הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז (באנגלית: Great Smoky Mountains National Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית השוכן על רכס סמוקי, חלק מרכס הרי בלו רידג', שהם חלק מרכס האפלצ'ים. הגבול בין טנסי וקרוליינה הצפונית עובר דרך מרכז הפארק מכיוון צפון-מזרח לדרום-מערב. הפארק הוא הפארק הלאומי הפופולרי ביותר בארצות הברית מבחינת מספר המבקרים.[3] שביל האפלצ'ים, המחבר את מיין וג'ורג'יה, עובר גם כן דרך מרכז הפארק. הקונגרס האמריקני אישר את הקמת הפארק ב-1934, והנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הכריז על הקמתו בפועל ב-1940.[4] גרייט סמוקי מאונטיינז היה הפארק הלאומי הראשון שעלות רכישת אדמותיו ועלויות אחרות מומנו חלקית על ידי הממשל הפדרלי. פארקים קודמים מומנו במלואם על ידי כספי המדינה שבה שוכן הפארק או מקרנות פרטיות.
 | |||||
| שקיעה מהר לה קונטה | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| תאריך הקמה | 15 ביוני 1934 | ||||
| מבקרים בשנה | 11,338,893[2] (נכון ל־2017) | ||||
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 2,114[1] קמ"ר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה | קרוליינה הצפונית וטנסי בארצות הברית | ||||
| מיקום |
טנסי, מחוז סויין  | ||||
| קואורדינטות | 35°41′00″N 83°32′00″W / 35.683333°N 83.533333°W | ||||
| Great Smoky Mountains National Park | |||||
  | |||||
שטחו של הפארק הוא 2,114 קמ"ר,[1] ולפיכך הוא אחד מהאזורים המוגנים הגדולים ביותר בחלק המזרחי של ארצות הברית. הכניסות הראשיות לפארק שוכנות לאורך הכביש המהיר 441 (Newfound Gap Road - דרך ניופאונד גאפ) בערים גטלינבורג (טנסי) וצ'רוקי (קרוליינה הצפונית).
גאוגרפיה עריכה
גובה הפארק הוא בין 250 מטרים מעל גובה פני הים, בשפך של נחל אברמס (Abrams Creek), ל-2,000 מטרים מעל גובה פני הים בכיפת קלינגמן. בתוך גבולות הפארק יש שישה-עשר הרים שגובהם מעל 5,000 רגל (1,524 מטרים).[5]
הטווח הנרחב של הגבהים בפארק משקף את שינויי הגובה לאורך קווי הרוחב בכל מזרח ארצות הברית. למעשה, ניתן להשוות את הטיפוס במעלה ההרים לטיול מטנסי לקנדה. בעלי החיים והצמחים המאכלסים את החלק הצפון-מזרחי של ארצות הברית מצאו גומחות אקולוגיות מתאימות באזורים הגבוהים של הפארק, ואילו המינים הדרומיים מצאו גומחות מתאימות באזורים הנמוכים יותר החמימים יותר.
הכיוון של הרי האפלצ'ים מצפון-מזרח לדרום-מערב אפשר במהלך עידן הקרח האחרון למינים שונים לנדוד לכיוון דרום לאורך המורדות, ובכך להימנע מהמחסום הטבעי שהיוו ההרים. ככל שהאקלים התחמם המינים הצפוניים החלו לסגת במעלה ההרים ולכיוון צפון,[6] והמינים הדרומיים החלו במגמת התפשטות.[7]
אקלים עריכה
האקלים בפארק מאופיין בלחות גבוהה ומשקעים רבים. כמות המשקעים הממוצעת לשנה היא בין 1,400 מ"מ בעמקים ל-2,200 מ"מ בפסגות. אזור הפארק הוא האזור הגשום ביותר בארצות הברית מלבד החוף הצפון-מערבי של האוקיינוס השקט וחלקים מאלסקה והוואיי. הטמפרטורה באזור נמוכה בדרך כלל בהשוואה לאזורים נמוכים יותר, ורוב הפארק מאופיין באקלים יבשתי לח דומה יותר לאקלים של מקומות צפוניים הרבה יותר, וזאת בניגוד לאקלים סובטרופי גשום המאפיין את אזורי שפלה.
