הנרי סטיוארט, לורד דרנלי
הנרי סטיוארט, לורד דרנלי (7 בדצמבר 1545 - 10 בפברואר 1567), היה בעלה של מלכת סקוטלנד מ-1565 עד הירצחו ב-1567.
 | |||||||||
| לידה |
7 בדצמבר 1545 לידס, ממלכת אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
10 בפברואר 1567 (בגיל 21) אדינבורו, ממלכת סקוטלנד | ||||||||
| מדינה |
ממלכת סקוטלנד  | ||||||||
| מקום קבורה |
ארמון הולירוד | ||||||||
| בת זוג | מרי, מלכת הסקוטים | ||||||||
| שושלת בית סטיוארט | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
אמו של הנרי, מרגרט דאגלס, הייתה בתם של אלמנת ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד, מרגרט טיודור וארצ'יבלד דאגלס, רוזן אנגוס. בשנת 1565, נישא הנרי לבת דודו למחצה מרי, מלכת הסקוטים, בתו של ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד.
אביו של הנרי, מתיו סטיוארט, רוזן לנוקס הרביעי, היה חבר בענף דרנלי של בית סטיוארט. לנוקס היה צאצא של ג'יימס השני, מלך סקוטלנד, ובכך הוא נחשב כיורש עצר מותנה של מרי. כך הנרי היה קשור לאשתו מרי לא רק מצד אמו אלא גם מצד אביו, ובגלל הקשר הזה יורשיה של מרי נשארו חלק מבית סטיוארט.[1]
בנם של הנרי ומרי סטיוארט, ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד, ירש את הכתר האנגלי לאחר מותה של אליזבת הראשונה והפך לג'יימס הראשון, מלך אנגליה.
שנותיו המוקדמות עריכה
דרנלי נולד בשנת 1545, בלידס, במערב יורקשייר, אנגליה. באמצעות הוריו היו לו טענות הן לכס הסקוטי והן לכס האנגלי, כצאצא הן של ג'יימס השני, מלך סקוטלנד והן של הנרי השביעי, מלך אנגליה.
אביו של דרנלי, רוזן לנוקס, הוכרז אשם בבגידה בסקוטלנד על הזדהותו עם אנגליה במרד החיזור הגס נגד מארי דה גיז והעוצר הסקוטי ארן, ועיזבונותיו הולאמו בשנת 1545. לנוקס חי בגלות באנגליה במשך 22 שנה, וחזר לסקוטלנד רק ב-1564. אמו של דרנלי, מרגרט דאגלס, עזבה את סקוטלנד עם אמה כבר ב-1528.
הנרי התחנך וגדל כראוי למעמדו וזכויות הירושה שלו. הוא השיג בקיאות בלטינית ולמד לדבר גאלית, אנגלית וצרפתית. הוא הצטיין בשירה, בנגינה בלאוטה, ובריקודים. אחד ממוריו היה המלומד הסקוטי, ג'ון אלדר, שצידד באיחוד האנגלו-סקוטי על ידי נישואיהם האפשריים של אדוארד, נסיך ויילס ומרי, מלכת הסקוטים (לימים אשתו שלו), ואף ביטא את דעותיו במכתב להנרי השמיני בשנת 1543.[2]
הנרי היה חזק ואתלטי, פרש טוב וחובב ציד. ב-1554, בגיל 9, שלח מכתב למרי הראשונה, מלכת אנגליה ובו הזכיר דרמה שחיבר בשם "אוטופיה בהירה".[3]
משבר לנוקס עריכה
"משבר לנוקס" היה דילמה פוליטית באנגליה אשר נבעה משאיפות המלוכה של משפחת לנוקס: אביו של הנרי, רוזן לנוקס, היה השלישי בתור בסדר הירושה לכס המלוכה הסקוטי, ואשתו, מרגרט דאגלס, הייתה נכדתו של הנרי השביעי[4] משפחת לנוקס היו קתולים, ולפיכך ייצגו אלטרנטיבה מונרכית לאליזבת הראשונה, מלכת אנגליה הפרוטסטנטית.[4]
כאשר אנרי השני, מלך צרפת נפטר ביולי 1559, הגיעו לנוקס ורעייתו לחצר המלוכה הצרפתי כדי לברך את פרנסואה השני, מלך צרפת על הכתרתו ולבקש מרעייתו, מרי, מלכת הסקוטים, לשקם את מעמדו של לנוקס. התוכנית של לנוקס הייתה לפנות ישירות אל מלכת הסקוטים הצעירה מעל ראשם של אליזבת ובית גיז אך מרי, מצידה, לא החזירה ללנוקס את הרוזנות הסקוטית שלו, אם כי העניקה לו 1000 זהובים והזמינה אותו להכתרה שלה.[4]
בחקירתו במצודת לונדון בפברואר 1562, חשף פרנסיס יאקסלי, פקידו של ויליאם ססיל אשר נחשד בריגול, כי חלק ממשימותיו נועדו להסדיר את הנישואים של מרי, מלכת הסקוטים עם הנרי מאחר שדתו הקתולית ומוצאו נחשבו ליתרון בסדר הירושה הן לכס המלוכה הסקוטי והן לכס המלוכה האנגלי. בעקבות עדות זו נעצרו בני משפחת לנוקס.
