המכון לחקר השאלה היהודית

מוסד נאצי

המכון לחקר השאלה היהודיתגרמנית: Institut zur Erforschung der Judenfrage) היה מוסד נאצי שנוסד ב-1939 על ידי אלפרד רוזנברג בפרנקפורט על המיין במטרה לחקור את היהדות ואת חיי היהודים, כאשר אלה ייכחדו, במסגרת "בית הספר הגבוה לנציונל-סוציאליזם". המכון נחנך רשמית במרץ 1941. באופן מעשי אסף המכון ספרים, כתבי יד וחומרים כתובים נוספים (אפמרה, כתבי עת, כרזות, יצירות אמנות ועוד), אותם שדדו חיילי הורמאכט מספריות, ארכיונים ואוספים פרטיים ברחבי הרייך.

איתור מגילות וספרי תורה שהתגלו במרתף המכון לאחר הניצחון על הנאצים, 6 ביולי 1945

שוד הספרים עריכה

 
איסוף ספרים יהודיים בריגה, 1943

צו מ-2 באפריל 1941 מינה את רוזנברג כמפקדו של המבצע לאיסוף כל חומר הנוגע לחקר "השאלה היהודית" והעניק לו סמכות להפקיע כל "רכוש יהודי ללא בעלים", בפרט אוספי ספרים גדולים מכל רחבי העולם. פירוש הצו היה הפעלת ארגון סוכנים (Einsatzstab Reichsleiter Rosenberg - ERR - מטה מבצע רוזנברג) שעסק בהעברת ספריות שלמות ובהן ספרי קודש וספרים עבריים נדירים מכל המדינות שהיו תחת הכיבוש הנאצי. רוב הספרים הגיעו למכון בפרנקפורט, אך רבים אחרים נמכרו או אבדו.

בין הספריות שנשדדו ואוספיהן אוחסנו במכון, ניתן למנות את ספריית כל ישראל חברים בפריז, אוסף משפחת רוטשילד, ספריית רוזנטליאנה מאמסטרדם ואחרות. חלק מרשימת הספריות שנשדדו במערב אירופה הופיעו במסמך שהוצג במשפטי נירנברג[1]. בסך הכל אוחסנו במכון כחצי מיליון ספרים, רק כעשירית מהחומר קוטלגה.

בעקבות הפצצות בעלות הברית על פרנקפורט, הוחלט להעביר את רוב אוסף הספרים למקום בטוח יותר בעיר הונגן שליד גיסן[2].

פעילויות המכון עריכה

המכון פרסם כתב עת בשם Der Weltkampf. Monatsschrift für Weltpolitik, völkische Kultur und die Judenfrage aller Länder (המאבק העולמי: ירחון של הפוליטיקה העולמית, תרבות אתנית והשאלה היהודית בכל המדינות), בו פורסמו "מחקרים" בעלי גישה גזענית ואנטישמית. התורמים המרכזיים לכתב העת היו עורכו ארנסט גראף צו רבנטלו (Ernst Graf zu Reventlow) וחוקרי המכון, גרגור שוורץ-בושטוניטש (Gregor Schwartz-Bostunitsch) ויוהאן פון לרס (Johann von Leers).

כמו כן ארגן המכון תערוכות בעלות אופי תעמולתי כגון "היהודי וצרפת"[3].

לאחר השואה עריכה

לאחר השואה נתגלו רוב ספרי המכון בהנגן על ידי יחידת ה MFA&A של צבא ארצות הברית. הם העבירו את הספרים למחסן באופנבך הסמוכה לפרנקפורט. הצבא השקיע מאמצים רבים בהחזרת הספרים לבעליהם החוקיים[4].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Trial of the Major War Criminals before the International Military Tribunal, volume 25 (עמ' 244 (והלאה)) (בגרמנית)
  2. ^ Leslie L. Poste, "Books Go Home from the Wars", Library Journal 73, 1948, pp. 1699-1704
  3. ^ כרזה שהופצה על ידי "המכון לחקר השאלה היהודית", לקראת התערוכה האנטישמית "היהודי וצרפת"
  4. ^ F. J. Hoogewoud, The Nazi looting of books and its American "antithesis", Studia Rosenthaliana 26, 1992, עמ' 158-192