הקסמטר דקטילי
| ערך מחפש מקורות | |
הקסמטר דקטילי (ידוע גם כ"משושה הרואי" ו"משקל האפוס") הוא סוג של משקל בשירה. הוא מקושר באופן מסורתי למשקל הכמותי של השירה האפית הקלאסית היוונית והלטינית, ולכן נחשב בעיני רבים לסגנון נשגב של השירה הקלאסית המערבית. בין היצירות שכתובות במשקל זה נמנות האיליאדה והאודיסאה של הומרוס, אינאיס של ורגיליוס והמטמורפוזות של אובידיוס. הקסאמטרים מהווים גם חלק מהשירה האלגית בשתי השפות.
מבנה עריכה
להקסמטר דקטילי יש שש (ביוונית ἕξ, hex) רגליים דקטיליות (הרגל הדקטילית מורכבת מהברה מוטעמת אחת ושתיים לא-מוטעמות לאחריה, כמו המלה "אינטרנט") ולפיכך מבנהו הכללי יראה כך:
כאשר ההברה ברגל האחרונה נחשבת תמיד ארוכה (syllaba anceps).
רגל דקטילית יכולה להתחלף ברגל ספונדה המורכבת משתי תנועות ארוכות ( - - ). חילוף רגליים דקטיליות ברגליים ספונדיות אינו נפוץ ברגל החמישית. עם זאת, התופעה קיימת ונקראת ספונדיה (spondaic).
- - |◡ ◡ -|◡◡-| - -||◡ ◡ - |◡◡ -| Μῆνιν ἄ-ειδε, θε-ὰ, Πηληϊάδ-εω Ἀχιλ-ῆος על הכעס, שירי מוזה, [כעס] של אכילס בן פלאוס
הספונדיה מתרחש בעיקר בשירה הארכאית ואצל ממשיכיה בזרם המשוררים החדשים (Neoteric). ביוון, שירה מסוג זה יוצגה בידי קאלימאכוס, וברומא, בידי קאטולוס.
בשירת יוון עריכה
המשוררים היוונים המוקדמים של המסורת שבעל פה היו הראשונים להשתמש בהקסמטר, והדוגמאות השלמות ביותר של יצירותיהם הן האיליאדה והאודיסאה, שהשפיעו על מחברי כל האפוסים הקלאסיים המאוחרים יותר ששרדו עד היום. השירה האפית המוקדמת לוותה גם במוזיקה, שהיתה מן הסתם קשורה להגיית השפה היוונית.
בשירת רומא עריכה
ההקסמטר הגיע ללטינית מהיוונית זמן רב לאחר שדעכה המסורת של שירת האפוסים. כתוצאה מכך, תכונות המשקל נלמדו כ"כללים" ולא כתוצאה טבעית של ביטוי מוזיקלי. בנוסף, בשפה הלטינית יש בדרך כלל יותר הברות ארוכות מאשר ביוונית, ובשל הבדלים אלה ואחרים קיבל ההקסמטר הלטיני מאפיינים משלו.
הדוגמה המוקדמת ביותר להקסמטר בשירה הלטינית היא שירתו של אניוס שקבעה אותו כסטנדרט לאפוסים לטיניים מאוחרים יותר. סופרים רפובליקנים מאוחרים יותר, כמו לוקרטיוס, קטולוס ואפילו קיקרו, כתבו שירים במשקל הקסאמטרי, ורבים מעקרונות ההקסמטר הלטיני התבססו היטב באותה תקופה. אחריהם באו סופרים מאוחרים יותר כמו ורגיליוס, אובידיוס, מרקוס אנאוס לוקאנוס ויובנאליס.