על אף שהאיום מצד משפחת לנוקס לא נכחד, החליטה אליזבת לא להרשיע את המשפחה בבגידה ולא עשתה צעדים כדי לבטל את טענת מרגרט לכתר או לפעול נגד הלגיטימיות שלה. משפחת לנוקס שוחררה בפברואר 1563, ובתוך כמה חודשים, התקבלה שוב בחצר המלוכה האנגלית.
בספטמבר 1564, החזיר הפרלמנט הסקוטי לרוזן מלנוקס, את עיזבונותו ותאריו והוא שב למולדתו.
נישואים למלכת סקוטלנד עריכה
בפברואר 1565 עזב הנרי את לונדון לאדינבורו. ב-17 בחודש הוא הציג את עצמו בפני מרי בטירת וומיס שבפייף. ג'יימס מלוויל מהאילי העיד כי "הוד מלכותה בחנה אותו היטב במבטה, והעירה כי הוא היה האיש הבריא והיפה ביותר שהיא אי פעם ראתה".[5] לאחר ביקור קצר אצל אביו בדאנקלד, חזר הנרי לחצר המלכות של מרי בהולירוד ב -24 בפברואר. למחרת הוא שמע את דרשתו של המטיף ג'ון נוקס, ורקד גוליארד עם מרי בערב. מכאן ואילך, בילה באופן קבוע בחברתה.
הנרי סטיוארט היה בן דוד מדרגה ראשונה של רעייתו מרי סטיוארט, באמצעות סבתם המשותפת, מרגרט טיודור, שבזכותה הן הנרי והן מרי דורגו גבוה בסדר הירושה לכס המלוכה האנגלי. הנרי סטיוארט היה גם צאצא של ג'יימס השני, מלך סקוטלנד ובזכותו דורג גבוה גם בסדר הירושה הן לכס המלוכה הסקוטי והיה למעשה יורש עצר מותנה של מרי.
ב-4 ביוני 1565, התכנסה המועצה המלכותית באנגליה כדי לדון בסכנות הנובעות מהנישואים הממשמשים ובאים. אחת ההחלטות שלהם הייתה לפייס את ליידי קתרין גריי, אחותה של ג'יין גריי, טוענת נוספת לכתר האנגלי, מאחר שנישואים אלו חיזקו את מעמדה של מלכת הסקוטים כיורשת פוטנציאלית לאליזבת.[6] מרי, בתגובה, שלחה את ג'ון היי, קומנדטור בלמרינו, לדבר עם אליזבת. מלכת אנגליה דרשה את שובו של דרנלי לארצה תוך שהיא מבטאת מפורשות בפני ג'ון היי את אי שביעות רצונה מהאיחוד המיועד.[6]
ב-22 ביולי הפך הנרי סטיוארט לדוכס אולבני במנזר הולירוד והכרזות נישואין (אנ') נקראו בקהילת קנונגייט. ב-28 ביולי נתלה כרוז במרכז אדינבורו אשר בישר כי השלטון יהיה מעתה בשמם המשותף של מלך ומלכת סקוטלנד, ובכך השווה את מעמדו של הנרי לזה של מרי. הכרזה זו אושרה בהוצאת מחזור חדש של מטבעות כסף על שם הנרי ומרי.[6]
ב-29 ביולי 1565 נערך טקס הנישואין בקפלה הפרטית של מרי בהולירוד כטקס קתולי לכל דבר. עבור הנרי, אשר גודל כקתולי אך בהמשך הושפע על ידי הפרוטסטנטיות, זה היה הביקור האחרון במקום, שכן מאז לא התלווה למרי למיסה.[7]
התנכרות עריכה
זמן קצר לאחר נישואיהם, נעשתה מרי מודעת לאופיו השחצני, היהיר והלא מהימן של בעלה, אשר איימו על שלום המדינה. הנרי לא היה פופולרי בקרב האצילים האחרים אשר סבלו ממנו פרצי זעם, שהחמירו עקב בעיות השתייה שלו.[1] מרי סירבה להעניק לו את כתר הנישואין(אנ') אשר היה הופך אותו ליורש העצר, אם היא תמות ערירית.[8] באוגוסט 1565, פחות מחודש אחרי החתונה, ויליאם ססיל שמע כי חוצפתו של דרנלי הביאה להרחקתו של אביו, הרוזן מלנוקס, מחצר המלוכה הסקוטית. עם כל זאת, באותה תקופה נכנסה המלכה הסקוטית להריון.
