הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית

הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Gouvernement provisoire de la République française) הייתה הממשלה ששלטה בצרפת בין שחרור צרפת על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ונפילת משטר צרפת של וישי בשנת 1944 לבין הקמת הרפובליקה הצרפתית הרביעית בשנת 1946.

הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית
gouvernement provisoire de la République française

דגל סמל
מוטו לאומי	חירות, שוויון, אחווה בצרפתית: Liberté, Égalité, Fraternité
ממשל
משטר	רפובליקה
שפה נפוצה	צרפתית
עיר בירה	פריז 48°52′0″N 2°19′59″E
רשות מחוקקת	הפרלמנט הצרפתי
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	שחרור צרפת בידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.
תאריך	1944
פירוק	הקמת הרפובליקה הצרפתית הרביעית
תאריך	1946
ישות קודמת	צרפת של וישי
ישות יורשת	הרפובליקה הצרפתית הרביעית
כלכלה
מטבע	פרנק צרפתי

הקמת הממשלה הזמנית

עם שחרור צרפת על ידי בעלות הברית, לא היה גוף שלטוני מוסמך שבידו ליטול את השלטון האזרחי. ממשלת צרפת של וישי הוכתמה בשיתוף פעולה עם הגרמנים, והייתה חשופה לטענתו של שארל דה גול כי כינונה לא היה חוקתי מלכתחילה. ראשיה - המרשל פטן ופייר לאוואל נסו לגרמניה. יש מאנשי הרפובליקה הצרפתית השלישית כגון הנשיא לשעבר אלבר לברן שטענו כי יש לקיים רציפות שלטונית עם מוסדותיה של הרפובליקה, אך היה ברור כי גם פתרון זה אינו ראוי. אנשי דה גול התאגדו לגוף המכונה צרפת החופשית שבתחילה הקים מעין ממשלה בשם "הוועד הלאומי" ולאחריה הרחיב את המסגרת כדי לכלול גם את תומכיו של הגנרל אנרי ז'ירו למסגרת בשם "Comité français de la Libération nationale". עם שובם של אנשים אלו לאדמת צרפת בעקבות צבאות בעלות הברית, ניתן היה לאחד כוחות עם הלוחמים בכיבוש הנאצי במסגרת הרזיסטאנס ולהקים ממשלה.

הבעיות שעמדו בפני הממשלה החדשה היו רבות. לאחר הכיבוש והלחימה העזה על שטחה, הייתה המדינה חרבה. היה צריך להקים את המוסדות מלכתחילה, לבסס את שיקום המדינה על בסיס כלכלי מוצק, לקבוע את הדרך בה ינהגו במשתפי הפעולה, לבסס יחסים עם מעצמות החוץ.

ב-11 בספטמבר 1944 כינס דה גול לראשונה את הממשלה שהרכיב, וב-12 בספטמבר 1944 כינס דה גול כנס בן 8,000 משתתפים בארמון שאיו בפריז, והציג את מדיניותו בפני הנוכחים.

המאזן הפוליטי וחלוקת הכוחות בממשלה

הבחירות הראשונות בצרפת לאחר המלחמה היו בחירות מוניציפליות, שנערכו בשני סיבובים, ב-29 באפריל 1945 וב-13 במאי 1945. בבחירות אלו זכו שלוש מפלגות במרבית הקולות, התנועה הרפובליקנית העממית, מפלגה נוצרית דמוקרטית בעלת נטייה קתולית, המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית והמפלגה הקומוניסטית של צרפת. תוצאות הבחירות נתפסו כניצחון של השמאל.

