העץ הנדיב
העץ הנדיב (באנגלית: The Giving Tree) הוא ספר ילדים, ספרו המפורסם ביותר של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין. הספר המקורי יצא לאור בשנת 1964 ותורגם ליותר מ-30 שפות. גרסתו העברית של הספר הוצאה על ידי "אדם" הוצאה לאור, בירושלים, בשנת 1980, בתרגומו של יהודה מלצר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | של סילברסטיין |
| איורים | של סילברסטיין |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספר ילדים |
| נושא |
עץ, ידידות, נדיבות  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הארפר |
| תאריך הוצאה | 1964 |
| מספר עמודים | 54 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת אדם |
| תאריך | 1980 |
| תרגום | יהודה מלצר |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-06-025665-4 |
| הספרייה הלאומית | 000843034 |
  | |
עלילת הספר עריכה
עלילת הספר נסבה אודות אהבתו הגדולה של עץ כלפי ילד ונכונותו של העץ להעניק ללא תנאי. העץ פונה אל חברו כ"ילד" גם כאשר הילד גדל, מתבגר ומזדקן.
כאשר הילד היה קטן, הוא שיחק עם העלים של העץ, טיפס על הגזע, התנדנד על הענפים ואכל את פרותיו של העץ. כשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצלו של העץ. אך כשהילד גדל, הוא חדל לבקר את העץ לתקופה ארוכה.
כשהוא חוזר כנער מתבגר, מזמין אותו העץ שוב לאכול מתפוחיו ולהתנדנד על ענפיו; אך הילד רוצה כסף כדי לקנות דברים וליהנות. העץ מציע לו למכור את תפוחיו בעיר, וכך להרוויח כסף. הילד קוטף את תפוחיו של העץ כדי למכרם.
אחרי תקופה ארוכה נוספת חוזר הילד כאדם מבוגר; הוא עסוק מדי מכדי לטפס על העץ ולשחק בענפיו, ורצונו הוא לבנות בית לעצמו כדי שיוכל להקים משפחה. העץ מציע שייקח את ענפיו כדי לבנות מהם בית, וכך עושה הילד.
הילד חוזר אל העץ פעם נוספת כגבר בגיל העמידה, עצוב ומריר; הוא מבקש לעצמו סירה כדי לשוט בה למקום אחר. העץ מציע שיכרות את גזעו כדי לבנות ממנו סירה, וכך עושה הילד. מהעץ נותר רק גדם. כמו מפגשים קודמים ביניהם כשהעץ נתן מעצמו לילד, גם מפגש זה מסתיים במילים "והעץ היה מאושר".
הילד מגיע אל העץ בפעם האחרונה כאדם זקן מאוד. העץ אומר לו בעצב שלא נותר לו דבר לתת, כי כעת הוא רק גדם; אך הילד לא מבקש לעצמו דבר מלבד מקום לשבת ולנוח - ואת זה הגדם יכול לתת. גם מפגש זה, והסיפור כולו, מסתיים במילים "והעץ היה מאושר".
סמליות הסיפור עריכה
מערכת היחסים הנרקמת בין העץ המעניק לבין הילד הפכה סמל לאהבה ללא תנאי.
בגרסתו האנגלית המקורית של הספר, ההתייחסות אל העץ היא בלשון נקבה (she, her וכו'), כלומר, הזכר (ילד, נער, גבר) הוא הלוקח והמקבל, והאישה היא המעניקה הנותנת והמקריבה עד לכליונה. עובדה זו עוררה תרעומת בקרב פמיניסטיות שראו בו ספר מאצ'ואיסטי, המאפיין את המנטאליות הגברית כלקיחה ואת זו הנשית כנתינה.[1]
העץ הפולני עריכה
"העץ הפולני" הוא פרודיה בעברית שכתב דניאל גולדשטיין על בסיס עלילת הספר "העץ הנדיב". בפרודיה נוהג העץ בסטריאוטיפיות המיוחסת בתרבות הישראלית לנשים פולניות: הוא מגלה דאגה לילד ומבקש ממנו להתלבש ולנעול את נעליו, מפציר בו לאכול כי הוא "נראה עייף" וקובל כי אינו מבקרו. בספר המקורי מסתיים כל מפגש ב"העץ היה מאושר", אך בפרודיה העץ נותר מריר; רק בסוף הסיפור, למרבה האירוניה, העץ מאושר.
העץ שקובע גבולות עריכה
תפנית פארודית בעלילה מופיע בספר "העץ שקבע גבולות בריאים"[2][3].
קישורים חיצוניים עריכה
- מרית בן ישראל, העץ הנדיב, מה אומרים האיורים?
- הקראת "העץ הנדיב" בקולו של של סילברסטיין (באנגלית)
- העץ הנדיב, באתר "דףדף"
אנה הולמס, רבקה גלצ'ן, הניו יורק טיימס, "העץ הנדיב": נפלא או זוועה?, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014- העץ הפולני, דניאל גולדשטיין.
הניו יורק טיימס, הגיע הזמן שנדבר על הספר "העץ הנדיב", באתר הארץ, 23 באוקטובר 2019
- יעל אינגל, האם העץ הנדיב היה סתם חסר עמוד שדרה?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 14.5.2023
הערות שוליים עריכה
- ^ Ellen Handler Spitz, “Classic Children's Book.” American Heritage 50, no. 3 (May/June 1999): 46
- ^ Topher Payne, The Tree Who Set Healthy Boundaries, a parody alternate ending for Shel Silverstein's The Giving Tree
- ^ נטע הלפרין, סוף אלטרנטיבי ל"העץ הנדיב" מציע לכם להיות הורים קצת פחות נדיבים, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2021