ויקיפדיה

הפארק הלאומי הרי הרוקי

פארק בקולורדו, ארצות הברית

הפארק הלאומי הרי הרוקי (באנגלית: Rocky Mountain National Park) הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן למעלה מ-1,000 קילומטרים רבועים בתחומי רכס פרונט (Front Range) של הרי הרוקי, 122 קילומטרים צפונית-מערבית לנמל התעופה הבינלאומי דנוור בצפון-מרכז מדינת קולורדו בארצות הברית.[4] הפארק שוכן בין העיירות אסטס פארק (Estes Park) ממזרח וגרנד לייק (Grand Lake) ממערב. קו פרשת המים של אמריקה עובר ישירות במרכז הפארק, כשמקורו של הנהר קולורדו ממוקם באזור הצפון-מערבי של הפארק.[5] המאפיינים העיקריים של הפארק כוללים הרים, אגמים אלפיניים ומגוון של חיות בר במסגרת של אקלימים וסביבות שונים, מיערות עבותים ועד לטונדרה הררית שוממת. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.

הפארק הלאומי הרי הרוקי
תצפית מאגם בר בפארק הלאומי הרי הרוקי
תצפית מאגם בר בפארק הלאומי הרי הרוקי
תצפית מאגם בר בפארק הלאומי הרי הרוקי
מידע כללי
תאריך הקמה 26 בינואר 1915[2]
מבקרים בשנה 4,437,215[3] (נכון ל־2017)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 1,074.28[1] קמ"ר
מיקום
מדינה קולורדו, ארצות הברית
מיקום קולורדו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°21′00″N 105°41′00″W / 40.35°N 105.6833°W / 40.35; -105.6833
Rocky Mountain National Park
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הצעת החוק הפארק הלאומי הרי הרוקי אושרה בחתימת נשיא ארצות הברית וודרו וילסון ב-26 בינואר 1915, ובה נקבעו גבולות הפארק וההגנה הפדרלית על האזור לדורות הבאים.[2] חיל השימור האזרחי סלל את כביש כלי הרכב הראשי "כביש שביל הרכס" (Trail Ridge Road) בשנות ה-30 של המאה ה-20.[2] ב-1976 הכריז ארגון אונסק"ו על הפארק כאחד מהשמורות הביוספריות העולמיות הראשונות.[6] ב-2017 ביקרו בפארק מעל ל-4.4 מיליון מבקרים,[3] הפארק הלאומי השלישי במערכת הפארקים הלאומיים של ארצות הברית במספר המבקרים השנתי בשנת 2015.[7]

בפארק יש חמישה מרכזי מבקרים,[8] כשמטה הפארק שוכן במרכז המבקרים ביוור מדוז (Beaver Meadows Visitor Center) – אתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark) שתוכנן על ידי סטודנטים מבית הספר לאדריכלות של פרנק לויד רייט בטאליסין וסט (Taliesin West) באריזונה.[9] יערות לאומיים מקיפים את הפארק כולל היער הלאומי רוזוולט (Roosevelt National Forest) מצפון וממזרח, היער הלאומי רואוט (Routt National Forest) מצפון וממערב, והיער הלאומי אראפהו (Arapaho National Forest) ממערב ומדרום, כשאזור הטבע הבראשיתי אינדיאן פיקס (Indian Peaks Wilderness) שוכן ישירות דרומית לפארק.[5]

גאוגרפיה עריכה

הפארק הלאומי הרי הרוקי מקיף 1,074.28 קילומטרים רבועים של אדמה פדרלית,[1] יחד עם 1,024.09 קילומטרים רבועים של אזורי טבע בראשיתי של שירות היערות של ארצות הברית הצמודים לגבולות הפארק.[10] קו פרשת המים של אמריקה עובר במרכז הפארק מצפון לדרום,[11] כשנהרות ונחלים בצד מערבי של קו פרשת המים זורמים לעבר האוקיינוס השקט, בעוד שאלו בצד המזרחי זורמים לעבר האוקיינוס האטלנטי.[12]

אנומליה גאוגרפית קיימת לאורך המדרונות של הרי נוור סמר שבהם קו פרשת המים יוצר פיתול בצורת פרסה לאורך של כ-10 קילומטרים, המתחיל בכיוון צפון-דרום, אבל אז מתפתל. בחדות דרומה ומערבה מחוץ לפארק.[5][13] הפיתול החד גורם לכך שפלגים בצד המזרחי של הרכס מצטרפים למקורותיו של הנהר קולורדו שזורם דרומה ומערבה, ובסופו של דבר נשפך לאוקיינוס השקט.[5]

 
תצפית מ"פיתול פארקים רבים". ה"פארקים" בהרי הרוקי הם שטחי אחו שנוצרו כשהאגמים הקרחונים התייבשו

מקורותיו של הנהר קולורדו נמצאים באזור הצפון-מערבי של הפארק.[11] בפארק יש 150 אגמים, מעל ל-700 קילומטרים של נהרות ונחלים וכ-550 קילומטרים של שבילי הליכה.[11][14]

הפארק הלאומי הרי הרוקי הוא אחד הפארקים הלאומיים הגבוהים ביותר, כשהגבהים נעים מ-2,396 ועד 4,346 מטרים,[15] כשהמקום הגבוה ביותר הוא פסגת לונגס (Longs Peak).[16] כביש שביל הרכס הוא כביש אספלט מקשר בין יישובים הגבוה ביותר בארצות הברית, ששיא גובהו הוא 3,713 מטרים.[17] בפארק יש 60 פסגות מעל גובה 12,000 רגל (3,658 מטר),[15] וברכס מאמי (Mummy Range), בצפון הפארק יש כמה פסגות מעל ל-13,000 רגל (3,962 מטרים) כולל פסגת האגס (Hagues Peak), הר מאמי (Mummy Mountain), הר פיירצ'יילד (Fairchild Mountain), הר אפסילון (Ypsilon Mountain) והר צ'יקיטה (Mount Chiquita). כמה קרחונים קטנים ושדות שלג קבועים קיימים בקרקסים קרחוניים בהרים הגבוהים.[18]

יש חמישה אזורים גאוגרפיים בתחומי הפארק:

אזור 1: איילים קוראים ושטחי אחו נרחבים עריכה

אזור מספר 1 ידוע בשל שטחי האחו הנרחבים והאיילים הקוראים, והוא שוכן בצד מערב (צד אגם גרנד) של קו פרשת המים של אמריקה.[19] קרוב ל-50 קילומטרים של שביל קו פרשת המים של היבשת מתפתלים דרך הפארק ועוברים דרך נוף וטונדרה אלפיניים.[20]

 
זכר של אייל קנדי באחו בסמוך למקורות של הנהר קולורדו

אל אזור "ביג מדוז" (Big Meadows - "האחו הגדול") שבו שפע עשבים ופרחי בר אפשר להגיע דרך שבילי ההליכה אונאהו (Onahu), טונאהוטו (Tonahutu), או גרין מאונטיין (Green Mountain). אזורים נופיים אחרים כוללים את "לונג מדוז" (Long Meadows - "האחו הארוך") ועמק קאוניץ' (עמק זאב הערבות) של חלקו העליון של הנהר קולורדו, מקום טוב לצפרות, ובחורף לפעילויות של הליכה בנעלי שלג וסקי למרחקים. שביל העמק מתפתל דרך עמק קאוניץ',[20] והוא כולל לפחות 39 מכרות, אף שרק לפחות מ-20 מהם יש תיעוד ושרידים ארכאולוגיים.[21] לולו סיטי הוא אתר של עיירת מכרות כסף נטושה מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 השוכן לאורך שביל הנהר קולורדו.[5] על פי הדו"ח מ-1985 שהוכן עבור המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places) נותרו רק חורבות של שלוש בקתות יחד עם שרידים של שישה בתים נוספים.[22]

מעבר בייקר (Baker Pass) חוצה את קו פרשת המים של אמריקה דרך הרי נוור סמר ולתוך אגן הניקוז של הנהר מישיגן (Michigan River) מערבית להר נימבס (Mount Nimbus),[20] אגן ניקוז המזין פלגים ונהרות הזורמים בסופו של דבר למפרץ מקסיקו. מעברי הרים אחרים הם מעבר לה פודר ומעבר תאנדר (Thunder Pass), שפעם שימש למרכבות דואר ומוביל לאגמי מישיגן. ליטל ילוסטון (Little Yellowstone) מתאפיין בתוואים גאולוגיים דומים לקניון הגדול של ילוסטון. שביל גרין מאונטיין היה פעם דרך עגלות ששימשה להובלת חציר שנקצר בביג מדוז. הר פלאטטופ (Flattop Mountain - "הר שולחן"), שאליו ניתן להגיע הן מהצד המזרחי והן מהצד המערבי של הפארק, שוכן קרוב להר גרין (Green Mountain). מצפה הר שדו (Shadow Mountain Lookout), מגדל תצפית לאיתור שריפות יער, נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[20] פארק פרדייז (Paradise Park) הוא בעיקר אזור בר נסתר ומוגן ששום שביל מוסדר אינו מוביל אליו.[23]

