הקצבים משנקיל
הקצבים משנקיל (Shankill Butchers), היו קבוצה מכוח המתנדבים מאלסטר שפעלה בשנות ה-70 של המאה ה-20 בבלפסט שבצפון אירלנד, שחטפו קתולים, לרוב בעת חזרתם לביתם בלילות, עינו ורצחו אותם, בדרך כלל על ידי שיסוף גרונם. רוב קורבנותיהם של הקצבים משנקיל לא היו שייכים לצבא האירי הרפובליקני או לקבוצות איריות רפובליקניות אחרות שתמכו ברעיון של אירלנד כרפובליקה נפרדת מבריטניה, ומיעוטם היו אף פרוטסטנטים שזוהו בטעות כקתולים.
התחלת הרציחות עריכה
מנהיגם של הקצבים משנקיל היה לני מרפי, יליד 1952. מרפי החזיק באידאולוגיה אנטי-קתולית קנאית; אחת הסברות היא כי אידאולוגיה זו ניזונה מהעובדה ששם משפחתו נחשב באופן מסורתי לאירי ולכן קשור יותר לקתוליות. עם זאת, לא ברור עד כמה לסברה זו יש ביסוס במציאות, מאחר שיש גם פרוטסטנטים בשם זה. בבית הספר נודע מרפי כבריון ואף כגנב, וכשעזב את בית הספר בגיל 16 הוא הצטרף לכוח המתנדבים מאלסטר - כוח מיליטנטי של לויאליסטים בצפון אירלנד. הלויאליסטים הוא כינוי לפלג הקיצוני של היוניוניסטים באירלנד, אלה המעוניינים באיחוד פוליטי בין אירלנד לבריטניה. עם זאת, הלויאליסטים נחשבים קבוצה קיצונית שאינה בוחלת בפעולות אלימות ובטרור להשגת רצונם, בניגוד לשאר היוניוניסטים.
ב-1972, בגיל 20, הצליח מרפי לאסוף סביבו חבורה אלימה של גברים צעירים שגרעין הליבה שלה הורכב ממרפי עצמו, רוברט "המרביץ" בייטס (Robert "Basher" Bates) וסם "הגדול" מק'אליסטר ("Big" Sam McAllister), שהשתמש במבנה גופו הרחב כדי לאיים על קורבנות הקבוצה. הקצבים משנקיל החלו בפעילותם כנראה בתגובה ליום שישי העקוב מדם (השם שניתן ליום שישי ה-21 ביולי 1972, עקב סדרת התקפות טרור שבוצעו על ידי ה-IRA (הצבא האירי הרפובליקני) באזור בלפסט). פרנסיס ארתורס (Francis Arthurs), קתולי, נחטף, הוכה ואף נדקר יותר משעה טרם מותו. רציחתו של טום מאדן (Tom Madden) נחשבת לאחת הדוגמאות הנוראות לברוטליות בה השתמשו הקצבים משנקיל. מאדן נחטף ואז הופשט מבגדיו, נתלה במהופך מקורה במוסך נעול, ואז, באיטיות, פשטו את עורו מעליו בעודו בחיים. לבסוף נפטר מאדן מחנק איטי.
ב-28 בספטמבר 1972 ירה מרפי והרג את ויליאם פאביס (William Pavis), שנחשד כי מכר נשק ל-IRA. מרפי ושותפו לדבר עבירה, מרווין קונור (Mervyn Connor), נעצרו זמן קצר לאחר מכן והוחזקו בכלא בהמתנה לתחילת משפטם. מרפי רצח את קונור מיד לאחר שהצליח להכריחו לכתוב וידוי על רציחתו של פאביס. התפתחויות אלו הובילו לכך שהראיות נגד מרפי בגין רצח פאביס נשמטו, אם כי מרפי עדיין הוחזק בכלא בשל מספר ניסיונות בריחה.
