הקומדיה האנושית (בלזק)

הקומדיה האנושית הוא אוסף סיפורים ורומנים מאת הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק. הסיפורים כוללים עשרות דמויות המופיעות רובן ביותר מסיפור אחד, ומתארים את החיים בצרפת בתקופת הרסטורציה (1815) והמונרכיה של יולי (1830). בסך הכול כוללת הקומדיה האנושית 91 יצירות גמורות, בהן רומנים, נובלות ומאמרים, ועוד 46 יצירות שלא הושלמו.

קווים כלליים בקומדיה האנושית

"הקומדיה האנושית" הוא אוסף עצום של רומנים, נובלות וסיפורים הקשורים זה בזה, מאת הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק, שפורסם בין 1829 ל-1855. האוסף מורכב מיותר מ-90 יצירות, החוקרות את הנוף החברתי, הכלכלי והפוליטי של צרפת בתחילת המאה ה-19. האוסף מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

• החלק הראשון, "מחקרי נימוסים", כולל יצירות כמו "אז'ני גרנדה" ו"אשליות אבודות", שבוחנות את חיי הבורגנות והאצולה הצרפתית. יצירות אלו מתאפיינות בתשומת לב לפרטים ובתיאורים עזים של המציאות החברתית והכלכלית של אותה תקופה.
• החלק השני, "מחקרים פילוסופיים", כולל יצירות כמו "עור היחמור" ו"לואי למברט", שחוקרות נושאים פילוסופיים ומטפיזיים. יצירות אלה מסומנות בשפתן הצפופה והמורכבת ובחקירתן של רעיונות מופשטים.
• החלק השלישי, "מחקרים אנליטיים", כולל עבודות כמו "הפיזיולוגיה של הנישואין" ו"יצירת המופת הלא ידועה", הבוחנות את הפסיכולוגיה של יחסי אנוש ואת תהליך היצירה. עבודות אלו מתאפיינות בעומק הפסיכולוגי שלהן ובחקירת המורכבות של הרגש והתשוקה האנושיים.

לאורך "הקומדיה האנושית" יוצר בלזק עולם עצום ומקושר המשקף את המציאות החברתית והכלכלית של צרפת בתחילת המאה ה-19. דמויות מיצירה אחת מופיעות לעיתים קרובות ביצירה אחרת, ואירועים ביצירה אחת זוכים להתייחסות באחרות. זה יוצר תחושה של המשכיות וקוהרנטיות לאורך הקולקציה, ומאפשר לבלזק לחקור את ההיבטים הרבים של החברה הצרפתית בצורה מקיפה וניואנסית. "הקומדיה האנושית" היא יצירת מופת של ספרות המאה ה-19, ונשארה אחת היצירות החשובות והמשפיעות ביותר בקאנון הספרותי הצרפתי. חקר המורכבות של מערכות יחסים אנושיות, תשומת הלב לפרטים ולריאליזם, והיקפו העצום והקישוריות שלו ממשיכים לרתק את הקוראים והחוקרים כאחד. מאפיין חשוב נוסף של "הקומדיה האנושית" הוא חקר הפסיכולוגיה האנושית. בלזק הוקסם מהמורכבות של הרגש והתשוקה האנושיים, ורבות מיצירותיו מעמיקות בחייהן הפנימיים של דמויותיו. הוא התעניין במיוחד באופן שבו הרצונות והמניעים של אנשים מעצבים את מעשיהם, ועבודותיו חוקרות לעיתים קרובות את ההיבטים האפלים יותר של הטבע האנושי. "הקומדיה האנושית" הוא הישג מתנשא של ספרות המאה ה-19. חקר המעמד החברתי והכלכלי שלו, העומק הפסיכולוגי שלו, היקפו העצום והקשורות ההדדית שלו ממשיכים לחזק את מקומו של בלזק כאחד מגדולי הסופרים בתקופתו.

תוכניתו של בלזק

שמה של היצירה נחשב כהרמז לפואמה של דנטה, "הקומדיה האלוהית". השם מוזכר לראשונה במכתב ששלח בלזק למו"ל שלו ב-1839. הקומדיה האנושית הופיעה לראשונה במהדורה אחת בשנת 1842. בהקדמה למהדורה זו כתב בלזק:

"הרעיון של 'הקומדיה האנושית' היה עבורי בתחילה כמו חלום, אחד מאותם פרויקטים בלתי אפשריים שאנו מלטפים ונותנים להם לחמוק; כימרה המעניקה לנו מבט חטוף בפני האישה שלה, ומייד פורשת את כנפיה ושבה למחוזות הפנטזיה. אבל כימרה הזו, כמו רבות אחרות, נהפכה למציאות; ויש לה את הדרישות והפקודות שלה, להן חובה להישמע... היקף היריעה של התוכנית, הכוללת גם היסטוריה וגם ביקורת חברתית, ניתוח של הרוע הטמון בה, דיון על עקרונותיה, מסמיכה אותי, כך נדמה לי, להעניק ליצירה את הכותרת שתחתיה היא מופיעה כעת – הקומדיה האנושית. האם מדובר בכותרת שאפתנית מדי? האם היא לא מדויקת יתר על המידה? על זאת, כאשר היצירה תושלם לבסוף, הציבור חייב להכריע"

