המרגל שחזר מן הכפור

המרגל שחזר מן הכפור
The Spy Who Came in from the Cold
	עטיפת הספר "המרגל שחזר מן הכפור", 1983
מידע כללי
מאת	ג'ון לה קארה
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מותחן ריגול, רומן
נושא	המלחמה הקרה
מקום התרחשות	בריטניה הגדולה
הוצאה
הוצאה	Victor Gollancz, Pan Books
תאריך הוצאה	1963
מספר עמודים	193
הוצאה בעברית
הוצאה	לדורי, זמורה ביתן
תאריך	1964, 1983, 2013
תרגום	יהודית אביטל, עדית זרטל
פרסים
	Edgar Allan Poe Award for Best Novel (1965); פגיון הזהב ;
סדרה
ספר קודם	A Murder of Quality
הספר הבא	מלחמת המראות
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-575-00149-7
הספרייה הלאומית	000922959, 001027926

המרגל שחזר מן הכפור (באנגלית: The Spy Who Came in from the Cold) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה קארה, שיצא לאור ב-1963 והתפרסם בשל תיאורו את שיטות הריגול המערביות כסותרות את הדמוקרטיה המערבית וערכיה.

רקע לכתיבת הספר עריכה

בשנת 1959 הצטרף דייוויד קורנוול לשירות הביון הבריטי, ושירת בגרמניה כסוכן חשאי, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי^[1]. בשנת 1961 התפרסם ספרו הראשון, Call for the dead (תורגם לעברית כ"חיוג אל השאול") תחת שם העט "ג'ון לה קארה". קורנוול נחשף כאשר המרגל המפורסם ביותר של התקופה, סוכן הק.ג.ב. קים פילבי, העביר את שמו למפעיליו הרוסים^[2]. עקב כך שב לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העט ג'ון לה קארה. לימים העיד כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק^[3]. קורנוול סיפר כי את ההשראה לספר קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה^[3], וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון^[4].

בשנת 2013 ראתה אור מהדורה חדשה של הספר, הכוללת הקדמה עדכנית מאת ג'ון לה קארה תחת הכותרת "חמישים שנה אחרי". בהקדמה מספר הסופר כי כתב את הספר בגיל שלושים, בעת שירותו כקצין מודיעין במסווה של דיפלומט זוטר בשגרירות הבריטית בבון - ומפריך את השמועות שרווחו בעיתונות הבינלאומית עם צאת הספר, לפיהן העלילה מבוססת על אירועים שהתרחשו במציאות. לטענתו, עצם העובדה שהספר אושר על ידי הגוף שהעסיק אותו, השירות החשאי הבריטי, מוכיחה כי הספר הוא בדיה מתחילתו ועד סופו. בשנת 2017 התפרסם ספרו של לה קארה, "מורשת של מרגלים", שעסק אף הוא בעלילה שמתוארת בספר ובה תוארו האירועים שקדמו למבצע אליו נשלח הגיבור, לימאס, מן הפרספקטיבה של חברו, פיטר גוילאם^[5].

עלילת הספר עריכה

עלילת הספר, המתרחשת בתקופת המלחמה הקרה, נפתחת כאשר אלק לימאס, סוכן חשאי בריטי שפעל מעבר למסך הברזל, במזרח ברלין, ושימש שם כראש "תחנת ברלין" של השירות החשאי הבריטי, שב לבריטניה לאחר שכל הסוכנים שהפעיל נלכדו או נהרגו על ידי שירות הריגול הנגדי של גרמניה המזרחית. לימאס, המתואר כגבר נמוך וחסון, הוא איש ביון מנוסה ומיומן. הוא החל את שירותו במודיעין הבריטי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת התגייס לצבא הבריטי והתנדב למנהלת המבצעים המיוחדים. במנהלת המבצעים המיוחדים עבר הכשרה^[6]. כלוחם^[7] וכסוכן חשאי, וביצע פעולות קומנדו וביון בהולנד, אליה הוצנח בשנת 1941, ובנורווגיה^[8]. בתום המלחמה הוענקה לו מדליה והוא שוחרר מן הצבא הבריטי. עד מהרה שב לימאס לשירות החשאי הבריטי^[9], הפעם כסוכן חשאי בברלין ובהמשך הפך לראש "תחנת ברלין".

