ויקיפדיה

הרשימה האדומה של IUCN

הרשימה האדומה של IUCN (באנגלית: IUCN Red List; מוכרת גם בשם הספר האדום), הוא ארגון בינלאומי שנוסד ב-1949 על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) ומסונף לו, והוא מחזיק במאגר המידע המקיף ביותר בעולם על מצב השימור העולמי של מינים ביולוגיים. IUCN הוא הסמכות העיקרית בעולם לקביעת מצב השימור של כל מין ומין. לבד מהרשימה האדומה של IUCN, ישנן רשימות אדומות אזוריות שנוצרות על ידי מדינות או ארגונים, ומטרתן להעריך את סיכון ההכחדה של המין באופן ספציפי לגבי מדינה או אזור מסוים.

הרשימה האדומה של IUCN
תחום שמירת טבע
שפה רשמית אנגלית
מדינה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מקום פעילות בין-לאומי
תקופת הפעילות 1949–הווה (כ־75 שנים)
http://www.iucnredlist.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרשימה האדומה של IUCN מוגדרת על ידי קריטריונים מדויקים כדי להעריך את הסיכון להכחדה של אלפי מינים ותת-מינים. קריטריונים אלה רלוונטיים לגבי כל המינים בכל רחבי העולם. מטרת הרשימה היא להעביר את נושאי השימור הדחופים למקבלי החלטות ציבוריים ומדיניים, כמו גם לעזור לקהילה הבינלאומית לנסות ולצמצם את ההכחדת המינים. על פי IUCN, המטרה המוצהרת הרשמית של הרשימה האדומה היא:

  1. לספק מידע מבוסס מדעית על מצב המינים ותת-המינים ברמה העולמית.
  2. למשוך את תשומת הלב הציבורית לגודל החשיבות של המגוון הביולוגי המאוים.
  3. להשפיע על קבלת ההחלטות של המדיניות הלאומית והבינלאומית.
  4. לספק מידע ולהנחות פעולות לשימור המגוון הביולוגי.

הבודקים והמעריכים העיקריים של מצבי השימור הם הוועדה הבינלאומית להגנה על ציפורים (BirdLife International) המכון לזואולוגיה (חטיבת המחקר של האגודה הזואולוגית של לונדון), המרכז העולמי לשימור וניטור (World Conservation Monitoring Centre), וקבוצות מומחים רבות בתוך ועדת הישרדות המינים של IUCN הידועה בקיצור כ-SSC. באופן קולקטיבי, הרישום של כמעט מחצית מהמינים שברשימה האדומה מבוסס על ההערכות של הארגונים או הקבוצות הללו. IUCN שואף לבצע הערכה מחודשת של קטגורית השימור של כל מין אחת לחמש שנים אם אפשר, או לכל הפחות אחת לעשר שנים. הדבר נעשה באמצעות ביקורת עמיתים בקבוצות המומחים של ועדת הישרדות המינים (SSC) שהן באופן כללי האחראיות לסיווג המין ברשימה האדומה, כשכל קבוצה עוסקת במינים מסוימים או באזור גאוגרפי ובמקרה של הוועדה הבינלאומית להגנה על הציפורים – במחלקה שלמה (עופות).

היסטוריה עריכה

האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) הוקם ב-1948. בשנת 1949, בין ההחלטות הראשונות של הארגון היה ליצור ועדה קבועה שתטפל במינים המאוימים (ועדת הישרדות מינים - SSC). המשימה של הוועדה הייתה ללמוד את מעמדם של מיני צמחים נדירים ובעלי חיים בסכנת הכחדה, אומדנים של האוכלוסייה, הקמת פרויקטים עבור אמנות והסכמים בינלאומיים, והכנת המלצות מתאימות עבור ההגנה עליהם. באותו זמן IUCN הוציא לאור ספר קטן על מינים מאוימים המכיל 14 מיני יונקים ו-13 מיני ציפורים.