אתרים נוספים הראויים לציון בצד המערבי של הפארק כוללים את נקיק סקלטון (Skeleton Gulch - נקיק השלד), מפלי קסקייד (Cascade Falls), מפלי נורת אינלט (North Inlet Falls), מפלי גרניט (Granite Falls) ומפלי אדמס (Adams Falls). האגמים בצד המערבי כוללים את אגם בואן (Bowen Lake), אגם ורנה (Lake Verna), אגם העננים (Lake of the Clouds) אגמי היינאץ' (Haynach Lakes), אגם טימבר (Timber Lake), אגם לון פיין (Lone Pine Lake - "אגם האורן הבודד"), אגם נניטה (Lake Nanita) ואגם נוקוני (Lake Nokoni).[20]

אזור 2: האזור האלפיני עריכה

 
נוף של טונדרה אלפינית

אזור 2 הוא האזור האלפיני של הפארק ובו שבילי טונדרה נגישים בגובה רב, אזור הידוע בנופים המרהיבים הנשקפים ממנו.[19] בתוך האזור נמצאים הר אידה (Mount Ida), שמדרונותיו הם שטחי טונדרה ונשקפת ממנו תצפית נרחבת על קו פרשת המים של אמריקה, והר ספשימן (Specimen Mountain – "הר הדגימה"), שאליו מגיע שביל תלול ואפשר לראות ממנו כבשים גדולות-קרניים ומרמיטות. מעבר פורסט קניון (Forest Canyon Pass – "מעבר קניון היער") שוכן בסמוך לקצה שביל יוט העתיק (Old Ute Trail), שבעבר קישר בין כפרים לרוחב קו פרשת המים של אמריקה.[24]

שביל מעבר צ'פין (Chapin Pass trail) חוצה יער עבות לעבר תצפיות יפהפיות של עמק צ'פין קריק (Chapin Creek valley), כשהוא ממשיך קדימה מעל לקו העצים למורדות המערביים של הר צ'פין (Mount Chapin). שביל קהילות הטונדרה (Tundra Communities Trail), שאליו אפשר להגיע מכביש שביל הרכס, הוא שביל הליכה שלאורכו אפשר לצפות בטונדרה ובפרחי בר אלפיניים. שבילים אחרים הם שביל יוט ורכס טומבסטון (Tombstone Ridge and Ute Trail) המתחיל בטונדרה ורובו במורד מיוט קרוסינג (Ute Crossing) ועד אזור "אפר ביוור מדוז" (Upper Beaver Meadows – "אחו הבונה העליון"), כשלאורכו אתר מחנאות אחד פשוט אחד. שביל נהר קאש לה פודר (Cache La Poudre River) מתחיל צפונית לאגם פודר (Poudre Lake ) בצד המערבי של העמק בסמוך למעבר מילנר (Milner Pass) וממשיך במורד לעבר המפגש עם שביל מעבר מאמי (Mummy Pass). אגם אירן (Lake Irene) הוא אזור נופש ופיקניק.[24]

 
 
תמונה פנורמית של הטונדרה האלפינית של הפארק הלאומי הרי הרוקי שצולמה לאורך שביל קהילות הטונדרה בערך בגובה 12,000 רגל. פסגת לונגס (4,346 מטרים) מתנשאת במרחק בסמוך למרכז התמונה

אזור 3: אזור טבע בראשיתי עריכה

 
הר אפסילון משביל אגם אפסילון

אזור 3, הידוע כמפלט של אזור טבע בראשיתי, נמצא בחלק הצפוני של הפארק והגישה אליו מאזור אסטס פארק.[19] רכס מאמי הוא רכס הרים קצר בצפון הפארק. ההרים המכונים באנגלית Mummies נוטים להיות מתונים ומיוערים יותר מפסגות אחרות בפארק, אם כי חלק מהמדרונות טרשיים ומכוסים בשכבת קרח עבה, בייחוד סביב הר אפסילון והר מאמי. מפלי הינומת הכלה (Bridal Veil Falls) הם אתר נוף ושביל הנגישים מתחילת שביל קאו קריק (Cow Creek, "נקיק הפרה") במרכז המחקר של קו פרשת המים של אמריקה.[25] מפלי וסט קריק (West Creek Falls) ומפלי קאזם (Chasm Falls), בסמוך לכביש אולד פול ריוור (Old Fall River Road) נמצאים גם הם באזור. שביל מניפת הסחף (Alluvial Fan trail) מוביל לגשר מעל נהר שהיה פעם האתר של שיטפון אגם לואן (Lawn Lake Flood).[26]

שביל למפי רידג' (Lumpy Ridge Trail) מוביל לסלע המכונה בשל צורתו "המגף של פול בניין" (Paul Bunyan's Boot), כ-2.5 קילומטרים מתחילת השביל, ואז אגם ג'ם (Gem Lake, "אגם אבן החן"), ובהמשך לסלע המאוזן (Balanced Rock).[27] שביל בלאק קניון (Black Canyon Trail – "הקניון השחור"), חוצה את שביל קאו קירק, ויוצר לולאה הממשיכה דרך עמק חוות מקגרגור הישנה (McGregor Ranch) ועובר לצד תצורות הסלעים של לאמפי רידג'.[26]

שביל קאו קריק עוקב אחר נקיק קאו, שבו בריכות בונים רבות, נמשך מעבר לשביל לצומת עם ברידל פולס כשביל דארק מאונטיין (Dark Mountain Trail – "ההר האפל"), ואז מצטרף לשביל בלאק קניון החוצה את שביל לואן לייק ( Lawn LakeTrail – "אגם המדשאה"), מרחק קצר אחרי האגם.[26] שביל נורת באונדרי (North Boundary Trail – "הגבול הצפוני") מתחבר למערכת השבילים של לוסט לייק (Lost Lake – "האגם האבוד"). שביל נורת פורק (North Fork Trail – "המזלג הצפוני") מתחיל מחוץ לפארק באזור הטבע הבראשיתי קומאנצ'י (Comanche Peak Wilderness) ומסתיים בפארק באגם לוסט (Lost Lake). שביל סטורמי פיקס (Stormy Peaks Trail – "פסגות סוערות") מחבר בין קמפוס פינגרי פארק (Pingree Park campus) של אוניברסיטת המדינה של קולורדו באזור הטבע הבראשיתי קומאנצ'י ושביל נורת פורק בתוך הפארק.[26]

לולאת ביוור מאונטיין (Beaver Mountain Loop – "הר בונה"), שביל שבו משתמשים גם רוכבי סוסים, עוברת דרך יערות וכרי דשא, חוצה את פלג ביוור (Beaver Brook) וכמה אגני ניקוז שבהם צומחים עצי צפצפה, ויש ממנה תצפית מעולה על פסגת לונגס.[26] משביל דיר מאונטיין (Deer Mountain Trail – "הר הצבי") יש תצפית של 360 מעלות על החלק המזרחי של הפארק. מרמת הפסגה של הר דיר יש תצפית נרחבת על קו פרשת המים של אמריקה. במהלך החורף יש מעט שלג בחלק התחתון של השביל, אם כי שלוגיות מצטברות לעיתים בפיתולים החדים בשביל. עומק השלג על הפסגה נע בין מטר למטר וחצי ומחייב שימוש בנעלי שלג או בגלשי סקי.[26]

השביל לאגם אסטס באסטס פארק מתפתל דרך מקלט לעופות, ליד מסלול גולף, לאורך הנהר ביג תומפסון ונקיק פיש (Fish Creek), דרך אתר הפיקניק ליד האגם ולאורך חופי האגם. בשביל משתמשים צפרים, רוכבי אופניים והלכים.[26]

שביל לואן לייק מטפס לאגם לואן ואגם קריסטל (Crystal Lake), אחד מהאגמים העמוקים ביותר בפארק, במערכת האקולוגית האלפינית ולאורך מסלולו של הנהר רורינג (Roaring River). ניתן לראות בערוץ הנהר את הנזק המסיבי שנגרם מהשיטפון של התמוטטות הסכר ב-1982 ועלה בחייהם של שלושה מטיילים. השביל דורש מאמץ ניכר בחורף בהליכה בנעלי שלג.[26] שביל אגם אפסילון מוביל אל האגם שבשמו כמו גם אגם צ'יפמנק (Chipmunk Lake – "אגם סנאי"), שממנו תצפיות על אגם לונגס, תוך כדי חצייה של יערות אורן ושיחים של פירות יער. השביל גם מציע מראות של הקניון שנחפר על ידי המים הגועשים ממי שיטפון אגם לואן ב-1982. ניתן לראות את המדרון הדרומי של הר אפסילון, ובו החתך העמוק דמוי האות Y המתרומם בחדות מחוף האגם.[26]

אגם ג'ם שוכן גבוה בין כיפות הגרניט המעוגלות של רכס לאמפי. רכס זה, שלא נפגע מקרחונים, הוא מחשוף גרניט בן 1.8 מיליארד שגולף על ידי רוח וסחיפה כימית לרכס דמוי עמוד שדרה. עמודים, בורות, וסלעים מאוזנים נמצאים בערך באמצע השביל, וממנו יש תצפיות של עמק אסטס וקו פרשת המים של אמריקה.[26] שביל פוטס פאדל (Potts Puddle trail) נגיש משביל בלאק קניון.[26]

אזור 4: לב הפארק עריכה

 
אגם בר

אזור 4 הוא לב הפארק עם גישה נוחה לכבישים ולשבילים, נופים נהדרים, וטיולי אגם, כולל השבילים הפופולריים ביותר.[19] שביל הר פלטטופ (Flattop Mountain) הוא שביל דרך הטונדרה וההליכה הקלה ביותר לקו פרשת המים של אמריקה בפארק. ההליכה אל פסגת האלט (Hallett Peak) עוברת דרך שלושה אזורי אקלים, תוך חציית הרכס שממנו זורם קרחון טינדל (Tyndall Glacier) ולבסוף טיפוס אל פסגת האלט.[28]