אף כי "קונטרול" (כך מכנה לה קארה בספריו את ראש ה-השירות החשאי הבריטי) מעריך כי לימאס מדוכא בעקבות מותם של סוכניו כולם, ומיוגע ומותש מן הפעילות המבצעית החשאית^[10], הוא מבקש ממנו להתנדב למשימה אחרונה לפני שיפרוש^[11] - לחסל את ראש הריגול הנגדי הגרמני, אדם קר ואכזרי במיוחד בשם מונדט. מתיאורו של לה קארה את המציאות המבצעית החשאית באמצעות המילה "כפור" מגיע שמו של הספר. לאחר מכן העלילה מתארת את הידרדרות חייו של לימאס הנאלץ לפרוש מהשירות^[12], עד לכניסתו לכלא לשלושה חודשים. מעשיו צדים את עיניהם של סוכנים קומוניסטיים, שלוקחים את לימאס למזרח גרמניה על מנת שימכור להם מידע על שירות הריגול הבריטי. שם הוא נחקר על ידי פידלר, סגנו של מונדט. בהמשך פושטים אנשיו של מונדט על הבית שבו מוחזק לימאס, מתנהל קרב קצר, במהלכו הורג לימאס, הבקי בקרב מגע את אחד הפושטים^[13], והשניים נאסרים. בחלק האחרון והמותח ביותר של הספר נפגשים ועולים מחדש כל האירועים והדמויות שהוזכרו עד כה בספר, בזמן משפט של המשטר הקומוניסטי נגד מונדט עצמו. הסופר מצליח להביא למפנה מפתיע במיוחד בעלילה, כשבמהלך המשפט, מתחוורת לקורא השפעתם של כל הפרטים השוליים לכאורה שהוזכרו בחלק הראשון על גורלם של הגיבורים בסיפור.

בספר מופיע כדמות משנה גיבורו הנודע של לה קארה, ג'ורג' סמיילי, כעמיתו של גיבור הספר, אלק לימאס. סמיילי הוא זה אשר מחפש אחריו ומנסה לסייע בידו. כמו כן מציין "קונטרול", ראש השירות החשאי, כי סמיילי מסתייג מן המבצע אליו מתנדב לימאס. לבסוף, זהו סמיילי הממתין לחלץ את לימאס בעת שזה מנסה לטפס מעל חומת ברלין^[14].

מקומו של הספר בקטגוריית מותחני הריגול עריכה

הספר זכה לביקורות משבחות והפך לרב-מכר בינלאומי. גרהם גרין, מבולטי הסופרים הבריטיים של התקופה, כתב עליו ביקורת נלהבת אשר סייעה להכרה בג'ון לה קארה כסופר מקורי^[15]. הספר נבחר על ידי המגזין TIME כאחד מבין "מאה הרומנים הטובים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית"^[16], ובשנת 2006 דורג על ידי המגזין פאבלישרס ויקלי כ"מותחן הריגול הטוב ביותר שנכתב אי פעם"^[17].

ספרו של לה קארה עמד בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה היו מורכבות יותר, אפלות ולעיתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים (לאורכו של הספר כלל אין זה ברור לקורא מי הם ה"טובים" בעלילה ומי הם ה"רעים"). לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד^[18].

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה עריכה

הספר עובד לסרט בשנת 1965, ובשנה זו זכה בפרס אדגר מטעם אגודת סופרי המסתורין של אמריקה. את הסרט "המרגל שחזר מן הכפור" ביים מרטין ריט. את דמותו של לימאס גילם השחקן ריצ'רד ברטון, ואת דמותו של סמיילי גילם השחקן רופרט דייוויס.

בשנת 2018 נודע כי רשת BBC מפתחת מיני סדרת טלוויזיה בשם "המרגל שחזר מן הכפור", בכיכובו של איידן גילן כלימאס.

תרגומים לעברית עריכה

המרגל שחזר מן הכפור / ג'ון לה קארה; עברית: יהודית אביטל, תל אביב: הוצאת לדורי, 1964.
המרגל שחזר מן הכפור / ג'ון לה קארה, מאנגלית: עדית זרטל, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ג-1983.
המרגל שחזר מן הכפור - עם הקדמה חמשים שנה אחרי / ג'ון לה קארה, מאנגלית: עדית זרטל, תרגום ההקדמה: ארז אשרוב, תל אביב: זמורה-ביתן, תשע"ג-2013^[19].