המטרה העיקרית של הוועדה הייתה ליצור רשימה עולמית מקיפה ומורחבת של בעלי חיים אשר נמצאים מסיבה כל שהיא בסכנת הכחדה. פיטר סקוט יושב ראש הוועדה הציע לקרוא לספר אשר היה אמור להכיל את מידע זה הספר האדום (או "ספר הנתונים האדום") כדי להקנות לו חשיבות רבה, שכן הצבע האדום מסמל בין היתר סכנה. בתקופה מאוחרת יותר, הרשימה הפכה למקוונת וקיבלה את השם הרשימה האדומה של IUCN של מינים מאוימים או בקיצור הרשימה האדומה.

הספר האדום עריכה

המהדורה הראשונה של הספר האדום פורסמה בשנת 1963. זו הייתה מהדורת "פיילוט" עם היקף קטן יחסית אשר כללה מידע ותיאור חיצוני של 211 מינים ותת-מינים של יונקים ו-312 מינים של עופות. הספר האדום נשלח דרך הארגון לרשימה של מדינאים ומדענים בולטים. עם הצטברות של מידע חדש כמתוכנן, נשלחו גיליונות נוספים כדי להחליף את אלו המיושנים. המהדורה השנייה של הספר עבור השנים 1966–1971 כללה כבר 3 כרכים, אך הספר עדיין לא תוכנן להיות זמין לכל ונשלח בעיקר למוסדות סביבתיים וארגוני מדענים. מספר המינים המפורטים במהדורה השנייה גדל באופן משמעותי, שכן עד אז הצטבר מידע רב יותר. הכרך הראשון של המהדורה כלל מידע על 236 מינים של יונקים (או 292 כולל תת-מינים), הכרך השני כלל כ-287 מינים של עופות (או 341 כולל תת-מינים) והכרך השלישי כלל כ-119 מיני זוחלים ו-34 מיני דו-חיים. במהדורה השנייה הונהגה לראשונה החלוקה ל-4 קטגוריות מאוימות. בהדרגה, הרשימה של המינים המאוימים הלכה והשתפרה עם הזמן.

במהדורה השלישית של הספר שיצאה לאור בשנת 1972, נכללו 528 מינים ותת-מינים של יונקים, 619 מינים ותת-מינים של עופות ו-153 מינים של זוחלים ודו-חיים. עיצוב פנים הספר השתנה, ולכל מין נרשם מצבו הנוכחי, פיזורו הגאוגרפי, מבנה האוכלוסייה והשפע שלה, מאפיין בית הגידול, הצעדים המוצעים לשימור ומקורות מידע וספרות. המהדורה השלישית החלה להימכר לראשונה באופן מסודר, ותפוצת הספר עלתה בחדות. המהדורה הרביעית של הספר עבור 1978–1980 כללה לראשונה דגים מאוימים (193) וכן תת-מינים של זוחלים ודו-חיים מאוימים. הכמות של היונקים והעופות בספר (305 יונקים ו-258 עופות) הצטמצמה יותר לעומת המהדורה הקודמת, לא רק בשל פעולות שימור מוצלחות אלא גם כתוצאה ממידע מדויק יותר שהושג בשנים שלפני כן. במהדורה החמישית של 1982 נוצרו קבוצות נפרדות עבור פרימטים ופרפרים. מהמהדורה השישית ואילך הושמט התיאור החיצוני של המין מהספר.

מהדורות נוספות של הספר האדום יצאו לאור בשנים: 1990, 1992, 1994 והאחרונה ב-1996. החל מהמדורה של 1992, הספר האדום התרחב מאוד שכן נכללו בו כל שבע קטגוריות השימור - גם של מינים לא מאוימים (EW ,CR ,EN ,VU ,NT,LC ,DD). במהדורה של 1994 נכללו לראשונה גם חסרי חוליות: 1,205 מינים של רכיכות ו-1,184 מינים של חרקים. במהדורה האחרונה של 1996, נכללו 5,205 מינים ולראשונה היה שימוש בקטגוריה של מין נכחד (EX).

