הר גריזים
הר גריזים (בערבית: جَبَل جَرِزِيم, גַ'בַּל גַ'רִזִים, או جبل الطور, ג'בל א-טור; בעברית שומרונית: ࠄࠟࠓࠂࠟࠓࠩࠆࠝࠉࠌ - הָרגָרִזֵים, ללא רווח), המכונה גם "הר הברכה", הוא שמו של רכס הררי גדול מדרום לעיר שכם ובראשו היישוב השומרוני השייך לרשות הפלסטינית, קריית לוזה. ההר הגבוה ברכס הוא 'הר גריזים' המקראי, שהיווה חלק ממעמד הר גריזים והר עיבל, שעליו נשא יותם בן גדעון את משלו. פסגתו בגובה 881 מ' מעל פני הים. מעל סביבתו ההררית הוא מתנשא לגובה של כ-350 מ', והוא השני בגובהו בהרי צפון השומרון, אחרי הר עיבל. ההר הוא חלק מהרי שומרון.
 | |
| רכס הר גריזים כפי שנראה במבט מהר עיבל - 2020. במרכז התמונה הר גריזים ועליו שכונת השומרונים ומצפה יוסף. בראש ההר שוכן היישוב השומרוני השייך לרשות הפלסטינית, קריית לוזה. דרומה להם היישוב הר ברכה ומימינו יצהר. באופק נראית העיר אריאל. בתחתית התמונה העיר שכם. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 881 מטר |
| מדינה | רשות הפלסטינית, ישראל |
| מיקום | מרכז השומרון |
| רכס הרים | הר גריזים |
| אורך הרכס | 4 ק"מ |
| מסלול ההעפלה הקל | כביש |
| קואורדינטות | 32°12′26″N 35°15′56″E / 32.207137°N 35.265684°E |
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   הר גריזים | |
המבנה הגאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי השומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה, המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר וסביבתה, מימי קדם ועד היום.
מקובל לזהות את המקום שמכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי, אולם יש המזהים את ההר כהר דרומי יותר, ליד יריחו - או מזרחי יותר, בהר כביר. הר גריזים הוא מקום מקודש לעדה השומרונית, ומהווה בשבילה מוקד לעלייה ברגל בשלוש הרגלים. משנת 1982 עד שנת 2000 התבצעו בהר חפירות ארכאולוגיות בידי יצחק מגן. המִמצאים שנחשפו בהר, מעידים על קיום מקדש על הר גריזים שפעל מהתקופה הפרסית ועד התקופה החשמונאית ולצידו עיר בשטח של 400 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים.[1] המִמצאים שנחשפו גודרו והוכנו לקראת ביקורי הקהל, אך אתר העתיקות היה סגור לקהל במשך שנים רבות, בשל סיבות ביטחוניות[2]. ביולי 2012 נחנך בהר גריזים אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, וכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.[3]
מקור השם עריכה
חוקר המקרא פליקס-מארי אבל גזר משמעות השם: גְּרִזִים מלשון ערבית, בהגיית: "גַ'רַז, ופירושו שקע בעץ, כעין תעלה, חתוך ומגורז במפסלת" שם זה מרמז, שמעץ היער של מרכז חשוב זה הכינו פסילים מעץ לעבודת האשרה, וכן צלמים של אלילים רבים אחרים. רמז לכך מצוי במשל יותם, שבעומדו על ראש הר גריזים נמשל לבעלי שכם עובדי האלילים. במהלך המשל החל להזכיר את עצי ארץ ישראל וסיים בארזי הלבנון — מקום הפנתיאון הכנעני הראשי ומקור החיווים שהיו במקורם מלבנון והיו חוטבי עצים מובהקים. בלבנון חטבו הם כנראה עצי ארז, ובמשכנם תחת החרמון כרתו כמדומה את הברוש, בחבל ארצם בשכם גזרו את האלון, ובתקופת היאחזותם בגבעון, בבארות בכפירה ובקרית יערים, גדעו כנראה את אורן ירושלים ואת האלון[4].
גאוגרפיה וטופוגרפיה עריכה
ההר בנוי משני רכסים עיקריים הנמשכים מדרום־מזרח לִצפון־מערב. הרכס הצפוני אורכו כ-4 ק"מ ורוחבו כק"מ אחד, ובחלקו המזרחי נמצאת פסגת ההר. הרכס הדרומי אורכו כ-2.5 ק"מ ורוחבו כ-1.5 ק"מ. שני הרכסים מחוברים בינם במזרח. מצדו המזרחי של הרכס הצפוני משתרעת שלוחה הנקראת תל א-ראס. מסביב לרכס מצויים היישובים שכם (מצפון), כפר קליל (ממזרח), בורין ומדמא (מדרום) וערק בורין (ממערב). על הרכס הדרומי נמצא היישוב הר ברכה, ועל חלק מהרכס הצפוני נמצאת שכונה שומרונית, הקרויה קריית לוזה.
הר גריזים הוא מהגבוהים בהר השומרון. גובה פסגתו 881 מטרים מעל פני הים. שני בגובהו להר עיבל, שפסגתו 940 מטרים מעל פני הים. בשל גובהו הרב ומיקומו הגאוגרפי בלב השומרון, ניתן לראות ממנו את החרמון, בקעת הירדן והרי הגלעד, וכן חלקים גדולים של מישור החוף הצפוני והדרומי.