לקריאה נוספת עריכה

יונתן דה שליט, קסמו האפל של הכפור: על בלשים ומרגלים, הוצאת כתר, 2022. עמ' 17–22

קישורים חיצוניים עריכה

הספר "המרגל שחזר מן הכפור", באתר "סימניה"
מאמר מאת מחבר הספר במלאת 50 שנה להופעתו, הגארדיאן (באנגלית)
מיכאל בר זהר, עשו היסטוריה, באתר ynet, 7 בספטמבר 2009.
חידה ומלחמה: "המרגל שחזר מהכפור", באתר ynet, 2 בספטמבר 2013
יונתן דה שליט, סדקים בין הדפים: ספרים על הסכין, באתר ynet, 7 ביולי 2015.
המרגל שחזר מן הכפור, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ ראובן מירן, גורלו של סוכן אנושי, באתר הארץ, 17 במאי 2004
^ ג'יל לולס, עכבר העיר אונליין, המרגל שפיספס הכל, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
^ ¹ ² הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, באתר ynet, 26 בדצמבר 2000
^ ג'ון לה קארה, "הקדמה: אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9, "בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי-פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי-פעם לסמיילי את העזר-כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".
^ גל פרל פינקל, ‏בחזרה אל הכפור, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בפברואר 2018
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 63, "עברתי את הראיונות הרגילים ונשלחתי לבית-ספר ליד אוקספורד שם לימדו אותי את כל התרגילים המקובלים".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 129, "הוא היה שליו, פשתה בו מעין תחושת רווחה לקראת האפשרות של פעולה, אבל הזכרונות הסתערו עליו. 'כמעט תמיד יש לך כלי-נשק: מאפרה, מטבעות כסף, עט נובע - משהו שאפשר לחתוך או לנקר בו.' היה זה הציווי החביב על הסמל הוולשי הקטן שבבית הסמוך לאוקספורד בתקופת המלחמה; 'לעולם אל תשתמש בשתי ידיך בעת ועונה אחת, לא עם סכין ולא עם מקל ולא עם אקדח; השאר את זרוע שמאל חופשיה, והחזק אותה לרוחב בטנך. אם אינך מוצא משהו חזק להכות בו, החזק את ידיך פתוחות ואת אגודליך נוקשים".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמודים 63–64, "בארבעים-ואחת הם הצניחו אותי בהולנד ונשארתי שם שנתיים בקירוב. איבדנו סוכנים מהר יותר מכפי שהיינו מסוגלים לגייס - זה היה רצח בדם קר. הולנד ארץ מחורבנת בשביל העבודה הזא ת- אין בה שטחי-פרא, שום מקום שאפשר להקים בו מיפקדה או להתקין תחנת רדיו. תמיד חייבים להיות בתנועה, לברוח, זה הפך את הכל למשחק מלוכלך מאוד. נחלצתי משם ב-ארבעים-ושלוש ושהיתי חודשים אחדים באנגליה, אחר-כך היה עלי לצאת לנורווגיה - זה היה פיקניק בהשוואה להולנד. ב-ארבעים-וחמש שחררו אותי".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 23, "לימאס עשה עבודה טובה במלחמה, הכל ידעו זאת. בנורווגיה ובהולנד הוא הצליח איכשהו להישאר בחיים, ואחרי הכל, הם העניקו לו מדליה והניחו לו ללכת. אחר-כך כמובן, כמובן, החזירו אותו בחזרה".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 19, "אדם אינו יכול להיות כל הזמן שם בכפור; אדם צריך לחזור מן הכפור...".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 19, "אני רוצה שתישאר עוד קצת שם בכפור".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 23, "הוא היה זקן מדי בשביל מבצעים, עבודה שבה התגובות שלך חייבות להיות מהירות כאלה של שחקן טניס מקצועי".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 130, "'סתום את הפה, טיפש,' לחש לימאס בתגובה, ובאותו הרגע אחז בשיער ראשו של האיש, משך את הראש קדימה וכלפי מטה, ובחבטה אדירה של ידו הימנית הכה במפרקתו, אחר-כך שוב משך את הראש כלפי מעלה, והכה בו בגרונו בכף ידו הפתוחה, ואז שחרר את הגופה שנפלה על הרצפה".
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 192, "עכשיו היו הכל צועקים, ערבוביה של אנגלית, צרפתית וגרמנית; הוא שמע את קולו של סמיילי 'קרוב אליו: 'הנערה, איפה הנערה'?"
^ ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, גרהם גרין: "ספר הריגול הטוב ביותר שקראתי אי פעם".
^ ALL TIME 100 Novels
^ Spy vs. Spy vs. Spy
^ המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 185, ""זאת מלחמה,' השיב לימאס, "מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצומצם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות - המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה."
^ עלית קרפ, האם מותחני הריגול של ג'ון לה קארה עדיין רלוונטיים, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2013

[1] ראובן מירן, גורלו של סוכן אנושי, באתר הארץ, 17 במאי 2004

[2] ג'יל לולס, עכבר העיר אונליין, המרגל שפיספס הכל, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008

[מודה-3] ¹ ² הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, באתר ynet, 26 בדצמבר 2000

[4] ג'ון לה קארה, "הקדמה: אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9, "בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי-פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי-פעם לסמיילי את העזר-כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".