אגם בר (Bear Lake – "אגם הדובים") הוא אגם בגובה רב ביערות אשוחית ואשוח בבסיס פסגת האלט והר פלטטופ.[28] אגם בירסטדט (Bierstadt Lake) שוכן על גבי מורנה צידית הקרויה מורנת בירסטדט (Bierstadt Moraine) ומימיו מתנקזים לנקיק מיל (Mill Creek). יש כמה שבילים המובילים לאגם בירסטדט דרך חורשות עצי צפצפה ואורנים מפותלים. צפונית למורנת בירסטדט שוכן הוולוול פארק (Hollowell Park), כר דשא ביצתי נרחב לאורך נקיק מיל. נתיבו של שביל הולוול פארק עובר לאורך חלקו הדרומי של הר סטיפּ (Steep Mountain – "הר תלול"). חוות, מפעלי כריתה ומנסרות פעלו בהולוול פארק בתחילת המאה ה-20.[29]

גלישיאל באסין (Glacial Basin – "אגן קרחוני") היה אתר נופש אותו הפעילו אבנר ואלברטה ספארג (Abner and Alberta Sprague), שעל שם קרוי אגם ספארג. האגם הוא גוף מים רדוד שנוצר כאשר הזוג ספארג סכר את נקיק בולדר (Boulder Brook) על מנת ליצור בריכת דגים. אגם ספארג הוא אתר פופולרי לצפרות, הליכה וצפייה בפסגות ההרים, יחד עם מחנאות באתר המחנאות גליישר באסין.[30]

 
אגם אמרלד ופסגת האלט

אגם דרים (Dream Lake – "אגם חלומי") הוא אחד האגמים המצולמים ביותר וידוע גם בחורף בהליכה בנעלי שלג. אגם אמרלד (Emerald Lake – "אגם האזמרגד") שוכן ישירות מתחף לאוכף שבין פסגת האלט והר פלטטופ, מרחק הליכה קצר מאגם דרים.[28] החוף של אגם האייאהה (Lake Haiyaha – מילה בשפת הילידים שפירושה "סלעים גדולים") מוקף בסלעים יחד עם עצי אורן מעוותים וציוריים הגדלים מתוך הסדקים בסלעים. אגם נימפ (Nymph Lake – "אגם נימפאה") קרוי על שם מין הנימפאה הצהובה Nymphaea polysepala הגדלה על פניו. אגם הלן (Lake Helene) הוא מקור מימיו של קניון אודסה (Odessa Gorge), מזרחית להר נוצ'טופ (Notchtop Mountain). אגם טו ריוורס (Two Rivers Lake – "אגם שני הנהרות") שוכן לאורך השביל לאגם אודסה מאגם בר, ויש בו אתר מחנאות פשוט. שביל קאב לייק (Cub Lake trail – "אגם הגור") חוצה את נהר ביג תומפסון, כרי דשא פרחוניים, וחורשות אורן וצפצפה. בחורף יש בשביל קרח ושלג עמוק המחייבים שימוש בנעלי שלג או במגלשי סקי.[28]

שביל אגם פרן (Fern Lake – "אגם השרכים") עובר דרך תצורות קשת סלע (Arch Rock), "הבריכה" (Pool) והאשדות של מפלי פרן (Fern Falls). שני אתרי מחנאות פשוטים שוכנים בסמוך לאגם, ושניים נוספים קרובים לתחילת השביל. לאגם אודסה יש שתי דרכי גישה: האחת לאורך שביל פלטטופ מאגם בר בעוד שדרך הגישה השנייה היא מתחילת שביל אגם פרן, שלאורכה נמצאים נקיק פרן, הבריכה, מפלי פרן ואגם פרן בעצמו. במקום אתר מחנאות פשוט אחד.[28] אגמים אחרים הם אגם ג'אול (Jewel Lake – "אגם התכשיט"), אגם מילס (Mills Lake), אגם בלאק (Black Lake – "אגם שחור"), אגם בלו (Blue Lake – "אגם כחול"), אגם הזכוכית (Lake of Glass) ואגם ספרוס (Spruce Lake – "אגם האשוחית").[28]

 
תצפית מפסגת האלט

ה"בריכה" (The Pool) היא מערבולת גדולה שנוצרה במפגש בין הנקיקים פרן וספרוס עם הנהר ביג תומפסון. הנתיב בחורף הוא לאורך דרך חצץ, המובילה לשביל בתחילת שביל אגם פרן. לאורך השביל יש צפצפות שנכרתו על ידי בונים, מפלים קפואים על הצוקים, וקשת הסלע.[28] השביל למפלי אלברטה (Alberta Falls) עובר דרך נקיק גליישר (Glacier Creek) וקניון גליישר (Glacier Gorge).[28]

שביל וינד ריוור (Wind River Trail – "נהר הרוח") יוצא מאתר המחנאות איסט פורטל (East Portal – "השער המזרחי") ועוקב אחר מסלול של הנהר וינד על מנת להצטרף לשביל סטורם פאס (Storm Pass – "מעבר הסופה"). אתרים אחרים באזור הם הלוך (The Loch – "אגם" בסקוטית), עמק לוך (Loch Vale), אגן מיל קריק (Mill Creek Basin), קרחון אנדרוז (Andrews Glacier), נקודת סקיי (Sky Point), מפלי טימברליין (Timberline Falls), כרי הדשא אפר ביוור (Upper Beaver Meadows) ומעבר סטורם (Storm Pass).[28]

אזור 5: מפלים ואזורים נדחים עריכה

אזור 5 הידוע בשל מפלים ואזורים מרוחקים בלתי מיושבים הוא דרומית לאסטס פארק וכולל את פסגת לונגס, ההר הגבוה ביותר בפארק ואת אזור וילד באסין (Wild Basin – "אגן הפרא").[19] פסגות ומעברי הרים אחרים כוללים את הר לילי (Lily Mountain), חרוט אסטס (Estes Cone), טווין סיסטרס (Twin Sisters – "שתי האחיות"), מעבר בולדר-גרנד (Boulder-Grand Pass) ומעבר גרניט (Granite Pass).[31] מכרה אוגניה (Eugenia Mine) פעל משלהי המאה -19 עד תחילת המאה ה-20, ונותרו ממנו מעט ציוד ישן ובקתת גזעי עצים.[31] אתרים ושבילים כוללים את שדה בולדר (Boulder Field), שביל וילד באסין (Wild Basin Trail), ושביל הנצחת הומר רוז (Homer Rouse Memorial Trail).[31]

אנוס מילס (Enos Mills), הדמות העיקרית מאחורי הקמת הפארק הלאומי הרי הרוקי נהנה ללכת אל אגם לילי מבקתתו הקרובה. פרחי בר הם מראה נפוץ באביב ובתחילת הקיץ, השביל סביב האגם נוח להליכה בנעלים גבוהות, או הליכה בנעלי שלג למרחק קצר. אגמים אחרים בווילד באסין כוללים את: אגם כאזם (Chasm Lake – "אגם הבקיע"), אגם סנואובנק (Snowbank Lake – "גדת השלג"), אגמי ליון 1 ו-2 (Lion Lakes 1 and 2), אגם תאנדר (Thunder Lake – "אגם הרעם"), אגם אוזל (Ouzel Lake), אגם פינץ' (Finch Lake – "אגם הפרוש"), אגם בלוברד (Bluebird Lake – "אגם הציפור הכולה"), אגם פיר (Pear Lake – "אגם האגס") ואגם סנדביץ' (Sandbeach Lake – "אגם חול החוף"). ליד רבים מהאגמים יש אתרי מחנאות ללא שירותים. מפלים כוללים את מפל אוזל, מפלי טריו (Trio Falls), מפלי קופלנד (Copeland Falls) ואשדות קליפסו (Calypso Cascades).[31]

אקלים עריכה

 
שושן בר (Rosa acicularis) פורחים מהאזור ההררי עד לאזור התת-אלפיני

פעולות הגומלין המורכבות בין הגובה, המדרונות, החשיפה וגושי האוויר האזוריים קובעות את האקלים בפארק,[32][33] הידוע בדפוסי אקלים קיצוניים.[33] "התנגשות בין גושי אוויר" מכמה כיוונים מייצרת חלק מאירועי מזג האוויר המרכזיים באזור. כשאוויר ארקטי קר מהצפון פוגש באוויר חמים ולח ממפרץ מקסיקו ברכס פרונט יורדות על הפארק כמויות גדולות של שלג רטוב מאוד ומצטברות לשכבת שלג עבה.[32]

גובה עריכה

האזורים הגבוהים בפארק מקבלים כמות משקעים כפולה מאזורים נמוכים יותר, בדרך כלל כשלג עמוק בחורף.[32] תנאים ארקטיים שולטים במהלך החורף, עם סופות שלג פתאומיות, רוחות עזות ושכבת שלג עמוקה. טיולים ליליים באזורים הגבוהים מחייבים ציוד מיוחד המותאם לטמפרטורות של 35°C- או מתחת להן.[33]

תנאים דמוי אביב לא מתפתחים באזור התת-אלפיני עד יוני. פרחי בר פורחים משלהי יוני עד תחילת אוגוסט.[33]

מתחת לגובה 2,860 מטרים הטמפרטורות מתונות לעיתים קרובות, אף על פי שהטמפרטורות בלילה קרות, כצפוי ממזג אוויר הררי.[33] האביב מגיע לאזור ההררי בתחילת מאי, כאשר פרחי הבר מתחילים לפרוח. מזג האוויר באביב נתון לשינויים בלתי צפויים בטמפרטורות ובמשקעים, כאשר יש פוטנציאל לשלג לאורך השבילים במאי.[33] ביולי ובאוגוסט, הטמפרטורות הם בין 20°C ל-28°C במהלך היום, וצונחות עד ל-4°C בלילה.[33] בקיץ מרבית המשקעים בגבהים הנמוכים יותר הם בצורת גשמים.[32]

 
עצים שמתו מפגיעת חיפושית האורן ההררית

שינויים דרמטיים פתאומיים במזג האוויר עלולים להתרחש במהלך הקיץ, בדרך כלל בשל סופות רעמים בשעות אחר הצהריים שיכולות לגרום לשינויים בתנאי הרוח ולירידה של מעל ל-10 מעלות צלזיוס בטמפרטורה.