גאולוגיה עריכה
מרבית הסלעים בפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז הם משלהי הפרקמבריון, חלק מ"חבורת-העל אוקוי" (Ocoee Supergroup). חבורת-על זו כוללת אבן חול מותמרת, פיליט, צפחה ולווחה. סלעים מתחילת הפרקמבריון הם לא רק הסלעים העתיקים ביותר בפארק אלא גם סוג הסלע הדומיננטי באתרים כדוגמת עמק רייוון פורק (Raven Fork Valley) והחלק העליון של הנהר טאקאסגי (Tuckasegee River) בין צ'רוקי וברייסון סיטי (Bryson City). הם כוללים בעיקר גנייס מותמר, גרניט וצפחה. ניתן למצוא סלעי משקע מהקמבריון למרגלות ההרים לצפון-מערב בעמקים כדומת קיידס קוב (Cades Cove).[8] אחת מהאטרקציות הפופולריות ביותר בפארק היא עמק קיידס קוב, חלון גאולוגי שבו סלעים קדומים עשויים מאבן חול סובבים את קרקעית העמק של סלעים צעירים עשויים מאבן גיר.
הסלעים העתיקים ביותר בהרי סמוקי הם הגנייס והצפחות מהפרקמבריון, שנוצרו לפני יותר ממיליארד שנים מהצטברות משקעים ימיים וסלעי יסוד. בשלהי הפרקמבריון, התרחב האוקיינוס הקדמוני והסלעים החדשים יותר של חבורת-העל אוקוי נוצרו כתוצאה מהצטברות של גוש היבשה שעבר סחיפה על מדף היבשה. בעידן הפלאוזואיקון, שקעה שכבה עבה של משקעים ימיים באוקיינוס שהותירה מאחוריה סלע משקע. במהלך תקופת האורדוביק, התנגשות לוחות טקטוניים של אמריקה הצפונית ואפריקה גרמה לאורוגנזה האלגנית (Alleghenian orogeny) שיצרה את רכס האפלצ'ים. במהלך עידן המזוזואיקון סחיפה מהירה של סלעי משקע רכים חשפה מחדש את התצורות העתיקות יותר של חבורת-העל אוקוי.
אקולוגיה עריכה
כ-95% משטח הפארק מיוערים, ושרות הפארקים מעריך שכ-36% מהשטח מכוסה על ידי יער ראשוני שבו גדלים עצים עתיקים המתוארכים לתקופה שקדמה להתיישבות האירופית באזור.[9] יערות אלו הם אחד מגושי היערות הראשוניים של עצים נשירים וממוזגים הגדולים ביותר באמריקה הצפונית.
טווח הגבהים, שפע הגשמים, וקיומם של היערות הראשוניים מעניקים לפארק עושר ביוטי יוצא דופן. בפארק תועדו כ-10,000 מינים של בעלי חיים וצמחים, וההערכה היא כי ישנם 90,000 מינים נוספים שטרם התגלו.
עובדי הפארק תיעדו למעלה מ-200 מינים של עופות, 66 מינים של יונקים, 50 מינים של דגים, 39 מינים של זוחלים, ו-43 מינים של דו-חיים, כולל פרטים רבים של פלתודוניים (סלמנדרות הידועות בכך שאין להן ריאות). בפארק יש אוכלוסיית דובים שחורים אמריקניים גדולה, המונה כ-1,500 פרטים.[10] בשנת 2001 החל ניסוי שבמסגרתו הובאו לפארק כמה איילים קנדיים.
בפארק גדלים למעלה מ-100 מינים של עצים. היערות באזורים הנמוכים ביותר נשלטים על ידי עצים עשירי עלווה נשירה. באזורים גבוהים יותר העצים הדומיננטיים הם מחטניים, ובסך הכל בפארק יש מעל 1,400 מינים של בעלי פרחים ו-4,000 מינים של חסרי פרחים.
בין מיני היונקים בפארק דביבון מצוי, שונר מצוי, שני מינים של שועל, לוטרה צפון-אמריקנית, מרמיטה צפון-אמריקאית, בונה קנדי, שני מינים סנאיים, אופוסום וירג'יניה, זאב ערבות, אייל פרדי לבן-זנב, טמיאס, שני מינים של בואשיים, וכמה מינים של עטלפים.