במאי 1975 שוחרר מרפי מכלאו. הוא נישא ונולדה לו בת, אך כשאר חברי הקצבים משנקיל, מרפי לא השקיע את רוב זמנו בחיי משפחה אלא בהסתובבות בין הפאבים בדרך שנקיל, תוך שתייה רבה ותכנון פשעים. באוקטובר אותה שנה פשטו הקצבים משנקיל על חנות. כאשר התברר לחברי הקבוצה כי ארבעת העובדים בחנות הם קתולים, מרפי ירה בשלושה מהם והורה לאחד מחברי הקבוצה האחרים לרצוח את הרביעי.
דמות מפתח נוספת בקבוצה היה ויליאם מור (William Moore). מור עבד כקצב וגנב מספר סכינים ארוכות וקופיצים ממקום עבודתו הישן. בכלים אלו השתמשה הקבוצה בעינוים ורציחתם של קורבנותיהם. במשך החודשים הבאים החלו הקצבים משנקיל לחטוף קתולים בשעות לילה מאוחרות ולרצוח אותם באכזריות.
פרנסיס קרוסן (Francis Crossan) בן ה-34, אב לשניים, אותר על ידי הקצבים משנקיל בעודו חוזר לביתו בשעת לילה מאוחרת. מעט אחרי חצות, קרוסן הוכה מאחור בעזרת מפתח ברגים ונגרר לתוך מונית שנסעה לאזור שנקיל. שם עונה קרוסן והוכה קשות שוב ושוב על ידי מרפי, במפתח הברגים גם כן. אחר כך גררו את קרוסן לסמטה, ומרפי שיסף את גרונו מצד לצד עד לעמוד השדרה. חתיכות הזכוכית שנמצאו בראשו של קרוסן העידו כי בקבוק בירה נתחב לתוך ראשו, אם כי לא ברור אם הדבר קרה במונית או בסמטה שאליה נגרר. קורבנות אחרים של הקבוצה נרצחו בדרך דומה לשל קרוסן.
הקצבים משנקיל אף הגיעו לכדי סכסוך עם קבוצת לויאליסטים אחרת, סכסוך שהסתיים במהירות כאשר מרפי רצח בברוטליות אחד מחברי הקבוצה היריבה.
קיימים ספקות באשר להגדרתם של הקצבים משנקיל כטרוריסטים. יש הרואים את מעשיהם כדומים לאלו של רוצחים סדרתיים יותר מאשר טרוריסטים, ורק המצב הפוליטי באלסטר איפשר להם לזכות בכבוד בתוך קהילותיהם שאחרת לא היו זוכים לקבל. הם אמנם השתמשו מדי פעם באקדחים, אך לרוב העדיפו סכינים וקופיצים (רוצחים סדרתיים פעמים רבות מעדיפים נשק שמאפשר להם להתקרב לקורבנם). בנוסף, הקצבים משנקיל הוציאו לפועל את תוכניותיהם באופן אימפולסיבי ולא מתוכנן, על פי רוב בלילה, לאחר שבילו את הערב בשתייה מרובה. באחד האירועים פעלו מרפי ובייטס בפזיזות, והרגו בירייה שני אנשים אותם חשבו לקתולים, אף כי היו פרוטסטנטים.
במהלך 1976, מרפי ירה ופצע אישה קתולית. הוא נעצר ולאחר מכן הודה באשמה של נשיאת נשק חם. הוא הורה לשאר חברי קבוצתו להמשיך את הרציחות, ובשנה שלאחר מכן, כשוויליאם מור מתפקד כמנהיג החדש, קתולים נוספים נחטפו, עונו ואף שוספו למוות.