לאחר הבחירות המוניציפליות היה ברור כי יש לקיים בחירות כלליות, וכי מאזן הכוחות הפוליטי החדש חייב להשתקף בהרכב הממשלה. כן עלתה השאלה בדבר שיטת הממשל העתידית. האם תמשיך לחול חוקת הרפובליקה השלישית או שהאסיפה שתיבחר תהיה גם אספה מכוננת שתנסח חוקה חדשה. הבחירות התקיימו ב-21 באוקטובר 1945, ובהן התקיימה הצבעה בשתי קלפיות. באחת נבחרה האספה, ובשנייה ענו הבוחרים במשאל עם על השאלה האם להמשיך בהסדר החוקתי מימי הרפובליקה השלישית, או לנסח חוקה חדשה. לראשונה בתולדות צרפת הצביעו בבחירות אלו גם נשים. בבחירות השתתפו 85% מהבוחרים, 24 מיליון איש, מתוכם 13 מיליון נשים. בבחירות זכו הקומוניסטים בכרבע מן הקולות, 159 צירים, המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית ב-142 צירים, והתנועה הרפובליקנית העממית ב-152 צירים. במשאל העם הוכרע כי האספה תהיה אספה מכוננת שתנסח חוקה חדשה לרפובליקה הרביעית. האספה הטילה על דה גול להרכיב ממשלה.

ב-21 בדצמבר 1945 הציג דה גול את ממשלתו, שכללה בפעם הראשונה גם קומוניסטים ובהם מוריס תורז כשר בלי תיק. אך ממשלה זו החזיקה מעמד כחודש אחד בלבד, וב-26 בינואר התפטר דה גול. הסיבה הרשמית שנתן הייתה כי הוא חפץ במשטר נשיאותי וההסדר החוקתי המתגבש נטה יותר לכיוון משטר פרלמנטרי. עם זאת פעלו גם גורמים נוספים - היו ויכוחים על התקציב, והייתה תחושה כי דרישותיו של דה גול במישור הבינלאומי אינן מתקבלות על ידי נציגי המעצמות הגדולות.

את מקומו של דה גול תפס הסוציאליסט פליקס גואן, ששימש בתפקידו עד יוני 1946. ממשלת גואן המשיכה לנסות ולנסח חוקה, ובסופו של דבר העמידה למשאל עם הצעה לחוקה שהייתה מבוססת על ממשלה הנסמכת על בית אחד, הבוחר בראש ממשלה על בסיס קואליציוני. במשאל עם שהתקיים ב-5 במאי 1946 נדחתה ההצעה ברוב קטן.

ביוני 1946 נבחרה אספה לאומית חדשה, שבה הסיעה הדומיננטית הייתה התנועה הרפובליקנית העממית, מפלגה נוצרית דמוקרטית בעלת נטייה קתולית, כאשר ל"ברית שלוש המפלגות" של הרפובליקנים הקתולים, הסוציאליסטים והקומוניסטים רוב מוחלט, כשהם דוחקים אל הצד גורמים רדיקלים ושמרנים. ז'ורז' בידו, ראש הממשלה החדש, הביא לניסוח חוקה חדשה, שהייתה דומה מאוד לחוקת הרפובליקה השלישית, והתבססה על פרלמנט בן שני בתים, שבו עיקר הכוח הפוליטי נמצא בידי "נשיא האספה" (הוא ראש הממשלה) ולצדו מכהן נשיא בעל סמכויות סמליות בעיקרן. החוקה התקבלה ברוב קטן במשאל עם שנערך ב-13 באוקטובר 1946. האספה הלאומית החדשה, שנבחרה ב-10 בנובמבר 1946, הביאה להמשך שליטת ברית שלוש המפלגות - הרפובליקנים הקתולים, הקומוניסטים והסוציאליסטים, שיחד זכו לרוב מוחלט, ודחקו מהשלטון גורמים רדיקלים ושמרנים. בין דצמבר 1946 לינואר 1947 כיהן לאון בלום כראש ממשלה לתקופה קצרה. לאחר הבחירות לנשיאות נבחר וינסן אוריו לנשיא הרפובליקה, בלום התפטר, ופול רמדיה כיהן כראש הממשלה הראשון של הרפובליקה הרביעית.

הישגי הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית

הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית משלה בתקופה קשה וסוערת. המלחמה עדיין לא הסתיימה וכוחות צבא צרפת המחודש השתתפו בלחימה על אדמת צרפת וגרמניה עד סיום המלחמה.

