הרסקול
הרָסְקוֹל (ברוסית: раскол; "פילוג, סכיזמה") היה הקרע הדתי שהתחולל בתוך הכנסייה האורתודוקסית הרוסית בעקבות הרפורמות הדתיות שערך פטריארך מוסקבה, ניקון החל מ-1654, ושנועדו להביא להאחדה בין הנהוג ברוסיה לבין המקובל בכנסיות היווניות. השלטונות כפו את התיקונים בחוזק יד ורדפו את המתנגדים הרבים שדבקו במסורת המקומית. הללו הונהגו בין היתר על ידי הארכיבישוף אלכסנדר מוויאטקה, איוואן נרונוב, ניקיטה דוברינין ובכירים אחרים. ב-1667 הכריזה הכנסייה הרוסית חרם על המתנגדים, שהתפלגו מתוכה. חלקם התגבשו לבסוף לתנועת אדוקי האמונה הישנה.
מהות הרפורמה עריכה
קיימת הערכה, שבמאה ה-10 בזמן שרוס של קייב קיבלה על עצמה את הנצרות, באימפריה הביזנטית היו כמה נוהגים של עריכת טקסים דתיים. עם הזמן נוהג אחד השתרש ברוסיה והנוהג השני השתרש ביוון.[דרוש מקור][מפני ש...]
במהלך הזמן, בעקבות פלישת המונגולים לרוסיה, התרחקה המסורת הרוסית בצפון-מזרח רוסיה (נסיכות ולדימיר ובהמשך נסיכות מוסקבה) מהמסורת היוונית שהייתה נהוגה בדרום רוסיה (בשטחים שהיו בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא). עם הצטרפות השטחים של אוקראינה לרוסיה הצארית הפער נהיה בולט יותר והנושא הועלה ביתר חוזק.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-17 הגיעו למוסקבה ידיעות על שריפת ספרים דתיים רוסים במנזרים יוונים. פטריארך ירושלים בדק את הנושא וגינה אותו, אך ציין שספרים דתיים רוסים אינם תואמים את הנוהג המקובל.
במהלך כהונתו של אלכסיי הראשון היחסים עם יוון התחממו והצאר בעצמו היה אוהד גדול של התרבות היוונית-ביזנטית. בהתכתבות עם ראשי הכנסייה היוונית הוא ציין שברצונו להתאים את המנהגים ברוסיה עם מנהגים ביוון. בשנת 1653 במוסקבה ביקר הפטריארך של קונסטנטינופול שניהל הרבה שיחות בנושא זה עם הצאר. כל זה הביא לכך שאלכסיי הראשון והפטריארך ניקון סיכמו על הצורך ביוזמת רפורמה דתית.
הרפורמה ביוזמת ניקון כללה מספר היבטים:
- שינוי ספרים רוסיים דתיים והתאמתם לספרים יוונים
- שינוי צורת התפילות
- שינוי כיוון ההליכה בצעדות דתיות
מהלך הרפורמה עריכה
הרפורמה החלה בשנת 1652. ההתנהגות של ניקון במהלך הרפורמה הייתה ברוטאלית וללא פשרות. התנהגות זו גרמה להתמרמרות ותחילת תנועת ההתנגדות נגד ניקון. בשנת 1658 ניקון עזב את תפקיד הפטריארך הרוסי לאור התקררות היחסים עם הצאר. בשנת 1666 נשללו ממנו כל תפקידיו והוא נשלח להיות נזיר במנזר. למרות זאת, בשנת 1667 באספת ראשי הכנסייה סוכם על המשך ביצוע הרפורמה שהוא יזם. כל מתנגדי הרפורמה כונו "פלגנים" (ברוסית: раскольники) והם נרדפו על ידי השלטון החילוני והכנסייה.
המשך המצב בכנסייה הרוסית עריכה
למרות רדיפת הכנסייה הרשמית והשלטונות, הפילוג בכנסייה נמשך. תומכי הנוהג הישן התרכזו ביישובים מרוחקים בצפון ובסיביר. בשנת 1800 הסינוד נתן היתר לעריכת תפילות לפי הנוהג הישן. בהתאם לצו משנת 1905 הוחלט לא לקרוא יותר את תומכי המנהג הישן "פלגנים" לאור הקונוטציה השלילית ולקרוא להם "תומכי המנהג הישן" (ברוסית: старообрядцы). כמו כן, הותר להקים כנסיות חדשות בהם תפילות יהיו לפי הנוהג הישן. זה גם המצב שנשמר עד היום.
בהתאם לנתוני מפקד האוכלוסין משנת 1897 ברוסיה התגוררו כ-2.2 מיליון תומכי המנהג הישן. בהתאם להערכה נוכחית, בתחומי רוסיה מתגוררים עתה כ-1 מיליון מתומכי המנהג הישן. בנוסף לכך, קיימות קהילות באוקראינה, בבלארוס, ברומניה, בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, ברומניה, בפולין ובמדינות הבלטיות.
לקריאה נוספת עריכה
- Georg Bernhard Michels, At War with the Church: Religious Dissent in Seventeenth-century Russia. הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, 1999.
קישורים חיצוניים עריכה
- הרסקול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Robert O. Crummey, Old Belief as Popular Religion: New Approaches. Slavic Review, כרך 52, גיליון 4, חורף 1993.
- Georg Michels, The Solovki Uprising: Religion and Revolt in Northern Russia. The Russian Review, כרך 51, גיליון 1, ינואר 1992.
- Georg Michels, The Place of Nikita Konstantinovič Dobrynin in the History of Early Old Belief. Revue des Études Slaves, 1997.
- Georg Michels, The First Old Believers in Tradition and Historical Reality. Jahrbücher für Geschichte Osteuropas, 1993.