זיהום אוויר עריכה
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז נחשב לפארק הלאומי המזוהם ביותר על פי דו"ח משנת 2004 של אגודת השימור של הפארקים הלאומיים.[א] מ-1999 ועד 2003 תועדו בפארק כ-150 ימים שבהם האוויר היה לא בריא, שווה ערך לחודש של אוויר בלתי בריא בשנה.[11][12] ב-2013 דיווחה אוניברסיטת המדינה של קולורדו שבשל קבלת חוק האוויר הנקי ב-1970 ויישום תוכנית הגשם החומצי[ב] היה "שיפור משמעותי" באיכות האוויר בגרייט סמוקי מאונטיינז מ-1990 ל-2010.[13][14]
היסטוריה עריכה
לפני הגעתם של המתיישבים האירופיים האזור היה חלק מהנחלה של שבט הצ'רוקי. האדם הלבן החל להתיישב באזור בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. הנשיא אנדרו ג'קסון חתם ב-1830 על חוק העברת האינדיאנים, שהחל את התהליך שהסתיים בגירושם הכפוי של כל שבטי האינדיאנים ממזרח לנהר המיסיסיפי, והעברתם לאזור שכיום שוכנת בו אוקלהומה. רוב אנשי הצ'רוקי עזבו, אך קבוצה קטנה בהנהגתו של המורד טסאלי (אנ') התחבאה באזור שכיום שוכן בו הפארק. חלק מהצאצאים של האנשים הללו מתגורר בשמורת קואלה מדרום לפארק.
לאחר הגעת המתיישבים הלבנים הראשונים הפכה כריתת עצים לענף תעשייתי מרכזי בהרים, ובשלהי המאה ה-19 נבנתה מסילת רכבת קטנה שעליה הובל העץ מהחלקים המרוחקים של האזור. סגנון הכריתה המוחלטת של כל העצים ואז חזרה על התהליך בחלקות סמוכות הרסו את היופי הטבעי של האזור, ולכן נאלצו המבקרים ותושבי המקום לגייס כסף על מנת לשמר את הקרקע. שירות הפארקים הלאומיים שאף להקים פארק בחלק המזרחי של ארצות הברית, אך לא היו לו מספיק משאבים כספיים. אף על פי שהקונגרס אישר את הקמת הפארק כבר ב-1926, לא הייתה בנמצא חלקת אדמה בבעלות פדרלית שסביבה אפשר היה להקים את הפארק. ג'ון ד. רוקפלר, הבן תרם 5 מיליון דולרים, הממשלה הפדרלית הוסיפה 2 מיליון דולרים, ואזרחים פרטיים מטנסי וקרוליינה הצפונית תרמו סכום כסף לרכישת הקרקעות, חלקה אחרי חלקה.
אט-אט גורשו מאזור הפארק המיועד חוואים שחיו בהרים, כורים וחוטבי עצים. חוות ומנסרות עצים פורקו כדי לבסס את האזורים המוגנים של הפארק. סופר המסעות הוראס קפהרט (Horace Kephart), שעל שמו נקרא הר קפהרט, והצלמים ג'ים תומפסון (Jim Thompson) וג'ורג' מסה (George Masa) סייעו בפיתוחו של הפארק.[15] בן הופר (Ben W. Hooper), המושל לשעבר של טנסי היה הסוכן הראשי ברכישת קרקעות עבור הפארק,[16] שהוקם רשמית ב-15 ביוני 1934. במהלך השפל הגדול פעלו בפארק כמה ארגונים פדרליים כדוגמת חיל השימור האזרחי ומנהל קידום העבודה, סללו שבילים, בנו מגדלי תצפית לאיתור אש והקימו מבני תשתית אחרים בפארק ובהרי סמוקי.