לכידת הקצבים משנקיל עריכה
במאי 1977, צעיר שנחטף על ידי הקצבים משנקיל נמצא חי, למרות פציעתו הקשה. הצעיר ננטש על ידי חברי הקבוצה בחושבם כי ימות מפצעיו זמן קצר לאחר מכן, אך אוויר הלילה הקר האט את הדימום מפצעיו והוא נמצא חי ואושפז בבית החולים. המשטרה הסיעה את הצעיר במקומות שאותם נהגו הקצבים משנקיל לפקוד. המשטרה כבר חשדה בחברי הקבוצה כי הם הקצבים משנקיל, והצעיר, שהצליח להיחלץ מגורל קורבנותיהם האחרים, הצליח לזהות את כולם. מור, בייטס ומק'אליסטר התוודו על פשעיהם. השלושה אף הודו כי מרפי היה מנהיגם, אך חזרו בהם לאחר מכן.
למרות חשדותיה כי מרפי הוא מנהיג הקצבים משנקיל והאיש מאחורי הרציחות, המשטרה לא הצליחה להביא להוכחות מוצקות נגדו. כאשר מרפי רואיין בכלא בעת שריצה את עונשו על עבירת החזקת הנשק החם בה הואשם, הוא צחק בתגובה להאשמות נגדו. הוא היה סמוך ובטוח כי למשטרה אין הוכחות נגדו וכי אף אחד לא יעז להעיד נגדו, וכך אכן היה.
שאר חברי הקצבים משנקיל הובאו למשפט בפברואר 1979. 11 אנשים הורשעו ב-19 רציחות ונפסקו במשפט 42 מאסרי עולם, המספר הגבוה ביותר למשפט יחיד בהיסטוריה של המשפט הפלילי בבריטניה. ויליאם מור הודה באשמה של 11 מקרי רצח ובייטס הודה ברצח של 10. לשניהם נקצבו מאסרי עולם ללא אפשרות חנינה (אף כי לבסוף שוחררו).
מרטין דילון, סופר ועיתונאי מצפון אירלנד שכתב את הספר "הקצבים משנקיל", טען כי חקירתו בנושא מצביעה על כך שהקבוצה הייתה אחראית ל-30 מקרי רצח בסך הכול.
סיום הרציחות עריכה
ריצוי מאסרו של מרפי בגין נשיאת נשק חם הסתיים, והוא שוחרר מן הכלא בתחילת 1983. הוא חשוד כי רצח אדם נוסף שנכנס ללא רשות למסיבת השחרור שלו בתוך 24 שעות מיציאתו מן הכלא. שבועות מספר לאחר מכן רצח מרפי איש מכירות רכב במהלך ויכוח על כסף.
מרפי כינס סביבו קבוצה חדשה בזמן שטומי קוקרן (Tommy Cochrane), חבר ברגימנט ההגנה של אלסטר (Ulster Defence Regiment) (רגימנט חיל רגלים של הצבא הבריטי), נחטף. קוקרן נחטף על ידי ה-IRA, שדרש עבורו כופר. בתגובה החליט מרפי לחטוף קתולי ולדרוש את שחרורו של קוקרן בתמורה לקתולי. מרפי חטף מונית ונהג בה לעבר רחוב פולס (Falls Road), שם אסף את ג'וזף דוניגן (Joseph Donegan) שאותת למונית לעצור. מרפי עקר את כל שיניו מלבד שלוש, ולבסוף רצח אותו. הוא שב ודרש את שחרורו של קוקרן, בו-בזמן שהציבור לא היה מודע לכך שדוניגן כבר נרצח. בסופו של דבר, גופתו של דוניגן נמצאה בחלק האחורי בביתו של מרפי.
מרפי נעצר שוב, אך לא הייתה כל הוכחה שתצביע על כך שהוא זה שביצע את הפשע, למרות שהמשטרה האמינה כי הוא אכן אשם. גופתו של טומי קוקרן נמצאה שבוע לאחר מכן, ועליה סימני אלימות קשים כתוצאה ממכות שספג. ה-IRA האמינו אף הם כי מרפי היה זה שרצח את דוניגן. מותו האכזרי הכעיסם במיוחד, ולפיכך החלו לתכנן את חיסולו.