קו פרשת המים של אמריקה עריכה

האקלים בפארק מושפע גם מקו פרשת המים של אמריקה, העובר דרך הפארק מצפון-מערב עד דרום-מזרח דרך מרכז הפארק לאורך הפסגות הגבוהות. קו פרשת המים של אמריקה יוצר שני דפוסי אקלים מובחנים – האחד אופייני לצד המזרחי בסמוך לאסטס פארק והשני הקשור לאזור אגם גרנד בצד המערבי של הפארק.[33] בצד המערבי של הפארק יש יותר שלג, פחות רוח, וימים קרים בהירים במהלך חודשי החורף.[33]

מחקר שינוי האקלים עריכה

הפארק הלאומי הרי הרוקי נבחר להשתתף במחקר שינוי האקלים, יחד עם שני אזורים של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית באזור הרי הרוקי ושלושה באזור הרי האפלצ'ים.[34] המחקר החל ב-2011, ונוהל על ידי חברים בקהילה האקדמית המדעית בשיתוף פעולה עם שירות הפארקים הלאומיים ונאס"א.[34] המטרה המוצהרת הייתה: "לפתח וליישם כלים תמכי החלטות המשתמשים בנאס"א ומידע ומודלים אחרים על מנת להעריך את הפגיעות של המערכות האקולוגיות והמינים לשינויים באקלים ובשימוש בקרקעות ולהעריך אופציות ניהול".[35]

נכון ל-2010 הראו הרישומים של מאה השנים הקודמות שיש גידול בטמפרטורה השנתית הממוצעת של 1.7°C.[32][36] הטמפרטורה הנמוכה הממוצעת גדלה יותר מהטמפרטורה הגבוהה הממוצעת במהלך תקופה זו.[32] כתוצאה מהגידול בטמפרטורה השלג נמס בהרים מוקדם יותר בשנה ועקב כך הקיצים יבשים יותר וככל הנראה עונות השריפה מגיעות מוקדם וארוכות יותר.[32] מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 גדל קצב הריבוי של חיפושית האורן ההררית (Dendroctonus ponderosae) ושיעור התמותה של החיפושיות בחורף פחת. עקב כך האוכלוסייה הגדולה של החיפושיות הובילה לקצב מוגבר של תמותת העצים בפארק.[37]

מחקר שינויי האקלים צופה עלייה נוספת בטמפרטורות, עם התחממות גדולה יותר בקיץ וטמפרטורות קיצוניות גבוהות יותר עד שנת 2050. בשל הטמפרטורה המוגברת, יש עלייה מתונה צפויה בשיעור התאדות המים. התחזית לשנת 2050 צופה הפתחה בכמות השלג בין 15% ל-30% מהכמות הנוכחית, היעלמות ברד ששורד על פני הקרקע וסיכוי גבוה יותר לאירועי גשמים עזים. אירועי בצורת אפשריים בשל הטמפרטורות הגבוהות, קצב התאדות גבוה יותר, ושינויים פוטנציאלים במשקעים.[37]

גאולוגיה עריכה

 
הים בתקופת הקרטיקון
 
קרחון אנדרוז

סלע מותמר נוצר בליבה של יבשת אמריקה הצפונית בעידן העל של הפרקמבריון. בעידן הפלאוזואיקון, שקע חלקה המערבי של אמריקה הצפונית מתחת לים רדוד, כשקרקעית הים הייתה בנויה ממשקעים של ארגיליט, סוג של סלע משקע שנוצר מבוץ שהתקשה, בעובי כמה קילומטרים.[38] סוג הגרניט המכונה "גרניט פסגת פייק" (Pikes Peak granite) נוצר בשלהי הפרקמבריון והמשיך להיווצר בעידן הפלאוזואיקון כאשר כמויות מסיביות של סלע מותך זרמו, התגבשו ויצרו את היבשות בין לפני מיליארד ל-300 מיליון שנים. במקביל בתקופה מלפני 500 עד לפני 300 מיליון שנים החל האזור לשקוע כאשר משקעי אבן גיר ובוץ שקעו במקום שהתפנה. סחיפה של גרניט יצרה גרגירי חול שיצרו שכבת של משקעים באגן השוקע.[39]

לפני כ-300 מיליון שנים, הקרקע התרוממה תוך יצירת הרי הרוקי הקדמוניים.[39] תצורת פאונטיין (Fountain Formation) הורבדה במהלך תור הקרבון הפנסילבני של עידן הפלאוזואיקון, לפני 290–296 מיליון שנים. במהלך 150 מיליון השנים אחר-כך, ההרים התרוממו, נסחפו, והתכסו במשקע של עצמם. רוח, כבידה, מי גשמים, שלג וקרחונים שחקו את הרי הגרניט במהלך לוח הזמנים הגאולוגי.[40] הרי הרוקי הקדמוניים נקברו בסופו של דבר מתחת לשכבה הבאה.

תצורת פצלי פייר (Pierre Shale) הורבדה במהלך תורי הפלאוגן והקרטיקון לפני כ-70 מיליון שנים. האזור היה מכוסה בים עמוק, הים הפנימי המערבי של הקרטיקון, שבו הורבדו כמויות גדולות של פצלים על קרקעית הים. הן השכבות העבות של הפצלים והן המאובנים של בעלי החיים הימיים שנקברו בהן, כולל אמוניטים ושלדים של דגים וזוחלים ימיים כגון מוזאזאוריים, פלזיוזאוריים ומינים שנכחדו של צבי ים, יחד עם דינוזאורים נדירים ושרידי עופות נוצרו בתקופה זו. האזור הידוע כיום כקולורדו הפך בסופו של דבר מאזור בקרקעית האוקיינוס לאדמה יבשה שוב, ובתקופה זו נוצרה שכבת סלע אחרת שבו יש מאובנים הידועה כתצורת דנוור (Denver Formation).

לפני כ-68 מיליון שנים החל רכס פרונט להתרומם שוב בשל האורוגנזה הלרמידית במערב.[41] התרוממות של גושים בתור הקנוזואיקון יצרה את הרי הרוקי של ימינו. ההרכב הגאולוגי של הפארק הלאומי הרי הרוקי גם הושפע מהעיוות והסחיפה במהלך תקופה זו. ההתרוממות שיבשה את דפוסי הניקוז הקודמות ויצרה את דפוס הניקוז הנוכחי של קו פרשת המים של אמריקה.[42]

פעילות קרחונים עריכה

בתוצאות של הפעילות הגאולוגית של הקרחונים ניתן לחזות מפסגות ההרים ועד קרקעית העמקים. הקרח הוא פָּסָל רב עוצמה של סביבה טבעית זו, ומסה גדולה של קרח נע היא כלי עוצמתי. ניתן לגלות סימנים המרמזים על קרחונים עצומים בכל רחבי הפארק. נחלים וקרחונים במהלך תור הרביעון חצבו את דרכם דרך הסלעים ויצרו הרי שולחן ומישורי סחף, ועיצבו את הרי הרוקי הנוכחיים. הקרחונים הסירו כ-1,500 מטרים של סלעי משקע מהמשקעים שנוצרו על קרקעית הים הפנימי. סחיפה זו חשפה את סלעי התשתית של הרי הרוקי הקדמוניים. ניתן למצוא עדות להתרוממות וסחיפה בדרך אל הפארק הלאומי הרי הרוקי במצלעות[א] של המדרונות של רכס פרונט.[42] סלעי משקע רבים מהפלאוזואיקון והמזוזואיקון קיימים באגני המשקע המקיפים את הפארק.