הפארק זכה למעמד של שמורה ביוספרית בינלאומית ב-1976, ב-1983 העניק אונסק"ו לפארק מעמד של אתר מורשת עולמית, וב-1988 הפך חלק מהשמורה הביוספרית של דרום האפלצ'ים (Southern Appalachian Biosphere Reserve).[17]
ב-2 בספטמבר 2009 נערך טקס ההקדשה מחדש לכבוד שנת ה-75 להקמת הפארק. בין הנוכחים כל ארבעת הסנאטורים, שלושה מחברי הקונגרס שמחוזותיהם כוללים את הפארק, המושלים של שתי המדינות ומזכיר הפנים של ארצות הברית קן סלזאר. השחקנית והזמרת דולי פרטון ילידת טנסי שרה בטקס.[18]
אטרקציות ופעילויות עריכה
הפארק הוא אטרקציה תיירותית אזורית חשובה; בשנת 2017 ביקרו בפארק מעל ל-11 מיליון תיירים ו-11 מיליון מבקרים נוספים עברו דרך הפארק שלא למטרות נופש.[19] מספר המבקרים למטרות נופש הוא כמעט כפול ממספר המבקרים בפארק הלאומי גרנד קניון, הפארק הלאומי השני במספר המבקרים, שבו ביקרו קרוב ל-6 מיליון באותה שנה. עיקר ההכנסה של הערים שמסביב לפארק (בעיקר גטלינבורג, פיג'ן פורג', סביירוויל וטאונסנד שבטנסי, וצ'רוקי, סילבה, מגי ואלי וברייסון סיטי בצפון קרוליינה) מגיעה מעסקי התיירות הקשורים אליו.
שני מרכזי המבקרים העיקריים בפארק הם מרכז המבקרים שוגרלנדס (Sugarlands Visitor Center) ליד גטלינבורג ומרכז המבקרים אוקונאלופטי (Oconaluftee Visitor Center), השוכן ליד צ'רוקי בכניסה המזרחית לפארק. במרכזים אלו ניתן לצפות במוצגים הקשורים בחיי הטבע, גאולוגיה וההיסטוריה של הפארק. בתחנות נמכרים גם ספרים, מפות ומזכרות.
הכביש המהיר 441 (הקרוי בפארק כביש ניופאונד גאפ) חוצה את הפארק, ומספק לכלי הרכב גישה לנקודות המוצא של השבילים ולנקודות התצפית, ובייחוד אלה שבניופאונד גאפ (Newfound Gap). מעבר הרים זה, השוכן בגובה 1,539 מטרים, הוא המעבר הנמוך ביותר בהרים שבאזור והוא נמצא במרחק קצר ממרכז הפארק, על הציר המחבר את טנסי וקרוליינה הצפונית, באמצע הדרך בין גטלינבורג לצ'רוקי. במקום זה, על הגבול בין שתי המדינות, באתר ההנצחה לאשתו של ג'ון ד. רוקפלר (Laura Spellman Rockefeller Memorial), הכריז הנשיא פרנקלין רוזוולט על הקמת הפארק ב-1940.[20] בימים שבהם מזג האוויר בהיר ניתן לצפות מהמעבר באחד הנופים היפים ביותר בפארק.
בפארק יש מספר אתרים היסטוריים חשובים. האתר המצוי במצב הטוב ביותר (והפופולרי ביותר) הוא קיידס קוב (עמק קיידס), עמק ובו מספר בניינים היסטוריים שמורים כולל בקתות עץ, אסמים וכנסיות. קיידס קוב הוא היעד הפופולרי ביותר בפארק. התיירים המבקרים במקום יכולים להיעזר בסיורים עצמיים או טיולי אופניים על מנת לראות כיצד חיו תושבי האפלצ'ים בעבר. אזורים היסטוריים אחרים בפארק כוללים את רורינג פורק (Roaring Fork), עמק קאטאלוצ'י (Cataloochee), אלקמונט (Elkmont), מוזיאון החווה ההררית וטחנת הרוח מינגוס באוקונאלופטי.