ב-9 במרץ 1566 נרצח מזכירה האישי של מרי, דייוויד ריציו כאשר נדקר 56 פעמים על ידי הנרי וחבריו בנוכחות המלכה, שהייתה אז בחודש השביעי להריונה. לדברי הדיפלומטים האנגלים תומאס רנדולף והרוזן בדפורד, רצח ריציו (שנחשד כמאהבה של מרי ואביו האמיתי של בנה שטרם נולד) היה חלק מתוכניתו של הנרי לכפות על מרי לוותר על כתר הנישואין (אנ'). הנרי גם עשה עסקה עם בעלי בריתו שנועדה לקדם את טענתו לכתר הנישואין בפרלמנט של סקוטלנד בתמורה להשבת האדמות ותאריהם.[6]
כאשר השגריר הספרדי בפריז שמע את החדשות, השמועות היו כי הנרי "רצח את אשתו, החזיר את הכופרים הגולים, ותפס את המלוכה". עם זאת, ב -20 במרץ, הנרי פרסם הצהרה המכחישה כל ידע או מעורבות לרצח ריציו. מרי כבר לא נתנה אמון בבעלה, וגינתה אותו. ב-27 במרץ, הרוזן מורטון ולורד רות'בן, שהיו שניהם נוכחים ברצח ונמלטו לאנגליה, כתבו לססיל וטענו כי הנרי, בקנאתו ושנאתו לריציו, הוא אשר יזם את תוכנית הרצח וגייס אותם.
לידת בנו ג'יימס עריכה
בנם היחיד של הנרי ומרי סטיוארט, ג'יימס, נולד ב-19 ביוני 1566 בטירת אדינבורו. הוא הוטבל כ"צ'ארלס ג'יימס" ב-17 בדצמבר 1566 בטקס קתולי שנערך בטירת סטירלינג. סנדקיו היו שארל התשיעי, מלך צרפת, אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה ואמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה. מרי סירבה לתת לארכיבישוף של סנט אנדרוס, לירוק בפיו של הרך הנולד, כנהוג.
בעקבות לידת ג'יימס, שאלת ירושת כסאה של מרי נפתרה. בסוף 1566 ובתחילת 1567, נראה היה כי בני הזוג סטיוארט התקרבו לפיוס מאחר שהמלכה החלה לפקוד את מגורי בעלה לעיתים קרובות יותר. לעומתה, עקב התנהגותו הלא יציבה, המשיך הנרי לנכר רבים שיכלו להיות תומכיו. התעקשותו לקבל את כתר הנישואין (אנ') הייתה עדיין מקור לתסכול בנישואיו.
מותו עריכה
דרנלי נרצח שמונה חודשים אחרי הלידה של ג'יימס. ב-9 בפברואר 1567, התגלו גופתו וגופת משרתו בשדה קירק או באדינבורו, שם שהו.
בשבועות שקדמו למותו, הנרי התאושש מהתקף של אבעבועות שחורות (או, כפי ששוער, מעגבת). אבעבועות הופיעו על פניו ועל גופו. הוא נשאר עם משפחתו בגלאזגו, אך מרי העבירה אותו כדי להחלים לאכסניה הישנה בשדה קירק או, הנמצאת במרחק הליכה קצר מארמון הולירוד – מתוך כוונה לשלבו בחצר המלוכה שוב.[9] ב-9 בפברואר 1567, לפנות בוקר, הרעידו שני פיצוצים את אחוזת שדה קירק או. פיצוצים אלה יוחסו אחר כך לשתי חביות אבק שרפה שהונחו בחדר קטן הנמצא קומה מתחת לחדרו של הנרי. גופתו וגופת משרתו, נמצאו מחוץ לחדר, מוקפים גלימה, פגיון, כיסא ומעיל. הנרי נמצא לבוש בכתונת הלילה שלו, דבר המצביע כי ברח בחיפזון מחדרו. לאחר בדיקה נוספת, לא נמצאו על הגופות סימנים לפציעות שנגרמו ישירות מהפיצוץ. נקבע כי השניים נהרגו לאחר הפיצוץ כתוצאה מחנק.