אף שתקופות הקרחונים הם בגדול מאחורינו יש בפארק כמה קרחונים קטנים.[43] הקרחונים כוללים את קרחון אנדרוז, קרחון ספרג (Sprague Glacier), קרחון טיילור (aylor Glacier), קרחון טיינדול (Tyndall Glacier), קרחון רואו (Rowe Glacier), קרחון מילס (Mills Glacier) וקרחון מומאו (Moomaw Glacier).[18]

אקולוגיה עריכה

 טרוליוסאחו תת-אלפיני סמוך לאגם ספארגמרטנזיה, האזור האלפינימפלי מניפת הסחף, אזור הגדותכבש גדול קרניים, טונדרה אלפיניתנהר הקולורדו, אזור הגדותנקבת אייל קנדי בטונדרה האלפיניתצפצפה רעדנית באזור הגדותאייל קורא
דוגמאות מקושרות של אלמנטים במערכת האקולוגית

מדינת קולורדו היא בין המדינות שבהן יש את הסביבות המגוונות ביותר של צמחייה ובעלי חיים, חלקית עקב הבדלי הטמפרטורות הדרמטיים שמקורם בטופוגרפיה וברמות הגבהים. באקלימים יבשים צונחת הטמפרטורה ב-9.8 מעלות צלזיוס כל עלייה ב-1,000 מטרים. האקלים במרבית קולורדו הוא צחיח למחצה, כשההרים מקבלים את מרבית המשקעים במדינה.[44]

קו פרשת המים של אמריקה עובר מצפון לדרום במרכז הפארק תוך יצירת חלוקה אקלימית. קרחונים קדומים גילפו את הטופוגרפיה למגוון אזורים אקולוגיים.[15] הצד המזרחי של קו פרשת המים נוטה להיות שחון יותר ובו פסגות שפוסלו כתוצאה מפעילות רבה של קרחונים וקרקסים קרחוניים. הצד המערבי גשום יותר ובו יערות עמוקים ועבותים יותר.[45]

יש ארבע מערכות אקולוגיות, או אזורים, בפארק הלאומי הרי הרוקי: הררית, תת-אלפינית, טונדרה אלפינית ואזור הגדות. אזור הגדות קיים בכל אחד משלושת האזורים האחרים. כל מערכת אקולוגית נפרדת מורכבת מאורגניזמים הפועלים באינטראקציה ביניהם ועם הסביבה הסובבת אותם. אורגניזמים חיים (ביוטיים), יחד עם החומר האורגני המת שהם מייצרים, והסביבה האביוטית (הדוממת) המשפיעה על אורגניזמים חיים אלו (מים, מזג אוויר, סלעים והנוף), כולם חברים במערכת אקולוגית.[46]

ב-1976 הכריז ארגון אונסק"ו על הפארק הלאומי הרי הרוקי כאחד מהשמורות הביוספריות העולמיות הראשונות במטרה להגן על המשאבים הטבעיים שלו.[47] המערכות האקולוגיות מנוהלות לשם שימור הטבע, חינוך סביבתי ועבור נופשים.[47] תחומי המחקר והניטור כוללים אקולוגיה של פרסתנים וניהול של שתילה וטיפול בקרקע בגובה רב, שינויים גלובליים, השפעות של גשם חומצי וניהול של אקולוגיה מימית.[47]

האזור ההררי עריכה

 
תצפית מכביש פול ריוור המדגימה את המערכת האקולוגית ההררית הכוללת מדרונות מיוערים וכרי עשב ביניהם

המערכת האקולוגית ההררית קיימת במקומות הנמוכים ביותר בפארק, בין גובה 1,700 מטרים ל-2,900 מטרים, אזור שבו המדרונות ועמקי האחו הנרחבים מקיימים את המגוון הנרחב ביותר של צמחים ובעלי חיים,[48][49] כולל יערות הרריים, כרי עשב הרריים ושטחי שיחים הרריים.[49] באזור יש נהרות מתפתלים,[49] ובמהלך הקיץ, גדלים פרחי בר בכרי העשב הפתוחים. חורשות עצי אורן הזפת, עשבים, שיחים וצמחי תבלין גדלים על המדרונות הדרומיים הצחיחים יותר. המדרונות הצפוניים של האזור ההררי סובלים פחות מההשפעה המייבשת של השמש, ולכן הקרקעות שלהם מכילות יותר מים זמינים. עקב כך העצים גדלים קרוב יותר האחד לשני והתחרות על אור השמש גורמת ליצירת נוף צר וגבוה. בין סוגי העצים אשוח דאגלס, אורן מפותל ואורן הזפת, ולעיתים אשוחית אנגלמן. צפצפה רעדנית משגשגת בקרקעות הרריות עשירות במים, כמו גם אשוחית כחולה (Picea pungens). עצים קטנים אחרים אוהבי מים כדוגמת ערבות, אלנוס לבן ומין השדר Betula occidentalis (באנגלית Water birch) עשויים להימצא לאורך פלגים או חופי אגמים. קרקע ספוגה במים בעמקים ההרריים השטוחים אינה מאפשרת צמיחה של יערות של עצים ירוקי-עד.[49] האזורים הבאים הם חלק מהמערכת האקולוגית ההררית: מוריין פארק (Moraine Park), הורסשו פארק (Horseshoe Park), עמק קאוניץ' ואפר ביוור מדוז (Upper Beaver Meadows).[49]

בין היונקים החיים במערכת האקולוגית ההררית כלולים: ארנבת השלג, זאב ערבות, פומה צפון-אמריקאית, בונה קנדי, אייל פרדי שחור-זנב, אייל קורא, כבש גדול-קרניים, דוב שחור אמריקני ואייל קנדי של הרי הרוקי (Cervus canadensis nelsoni), תת-מין של אייל קנדי.[49] במהלך הסתיו נקהלים מבקרים לעיתים קרובות על מנת לחזות בעונת הרבייה של האייל הקנדי.[50]

האזור התת-אלפיני עריכה

 
אגם אודסה במערכת האקולוגית התת-אלפינית

מגובה 2,900 עד 3,400 מטרים,[51] מפנים היערות ההרריים את מקומם ליערות תת-אלפיניים.[48] יערות של אשוח תת-אלפיני ואשוחית אנגלמן מכסים את צלעות ההרים באזורים התת-אלפיניים. עצים אלו גדלים ישרים וגבוהים ביערות התת-אלפיניים הנמוכים, אבל הופכים נמוכים ומעוותים ככל שמתקרבים לקו העצים.[51] בקו העצים יכולים נבטים לצמוח בצד הסלע המוגן מהרוח ולהגיע רק עד הגובה שהסלע עדיין מגן מהרוח, כשמעבר לגובה זה הצמיחה אופקית במקום אנכית. הצמיחה האיטית והמעוותת של העצים מכונה קרומהלוץ, ועצים אלו יכולים לחיות כמה מאות עד אלפי שנים.[51]

באזור התת-אלפיני גדלים אורנים מפותלים ומינים של פירות יער באזור שקודם היו בו שריפות. אגמים צלולים כבדולח ושדות של פרחי בר הנחבאים בינות לעצים. יונקים של האזור התת-אלפיני כוללים שונר מצוי, פומה צפון-אמריקאית, זאבי ערבות, אייל קנדי, אייל פרדי שחור-זנב, סנאים, חדפים, סמרן מקריס ומרמיטה זהובת-בטן. דובים שחורים נמשכים לפירות היער והזרעים של היערות התת-אלפיניים. בין המינים הרבים של העופות באזור זה: קיק אגוזים אמריקאי, עורבני שטלר, ירגזי גמבל, ו-Setophaga coronata (באנגלית yellow-rumped warbler).[51] אגם ספארג ואגם אודסה הם שניים מאגמי הפארק השוכנים באזור התת-אלפיני.[51]

טונדרה אלפינית עריכה

מעל קו העצים, בערך בגובה 3,400 מטרים, העצים נעלמים ובמקומם משתלטת על הנוף טונדרה אלפינית נרחבת.[48] מעל לשליש משטח הפארק שוכן מעל לקו העצים, אזור שבו הצמיחה מוגבלת בשל האקלים הקר והרוחות העזות. הצמחים הבודדים שיכולים לשרוד בתנאים קיצוניים אלו הם בעיקר רב-שנתיים. צמחים אלפיניים רבים מתגמדים בגבהים אלו, אף שכשהם פורחים מדי פעם, הפרחים שלהם בגודל מלא.[52]

 
מבט על שביל טונדרה קומיוניטיס

לצמחיית כרים אלפינית (Cushion plant) יש שורשים שיפודיים (taproots) החודרים עמוק לקרקע הסלעית, גודלם המזערי, כמו גושים של אזוב, מצמצם את ההשפעה של הרוחות העזות. לצמחים רבים בעלי פרחים בטונדרה יש שערות צפופות על הגבעולים והעלים המספקות הגנה מהרוח או פיגמנטים בצבע אדום המסוגלים להמיר את קרני אור השמש לחום. לצמחים מסוימים אורך שנתיים או יותר כדי ליצור ניצני פרחים ששורדים את החורף מתחת לפני השטח ולאחר מכן נפתחים ומייצרים פירות עם זרעים בשבועות המעטים של הקיץ. עשב ושיחים ממשפחת גמאיים (Cyperaceae) נפוצים במקום שבו אדמת הטונדרה מפותחת היטב.[52]