התוכנית רחבת ההיקף של "הקומדיה האנושית" התגבשה אצל בלזק במשך תקופה ארוכה. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-19 הוא החל לקבץ את כתביו השונים תחת כותרות שונות: הרומנים "גובסק" ו"סראזין" שהתפרסמו באותה התקופה נועדו להיות חלק מסדרה שנקראה "תמונות מהחיים הפרטיים" (Scènes de la vie privée), שכללה מאוחר יותר, בין היתר, את הרומנים "אבא גוריו" ו"חוזה הנישואים", ואת הסיפור "קולונל שאבר". הרומן "אז'ני גרנדה" נועד להיות החיבור הראשון בסדרה "תמונות מהחיים בפרובינציה" (Scènes de la vie de province), שכללה בהמשך גם את הרומן "אשליות אבודות". בסך הכול תכנן בלזק שש סדרות של תמונות, כולל "תמונות מהחיים הפריזאיים" (Scènes de la vie parisienne), "תמונות מהחיים הפוליטיים" (Scènes de la vie politique), "תמונות מהחיים הצבאיים" (Scènes de la vie militaire) ו"תמונות מחיי הכפר" (Scènes de la vie de campagne).

סדרות אלה נועדו להרכיב את החטיבה הראשונה של "הקומדיה האנושית", שלה קרא בלזק "מחקרים בחיי החברה". החטיבה השנייה נקראה "מחקרים פילוסופיים", ונועדה לכלול כתבים שאינם נוגעים ישירות בחיי החברה, כמו "עור היחמור" ו"סרפיטה". החטיבה השלישית, המצומצמת ביותר, נקראה "מחקרים אנליטיים", וכללה בסופו של דבר שני כתבים בלבד, "פיזיולוגיה של חיי נישואים" ו"הייסורים הקטנים של החיים במשותף".

הרעיון לעשות שימוש בדמויות חוזרות, שישובו ויופיעו בקטעים שונים של הקומדיה האנושית, עלה בראשו של בלזק במהלך העבודה על כתב היד של "אבא גוריו". דמותו של אז'ן דה ראסטיניאק, גיבור הסיפור, כבר הופיעה קודם לכן ברומן "עור היחמור", אך שם הוצג ראסטיניאק כאיש זקן. בלזק החליט להשתמש באותה דמות, ושינה בגרסאות מאוחרות יותר של "עור היחמור" את דמותו של ראסטיניאק לצעיר פריזאי המיודד עם הדמות הראשית, ומייעץ לה כיצד להתקדם בחברה. חידוש זה של בלזק העניק לדמויות נפח וממשות שחרגו מעבר למה שהיה יכול להשיג ברומן אחד בלבד. כשדמות מוכרת מופיעה באחד הרומנים המאוחרים של בלזק, כמו הברון דה נוסינגן ב"זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת", הקוראים כבר יודעים במי מדובר, ובמקום להשקיע מאמץ בתיאור הדמות מחדש התפנה בלזק להעמיק ולחזק את קווי האופי וההתנהגות שהתווה ברומנים הקודמים.

כל כתבי הקומדיה האנושית

מחקרים בחיי החברה

תמונות מהחיים הפרטיים

• בסימן החתול וההמולה (La Maison du chat-qui-pelote),‏ 1830
• הנשף בפארק סו (Le bal de Sceaux),‏ 1830
• הנקמה (La Vendetta),‏ 1830
• משפחה כפולה (Une double Famille),‏ 1830
• גובסק (Gobesck),‏ 1830
• שלום בית (La Paix du Ménage),‏ 1830
• הארנק (La Bourse),‏ 1832
• גברת פרמיאני (Madame Firmiani),‏ 1832
• ההודעה (Le Message),‏ 1832
• אישה בת שלושים (La Femme de Trente Ans),‏ 1832
• הגרנדיר (La Grenadière),‏ 1833
• אישה עזובה (La Femme Abandonnée),‏ 1834
• מחקר על אישה (Étude de femme),‏ 1835
• אבא גוריו (Le Père Goriot),‏ 1835
• בתה של חווה (Une fille d'Ève),‏ 1835
• חוזה הנישואים (Le Contrat de Marriage),‏ 1835
• האיסור (L'interdiction),‏ 1836
• מיסת האתאיסט (La Messe de L'athée),‏ 1837
• ביאטריקס (Béatrix),‏ 1838
• מכתבים של שתי כלות (Mémoires de Deux Jeunes Mariées),‏ 1842
• הפילגש שלא הייתה (La Fausse Maîtresse),‏ 1842
• אלבר סווארוס (Albert Savarus),‏ 1842
• מחקר נוסף על אישה (Autre Étude de Femme),‏ 1842
• קולונל שאבּר (Le Colonel Chabert),‏ 1844
• מיניון הצנועה (Modeste Mignon),‏ 1844
• התחלה של חיים (Un Début dans la Vie),‏ 1844
• אונורין (Honorine),‏ 1845