הרשימה האדומה עריכה

 
התפלגות המינים המאוימים לפי הרשימה האדומה של שנת 2007.
  מינים פגיעים
  מינים בסכנת הכחדה
  מינים בסכנת הכחדה חמורה

במקביל לכתיבת הספר האדום ועדכונו אחת למספר שנים, נולד הרעיון להביא בצורה חדשה לגמרי את המידע על בעלי החיים הנדירים בצורת "עיתון הרשימה האדומה של המינים המאוימים" אשר אף הוא היה תחת החסות של IUCN. רשימות כאלה פורסמו ב-1988, 1990, 1994, 1996 ו-1998. הפרסום של העיתון נעשה בעיקר על ידי המרכז העולמי לשימור וניטור שמושבו בקיימברידג'. ב-1997 הופיעה רשימה מקיפה עבור צמחים מאוימים. עם הקמת האינטרנט בשנות ה-90 של המאה ה-20, החלה להופיע המהדורה המקוונת של הרשימה האדומה שהחליפה בהדרגה את הספר והעיתון. המהדורות הראשונות באינטרנט (1996 ו-1998) כללו רק מידע על בעלי חיים. המהדורה של שנת 2000 כללה גם את הצמחים המאוימים.

הרשימה האדומה של שנת 2006 פורסמה ב-4 במאי באותה השנה וכללה הערכות מצב של 40,168 מינים עם תוספת של 2,160 תת-מינים, סוגים וכן תת-אוכלוסיות. ב-12 בספטמבר 2007, IUCN פרסם את הרשימה האדומה המקוונת והמעודכנת לאותה שנה שכללה 41,415 מיני בעלי חיים וצמחים במצבי שימור שונים. במהדורה זו, בלטה העלאת תת-המינים של גורילה מערבית (גורילת השפלה המערבית וגורילת גדת הנהר) מקטגורית סכנת הכחדה (EN) לקטגורית "סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל וירוס האבולה, ציד ואובדן בית גידול, וכל הסיווג של שני מיני האורנגאוטן (הסומטרי והבורנאי) בקטגוריית סכנת הכחדה. אחד מראשי קבוצות המומחים של IUCN לפרימטים ציין שיש כ-16,308 מינים בדרגות שונות של סכנת הכחדה - גידול של 188 מינים לעומת המהדורה הקודמת ב-2006. ב-6 באוקטובר 2008, התפרסמה הרשימה האדומה המעודכנת לשנה זו בקונגרס השימור העולמי בברצלונה, אשר התמקדה במיוחד במשבר ההכחדה של היונקים. במסגרת מחקר מקיף הראשון מסוגו שארך למעלה מעשור וכלל 1,800 מדענים מ-130 מדינות נמצא שלפחות 1,141 מתוך 5,488 מיני יונקים הידועים על פני האדמה נמצאים בקטגוריות השימור המאוימות (21% מכלל היונקים) ו-836 יונקים נוספים חסרי נתונים מלאים וייתכן שאף הם בסכנה (36% מכלל היונקים). במהדורה זו נכללו לראשונה מיני אלמוגים מאוימים.

 
התפלגות המינים הנכללים ברשימה האדומה של שנת 2008 לפי מצבי שימור.

הרשימה האדומה המעודכנת הבאה שוחררה ב-19 ביולי 2012 בוועידת האו"ם בריו. קרוב ל-2,000 מינים נוספו, ו-4 מינים נוספים שנכחדו. במהדורה זאת של IUCN נכללו 63,837 מינים מתוכם 19,817 בקטגוריות מאוימות: 3,947 מינים "בסכנת הכחדה חמורה", 5,766 "בסכנת הכחדה" ויותר מ-10,000 מינים במצב "פגיע". מכלל המינים ברשימה 801 מינים נכחדו ו-63 מינים נכחדו בטבע. 132 מיני צמחים ובעלי חיים מהודו נרשמו "בסכנת הכחדה חמורה". עדכונים נוספים התרחשו במהלך השנים הבאות, ושינויים בולטים במצבי שימור באו לידי ביטוי באוקפי שמצב שימורו הוחמר מקרוב לסיכון ב-2008 ל-סכנת הכחדה ב-2013 ואילך, אייל הצפון שסווג ב-2016 לראשונה בקטגוריית פגיע לאחר שבשנים עברו נחשב כמין שאין לגביו שום סכנה, מלומיס קי ברמבל וחזיר יבלות וייטנאמי שנכחדו, אנטילופה טיבטית שלראשונה ירדה ממצב השימור סכנת הכחדה לקרוב לסיכון, הקואלה שמצבה החמיר לפגיע ודוב הפנדה שמצב שימורו ירד לראשונה ב-2016 לפגיע בעקבות מאמצי השימור, וזאת לאחר שנים רבות (מ-1990) שבהם סווג כמין בסכנת הכחדה.