לאחר הרצח עריכה
החשד לרצח הנרי נפל במהירות על הרוזן בות'וול ותומכיו, בעיקר ארצ'יבלד דאגלס, כומר דאגלס, אשר נעליו נמצאו בזירת האירוע, ועל מרי, מלכת הסקוטים עצמה. בות'וול נחשד כבעל שאיפות לכס המלכות, והקשר ההדוק שלו עם המלכה הוליד שמועות על פרשת אהבים בין השניים. הדבר נחשב כמניע לרצח בעזרת ידידיו האצילים ובאישור המלכה שלא ראתה דרך אחרת להפטר מבעלה.
זמן קצר לאחר מותו של הנרי, בות'וול ומרי נראו עוזבים את אדינבורו יחד. על פי אחת הגרסאות, בות'וול חטף את המלכה, לקח אותה לטירת דאנבר, ואנס אותה. לעומת זאת, גרסה אחרת טוענת כי מרי שיתפה פעולה בחפץ לב בחטיפה, והאונס הומצא כדי למנוע הרס של כבודה והמוניטין שלה עקב נישואיה לאיש אשר נחשד ברצח בעלה. מרי הרתה לאחר מכן תאומים לבות'וול אך הפילה אותם.
החשדות כי מרי סטיוארט שיתפה פעולה עם הקושרים במותו של בעלה או לא נקטה כל פעולה כדי למנוע את מותו היו גורמי מפתח בהידרדרות שהובילה לאובדן הכתר הסקוטי של מרי. תכתובת אשר כללה 8 מכתבים בינה לבין הרוזן בות'וול אשר נמצאו במגירתה, העלו חשד לכאורה לידע ותמיכה של המלכה ברצח בעלה. המכתבים התגלו לכאורה על ידי שותפו של הנרי סטיוארט לרצח ריציו, ג'יימס דאגלאס, רוזן מורטון הרביעי בקופסת כסף הנושאת את חריטת האות "F" (פרנסואה השני, בעלה הראשון של מרי) יחד עם מספר מסמכים אחרים, כולל תעודת נישואין של מרי סטיוארט וג'יימס הפבורן, רוזן בות'וול הרביעי.[10] לפני הוצאתו להורג של מורטון בשנת 1581, הודה שהיה לו ידע מוקדם על התוכנית לרצח הנרי סטיוארט, וכי הרוזן בות'וול וארצ'יבלד דאגלס היו "שחקנים ראשיים" ברצח זה.[11]
זמן לא רב אחר הרצח, הן מרי והן בות'וול הואשמו ברצח של הנרי. הם נידונו במשפטים נפרדים באנגליה. בות'וול נמצא זכאי. משפטה של מרי לקח יותר זמן, אך הסתיים ללא הכרעה סופית.
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה ה-16, מרי סטיוארט הייתה מעורבת בקשר רידולפי בשותפות עם הספרדים. מטרת הקשר הייתה להפיל את אליזבת הראשונה מכסאה ולהכתיר את מרי במקומה. הקשר נתגלה ונחל כישלון. מזימה זו הביאה לכינון מרד בידי מתנגדיה הפרוטסטנטים של מרי שראו בכך אישוש לחשדותיהם ברצח בעלה וכפו עליה לוותר על כסאה לטובת בנה התינוק ג'יימס השישי. היא נכלאה בידיהם, הצליחה להימלט ולחדש את הקרב, אך הובסה ונמלטה לאנגליה לבקש מקלט אצל קרובתה המלכה אליזבת. המלכה כלאה אותה במשך 19 שנה משום שראתה בה סכנה לכיסאה, ולבסוף הוציאה אותה להורג בעריפת ראש באשמה של השתתפות בארגון מחתרת קתולית וניסיון לרצוח את מלכת אנגליה.[12]
תוארי אבירותו, כינוייו וסמליו עריכה
תוארי אבירותו עריכה
- אביר מסדר סן-מישל.
