הלשכה המרכזית להגירת יהודים
הלשכה המרכזית להגירת יהודים (בגרמנית: Zentralstelle für jüdische Auswanderung) הייתה מוסד בתקופת השואה בחסות וניהול האס אס שיועד להאיץ את גירושם של יהודים ממדינות שעליהן השתלטה גרמניה הנאצית.
המעמד של יהודי אוסטריה היה שונה ממעמדם של היהודים בארצות אחרות שזכו לעצמאות לכאורה בזכות הכובש הגרמני וזאת מכיוון שעמים או ראו ביהודים, או בחלק מהם, נציגים של השלטון הקודם שהיה שנוא עליהם.[1]
המשרד הראשון הוקם בווינה באוגוסט 1938, לשם גירוש יהודי אוסטריה ולאחר-מכן גם של יהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה ובראשו הוצב אדולף אייכמן, שניהל שיטת גירוש שהועתקה לאחר־מכן גם לשטחי פולין הכבושה - ריכוז היהודים בעיר גדולה, הגדרת מכסות ברורות של גירוש יהודים והטלת התשלומים על האמידים שבקהילה למימון כל פעולת הגירוש והנלווה לה, תוך סילוק ביורוקרטיה. משרד דומה הוקם בברלין ב-11 בפברואר 1939 בהוראתו הישירה של גרינג, כדי לזרז את הגירת יהודים מגרמניה. הלשכה בווינה הייתה הסמכות היחידה המוסמכת לתת היתרי יציאה מיידית ליהודים מאוסטריה בשנים 1938–1941.
לאחר כיבוש פראג הועמד אייכמן בראש "מרכז הרייך להגירת יהודים" וניהל את שתי הלשכות הללו. לאחר כיבוש פולין הטיל היידריך על אייכמן את הטיפול בפינוי היהודים מהמרחב המזרחי בפולין. במרץ 1941 הוקם משרד דומה באמסטרדם (Zentralstelle für jüdische Auswanderung in Amsterdam).
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1945-1933, ניסן תשל"ז, אפריל 1977