טיולים רגליים עריכה
בפארק יש 1,368 ק"מ של שבילים ודרכים לא סלולות המשמשים לטיולים רגליים, כולל 112 הקילומטרים משביל האפלצ'ים.[21] הר לה קונטה (Mount Le Conte) הוא אחד היעדים הפופולריים ביותר בפארק. גובהו הוא 2,010 מטרים (הפסגה השלישית בגובהה בפארק), ואם הוא נמדד מבסיסו ועד הפסגה הגבוהה ביותר הוא ההר הגבוה ביותר ממזרח לנהר המיסיסיפי. שביל מערות האלום (Alum Cave Trail, סוג של מלח), הוא השביל העמוס ביותר המוביל לפסגה מתוך חמישה. מהשביל ניתן לצפות בסדרה של נופים ייחודיים ואטרקציות טבעיות כגון "צוקי מערת האלום" (Alum Cave Bluffs) וסלע הקשת (Arch Rock). המטיילים יכולים לשהות במשך הלילה באכסניית לה-קונטה (LeConte Lodge), השוכנת קרוב לפסגה ומציעה בקתות או חדרים להשכרה בכל עונות השנה מלבד החורף. ניתן להגיע אל האכסניה רק באמצעות הליכה, והיא האכסניה הפרטית היחידה בתוך הפארק.
שביל פופולרי נוסף הוא זה המוביל אל צ'ימני טופס (Chimney Tops, פסגות הארובה), הנקרא כך בזכות שתי הפסגות היוצרות שתי גבנוניות. שביל קצר זה שהטיפוס בו דורש מאמץ גופני מתגמל חובבי טבע בתמונת נוף רחבה של פסגות ההרים מסביב. ההר היה מרכז שריפות היער ב-2016 וספג לכן נזק נרחב, שעדיין ניכר בדמות צלקות מהשריפה. השביל והפסגה נסגרו לתיירים מאז.
המסלולים המובילים למפלי לאורל וכיפת קלינגמן הם קלים וקצרים באופן יחסי. שביל מפלי לאורל (Laurel Falls Trail) מוביל אל מפל מים בגובה 24 מטרים, ושביל כיפת קלינגמן (Clingman's Dome Trail) מוביל את המבקרים במעלה ההר אל סיפון תצפית בגובה 15 מטרים, שביום בהיר ניתן לצפות ממנו למרחק רב על הרי טנסי, ג'ורג'יה וקרוליינה הצפונית.
בנוסף לטיולים הקצרים מציע הפארק אפשרויות לטרקים ומחנאות. לינה מותרת אך ורק באתרי מחנאות ומחסות מוסדרים. מרבית מחסות השבילים בפארק פזורים לאורך שביל האפלצ'ים או במרחק קצר מהשבילים המתפצלים ממנו. בנוסף למחסות של שביל האפלצ'ים שנועדו למסעות הארוכים של מי שהולך בשביל לאורכו יש שלושה מחסות בפארק שאינם ממוקמים על שביל האפלצ'ים.
- מחסה הר לה-קונטה (LeConte Shelter) שוכן מרחק קצר מזרחית לאכסניית לה-קונטה על שביל בולוורד (Boulevard Trail). יכולים ללון בו 12 איש, והוא האתר היחיד בכל הפארק שיש בו איסור על הדלקת אש.
- מחסה קפהרט (Kephart Shelter) שוכן בקצה של שביל קפהרט פרונג (Kephart Prong Trail) המתחיל במעלה הנחל מאזור הפיקניק של קולינס קריק. מחסה זה, השוכן לאורך יובל של הנהר אוקונאלופטי יכול להכיל 14 אנשים.
- מחסה לאורל גאפ (Laurel Gap Shelter) הוא אחד מהמחסות המרוחקים ביותר בפארק. הוא שוכן ביער צפצפות בין פסגת בלזם טופ והר ביג קטאלוצ'י הוא יכול להכיל 14 איש ללילה. מחסה זה פופולרי כמחנה בסיס למטפסי הרים המסיירים בלב אזור טבע בראשיתי בשם אזור הטבע הבראשיתי של הרי הסמוקי.
ברחבי הפארק פזורים אתרי מחנאות ייעודיים נוספים. על מנת לשהות בפארק במשך הלילה יש צורך בהיתר מיוחד שאותו ניתן לקבל במרשתת או בתחנות של שומרי היערות, ותוקפו של ההיתר הוא לילה אחד לשהות במחסה ועד שלושה לילות לשהייה באתר מחנאות.