כינוייו עריכה
סמליו עריכה
- שלט אצולה מחולק לרבעים הכולל 3 רגליים ו-3 אריות.
בתרבות הפופולרית עריכה
בספרות עריכה
- שנות נישואיהם של הנרי ומרי סטיוארט, כולל הרצח של דייוויד ריציו והחשדות סביב סיפור מותו של דרנלי, מתוארים בהרחבה ברומן ההיסטורי של ג'סי בלאקהדר, לב העורב (2011).[13]
בקולנוע עריכה
- דאגלס וולטון שיחק בתפקיד הנרי סטיוארט, לורד דרנלי בסרט מרי של סקוטלנד (1936) (אנ'), בבימויו של ג'ון פורד ובכיכובם של קתרין הפבורן ופרדריק מארץ'.
- טימותי דלטון שיחק את דמותו בסרט מרי, מלכת הסקוטים (1971) (אנ') בכיכובה של ונסה רדגרייב. דרנלי מצטייר כדמות פתטית שמתחתן עם מרי כחלק ממזימה של אליזבת הראשונה (גלנדה ג'קסון) כדי להחליש את טענת מרי לכס המלוכה האנגלי. דמותו מגולמת על ידי דלטון כביסקסואל שמנהל רומן עם יועץ המלכה, דייוויד ריציו (איאן הולם), אך מאוחר יותר מביא לרציחתו. עם זאת, דרנלי מתאבל על מותו של מאהבו לשעבר. בהמשך מתוכננת ויוצאת לפועל המזימה לרצח דרנלי על ידי הרוזן בות'וול (נייג'ל דבנפורט), אחיה החורג והלא חוקי של מרי, לורד מוריי (פטריק מקגוהן), והלורדים הסקוטיים שהשתתפו ברצח ריציו. בסרט, מרי סטיוארט נותנת את הסכמתה בשתיקה למזימה לרצוח את בעלה.
אילן יוחסין עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- קרוליין בינג'האם, דרנלי: חייו של הנרי סטיוארט, לורד דרנלי, בעלה של מרי, מלכת הסקוטים, הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1997.
- אליסון ווייר, מרי, מלכת הסקוטים ורצח לורד דרנלי, ספרי בלנטיין, 2004.
קישורים חיצוניים עריכה
- הנרי סטיוארט, לורד דרנלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנרי סטיוארט, לורד דרנלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אנטוניה פרייזר, מרי מלכת הסקוטים(אנ'), ויידנפלד וניקולסון, 1969, מסת"ב 0-297-17773-7
- ^ Henry VIII: Miscellaneous, 1543 | British History Online, www.british-history.ac.uk
- ^ סר אליס הנרי, Original Letters illustrative of British History, כרך 2, לונדון: הרדינג, 1827, 2, עמ' 251–249
- ^ 1 2 3 שרה מקאולי, משבר לנוקס, 1558-1563, כתב העת היסטוריה מערבית, כרך 2, פרק 4, 2004
- ^ ג'ורג' סקוט, זיכרונותיו של ג'יימס מלוויל מהאילי, רוברט באוטלר, 1683
- ^ 1 2 3 4 Calendar of State Papers, Scotland | British History Online, www.british-history.ac.uk
- ^ Anderson, Duncan, History of the abbey and palace of Holyrood, אדינבורו, סקוטלנד: שומר הקפלה המלכותית, 1849
- ^ Davison, Meredith Henry Armstrong, The Casket Letters: A Solution to the Mystery of Mary Queen of Scots and the Murder of Lord Darnley, Vision, 1965
- ^ Mary, Mary, quite Contrary (אנ')
- ^ A. E. MacRobert, Mary Queen of Scots and the Casket Letters, I.B.Tauris, 2002, ISBN 978-1-86064-829-8
- ^ Karl Pearson, The Skull and Portraits of Henry Stewart, Lord Darnley, and their Bearing on The Tragedy of Mary, Queen of Scots, ביומטריקה(אנ'), 1 20B, 1928, עמ' 1-104
- ^ Pollen, J.H., The Catholic Encyclopedia: Mary Queen of Scots, כרך 9, ניו יורק: Robert Appleton Company, 1910
- ^ The Raven's Heart book trailer | “A bright Australian talent”- Bookseller & Publisher, www.jesseblackadder.com