במישור הבינלאומי השתתפו נציגי צרפת בוועידות הבינלאומיות ששרטטו את דיוקן העולם לאחר המלחמה. נציגי צרפת השתתפו בועידת סן פרנסיסקו שייסדה את האומות המאוחדות. בדצמבר 1944 כרתה הממשלה ברית צבאית עם ברית המועצות שתוקפה 20 שנה. בתקופת הממשלה הזמנית החלה המעורבות הצרפתית במלחמת הודו-סין הראשונה.

במישור הכלכלי ניסתה הממשלה לבסס מדיניות של צנע. פייר מנדס פראנס, ששימש כשר הכלכלה בממשלת דה גול הראשונה, תמך בצעדים אלו, אך התפטר משאלו לא התקבלו על ידי דה גול. הממשלה עמדה בפני משבר כלכלי, כאשר בשנות המלחמה איבדה צרפת 620 אלף חללים, והנזק לרכוש נאמד בכ-20 מיליארד דולר. הממשלה הצליחה להתמודד עם מצב קשה זה, ואמצעי השיקום הראשוניים הצליחו. השיקום קיבל תנופה רק במהלך תקופת הרפובליקה הרביעית, בין היתר הודות לקבלת הסיוע האמריקאי בתוכנית מרשל.

במישור מדיניות הפנים היה על הממשלה להתמודד עם בעיית משתפי הפעולה ומורשת צרפת של וישי. מכיוון שביטול למפרע של כל החוקים, התקנות והצווים של ממשל וישי לא היה מעשי, הוחלט להכריז על מספר חוקים כבטלים, ובהם החקיקה האנטישמית נגד היהודים, החוקים נגד 'אגודות סתר', חוקים להקמת בתי דין מיוחדים וכיוצא באלה. אגודות וארגונים המזוהים עם הממשל, כדוגמת המיליס, פורקו. ננקטו צעדים מיידיים לטיהור כל דרגי הממשל, לרבות הממשל המקומי, מאנשי וישי.

ניתן להבחין בארבע תקופות שונות ביחס לאנשי וישי ומשתפי הפעולה:

• "הטיהור הפראי" (épuration sauvage), שכלל הוצאה להורג ללא משפט של משתפי פעולה. דה גול העריך כי 10,842 איש נהרגו בצורה זו, מהם 6,675 איש במהלך הקרבות בתקופת השחרור ולמעלה מ-4,000 איש לאחר מכן.
• "הטיהור החוקי" (épuration légale), שבו נשפטו משתפי הפעולה באמצעות בתי דין מיוחדים. עוד ב-24 ביוני 1944 הוציא דה גול צו המורה על משפטם של משתפי הפעולה. ב-13 בספטמבר 1944 הורה דה גול בצו נוסף על הקמת בתי דין מסוג זה בכל מחוז, ובהם שופט וחבר מושבעים שהורכב מאנשים מהימנים שלא הוכתמו בשיתוף פעולה. בתי דין אלו דנו ב-120,000 מקרים והורו על הוצאתם להורג של 779 איש.
• השלב השלישי היה משפטם של ראשי וישי, פטן, לאואל ודרנאן. שלב זה נחשב לרחום יותר כלפי משתפי הפעולה. פטן לא הוצא להורג, וכמותו גם אישים כלואי פרדינן סלין.
• בשלב הרביעי העניקה ממשלת הרפובליקה הרביעית חנינה לרבים מראשי המשטר שנידונו לעונשי מאסר, כגון קסאבייה ולה שנידון לעשר שנות מאסר אך בפועל ישב בכלא כשנתיים, או רנה בוסקה, ראש המשטרה החשאית, שזכה לטיהור וללגיטימציה ואף המשיך בפעילות פוליטית.

פטן, ז'וזף דארנן ולאוואל נידונו למוות ביולי 1945. עונשו של פטן הומתק על ידי דה גול, והוא בילה את שארית ימיו במאסר. לאוואל ודרנאן הוצאו להורג. רבים אחרים נחונו, המשיכו בקריירות שהיו להם בשירות המדינה או במנגנון הפוליטי כלפני המלחמה. אישים כמוריס פאפון הצליחו לחמוק מעונש, ופאפון אף שירת כשר בממשלת דה גול הראשונה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית בוויקישיתוף