המשלחת הצבאית לאתיופיה (1868)
המשלחת הצבאית לאתיופיה הייתה משלחת עונשין של הצבא הבריטי שנשלחה למדינה בשנת 1868, לאחר שהקיסר תוודרוס השני כלא שני דיפלומטים בריטים ומספר מיסיונרים. המערכה שעלתה הון תועפות ונמשכה כמעט שנה שלמה, הסתיימה בקרב קצר בן שעתיים. פעולת המשלחת, הביאה, בין היתר, להתאבדותו של הקיסר.
.jpg)
,_Magdala,_sentry_post_over_gate,_(Custom).jpg)
.png)
רקע עריכה
בשנת 1862 התערערה שליטתו של תוודרוס השני במדינה, ומרידות פרצו ברוב שטחי הקיסרות. בניסיון אחרון להשיב לעצמו את השליטה במדינה פנה הקיסר למעצמות העיקריות, האימפריה הרוסית, צרפת, בריטניה, האימפריה האוסטרית ופרוסיה, בבקשת סיוע. מבין החמש, רק צרפת טרחה להשיב לקיסר, והציבה לו דרישות משלה. בתגובה לחוסר ההיענות כלא הקיסר את האירופים הראשונים שניקרו בדרכו, שני מיסיונרים בריטים בשם הנרי אהרן שטרן ורוזנטל. שטרן אף התייחס בספר שכתב למוצאו חסר הייחוס של הקיסר, דבר שהעלה את חמתו של הקיסר, אשר ניסה להוכיח את מוצאו הרם מהשושלת הסולומונית. כאשר הקונסול הבריטי באתיופיה ומספר מיסיונרים נוספים התערבו בפרשה, הורה הקיסר לאסור גם אותם, ועד מהרה הוא כלא את רוב האירופים ששהו במחנה הקיסרי. המלכה ויקטוריה שלחה את הדיפלומט הבריטי הורמוזד רסאם לנהל משא ומתן לשחרור השבויים, אך הקיסר שבתחילה קיבל אותו יפה גילה בהמשך התנהגות לא יציבה, כלא אותו עם יתר בני הערובה והעביר לבסוף את כל האסורים לבירתו במקדלה. ב-21 באוגוסט 1867 פקעה סבלנותה של מלכת בריטניה ויקטוריה, והיא החליטה לשלוח לאתיופיה משלחת צבאית שתביא את הפרשה לסופה.
המהלך הצבאי עריכה
המשימה הופקדה בידי כוח צבאי מהודו בפיקודו של רוברט נפיר, אשר מנה 13,000 חיילים, 26,000 אנשי שירות וכ-40,000 בהמות משא לשינוע הציוד. בנוסף הובאו מהודו 44 פילים לנשיאת התותחים. כוח מקדים הפליג מבומביי, ובאוקטובר 1867 הכשיר נמל בזולה שלחופי ים סוף, כ-48 ק"מ מדרום למאסאווה (כיום באריתריאה). במקום נבנו שני מזחים, והחלה סלילת מסילת רכבת באורך של 48 ק"מ, מזולה לפנים הארץ, ודרך בהמשכה. הכוח העיקרי הגיע לזולה בינואר 1868 ב-280 ספינות. הצבא הבריטי עשה את 640 הק"מ מחוף הים למקדלה בשלושה חודשים, ונפיר יצר קשר עם הקיסר לעתיד יוהנס הרביעי וזכה בסיועו. בשלב זה כבר איבד תוודרוס את שליטתו במדינה ורוב חייליו ערקו משירות. צבאו שמנה 4,000 חיילים בלבד הגיע למקדלה עשרה ימים לפני הבריטים, לאחר מסע בן שלושה חודשים דרך שטח עוין שכבר לא סר למרות הקיסר.
ב-10 באפריל 1868 נערך הקרב למרגלות מקדלה השוכנת על אמב, ובתוך שעתיים הובס הכוח האתיופי. הבריטים ספגו שתי אבדות בנפש ו-18 פצועים, בעוד ש-700 מחייליו של תוודרוס נהרגו ו-1,400 נפצעו. הקיסר שחרר את השבויים ושלח יד בנפשו ב-13 באפריל, בעת שהצבא הבריטי החל בהתקפה על מקדלה עצמה.
לאחר הקרב עריכה
הבריטים בזזו את מקדלה והעלו אותה באש. בין היתר לקחו עימם הבריטים את כתרו של הקיסר האתיופי, וזה הוחזר באופן אישי לקיסר היילה סלאסי ב-1925, בעת שביקר בבריטניה ופגש במלך ג'ורג' החמישי. עוד לקחו עימם החיילים תבותים רבים ואת אוצרותיה הכתובים של השושלת הגונדרית. חלקים מאלה שמורים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון, ואחרים מפוזרים בספריות שונות ברחבי אירופה. ממקדלה לא שרד כמעט דבר, למעט התותח "סבסטופול", תותחו הענק של הקיסר האתיופי במשקל 6.7 טון. בתמורה לסיוע שהעניק להם, מסרו הבריטים ליוהנס הרביעי ציוד ששוויו נאמד בכחצי מיליון ליש"ט, וזה סייע לו, מקץ ארבע שנים, לתפוס את השלטון בקיסרות. ביוני הגיע הכוח הבריטי לזולה ועזב את אתיופיה. לנפיר הוענק תואר אצולה - ברון מקדלה, ולכוחות שהשתתפו במבצע הוענק אות המערכה "אביסיניה" (Abyssinia - "חבש"). עלותה של המשלחת הבריטית לאתיופיה מוערכת בסכום עתק של 9 מיליון ליש"ט, והרולד מרכוס קבע כי הייתה זו:
"One of the most expensive affairs of honour in history".[1]
"אחת מפרשיות הכבוד היקרות בהיסטוריה".
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Harold G. Marcus, The Life and Times of Menelik II: Ethiopia 1844–1913, 1975 (Lawrenceville: Red Sea Press, 1995), p. 32.