הסימפוניה השלישית של ברנשטיין, "קדיש"
הסימפוניה השלישית של ליאונרד ברנשטיין, "קדיש", נכתבה בשנת 1963, באיחור ניכר, לקרן קוסביצקי והתזמורת הסימפונית של בוסטון, שהזמינו אותה לחגיגות ה-75 לתזמורת בשנת 1955. כשהושלמה מלאכת ההלחנה, נענתה תזמורת בוסטון לבקשתו של ברנשטיין, וויתרה על זכות השמעת הבכורה של הסימפוניה למען התזמורת הפילהרמונית הישראלית. ביצוע הבכורה העולמי התקיים ב-10 בדצמבר 1963 בהיכל התרבות בתל אביב בניצוח המלחין, עם זמרת הסופרן ג'ני טוראל והקריינית חנה רובינא.[1] הקריינות האנגלית המקורית תורגמה לעברית בידי דן מירון. הפסנתרנית רות מנזה הייתה הפסנתרנית ביצירה וכן המאמנת שעבדה עם סולנית המצו-סופרן ג'ני טוראל, והמספרת, השחקנית חנה רובינא. השתתפו בביצוע מקהלה מעורבת, שהורכבה לצורך הביצוע מחברי המקהלה הפילהרמונית תל אביב ואחרים, ומקהלת הילדים צדיקוב.
היסטוריה עריכה
ראשית העבודה על ה"קדיש" הייתה במרתה'ס ויניארד בקיץ של שנת 1961, המשכה במושבת מקדואל בניו המפשייר בקיץ 1962 וסיומה ב-19 באוגוסט 1963 בפיירפילד, קונטיקט. מלאכת התזמור הושלמה תוך שלושה שבועות בנובמבר 1963. העבודה על הפרק השלישי, האחרון, הסתיימה ב-22 בנובמבר, והתווים הועברו לתזמורת ולמקהלה, שהיו בעיצומן של החזרות, כשהם נושאים את ההקדשה "מוקדש באהבה לזכרו של ג'ון פיצג'רלד קנדי".[2]
ביצוע הבכורה האמריקאי היה בבוסטון ב-31 בינואר 1964, בביצוע התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של שארל מינש, עם ג'ני טוראל ועם פליציה מונטאלגרה כקריינית.
הגרסה המתוקנת עריכה
בשנת 1977 ערך ברנשטיין תיקונים אחדים ביצירה. הוא הוציא קטעים מסוימים, שינה אחרים ואף שיכתב את הקריינות. במסגרת שינויים אלה נתן גם אפשרות בחירה בין קריין לקריינית, תוך ויתור מודע על הבחירה המשמעותית באישה לזמר את מילות התפילה, שנועדו לגברים בלבד. שלושים ושש שנים קודם לכן נקט ברנשטיין בגישה זו גם בסימפוניה הראשונה, "ירמיהו", שם שרה מצו-סופרן את קינת הנביא. הגרסה המתוקנת בוצעה לראשונה ב-25 באוגוסט 1977 במיינץ, גרמניה, בניצוחו של ברנשטיין ובהשתתפות זמרת הסופרן מונסראט קאבאייה והקריין מייקל וייג'ר.[3]
את עוצמת הסבל והטחת האשמה באלוהים, בטקסט של הפרק השני "דין תורה", מבטא המלחין במוזיקה אטונאלית, שאחריה קדנצה מורכבת למקהלה בשמונה קולות. מיד לאחר בקשת המחילה של הקריין, מופיע שיר ערש טונאלי עדין. בקטע הסקרצו, שהוא שיאה של הסימפוניה, מלווה התזמורת את הקריינות הכואבת במוטיבים קשים וקיצוניים, שבשיאם מכריז הקריין "יתגדל... ויתקדש... שם האדם![4]
אחרי השיא הזה בא הפורקן בסולם סול במול מז'ור במוזיקה שכולה טונאלית, המלווה את קריאת הקריין "תאמין... תאמין." בהמשך לקריאה נרגשת זו נכנסת מקהלת הילדים ומלווה בקולות צלולים את תיאור "מלכות השמים" לאור הקשת הקורנת באור מסמא עיניים, אותה מלכות שמיים שתוארה בסקרצו כמקום שטוח, נטול-חיים ותקווה, אך אזכורה כאן מוביל ליקיצה אל השחר החדש, אל העולם שבו בוראים מחדש האל והאדם זה את זה, לפי הברית שנכרתה ביניהם.[5]
הסימפוניה מסתיימת בשירה משותפת של הסופרן, המקהלה הבוגרת ומקהלת הילדים, בחלקה האחרון של תפילת הקדיש, המסתיים במילים "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן."