העלאה באוב
העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. המילה "אוב" או וריאציות שלה (ab, abu) קיימת גם בשפות נוספות במזרח הקדום (שומרית, אכדית, אוגריתית, חיתית) במשמעות של "בור", שלדעת המאמינים הגיע עד למקום משכן המתים בבטן האדמה, וכך איפשר להעלות אותם באמצעותו לצורך תיקשור עמם, לאחר טקס מתאים של הגשת מנחות או הגרת דם קורבנות לתוך פתח הבור או לצידו. בעלי אוב היו מי שבבעלותם היה בור עמוק כזה, והם ביצעו באמצעותו את טקסי העלאת רוחות המתים, על פי האמונה באותם ימים.
התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, לצד איסור כללי של דרישה אל המתים. איסורים אלו מכונים בתורה "תועבת ה'" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).
על פי ההלכה, ניתן להעניש בעל אוב שהעלה באוב במזיד בבית דין בעונש סקילה (בזמן בו נוהגים דיני נפשות),[1] ואם לא נענש בסקילה חייב בעונש כרת. אם עבר על העבירה בשוגג חייב להביא קרבן חטאת.[2]
בתנ"ך עריכה
ערך מורחב – בעלת האוב מעין דור
בספר שמואל מסופר ששאול המלך פנה לבעלת אוב מעין דור, שתעלה עבורו את שמואל הנביא באוב, על מנת שהוא יוכל לדעת האם לצאת למלחמה הצפויה עם הפלשתים בגלבוע. שאול מתחפש ובא אל האשה בלילה, יחד עם עוד שני אנשים, ומבקש ממנה להעלות לו באוב את שמואל הנביא.
כאשר שמואל עלה, בעלת האוב זיהתה שהשואל הוא שאול המלך, שהתחפש, ופרצה בזעקה גדולה כלפי שאול: ”לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל”. שאול הרגיע אותה ושאל מה ראתה. על פי תיאורה זיהה שאול שאכן רוחו של שמואל עלתה באוב.
בין שמואל לשאול התפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל טען כלפי שאול: ”לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי”,[3] ושאול התנצל בפניו, והסביר שהוא בצרה גדולה מאוד בגלל הפלשתים, אך הוא אינו מקבל מענה מאת ה' באמצעות הנביאים והחלומות האם לצאת למלחמה בפלשתים. שמואל בתגובה שאל את שאול בתמיהה אם ה' מסרב לענות לך, ”וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי”. ובכל זאת, שמואל הודיע לשאול שאלוהים סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד, וכן הודיעו שבני ישראל יינגפו בקרב למחרת, וכי שאול ובניו ייפלו בקרב ויצטרפו למקום מושבה של רוחו של שמואל.
על האירוע הזה, ואישיותו של שאול המשתקפת בו, כתב שאול טשרניחובסקי את שירו "בעין דור".
פרשנות עריכה
הראשונים נחלקו מהי העלאה באוב, כאשר מחלוקתם זו היא סניף מתוך מחלוקתם הכללית באשר ליחס התורני למאגיה. הרציונליסטיים שבהם לא מקבלים את קיומו של האוב, ולדעתם הטקסים הנזכרים בתורה כאמצעי חיזוי עתידות של עמי כנען קשורים לתרגילים פסיכולוגיים וליכולות של דיבור מהבטן וכדומה, ואילו המיסטיים שבהם מקבלים את האפשרות הטכנית לבצע העלאה באוב.
גם בקרב המיסטיקנים, יש הטוענים שאין בידינו כיום היכולת לעשות זאת (למשל, רבי יעקב חגיז בספרו עץ החיים).
הרמב"ם נחשב לאחד מגדולי האסכולה הרציונליסטית בתקופת ימי הביניים ובכלל, וכך הוא מתאר את טקס ההעלאה באוב בספרו משנה תורה:
כיצד מעשה האוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עימו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאוד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- חננאל מאק, שלושה משלים של ריש לקיש על שאול המלך השואל באוב, בתוך: עיוני מקרא ופרשנות, כרך ה: מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון. בעריכת משה גרסיאל ואחרים. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס-2000, עמ' 179–195.
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב יהודה פתיה, ספר "רוחות מספרות", באתר HebrewBooks
- הרב יאיר וייץ, בעל אוב, ידעוני ודורש אל המתים, באתר ישיבת הר ברכה
הארץ, לוח הוויג'ה לא נותן מנוח למדענים, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2013- אובות וידעונים, בספריית מטח
- העלאה באוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ד'.
- ^ משנה, מסכת כריתות, פרק א', משנה א'.
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ט"ו.