תמונות מהחיים הפריזאיים

• סראזין (Sarrasine),‏ 1831
• פראגיס (Ferragus),‏ 1834
• הדוכסית מטירת לאנז'ה (La Duchesse de Langeais),‏ 1834
• הנערה עם עיני הזהב (La Fille aux yeux d'or),‏ 1835
• פאצ'ינו קאנה (Facino Cane),‏ 1836
• סזאר בירוטו (César Birotteau),‏ 1837
• בית נוסינגן (La Maison Nucingen),‏ 1838
• פקידי הממשלה (Les Employés),‏ 1838
• פייר גראסו (Pierre Grassou),‏ 1839
• נסיך מהבוהמה (Un Prince de la Bohème),‏ 1840
• הסודות של הנסיכה מקאדיניאן (Les Secrets de la princesse de Cadignan),‏ 1840
• גודיסאר 2 (Gaudissart II),‏ 1844
• איש העסקים (Un homme d'affaires),‏ 1846
• זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת (Splendeurs et Misères des Courtisanes),‏ 1847
• הדודנית בט (La Cousine Bette),‏ 1847
• הדודן פונס (Le Cousin Pons),‏ 1847
• קומיקאים שלא ביודעין (Les Comédiens sans le savoir),‏ 1848
• הצד האחר של ההיסטוריה בת זמננו (L'envers de l'histoire contemporaine),‏ 1848
• הזעיר בורגנים (Les Petits Bourgeois),‏ 1855

תמונות מהחיים בפרובינציה

• הכומר מטור (Le Curé de Tours),‏ 1832
• אז'ני גרנדה (Eugénie Grandet),‏ 1834
• גודיסאר המופלא (L'Illustre Gaudissart),‏ 1834
• המשרתת הזקנה (La Vieille Fille),‏ 1837
• אספן העתיקות (Le Cabinet des Antiques),‏ 1839
• פיירט (Pierrette),‏ 1840
• אורסולה מירואה (Ursule Mirouët),‏ 1842
• הכבשה השחורה (La Rabouilleuse, פורסם גם בשם "מוסד הרווקות"),‏ 1842
• אשליות אבודות (Illusions Perdues),‏ 1843
• המוזה של המחוז (La Muse du department),‏ 1843

תמונות מהחיים הפוליטיים

• אפיזודה תחת טרור (Un épisode sous la Terreur),‏ 1830
• עניינים קודרים (Une Ténébreuse Affaire),‏ 1841
• ז. מרקס (Z. Marcas),‏ 1841
• הנציב של מחוז ארסיס ((Le Député d'Arcis,‏ 1847

תמונות מהחיים הצבאיים

• השואנים (Les Chouans),‏ 1829
• תשוקה במדבר (Une Passion dans le Desert),‏ 1830

תמונות מהחיים בכפר

• רופא כפרי (Le Médecin de Campagne),‏ 1833
• חבצלת העמקים (Le Lys dans la Vallée),‏ 1836
• כומר הכפר (Le Curé de Village),‏ 1841
• האיכרים (Les Paysans),‏ 1844

מחקרים פילוסופיים

• התליין (El Verdugo),‏ 1831
• הקמיע (עור היחמור)‏ (La Peau de chagrin),‏ 1831
• ישו בפלנדריה (Jésus-Christ en Flandre),‏ 1831
• המתגייס (Le Réquisitionnaire),‏ 1831
• הבן השנוא (L'Enfant maudit),‏ 1831
• שיקוי החיים (L'Élixir de longue vie),‏ 1831
• הגולים (Les Proscrits),‏ 1831
• יצירת המופת הנעלמה (Le Chef-d'oeuvre inconnu),‏ 1831
• אדון קורנליוס (Maître Cornélius),‏ 1832
• הפונדק האדום (L'Auberge Rouge),‏ 1832
• פרידה (Adieu),‏ 1832
• לואי לאמבר (Louis Lambert),‏ 1832
• החיפוש אחר המוחלט (La Recherche de l'Absolu),‏ 1834
• דרמה בחוף הים (Un drame au Bord de la Mer),‏ 1834
• המראנאים ((Les Marana,‏ 1834
• סרפיטה (Séraphîta),‏ 1835
• מלמוט מפויס (Melmoth réconcilié),‏ 1835
• גמברה (Gambara),‏ 1837
• מסימילה דוני (Massimilla Doni),‏ 1839
• על קתרין דה מדיצ'י (Sur Catherine de Médicis),‏ 1842

מחקרים אנליטיים

• פיזיולוגיה של חיי נישואים (Physiologie du Mariage),‏ 1829
• הייסורים הקטנים של החיים במשותף (Petites misères de la vie conjugale),‏ 1846

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקומדיה האנושית בוויקישיתוף

• הקומדיה האנושית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)