הרכבת הקלה דוקלנדס
הרכבת הקלה דוקלנדס (באנגלית: Docklands Light Railway ובראשי תיבות DLR) היא מערכת הסעת המונים חשמלית אוטומטית, המשרתת את אזור הדוקלנדס ממזרח לסיטי בעיר לונדון, בירת בריטניה. כיום (2020) יש בה 38 קילומטר של פסים ו-45 תחנות נוסעים. בשנת 2019/20 השתמשו בשירותי הרכבת 116.8 מיליון נוסעים.
 | |
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| עיר |
לונדון רבתי  |
| מפעיל |
קבוצת סרקו |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו |
31 באוגוסט 1987 |
| מידע על הקו | |
| אורך הקו |
24 מיל |
| רוחב המסילה |
1435 מ"מ |
| מתח חשמלי |
750 V DC railway electrification |
| מספר נוסעים בשנה |
116,800,000 (נכון ל־2019) |
|
tfl | |
| תרשים הקו | |
 | |
  | |
הקמת המערכת עריכה
הדוקלנדס ("אזור המעגנות") הוא שטח נרחב במזרח מטרופולין לונדון, על שתי גדות נהר התמזה. בעבר כלל האזור את המעגנות (Docks) של נמל לונדון. הנמל נסגר במהלך שנות הששים. הדבר אירע בעקבות כניסתה לשימוש נרחב של תובלה ימית במכולות, אשר הנהר בשטח הנמל היה רדוד מכדי לאפשר את כניסתן של האוניות הגדולות המובילות אותן. פעילות נמל לונדון הועתקה מזרחה אל נמל טילברי.
לאחר סגירת הנמל עמד האזור נטוש ומוזנח במשך שנים, אך במהלך שנות השבעים והשמונים החל תהליך ארוך של החייאתו והסבתו לשימושים של מגורים, פיננסים ומסחר. במסגרת התהליך נדרשה יצירת תשתית תחבורה לאזור. הממשלה השמרנית שעלתה לשלטון בבריטניה בשנת 1979 העדיפה שלא להאריך את קווי הרכבת התחתית של לונדון לאזור הדוקלנדס משום העלות הכרוכה בחפירת מנהרות, וביקשה למצוא לו פתרון תחבורתי בעלות זולה יותר. הפתרון שאימצה היה רכבת עילית קלה, אוטומטית ומאוישת בעובדים במידה מינימלית, אשר עשתה בתחילתה שימוש בתשתיות הרכבת (גשרים ומצעי פסים) שנותרו בדוקלנדס.
בניית המערך החלה ב-1984 והרכבת החלה לפעול ב-31 באוגוסט 1987, כאשר היא כללה בתחילה קרון בודד בכל רכבת. היה בה אז קו אחד באורך של 13 קילומטר ובו 15 תחנות. הוא התמשך מערבה מתחנת איילנד גרדנס (Island Gardens) שבאייל אוף דוגס בגדה הצפונית של הנהר והתפצל אל שתי תחנות שמוקמו בקרבת תחנת הרכבת סטרטפורד ותחנת הרכבת התחתית מצודת לונדון הממוקמת מדרום מערב לה. תחנות הרכבת נבנו בעיצוב פשוט ומינימלי והיו לא מאוישות. עלות הקמת השלב הראשוני של המערכת הייתה נמוכה יחסית ועמדה על 77 מיליון לירות. הביקוש לשירות עלה על הצפוי ובתוך שנה מפתיחת השירות הגיע מספר המשתמשים השנתי בו לכ-17 מיליון.
הרחבת המערכת עריכה
במהלך השנים 1991-2011 הוארך מערך קווי הרכבת בארבעה שלבים, בעקבות התרחבות הצורך באמצעי תחבורה באזור הדוקלנדס המתחדש. חלק מן התחנות שודרגו והוגדלו וכן נחפרו מנהרות לשם חיבור הקווים אל תחנות חדשות בגדה הדרומית של הנהר. הרכבות הוגדלו כדי לכלול שניים ושלושה קרונות, ולצורך כך נדרשה הארכה של רציפים בתחנות וחיזוק של גשרים על מנת שיוכלו לשאת את המשקל המוגדל של הרכבות. חלק מעבודות ההרחבה נערכו במסגרת ההכנות העירוניות לקראת אולימפיאדת 2012.
תיאור המערכת עריכה
כיום (2019) כולל מערך קווי הרכבת 38 קילומטר של פסים ובהם 45 תחנות נוסעים. מערך הקווים כולל שש שלוחות ומשתרע מתחנת בנק בסיטי של לונדון במערב ועד לתחנת וולוויץ' ארסנל (Woolwich Arsenal) במזרח, מדרום לנהר, ומתחנת סטרטפורד (Stratford) בצפון ועד לתחנת לואישם (Lewisham) שמדרום לנהר, בקרבת גריניץ'. הרכבת משרתת גם את קנרי וורף ואת נמל התעופה לונדון סיטי.
מרבית התחנות במערך הרכבת הן תחנות עיליות ומוגבהות, ומקצתן ממוקמות במפלס הרחוב. תחנות מעטות הן תחנות תחתיות, וככאלו חייבות על פי חוק בנוכחות קבועה של אנשי צוות.
מערך הרכבת מקושר בשוליו למערכי התחבורה האחרים של לונדון: מקצת התחנות שבו, בעיקר אלו שבצפון ובמערב, מקושרות לתחנות הרכבת התחתית או נמצאות במרחק קצר מהן. מספר תחנות בהיקף החיצוני של מערך הרכבת ממוקמות בקרבת תחנות רכבת כבדה. הקווים במרכזו של מערך הרכבת מהווים את הפתרון התחבורתי העיקרי באותו אזור, ללא פריסה של קווי רכבת תחתית.
למערך יש שני אתרי דיפו (Depot), בפופלאר (Poplar) ובבקטון (Beckton).
תשתית הרכבת נמצאת בבעלות חברת הרכבת הקלה דוקלנדס, חברה-בת של TfL, תאגיד התחבורה של לונדון. מאז 2014 מופעלת הרכבת בזיכיון על ידי חברת KeolisAmey Docklands.
מסילה של אחת משלוחות הרכבת נפגעה בפיגוע משאית התופת של הצבא האירי הרפובליקני ליד קנרי וורף ב-9 בפברואר 1996, ותנועת הרכבת עליה הושבתה עד לתיקונה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הרכבת הקלה דוקלנדס (באנגלית בריטית)
הרכבת הקלה דוקלנדס, ברשת החברתית פייסבוק- אתר הרכבת