חזזיות שאינן פורחות נצמדות לסלעים ולקרקע. תאי האצה הפנימיים מסוגלים לבצע פוטוסינתזה בכל טמפרטורה מעל נקודת הקיפאון, ושכבות התאים הפטרייתיים החיצוניות מסוגלות לספוג מים בכמות העולה על משקלן. על פניו ההתאמות הנדרשות להישרדות ברוחות המייבשות ובטמפרטורות הקרות הופכות את הצמחייה בטונדרה לחזקה במיוחד, אבל במובנים מסוימים היא עדיין רגישה מאוד. דריכה על צמחים אלו יכול להרוס אותם והתאוששות מכך יכולה לארוך מאות שנים.[52] יונקים החיים בטונדרה האלפינית או מבקרים בה בעונת הקיץ כוללים כבש גדול-קרניים, אייל קנדי, גיריות, פיקה, מרמיטה זהובת-בטן וארנבת שלג. העופות כוללים: בז ערבות (Falco mexicanus), שכוויי לבן-זנב (Lagopus leucura) ועורב שחור. צמחים בעלי פרחים כוללים מרטנזיה (mertensia), פולמוניון דביק (Polemonium viscosum), חמנית אלפינית, אקווילגיה של הרי הרוקי (Aquilegia saximontana) וזכריני אלפיני (Myosotis alpestris). עשבים כוללים מינים של קוברסיה (kobresia), שלשית משובלת (Trisetum spicatum), אלומית סקריבנר (Elymus scribneri) ו-Deschampsia cespitosa (באנגלית Tufted hairgrass).[53]

אזור הגדות עריכה

 
פלג הררי לאורך כביש פול ריוור הוא דוגמה למערכת אקולוגית של אזור הגדות

המערכת האקולוגית של אזור הגדות קיימת בכל שלושת האזורים האחרים (הררי, תת-אלפיני וטונדרה אלפינית) ומקיימת חיים, בייחוד למינים המשגשגים בסמוך לנחלים, נהרות ואגמים.[54] מקורותיו של הנהר קולורדו, המספק מים לתושבים רבים במדינות דרום-מערב ארצות הברית שוכנים במערב הפארק. הנהר פול (Fall River), הנהר קש לה פודר (Cache la Poudre) והנהר ביג תומפסון (Big Thompson River) שוכנים בצד המזרחי של הפארק. אזור הגדות, כמו המערכות האקולוגיות האחרות בפארק, מושפע ממשתני האקלים: טמפרטורה, משקעים וגובה. כללית, באזורי הגדות בעמקים יהיו טמפרטורות נמוכות יותר מאשר באלו הממוקמים על המדרונות ופסגות הרכסים. כתלות בגובה יכול אזור הגדות לקבל יותר או פחות משקעים מאזורי גדות אחרים בפארק, כשההבדל יוצר שינוי בסוגי הצמחים ובעלי החיים המצויים באזור מסוים.[55]

בעלי חיים עריכה

הפארק הלאומי הרי הרוקי הוא משכן למינים רבים של בעלי חיים, כולל קרוב ל-70 מינים של יונקים וכמעט 300 מינים של עופות. מגוון זה הוא תוצאה של הטופוגרפיה המשתנה של הפארק, היוצרת מגוון של בתי גידול. עם זאת, חלק מהמינים שחיו בעבר באזור הפארק נכחדו ממנו בשל ציד והם כוללים זאב מצוי, גרגרן, דוב גריזלי וביזון אמריקאי.

אייל קנדי עריכה

בקיץ הפארק הוא משכנם של 2,000 עד 3,000 איילים קנדיים, כשבין 800 ל-1,000 איילים חורפים בתחומיו. משום שאין בפארק טורפים טבעיים, שירות הפארקים הלאומיים מדלל סביב 50 איילים בכל חורף. רעיית יתר על ידי האיילים הפכה לבעיה מרכזית באזורי הגדות של הפארק, עד כדי כך ששירות הפארקים גידר מפניהם אזורים ביצתיים רבים המהווים בתי גידול קריטיים על מנת לאפשר לצפצפות ולערבות לגדול. נראה שהתוכנית עובדת, משום שצמחים נשירים באזורי הביצות משגשגים בתוך הגדרות. אנשים רבים חושבים שעדר האיילים גדול מדי, אך אינם ששים להשיב לאזור את הטורפים הטבעיים שלהם בשל הקרבה של הפארק לאוכלוסיות אנושיות גדולות ולחוות.[56]

פרסתנים אחרים עריכה

מלבד איילים, מתגוררים פרסתנים אחרים רבים בפארק, כולל כבשים גדולי-קרניים, איילים קוראים ואיילים פרדיים שחורי-זנב. הביזון שחי בעבר בשטח מהפארק הושמד בשנות ה-80 של המאה -19, כמו גם אנטילוקפרה אמריקנית והאייל קורא. האחרון הושב לאזור בשנת 1978. ניתן לראות לעיתים קרובות איילים קוראים בפארק, במיוחד בצד המערבי של הפארק.[57] אוכלוסיית הכבשים גדולי-הקרניים בפארק התאוששה ומוערכת ב-350 פרטים.[58]

טורפים עריכה

הפארק הוא משכן לטורפים רבים, כולל שונר קנדי, שועלים, שונר מצוי, פומה צפון-אמריקאית, דוב שחור אמריקני וזאב ערבות. זאבים ודובי גריזלי שחיו בעבר באזור הפארק הושמדו בתחילת המאה ה-20. מרבית טורפים אלו צדים חיות קטנות, אבל פומה צפון-אמריקאית הורגת איילים פרדיים ולעיתים איילים קנדיים. גם הדובים צדים בעלי חיים גדולים. לאייל קורא אין טורף טבעי בפארק. הדובים השחורים נדירים בשטח הפארק, ומספרם מוערך בין 24 ל-35 פרטים. כמו כן, יש להם פחות גורים והם נראים רזים יותר מאשר דובים שחורים במקומות אחרים. שונרים קנדיים נדירים יחסית בפארק, והם התפשטו כנראה צפונה מהרי סן חואן, שלתוכם הם הושבו ב-1999. פומה צפון-אמריקאית ניזונה בעיקר מאיילים פרדיים שחורי-זנב, וחיה 10–13 שנים. הטריטוריה של הפומה יכולה להיות גדולה מקילומטר רבוע.[59] זאבי ערבות צדים לבד או בזוגות, אבל לעיתים צדים בחבורות. הם ניזונים בעיקר ממכרסמים, אבל לעיתים הם צדים בעלי חיים גדולים יותר, כולל איילים, בייחוד עופרים של איילים פרדיים ואיילים קנדיים. זאבי הערבות יוצרים קשרי משפחה חזקים והם קולניים מאוד.[60]

היסטוריה עריכה

 
מיקומם של הרי הרוקי

ההיסטוריה של הפארק הלאומי הרי הרוקי החלה כאשר פלאו-אינדיאנים נהגו לנוע לאורך הנתיב של כביש שביל הרכס של ימינו לצוד ולתור אחר מזון. שנים רבות אחר-כך נהגו בני שבטי היוט והאראפהו לצוד ולהקים מחנות באזור. ב-1820 הוביל סטיבן לונג (Stephen Harriman Long‏, 1784–1864), שעל שמו קרויה פסגת לונגס (Longs Peak), משלחת שהגיעה להרי הרוקי דרך הנהר פלאט. מתיישבים ממוצא אירופי החל להגיע באמצע המאה ה-19 כשהם דוחקים את רגליהם של אינדיאנים שרובם עזבו את האזור מרצונם עד 1860, בעוד שאחרים הועברו לשמורות עד 1878.

בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוקמו בהרי נוור סמר עיירות הרפאים לולו סיטי (Lulu City), דאצ'טאון (Dutchtown) וגסקיל (Gaskill) כשמחפשי מתכות יקרות הגיעו לאזור בחיפוש אחר זהב וכסף. השגשוג הסתיים עד 1883 כשהכורים נוטשים את המכרות. הרכבת הגיעה לעיירה ליונס (Lyons) ב-1881, וקטע הכביש של קניון הנהר ביג תומפסון (Big Thompson River Canyon Road), חלק מכביש 34, המחבר בין לוולנד ואסטס פארק בקולורדו, הושלם ב-1904. ב-26 בינואר 1915 הוכרז הפארק. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נבנו אכסניות רבות ברחבי הפארק ונסללו כבישים, כשהבולט בהם הוא כביש שביל הרכס עד למעבר פול ריוור (Fall River Pass) בין 1929 ו-1932, ואז עד גרנד לייק ב-1938.[61]

תיירות עריכה

גישה עריכה

 
כביש שביל הרכס הוא הכביש הרצוף הגבוה ביותר בארצות הברית

אל הפארק אפשר להגיע בכניסה המזרחית דרך אסטס פארק או בכניסה המערבית דרך גרנד לייק. כביש שביל הרכס, הידוע גם ככביש 34 מחבר בין הצד המזרחי לצד המערבי של הפארק.[62] בפארק יש חמישה מרכזי מבקרים. "מרכז המבקרים האלפיני" (Alpine Visitor Center) שוכן בטונדרה לאורך כביש שביל הרכס. בעוד שמרכזי המבקרים "ביוור מדוז" (Beaver Meadows Visitor Center) ו"פול ריוור" (Fall River Visitor Center) קרובים לאסטס פארק ומרכז המבקרים קאוניץ' (Kawuneeche) הוא באזור אגם גרנד, ו"מרכז התגליות מורין פארק" (Moraine Park Discovery Center) שוכן סמוך לכניסת ביוור מדוז ולמרכז המבקרים באותו שם.[8]

כביש שביל הרכס וכבישים אחרים עריכה

אורכו של כביש שביל הרכס הוא 77 קילומטרים והוא מחבר בין הכניסות בגרנד לייק ואסטס פארק.[63][64] הכיוון הכללי של הכביש הוא מזרח-מערב, אם כי הוא כולל פיתולים חדים רבים,[5] וחוצה את קו פרשת המים של אמריקה במעבר מילנר (Milner Pass),[64] בגובה 3,279 מטרים מעל פני הים.[63] הנקודה הגבוהה ביותר בכביש היא בגובה 3,713 מטרים,[64] כשכקרוב ל-18 קילומטרים הם מעל לקו העצים שהוא בערך בגובה 3,505 מטרים.[63] דרך זו היא הכביש המכוסה כולו אספלט הרצוף הגבוה ביותר בארצות הברית,[64] וכולל נקודות תצפית גדולות רבות בנקודות מפתח שבהן אפשר לעצור ולהשקיף על הנוף.