[5] גל פרל פינקל, ‏בחזרה אל הכפור, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בפברואר 2018

[6] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 63, "עברתי את הראיונות הרגילים ונשלחתי לבית-ספר ליד אוקספורד שם לימדו אותי את כל התרגילים המקובלים".

[7] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 129, "הוא היה שליו, פשתה בו מעין תחושת רווחה לקראת האפשרות של פעולה, אבל הזכרונות הסתערו עליו. 'כמעט תמיד יש לך כלי-נשק: מאפרה, מטבעות כסף, עט נובע - משהו שאפשר לחתוך או לנקר בו.' היה זה הציווי החביב על הסמל הוולשי הקטן שבבית הסמוך לאוקספורד בתקופת המלחמה; 'לעולם אל תשתמש בשתי ידיך בעת ועונה אחת, לא עם סכין ולא עם מקל ולא עם אקדח; השאר את זרוע שמאל חופשיה, והחזק אותה לרוחב בטנך. אם אינך מוצא משהו חזק להכות בו, החזק את ידיך פתוחות ואת אגודליך נוקשים".

[8] המרגל שחזר מן הכפור, עמודים 63–64, "בארבעים-ואחת הם הצניחו אותי בהולנד ונשארתי שם שנתיים בקירוב. איבדנו סוכנים מהר יותר מכפי שהיינו מסוגלים לגייס - זה היה רצח בדם קר. הולנד ארץ מחורבנת בשביל העבודה הזא ת- אין בה שטחי-פרא, שום מקום שאפשר להקים בו מיפקדה או להתקין תחנת רדיו. תמיד חייבים להיות בתנועה, לברוח, זה הפך את הכל למשחק מלוכלך מאוד. נחלצתי משם ב-ארבעים-ושלוש ושהיתי חודשים אחדים באנגליה, אחר-כך היה עלי לצאת לנורווגיה - זה היה פיקניק בהשוואה להולנד. ב-ארבעים-וחמש שחררו אותי".

[9] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 23, "לימאס עשה עבודה טובה במלחמה, הכל ידעו זאת. בנורווגיה ובהולנד הוא הצליח איכשהו להישאר בחיים, ואחרי הכל, הם העניקו לו מדליה והניחו לו ללכת. אחר-כך כמובן, כמובן, החזירו אותו בחזרה".

[10] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 19, "אדם אינו יכול להיות כל הזמן שם בכפור; אדם צריך לחזור מן הכפור...".

[11] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 19, "אני רוצה שתישאר עוד קצת שם בכפור".

[12] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 23, "הוא היה זקן מדי בשביל מבצעים, עבודה שבה התגובות שלך חייבות להיות מהירות כאלה של שחקן טניס מקצועי".

[13] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 130, "'סתום את הפה, טיפש,' לחש לימאס בתגובה, ובאותו הרגע אחז בשיער ראשו של האיש, משך את הראש קדימה וכלפי מטה, ובחבטה אדירה של ידו הימנית הכה במפרקתו, אחר-כך שוב משך את הראש כלפי מעלה, והכה בו בגרונו בכף ידו הפתוחה, ואז שחרר את הגופה שנפלה על הרצפה".

[14] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 192, "עכשיו היו הכל צועקים, ערבוביה של אנגלית, צרפתית וגרמנית; הוא שמע את קולו של סמיילי 'קרוב אליו: 'הנערה, איפה הנערה'?"

[15] ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, גרהם גרין: "ספר הריגול הטוב ביותר שקראתי אי פעם".

[16] ALL TIME 100 Novels

[17] Spy vs. Spy vs. Spy

[18] המרגל שחזר מן הכפור, עמוד 185, ""זאת מלחמה,' השיב לימאס, "מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצומצם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות - המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה."

[19] עלית קרפ, האם מותחני הריגול של ג'ון לה קארה עדיין רלוונטיים, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]