פעילויות אחרות עריכה
דיג (בעיקר דיג זבובים) הוא הפעילות הפופולרית ביותר בפארק אחרי טיולים רגליים ותצפיות בנוף. הנחלים בתחומי הפארק נודעים בדגי הטרוטה הבריאים שבמימיהם ובקושי להגיע אליהם. טרוטת ברוק היא דג מקומי, בעוד שטרוטה חומה וטרוטת עין-הקשת הובאו לאזור. יש בפארק תקנות מחמירות באשר לדרך הטיפול הנאותה בדגים, בין השאר משום שבצורות גרמו למות הדגים המקומיים. הרכיבה על הסוסים השייכים לפארק מוגבלת לשבילים מסוימים. בנוסף, ניתן לשכור אופניים ואבובי מים בקיידס קוב.
לקריאה נוספת עריכה
- Saferstein, Mark. 2004. Great Smoky Mountains. 22nd ed. American Parks Network.
- Tilden, Freeman. 1970. The National Parks
- "Old-Time Smoky Mountain Music: 34 Historic Songs, Ballads, and Instrumentals Recorded in the Great Smoky Mountains by 'Song Catcher' Joseph S. Hall" (CD released by the Great Smoky Mountains Association, 2010).
- Pierce, Daniel S. The Great Smokies: From Natural Habitat to National Park. Knoxville: University of Tennessee Press, 2000.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז- הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז, ברשת החברתית פייסבוק
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז, ברשת החברתית אינסטגרם- מדריך לתיירים בפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז בויקימסע האנגלי (באנגלית)
- תמונות מהשבילים בפארק
- אתר על פסטיבל טיולים שנתי בפארק
- מידע מטאורולוגי עדכני ותמונות מהפארק באתר שירות הפארקים הלאומיים
ביאורים עריכה
- ^ National Parks Conservation Association הארגון העצמאי הבלתי מפלגתי היחיד המוקדש אך ורק לתמיכה וקידום הפארקים הלאומיים
- ^ Acid Rain Program, יוזמה של הסוכנות להגנת הסביבה שנועדה את לצמצם את הרמות האטמוספירות של גופרית דו-חמצנית ותחמוצות חנקן
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
- ^ Great Smoky Mountains NP
- ^ National Park Service - GSMNP main page
- ^ National Park Service - GSMNP welcome page
- ^ "Natural Features & Ecosystems". US National Park Sevice.
- ^ Becky Johnson. "A sanctuary for scientists: Smokies' slopes seen as frontier in global warming research". Smoky Mountain News.
- ^ "Climate Change in the Great Smoky Mountains National Park" (PDF). Macalester College. אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Moore, Harry (1988). A Roadside Guide to the Geology of the Great Smoky Mountains National Park. Knoxville, Tennessee: University of Tennessee Press. p. 32.
- ^ Ancient Appalachia: The Southeast’s Old-Growth Forests
- ^ "Black Bears - Great Smoky Mountains National Park". National Park Service.
- ^ Feanny, Camille (24 ביוני 2004). "Smokies top list of most polluted parks". CNN.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "New Report Ranks Five Most-Polluted National Parks". National Parks Conservation Association. 24 ביוני 2004. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wenzler, Mark (12 במרץ 2013). "New Report: Air Quality in the Smokies Is Headed in the Right Direction · National Parks Conservation Association" (באנגלית).
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dimas, Jennifer (7 במרץ 2013). "Reducing Pollution at National Parks: Colorado State University Scientists Demonstrate Significant Improvements in Air Quality, Visibility - News & Information - Colorado State University" (באנגלית). אורכב מהמקור ב-24 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ^ "Images of the Great Smoky Mountains". dlc.lib.utk.edu.
- ^ "Ben W. Hooper". tennesseeencyclopedia.net.
- ^ MAB Biosphere Reserves Directory – UNESCO
- ^ "Wide-ranging celebration to honor 75th anniversary of the Great Smoky Mountains National Park".
- ^ "Park Statistics - Great Smoky Mountains National Park (U.S. National Park Service)". nps.gov. National Park Service.
'More than 11.3 million recreational visits in 2016. (This figure does not include the approximately 11 million travelers on the Gatlingburg-Pigeon Forge Spur.)' <note that the Grand Canyon figure given in this source dates to 2013 - use current report links for later figures>
- ^ Rockefeller Memorial
- ^ National Park Service — GSMNP Just for Fun page
