העלייה לרגל הראשונה (אסלאם)

אירוע בהיסטוריה האסלמית

העלייה הראשונה לרגל באסלאם, אשר נקראת גם "עומרת ד'ו אל-קעדה", היא עלייה לרגל באסלאם שהתרחשה בסוף השנה השביעית להיג'רה (629 לספירה).

כשהגיע זמן העלייה לרגל אל הכעבה, ביקש הנביא מוחמד מכל מי שנשאר בחיים מאלה שהיו בהסכם חודיבייה, לצאת אל הכעבה כדי לערוך את העליה לרגל...כפי שהוסכם בין המוסלמים לבין נציג שבט קוריש.

המוסלמים לקחו אתם 60 גמלים כקרבנות. המוסלמים גם יצאו עם נשק, מחשש לבגידת שבט קורייש. לפני הגיעם למכה, שמו את כל הנשק שלהם במקום מסוים והפקידו עליו 200 לוחמים. כל אחד לקח את חרבו הפרטית צפונה בנדנהּ.[1]

כשראו אנשי קורייש שהמוסלמים באו, כמוסכם, לערוך את העלייה לרגל, נסוגו לפסגות ההרים והתבוננו כיצד מבצעים המוסלמים את העלייה לרגל. אז נפוצה בין אנשי קוריש שמועה האומרת כי בין המוסלמים התפשטה מחלה המתישה אותם.[2] כשנודע לנביא מוחמד על השמועה, הורה לרוץ בשלוש ההקפות הראשונות סביב הכעבה. כשעובדי האלילים ראו את המוסלמים רצים מסביב לכעבה, אמרו אחד לשני: "על אלה אתם אומרים מותשים ממחלות ?! הרי הם חזקים יותר מאתנו, ואנו בריאים!".[3] אחרי שעברו המוסלמים שבע פעמים בין הרי הא-סאפא והא-מארוואה, ציווה הנביא מוחמד לזבוח את הגמלים שהביאו איתם כקרבנות. אחר כך שלח 200 מאלה שגמרו את העומרה לשמור על הנשק כדי שהשומרים יבואו ויערכו את העומרה מתחילתה.

בתום העומרה נשא מוחמד את מימונה לאישה.[4]

אחרי החזרה מהעלייה לרגל הזאת שלח מוחמד כמה פטרולים צבאיים לשבטים שאיימו לתקוף את אלמדינה.[5]

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Najībābādī, Akbar Shāh K̲h̲ān,, The history of Islam. Volume one, First edition, Riyadh, Saudi Arabia: Darussalam, 2000
  2. ^ The Oxford history of Islam, New York, N.Y.: Oxford University Press, 1999
  3. ^ Armstrong, Karen, 1944-, A history of God : the 4000-year quest of Judaism, Christianity and Islam, 1st Ballantine books ed, New York: Ballantine Books, 1994
  4. ^ Nasr, Seyyed Hossein., Islam : religion, history, and civilization, San Francisco: HarperSanFrancisco, 2003
  5. ^ Armstrong, Karen, 1944-, Islam : a short history, Modern Library ed, New York: Modern Library, 2000