המעגל ההרמנויטי

המעגל ההרמנויטי או המעגל הפרשני (The Hermeneutic Circle) הוא מושג בתורת הפרשנות שמתאר פרדוקס שנוגע להבנה של מקור היסטורי, טקסטואלי או אחר. השאלה המרכזית היא: כיצד נודע לאדם משהו חדש וחיצוני שהוא לא ידע קודם בעצמו? המעגל מבקש לתאר את תהליך הבנתו הפרשנית של טקסט. מצד אחד, הבנה של טקסט שלם נשענת על הבנת החלקים השונים המרכיבים אותו. מצד שני, הבנה של כל חלק בטקסט נעזרת בהבנת כוונתו של הטקסט השלם. הנחת המוצא של הטיעון הזה היא שלא ניתן להבין טקסט שלם ללא הבנת חלקיו, אך גם להפך: לא ניתן להבין את חלקי הטקסט ללא הבנת הטקסט השלם. מצב זה בעייתי, שכן הוא מעגלי, שהרי כל שלב מניח את קיומו מראש של השלב האחר. אך אם כך, כיצד בכלל מתבצע תהליך ה'הבנה' של הטקסט?

לחלופין, כוונת ה'מעגל הפרשני' היא להדגיש את הטענה ולפיה מובנו של הטקסט חייב להימצא מחוצה לו ולא בתוכו: אם בהקשרו הרחב יותר של הטקסט עצמו: ההקשר התרבותי, ההיסטורי והספרותי שבמסגרתו הוא נכתב או נקרא, או בהנחותיו או ידיעותיו המוקדמות של הפרשן המבין את הטקסט.

תפיסתו ההרמנויטית של שליירמכר

פרידריך שליירמכר

על פי תפיסתו ההרמנויטית של פרידריך שליירמכר, חיונית כאן הבנתו הסובייקטיבית של הפרשן כדי לתאר ולאפיין מהו תהליך פרשני. לתפיסתו, רק 'הבנה' פנימית כזו מאפשרת לו לפרש את הטקסט החיצוני העומד מולו. במילים אחרות, ההבנה של הפרשן איננה תוצאה של הטקסט החיצוני לבדו, אלא חיבור בינו לבין רקע של ידע אישי מוקדם יותר: ידיעת ההקשר ההיסטורי והפסיכולוגי של כותב הטקסט היא זו המאפשרת לפרשן לפענח את הטקסט.

המעגל ההרמנויטי על פי היידיגר וגדמר

הפילוסוף הגרמני מרטין היידיגר פיתח (בשנת 1927) את מושג המעגל ההרמנויטי כדי לתאר את המכלול כמציאות הנשענת על הניסיון היומיומי של קיום הפרטים בחווייתו של היחיד. וכך, עצם מושג ההבנה האנושית תואר כהישענות על מבנים-קודמים ו'פנימיים' יותר של הבנה, ורק אלה מאפשרים לאדם לפענח (באופן ראשוני) תופעות חיצוניות בהן הוא נתקל.

אצל היידגר ההרמנויטיות מתבטאת בפרשנות הקיומית של העתיד מתוך העבר ושל העתיד את העבר. כך לדוגמה כאשר אני קורא טקסט אני כבר מגיע מראש עם פרשנות קיומית מסוימת אל הטקסט, אותה אני "משליך-קדימה" לעתיד ומבין את הטקסט לאור הציפייה הקיומית שלי ממנו. ועל אותו המשקל, כאשר קוראים את הטקסט, הטקסט פועל באופן כזה שאני נאלץ לשנות את הפרשנות הקיומית הראשונית. הטקסט, בתור מה "שכבר היה" משפיע על ההבנה את מה "שעוד לא" ובתור מה "שעוד לא" משפיע על הבנתי את "שכבר היה".

הדיון ב'מעגל ההרמנויטי' זכה לפיתוח ודיון חדש אצל תלמידו של היידגר, הנס גאורג גדמר, והגיע לשיאו ב"תאוריה הביקורתית" של שנות ה-60. בשעה שהיידיגר תיאר את ההבנה כתהליך פנימי בנפשו של היחיד, כלומר כזה הנשען על ידע פנימי א-פריורי מוקדם מראש, בא גדמר והציג מודל חלופי, הטוען להיווצרותו של מידע חדש. לדברי גדמר אמנם המידע על המכלול מגיע אלי באמצעות איסוף הפרטים השונים המצטרפים לכדי מכלול שלם, אבל זוהי הבנה שיתופית בין אישים שונים המנהלים ביניהם שיח פרשני של חילופי מידע והשוואה. שיח שיתופי כזה יוצר הסכמות משותפות על מילים מוסכמות, ואלה מתארות 'מכלול' חדש. דונלד שון דיבר על מעגל הרמנויטי שעיקרו 'שיחה' שכזו בין הפרשן לבין הסיטואציה, שיחה המולידה מידע חדש.

לקריאה נוספת

• זאב לוי, הרמנויטיקה, הוצאת ספריית פועלים והקיבוץ המאוחד, 1986
• רות לורנד, על פרשנות והבנה, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2010