטיבל היראדו ג'נגרה (平戸ジャンガラ) – נערך בין ה-14 ל-18 באוגוסט. ג'נגרה הוא סוג ריקוד מסורתי מהאי היראדו, ובמסגרת הפסטיבל מחוללים רקדנים בלבוש מסורתי בלווית חלילים גונג ותופים. הריקוד הוכרז נכס תרבותי בלתי מוחשי לאומי.
  • פסטיבל טאי סייקו (鄭成功祭り) – טאי סייקו הוא שמו היפני של גֶ'נְג צֶ'נְגגונְג, בנו של פיראט סיני ואם יפנית הידוע במערב בשם קוקסינגה (ראו לעיל בתיאור המאוזוליאום ואבן הלידה של גֶ'נְג צֶ'נְגגונְג). הפסטיבל נערך ב-14 ביולי וכולל בין השאר ריקודי ג'נגרה.
  • פסטיבל היראדו-רודודנדרון (つつじまつり) – היראדו מפורסמת בשל פרחי הרודודנדרון הקרויים על שמה. במשך השנים פיתחו הגננים של היראדו לא פחות מ-230 סוגים של רודודנדרון המתאפיינים בפרחים גדולים (עד 13 ס"מ) ובגוונים של ורוד, אדום וסגול.[27] הפריחה העיקרית מתרחשת בין 12 באפריל ל-30 בו בפארק סקיגאטה.
  • פסטיבל הסתיו של היראדו (平戸くんち城下秋まつり) – אזור המסחר של היראדו הופך למדרחוב ומוצבים בו דוכני מזון ושוק. במדרחוב נערכים מופעים רבים, מחולות דוגמת ריקוד הדרקון ואירועים אזורים אחרים. הפסטיבל נערך ב-22 וב-23 באוקטובר
  • פסטיבל היראדו קונצ'י (平戸くんち) – פסטיבל שמקורו דתי. האירועים מתרחשים ברחבי העיר ושיאם, 24 ריקודי הקגורה הנערכים תוך שימוש ב-3 חרבות ברחבה שלפני מקדש קאמאוקה-ג'ינג'ה. ריקוד הקגורה הוכרז נכס תרבותי בלתי מוחשי לאומי. הפסטיבל מתרחש בין ה-24 ל-27 באוקטובר.

מסחר ומזון עריכה

 
גובומוצ'י

בעיר יש כמה רובעי מסחר ומרכזי קניות גדולים דוגמת מרכז הקניות אמו פלאזה. המסעדות שבעיר מגישות מאכלים המבוססים על המטבח האזורי: מרק צ'מפון (מרק דגים ואיטריות) בסגנון היראדו; אומצות היראדו (מבשר הבקר השחור של האזור); דגים כדוגמת דג הסנדל המוכן בהיראדו במגוון דרכים (למשל סשימי או טמפורה) ומוגש בין במסעדות בין ינואר למאי או דגים מעופפים הקרויים ביפנית אגו המוגשים מיובשים ומומלחים או "מאדאי" סוג של דג הדומה לדניס (Pagrus major); וטאיצ'אזוקה – אורז מבושל שעליו פרוסות מאדאי שעליהם נוהגים לשפוך תה ירוק רותח. להיראדו מבחר קינוחים ייחודיים: האנה קסטלה (עוגת פרח), גובומוצ'י (עוגיות אורז בסוכר חום), קאסדוסו (עוגיות טבולות בחלמון ובמולסה) ואומרימונו (פסלים מסוכר).[28]

פומלת היראדו (היראדו בונטאן - Hirado Buntan) היא סוג מיוחד של פומלה שנתגלה בהיראדו ב-1910 והוא במקום שני במכירות הפומלה ביפן.[29]

ערים תאומות עריכה

להיראדו ברית ערים תאומות עם[30]

וברית ידידות עם

לקריאה נוספת עריכה

  • Grant Kohn Goodman, Japan and the Dutch, 1600-1853, Routledge, 2000, ISBN 0700712208, chapter II: The Dutch at Hirado (Google Books)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא היראדו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Early Jesuit Missionaries in Japan
  2. ^ "Van hier tot Tokio. 400 jaar handel met Japan," הארכיון הלאומי של הולנד, טקס שנערך ב-28 באוגוסט 2009 לכבוד 400 שנים לקבלת הרישיון (בהולנדית)
  3. ^ Japan and the Dutch, 1600-1853 עמ' 17-9
  4. ^ Hirado Porcelain From Japan
  5. ^ Mark F. Moran, Sandra Andacht, Oriental antiques & art: an identification and value guide, Krause Publications, 2003, ISBN 0873496981, Page 267-271
  6. ^ Hirado, Japan: Climate, Global Warming, and Daylight Charts and Data
  7. ^ Access Information
  8. ^ Hirado Castle
  9. ^ The Dutch Trading Post
  10. ^ 1 2 Historical sights of overseas trade relations
  11. ^ דמותו של ג'ון בלאקתורן, גיבור הספר שוגון מבוססת על דמותו של ויליאם אדמס
  12. ^ Zheng Chenggong Mausoleum
  13. ^ Matsura Historical Museum
  14. ^ Kan-un-tei Tea Ceremony House
  15. ^ Museums
  16. ^ Tabira Insect Park
  17. ^ Hirado Christian Museum
  18. ^ Kameoka-jinja Shrine
  19. ^ Saikyô-ji Temple
  20. ^ Yûkô-ji Temple
  21. ^ Ikitsuki Daigyoran Kannon Statue
  22. ^ Tabira Church
  23. ^ Himosashi Church
  24. ^ Hôki Church
  25. ^ St. Francis Xavier Memorial Church (Hirado Church)
  26. ^ Event Calendar רשימת הפסטיבלים באתר הרשמי של העיר
  27. ^ Tomasz Aniśko, Plant Exploration For Longwood Gardens, Timber Press, 2006 ISBN 0881927384, Page 63
  28. ^ Local Specialities
  29. ^ Citrus maxima ‘Hirado Buntan’
  30. ^ Exchange programmes between Hirado and China, Hirado and Holland and other exchange programmes in Hirado City, Nagasaki Prefecture, Japan
  31. ^ בזנצוג'י נולד הנזיר קוקאי ומהיראדו הוא הפליג לסין
  32. ^ בהיראדו נולד קוקסינגה, כובש טאיוואן מידי ההולנדים ובנאנאן נולד אביו
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=היראדו&oldid=37324068"