 
מפה סכמטית של החלק הצפוני של כביש שביל הרכס

מרבית המבקרים נוהגים בכביש שביל הרכס המפורסם, אבל כבישים אחרים כוללים את כביש פול ריוור (Fall River Road – "נהר הסתיו") וכביש בר לייק (Bear Lake Road – "אגם הדובים").[65] הפארק פתוח כל השנה, כתלות במזג האוויר.[66] בשל תקופת החורף הממושכת בגבהים סגור כביש שביל הרכס בין פיתול מאני פארקס (Many Parks Curve) ותחילת שביל הנהר קולורדו במשך רוב השנה. הכביש נפתח מחדש שוב בדרך כלל ביום הזיכרון ונסגר באמצע אוקטובר, בדרך כלל אחרי יום קולומבוס.[64] כביש פול ריוור לא נפתח לפני ה-4 ביולי ונסגר לתנועת כלי רכב בתחילת אוקטובר.[67] בגובה רב יכול השלג לרדת בכמויות גדולות, מה שמחייב סגירה זמנית של הכבישים עד יולי,[33][64] מצב המדווח באתר מצב הכבישים.[65]

אסטס פארק עריכה

מרבית המבקרים נכנסים לפארק דרך הכניסות המזרחיות בסמוך לאסטס פארק, השוכנת כ-114 קילומטרים צפונית-מערבית לדנוור.[62] המסלול הישיר ביותר לכביש שביל הרכס הוא כניסת ביוור מדוז, השוכנת מעט מערבה מאסטס פארק על כביש 36, המוביל למרכז המבקרים ביוור מדוז ומטה הפארק. צפונית לכניסת ביוור מדוז נמצאת כניסת פול ריוור.[62] יש שלוש דרכים להגיע לאסטס פארק: מכביש בין-מדינתי 25 לכביש 34 מערב שנתיבו מקביל לנהר ביג תומפסון, כביש 36 מערב (צפון-מערב) מבולדר המתחבר לכביש 34 מערב, וכביש מדינתי 7 המכונה כביש פסגה עד פסגה (Peak to Peak Highway) ממקומות השוכנים דרומית לפארק.[62]

נמל התעופה הקרוב ביותר הוא נמל התעופה הבינלאומי דנוור[62] ותחנת הרכבת הקרובה ביותר היא תחנת יוניון דנוור. לאסטס פארק אפשר להגיע ברכב שכור, שירות הסעות או אוטובוס ציבורי.[62][68] בשיא עונת התיירות יש שירות הסעות חינם באמצעות אוטובוסים בתחומי הפארק, והעיירה אסטס פארק מציעה שירות הסעות למרכז המבקרים אסטס פארק, לאתרי המחנאות סביב, ולשירות האוטובוסים של הפארק הלאומי הרי הרוקי.[62]

גרנד לייק עריכה

מבקרים יכולים להיכנס גם לצד המערבי של הפארק מכביש 34 סמוך לגרנד לייק. לכביש 34 אפשר להגיע דרך כביש 40 צפונית מכביש בין-מדינתי 70.[62] תחנת הרכבת הקרובה ביותר היא תחנת אמטרק בגרנבי, השוכנת כ-30 קילומטרים מהכניסה המערבית לפארק. שירות מוניות זמין משם לתוך הפארק.[68]

פעילויות נופש עריכה

הפארק כולל רשת של שבילים הנעים ממסלולים קלים על שבילים סלולים המתאימים לכל המבקרים, כולל אנשים עם מוגבלויות, ועד מסלולי הרים מאומצים למטיילים מנוסים, כמו גם למסלולים מחוץ לשבילים להליכה בחיק הטבע. רוב השבילים הם לשימוש בקיץ בלבד, שכן בזמנים אחרים של השנה שבילים רבים אינם בטוחים בשל תנאי מזג האוויר.[69] הפארק מספק עשרות אתרי מחנאות ייעודיים בחיק הטבע, ורכיבה על סוסים מותרת ברוב המסלולים.[70] מותר גם להשתמש בלמות ובהמות משא אחרות על מרבית השבילים.[71]

 
פסגת לונגס כפי שהיא נראית משביל אגם דרים

אפשרויות לטיפוס מצוקים וטיפוס הרים כוללת את רכס למפי (Lumpy Ridge),[72] פסגת האלט ופסגת לונגס, הפסגה הגבוהה ביותר בפארק, כשהשביל הקל ביותר המוביל אליה הוא נתיב קיהול (Keyhole Route – "חור המפתח"). במהלך הטיפוס בשביל זה לאורך 13 קילומטרים עולים 1,480 מטרים. המדרונות המזרחיים הנרחבים, כולל האזור המכונה "היהלום" (The Diamond), כוללים שבילי טיפוס מצוקים גבוהים קלאסיים רבים. אל מרבית הפסגות הגבוהות מובילים נתיבי סלעים וקרח הדורשים התמחות טכנית, הנעים מסקרמבלינג[ב] קצר ועד טיפוס ארוך הכולל מספר קטעים (pitch) רב.

דיג אפשרי במרבית האגמים והנחלים בשטח הפארק,[70] ומחנאות מותרת בכמה אתרי מחנאות ייעודיים.[73]

במהלך החורף, רק שולי הפארק נגישים לפעילויות נופש משום שמרבית כביש שביל הרכס סגור בשל השלג הכבד.[74] פעילויות חורף כולל סיורים בנעלי שלג וסקי למרחקים שניתן לביצוע הן מכניסת אסטס פארק או מכניסת גרנד לייק. בצד המזרחי סמוך לאסטס פארק זמינים שבילי סקי ונעלי שלג מכביש אגם בר, כדוגמת השבילים "בר לייק", "בירסטדט לייק" ו"ספראג לייק" וב"עמק הנעלם" (Hidden Valley). מדרונות למזחלות זמינים גם הם בעמק הנעלם. גם בצד המערבי של הפארק סמוך לאגם גרנד יש שבילי נעלי שלג אפשריים.[74][75] ניתן ליהנות מסקי בסגנון טלמרק בחיק הטבע וגלשני שלג לאחר טיפוס על אחד מהמדרונות הגבוהים יותר, בשלהי עונת השלג לאחר שחלפה סכנת מפולות השלגים.

לקריאה נוספת עריכה

  • Andrews, Thomas G. (2015). Coyote Valley: Deep History in the High Rockies. Harvard University Press. ISBN 0674088573.
  • Buchholtz, C. W. (1983). Rocky Mountain National Park: A History. University Press of Colorado. ISBN 0-87081-146-0.
  • Buckley, Jay H.; Nokes, Jeffery D. (28 במרץ 2016). Explorers of the American West: Mapping the World through Primary Documents. ABC-CLIO. ISBN 978-1-61069-732-3. {{cite book}}: (עזרה)
  • Cole, James C.; Braddock, William A. (2009). Geologic Map of the Estes Park 30' x 60' Quadrangle, North-Central Colorado. Scientific Investigations Map 3039. U.S. Geological Survey. ISBN 978-1-4113-2221-9. This source discusses the geology of the quadrangle, which covers most of Rocky Mountain National Park.
  • Emerick, John C. (1995). Rocky Mountain National Park Natural History Handbook. Roberts Hinehart Publishers/Rocky Mountain Nature Association. ISBN 1-879373-80-7.
  • Frank, Jerry J. Making Rocky Mountain National Park: The Environmental History of an American Treasure (2013)
  • Law, Amy (16 במרץ 2015). Natural History of Trail Ridge Road: A Rocky Mountain National Park's Highway to the Sky. Arcadia Publishing. ISBN 978-1-62619-935-4. {{cite book}}: (עזרה)
  • Mills, Enos and John Fielder. Rocky Mountain National Park: A 100 Year Perspective (1995)
  • Musselman, Lloyd K. (ביולי 1971). Rocky Mountain National Park: Administrative History, 1915-1965 (Online ed.). Washington, D.C.: U.S. Dept. of the Interior, National Park Service, Office of History and Historic Architecture, Eastern Service Center. {{cite book}}: (עזרה)
  • Perry, Phyllis J. (2008). Rocky Mountain National Park. Arcadia Publishing. ISBN 978-0-7385-5627-7.
  • U.S. Dept. of the Interior. Rocky Mountain [Colorado] National Park (2011) online free
  • U.S. Corps of Topographical Engineers. "Stephen Harriman Long, Topographical Engineers". U.S. Corps of Topographical Engineers Topographical Engineers. אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  מדריך למטייל בוויקימסע: הפארק הלאומי הרי הרוקי
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפארק הלאומי הרי הרוקי

ביאורים עריכה

  1. ^ באנגלית hogback שלמה שובאל מגדיר את המונח כ"משטחי סלע קשים שנטייתם בנוף תלולה, ונחרצו בהם ערוצים עמוקים בצורת האות V"
  2. ^ מאנגלית Scrambling, טרם נקבע מונח עברי, ראו באנציקלופדיית הטיפוס