ב-16 בנובמבר 1982, בהמתינו מחוץ לבית חברתו, מכונית עצרה לידו ובתוכה אנשי ה-IRA. האנשים במכונית פתחו באש מכונות ירייה על מרפי ו-22 כדורים פילחו את גופו והרגוהו באופן מיידי. באופן אירוני, מרפי נרצח לא רחוק מהמקום בו הוטלו גופותיהם של רבים מקורבנותיו. מספר ימים לאחר רציחתו של מרפי, נטל ה-IRA אחריות על הרצח. נשמעו טענות רבות על כך שכוח המתנדבים מאלסטר סייע ל-IRA, אויביהם המושבעים, להרוג את מרפי, מאחר שאפילו המחנה הפוליטי אליו השתייך ראה בו גורם שאין לשלוט עליו ושאת מעשיו האכזריים אין להצדיק. לפי דוח חיל השוטרים המלכותי של אלסטר (RUC), כוח המתנדבים מאלסטר סיפק לכוח המשימה של ה-IRA מידע על תחביביו ותנועותיו של מרפי, ואלה סייעו להם להתנקש בחייו.
קו חקירה נוסף באשר לרציחתו של מרפי היה באשר לג'יימס קרייג, מפקד איגוד ההגנה מאלסטר (Ulster Defence Association), שראה במרפי איום בשל עסקי הסחטנות שלו, ולכן סיפק ל-IRA מידע על תנועותיו. קרייג הוצא להורג על ידי חבריו בשל "בגידה".
מותו של מרפי התקבל בשביעות רצון בקרב שני הצדדים. ה-IRA הראה כי הוא יכול להרוג את אויבה של האוכלוסייה הלאומנית (קתולית ברובה) התומכת בהיפרדות בין בריטניה וצפון-אירלנד; מאידך, כוח המתנדבים מאלסטר יכול היה לרחוץ בניקיון כפיו בכל הקשור למותו של מי שלויאליסטים רבים ראו בו גיבור.
סופם של הקצבים משנקיל עריכה
מרפי, שהיה הכוח המניע מאחורי הקצבים משנקיל, הוצא להורג על ידי ה-IRA, אך חלק מחברי הקבוצה שוחררו לבסוף, למרות שנקצב להם מאסר עולם ללא חנינה. הראשון ששוחרר מקרב הקבוצה היה ויליאם טאונזלי (William Townsley), שהיה רק בן 16 כאשר נעצר.
באוקטובר 1996 שוחרר רוברט בייטס, שטען כי גילה את הדת מאחורי הסורגים. הוא נורה ונרצח בדרך שנקיל כשנה לאחר מכן. ה-IRA וקבוצות רפובליקניות אחרות בצפון אירלנד הכחישו כי היו מעורבים ברציחתו. הסברה הרווחת היא כי רוצחו של בייטס, על אף שמעולם לא נתפס, היה קרוב משפחה של בארמן פרוטסטנטי שבטעות נחשד כקתולי שאותו רצח בייטס.
ב-1998, במסגרת הסכם יום שישי הטוב שכלל חנינה לכל אלו שהורשעו בפשעי טרור, שוחררו כל החברים הנותרים של קבוצת הקצבים משנקיל.
במהלך 2004 טען צוות סקירה של פשעים חמורים בבלפסט כי הם שבים לבדוק את רציחתה המסתורית של רוזלין או'קיין (Rosaleen O'Kane) בת ה-33, שנמצאה ללא רוח חיים בביתה בספטמבר 1976. משפחתה וכן הרשויות חושדים כי הקצבים משנקיל היו אלו המעורבים במותה.
לקריאה נוספת עריכה
- Martin Dillon, The Shankill Butchers (1999 - second edition).
- Eoin McNamee, Resurrection Man (1996).