המחרה
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
בשיווק, המחרה היא התהליך שבו קובעת פירמה את המחיר למוצר או שירות שהיא מוכרת.
בקביעת מחירים יש צורך להתייחס לסוגים ומידות שונות של סיכונים. הפתרון המעשי ביותר הוא לקבוע שערים מותאמים לכל קבוצה תוך הפעלת שיקול דעת, כשלחלק שיעור גבוה יותר, ולאחרים נמוך יותר בצורה אחידה ומדורגת. זאת תוך סכימתם לסכום הרווח הכולל הרצוי על ידי הפירמה.
שיטות לקביעת מחיר עריכה
ישנן שתי שיטות עיקריות לקביעת מחירים:
- תיערוף קבוע - לפי שיטה זו נגבה מכל לקוח סכום קבוע וזהה לכלל הלקוחות, ללא כל הבדל במחיר בין כלל הלקוחות השונים.
- תיערוף דיפרנציאלי - הסכום הנגבה מכל לקוח מותאם לרמת הסיכון בו הוא נמצא, תוך שיוך הלקוח לקבוצת סיכון מסוימת. את רמת הסיכון ניתן לקבוע לפי משתנים שונים, כמו: מין, גיל, מקום מגורים, גובה הכנסה, מצב בריאותי, ועוד.[1].
בענף הנדל"ן עריכה
לרוב התמחור בענף הנדל"ן קשור במיקום (עיר, קרבה לאתרים ושירותי קהילה), קומת הדירה (לרוב, דירה בקומה גבוה תתומחר יותר גבוה), איכות המבנה וחומרי הבניה, ומוניטין הדיירים.
בענף הביטוח עריכה
לרוב קשור בהשתייכותו של הלקוח לחברה וקבוצה מסוימת, גיל, סיכון, השכלה, מין, מקום מגורים, גובה הכנסה, רכוש, מצב משפחתי, מספר ילדים, שכיר או עצמאי, מסגרת אשראי ועוד.
במקום להתאים את כלל דמי הביטוח באופן זהה לכלל המבוטחים, ניתן לבצע התאמה מובנית לכל סוג של תת-קבוצה. לעיתים, כאשר שיעור דמי הביטוח שנקבע לכמה תתי קבוצות זהה, הן יאוחדו לקבוצה אחת. אם קיים מידע אמין שניתן להסתמך עליו לגבי כל קבוצה, טקטיקה זו נחשבת עדיפה על פני קביעת שיעור זהה לכלל המבוטחים לפי שיטת התיערוף הקבועה. בשיטת התמחור הדיפרנציאלית ניתן לקבוע את גובה התעריף שיגבה מכל קבוצה, בכפל לפי אחוזונים או מספרים קבועים. לאור כך שבקביעת שערים קבועים אך עם ריבוי המשתנים כל שינוי קטן יכול ליצור שינוי גדול בגובה גביית דמי הביטוח, וסך הגבייה יכול להשתנות משמעותית; עדיף לשלב בין שיטת האחוזונים והמספרים הקבועים ולקבוע את שערי התמחור לפי אחוזים שישתנו לפי משתנים אך גם בשילוב ממשים קבועים.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- המחרה בלקסיקון ארגון וניהול עסקים, באתר מעות
קביעת מחירים, דף שער בספרייה הלאומית