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ 1 2 3 Brief Park History
  3. ^ 1 2 Rocky Mountain NP
  4. ^ "Rocky Mountain National Park Mileages and Elevations". nps.gov. National Park Service. 2016.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 "Rocky Mountain National Park Maps". nps.gov. National Park Service. 2016.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  6. ^ "Biosphere Reserve Information, United States of America, Rocky Mountain". unesco.org. UNESCO.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  7. ^ "These Were the Most Visited National Parks in 2015". Time Magazine. 2016-02-17.
  8. ^ 1 2 "Rocky Mountain National Park Visitor Centers". National Park Service. n.d.
  9. ^ "Beaver Meadows Visitor Center Review | Rocky Mountain NP | Fodor's Travel Guides". Fodors.com.
  10. ^ "National Forest Ranger Districts". Rocky Mountain National Park.
  11. ^ 1 2 3 "Rocky Mountain National Park". Backpacker Magazine.
  12. ^ Kim Lipker (9 בפברואר 2016). Day and Overnight Hikes: Rocky Mountain National Park. Menasha Ridge Press, Incorporated. p. PT19. ISBN 978-1-63404-016-7. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ "Where Locals Hike in Rocky Mountain National Park". My Rocky Mountain Park. National Park Trips Media.
  14. ^ "About Rocky Mountain National Park". Rocky Mountain Hiking Trails.
  15. ^ 1 2 3 "Rocky Mountain National Park: Natural Features and Ecosystems". National Park Service.
  16. ^ LONGS PEAK
  17. ^ "Trail Ridge Road: Rocky Mountain National Park". codot.gov. Colorado Department of Transportation. אורכב מ-המקור ב-2018-11-17. נבדק ב-2018-11-17.
  18. ^ 1 2 "Glaciers of Rocky Mountain National Park". National Park Service.
  19. ^ 1 2 3 4 5 "Rocky Mountain National Park Trails and Trailheads by Region". Rocky Mountain National Park.
  20. ^ 1 2 3 4 5 "Hiking trails on the west side of Rocky Mountain National Park". Rocky Mountain National Park.
  21. ^ "Rocky Mountain National Park History - Mining" (PDF). National Park Service.
  22. ^ McWilliams, Carl and Karen (20 באוגוסט 1985). "National Register of Historic Places - Classified Structure Field Inventory Report". nps.gov. National Park Service. pp. 10–11. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  23. ^ Lisa Foster (2005). Rocky Mountain National Park: The Complete Hiking Guide. Big Earth Publishing. p. 284. ISBN 978-1-56579-550-1.
  24. ^ 1 2 "Alpine Trails". Rocky Mountain National Park.
  25. ^ Bridal Veil Falls
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 "Hiking trails on the north side of Rocky Mountain National Park". Rocky Mountain National Park.
  27. ^ Gem Lake, Balanced Rock, & Paul Bunyan’s Boot
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Trails in the Heart of the Rocky Mountain National Park". Rocky Mountain National Park.
  29. ^ Lisa Foster (2005). Rocky Mountain National Park: The Complete Hiking Guide. Big Earth Publishing. p. 35. ISBN 978-1-56579-550-1.
  30. ^ Lisa Foster (2005). Rocky Mountain National Park: The Complete Hiking Guide. Big Earth Publishing. p. 33. ISBN 978-1-56579-550-1.
  31. ^ 1 2 3 4 "Trails in the Wild Basin and Longs Peak of the Rocky Mountain National Park". Rocky Mountain National Park.
  32. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Rocky Mountain National Park Climate Primer" (PDF). Montana State University. p. 1.
  33. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Rocky Mountain National Park - Weather". NPS.
  34. ^ 1 2 "Landscape Climate Change Vulnerability Project; Using NASA Resources to Inform Climate and Land Use Adaptation; Ecological Forecasting, Vulnerability Assessment, and Evaluation of Management Options Across Two US DOI Landscape Conservation Cooperatives" (PDF). montana.edu. Montana State University. באוגוסט 2011. pp. 2, 5. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Landscape Climate Change Vulnerability Project". montana.edu. Montana State University.
  36. ^ "Climate Change". National Park Service.
  37. ^ 1 2 "Rocky Mountain National Park Climate Primer" (PDF). Montana State University. p. 3.
  38. ^ Gadd, Ben. "Geology of the Rocky Mountains and Columbias" (PDF).
  39. ^ 1 2 Kirk R. Johnson; Robert G. Raynolds (2006). Ancient Denvers: Scenes from the Past 300 Million Years of the Colorado Front Range. Fulcrum Publishing for Denver Museum of Nature and Science. p. 1. ISBN 1-55591-554-X.
  40. ^ Kirk R. Johnson; Robert G. Raynolds (2006). Ancient Denvers: Scenes from the Past 300 Million Years of the Colorado Front Range. Fulcrum Publishing for Denver Museum of Nature and Science. p. 6. ISBN 1-55591-554-X.
  41. ^ "Teacher Guide to RMNP Geology" (PDF). National Park Service. p. 8.
  42. ^ 1 2 "Teacher Guide to RMNP Geology" (PDF). National Park Service. pp. 8–9.
  43. ^ "Rocky Mountain National Park - Glaciers". National Park Service.
  44. ^ David M. Armstrong, James P. Fitzgerald, Carron ,Mammals of Colorado
  45. ^ "Majestic view from the old, one-way, dirt Fall River Road in Rocky Mountain National Park in the Front Range of the spectacular and high Rockies in north-central Colorado". Library of Congress - Prints & Photographs Online Catalog.
  46. ^ "Ecosystems of Rocky Teacher Guide" (PDF).
  47. ^ 1 2 3 "Rocky Mountain National Park". אונסק"ו.
  48. ^ 1 2 3 "Rocky Mountain National Park - Nature and Ecosystems". National Park Service.
  49. ^ 1 2 3 4 5 6 "Rocky Mountain National Park - Montane Ecosystem". National Park Service.
  50. ^ "Watching Wildlife - Horseshoe Park". Rocky Mountain National Park.
  51. ^ 1 2 3 4 5 "Rocky Mountain National Park - Subalpine Ecosystem". National Park Service.
  52. ^ 1 2 3 "Rocky Mountain National Park - Alpine Tundra Ecosystem". National Park Service.
  53. ^ "Alpine ecosystem"
  54. ^ "Ecosystems of Rocky Teacher Guide" (PDF). Rocky Mountain National Park. p. 9.
  55. ^ "Ecosystems of Rocky Teacher Guide" (PDF). Rocky Mountain National Park. p. 17.
  56. ^ "Elk - Rocky Mountain National Park". National Park Service. National Park Service.
  57. ^ "Moose - Rocky Mountain National Park". National Park Service. National Park Service.
  58. ^ "Bighorn Sheep - Rocky Mountain National Park". National Park Service. National Park Service.
  59. ^ "Mountain Lions - Rocky Mountain National Park". National Park Service. National Park Service.
  60. ^ "Coyote - Rocky Mountain National Park". National Park Service. National Park Service.
  61. ^ "History of Trail Ridge Road". nps.gov. National Park Service.
  62. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Rocky Mountain National Park - Getting There". Frommers.
  63. ^ 1 2 3 "Trail Ridge Road". nps.gov. National Park Service. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 3 4 5 6 "Trail Ridge Road". Rocky Mountain National Park.
  65. ^ 1 2 "Rocky Mountain National Park - Road Status". National Park Service.
  66. ^ "Rocky Mountain National Park - Getting Around". National Park Service.
  67. ^ "Rocky Mountain National Park - Old Fall River Road". National Park Service.
  68. ^ 1 2 "Ride a Train, Bus or Taxi to Rocky Mountain National Park". National Park Trips Media.
  69. ^ Lisa Foster (2005). Rocky Mountain National Park: The Complete Hiking Guide. Big Earth Publishing. pp. 17–18. ISBN 978-1-56579-550-1.
  70. ^ 1 2 Lisa Gollin-Evans (3 ביוני 2011). Outdoor Family Guide to Rocky Mountain National Park, 3rd Edition. The Mountaineers Books. p. 62. ISBN 978-1-59485-499-6. {{cite book}}: (עזרה)
  71. ^ "Horse and Pack Animals - Rocky Mountain National Park" (PDF). National Park Service.
  72. ^ Lisa Gollin-Evans (3 ביוני 2011). Outdoor Family Guide to Rocky Mountain National Park, 3rd Edition. The Mountaineers Books. pp. 63–64. ISBN 978-1-59485-499-6. {{cite book}}: (עזרה)
  73. ^ Best of Rocky Mountain National Park Hiking Trails. Adler Publishing. 1998. p. 1. ISBN 978-0-930657-39-0.
  74. ^ 1 2 Claire Walter (2004). Snowshoeing Colorado. Fulcrum Publishing. pp. 51–52. ISBN 978-1-55591-529-2.
  75. ^ Andy Lightbody; Kathy Mattoon (3 בדצמבר 2013). Winter TrailsTM Colorado: The Best Cross-Country Ski and Snowshoe Trails. Rowman & Littlefield. pp. 26–32. ISBN 978-1-4930-0716-5. {{cite book}}: (עזרה)


 
 
אגם לוך
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_הרי_הרוקי&oldid=37425236"