נכון ל-2016, ברשימה האדומה כלולים כ-80,000 מיני צמחים ובעלי חיים, מתוכם 64,000 מינים מתועדים היטב, עם מידע מלא על האקולוגיה, גודל האוכלוסייה, איומים ופעולות שימור. ישנם גם מעל 54,000 מינים שלהם מפות תפוצה. התחום הימי ברשימה מכוסה באופן גרוע בשל חוסר מידע על אצות, דגים, רכיכות ועוד, ולצורך כך הוקמה וועדה מיוחדת לטיפול בנושא כשהצפי הוא שייקחו עשרות עד מאות שנים לכסות את כל המינים הימיים. תחומים נוספים שמטופלים ספציפית הם אזורים צחיחים, צמחים, זוחלים, ומינים החיים במים מתוקים. הארגון שואף להגיע לכיסוי של 160,000 מינים עד שנת 2020.

קטגוריות שימור עריכה

  ערך מורחב – מצב שימור
 
מצבי השימור העיקריים ברשימה האדומה.

המינים הנמצאים ברשימה האדומה של IUCN מחולקים ל-9 קטגוריות אשר נקבעו באמצעות קריטריונים מסוימים כגון: קצב הירידה, גודל אוכלוסייה, שטח הפיזור גאוגרפי, ומידת הפיצול של האוכלוסייה והתפוצה. הקטגוריות הן כדלהלן:

בנוסף ישנן מספר קטגוריות אחרות:

  • סכנת הכחדה חמורה, ייתכן שנכחד (PE) - עבור מין מאוים שייתכן שנכחד מן העולם. דוגמאות לכך הם דולפין נהרות סיני, נמר זנזיבר וקופראי. הקטגוריה הייתה בשימוש בעיקר על ידי הוועדה הבינלאומית להגנה על ציפורים, ובעקבות המלצת IUCN, היא בוטלה ומוזגה עם קטגורית CR.
  • סכנת הכחדה חמורה ייתכן שנכחד בטבע (PEW) - קטגוריה שכמעט ואינה מוכרת ולא נעשה בה שימוש כיום. דוגמאות למינים כאלו הם אקסולוטל מקסיקני, תנין סיאמי וטיגריס דרום-סין. הקטגוריה אוחדה עם CR.
  • תלוי שימור (CD) - עבור מין שמאוים במקצת אך קיימת עבורו תוכנית שימור מסודרת. קטגוריה זו בוטלה על ידי הארגון בשנת 2001 לגבי בעלי חיים ומוזגה עם קרוב לסיכון, אך עדיין יש בה שימוש עבור צמחים. דוגמאות למינים כאלו בעבר: אימפלה, דאמאליסק הצבי, וקיימן שחור.
  • מבוית (DO) - עבור מין שבוית על ידי האדם בימי קדם ואוכלוסייתו מוגבלת כיום לשבי. קטגוריה זו אינה רשמית. דוגמאות לכך הם בקר הבית, כבש הבית, וברווז הבית.

ביקורת עריכה

בשנת 1997, הרשימה האדומה של IUCN ספגה ביקורת בטענה שמקורות המידע שלו אפופים בסודיות או מתועדים באופן לקוי. טענות אלו הובילו את IUCN לעשות מאמצים על מנת לשפר את התיעוד והאיכות של הנתונים שלו, ולכלול ביקורות עמיתים לגבי מצב שימור של המינים ברשימה האדומה. הרשימה פתוחה גם לעתירות נגד הסיווגים שלה, על בסיס תיעוד או קריטריונים. ישנה תאוריה כי הנתונים של הרשימה האדומה וארגונים אחרים מוטים לרעה על ידי ממשלות וקבוצות אחרות לצורך יצירת תמונת מצב שונה על מנת לבצע ניצול של משאבי הטבע ללא הפרעה. ביקורת אחרת טוענת שהעלייה במספר המינים המאוימים מדי שנה מוכיחה שהרשימה אינה מצליחה ליצור מודעות בנוגע לשמירת הטבע.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הרשימה האדומה של IUCN בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרשימה_האדומה_של_IUCN&oldid=35915250"