מקור מים עריכה
המבנה הגאולוגי של הר גריזים, הר עיבל והעיר שכם מצוי בתוך קער שכם. הר גריזים בנוי מיחידות אאוקניות (קרסטיות) של חבורת עבדת ומונח מעל חבורת הר הצופים האטימה. מדובר בקער, שכן השכבות הגאולוגיות של בקעת שכם, הן אלה הצעירות - מתקופת אאוקן תחתון (33.9–55.8 מיליון שנה), והשכבות של הר גריזים הן העתיקות יותר - מתקופת קרטיקון עליון (65–97 מיליון שנה). נוצר מצב שבשלב מסוים בקעת שכם שקעה לעומת ההרים מצידה, מצב המכונה גראבן.
מרכיבי השכבות הגאולוגיות בהר גריזים ובהר עיבל, ואף בעיר שכם, יוצרים מצב שבו מי הגשמים בהרי השומרון בכלל ובהרים אלה בפרט, מחלחלים דרך השכבות הקרסטיות בהר ונושקים לשכבות האטומות בתחתית ההרים, עד כדי הצטברות באקוות ההר. מאקוה זו נובעים מי הגשמים שחלחלו בהר במעיינות בעיר שכם. המעיינות למרגלות הר גריזים מהווים את מקור המים העיקרי העתיק והיציב של שכם והסביבה. בין החשובים שבמעיינות ניתן למנות את "קריון" ואת "ראס אל עין ואסל". כל המעיינות באזור שכם, עשרה במספר, מניבים 2 מלמ"ש (מיליון מ"ק בשנה). חמישה קידוחים נוספים מספקים עוד 6 מלמ"ש.[5]
הר גריזים במקרא עריכה
מעמד הר גריזים והר עיבל עריכה
ערך מורחב – מעמד הר גריזים והר עיבל
הר גריזים מופיע בתנ"ך במספר מקומות. בספר דברים (פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל'; פרק כ"ז, פסוק י"ב) צווה משה שבסמוך לכניסתם לארץ ישראל, יקיימו עם ישראל את מעמד הר גריזים והר עיבל, בו יכרתו ברית עם ה' על מצוות הארץ המופיעות בספר דברים, שעליהן לא כרתו ישראל ברית עם ה' עד כה (לעומת שאר המצוות עליהן נכרתה ברית המופיעה בפרשת בחוקותי).
וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.
טקס זה מתואר בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'–ל"ה.
משל יותם עריכה
- ערך מורחב – משל יותם
האזכור האחרון של הר גריזים קשור ליותם בן גדעון, אשר מפסגת הר גריזים נשא את משל יותם בו הוכיח את אבימלך ואנשי שכם על רשעותם ברציחתם את שבעים אחי יותם (ספר שופטים, פרק ט', פסוקים ז'–כ').
זיהוי ההר עריכה
הר גריזים הנוכחי
לפי דעת המשנה, הר גריזים ועיבל הם ההרים הידועים שליד שכם, וכך נאמר במשנה:
ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (שם יא): "הלא המה בעבר הירדן" וגו', ולהלן הוא אומר (בראשית יב): "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה". מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם.
— משנה סוטה, ז, ה
בנוסף, במשל יותם נאמר:
ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים
— שופטים, ט, ז
מהפסוק הזה משתמעת הסמיכות הצמודה של ההר לשכם.
ליד גלגל יריחו עריכה
בתלמוד הירושלמי הועלתה הטענה המפקפקת בנכונות זיהויו של הר גריזים עם ההר המקראי. אולי מתוך פולמוס עם השומרונים. לפיה הרי גריזים והר עיבל מצויים בשתי גבעות הסמוכות לגילגל שבעמק הירדן. גרסה זו גם אומצה על ידי נוצרים - כנראה מאותה הסיבה.
וכך נאמר בתלמוד הירושלמי:
הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים שנא' הלה המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני אילו בין החוי. היושב בערבה אילו בין ההרים. מול הגלגל אין כאן גלגל אצל אלוני מורה. אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום.
בספר יהושע מתקבל כי בני ישראל עלו מהירדן והגיעו להר עיבל ביום אחד. לפי כך כתוב בתלמוד: "על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום.". אם ההרים הם "מול גלגל" אז יש רק 20 מיל ובני ישראל יכולים לבצע את הדרך ביום אחד.
בספר יהושע נאמר:
" אז יבנה יהושע מזבח, לה' אלוהי ישראל, בהר, עיבל. כאשר ציווה משה עבד-ה' את-בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות, אשר לא-הניף עליהן ברזל, ויעלו עליו עולות לה', ויזבחו שלמים. ויכתוב שם, על האבנים את, משנה תורת משה, אשר כתב, לפני בני ישראל. וכל-ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכוהנים הלויים נושאי ארון ברית ה', כגר כאזרח, חציו אל-מול הר-גריזים, והחציו אל מול הר עיבל.
בהר כביר עריכה
גם היום יש החולקים על זיהויו של הר גריזים וטוענים כי הטעות בזיהויו נובעת מהתיישבותם של עמים זרים באזור לאחר חורבן ממלכת ישראל בידי אשור, אשר "אימצו" את השם גריזים להר עליו הם התיישבו. לפי טענות אלה הר גריזים המקורי הוא הר כביר דהיום, והר עיבל המקורי הוא אותו הר עיבל של ימינו ושעליו נמצא המזבח. טענות אלו מסתמכות על הנאמר בדברים י"א ל':"הלא-המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש... אצל אלוני מרה". דרך מבוא השמש לפי טענות אלו היא הדרך העולה לשכם ממזרח (מכיוון גשר דמיה דהיום) על בסיס נחל תרצה וכשמגיעים מהכיוון הזה למעשה מתייצבים בין שני ההרים - הר כביר והר עיבל. אדם זרטל מספר כיצד עלה הרעיון כי הר כביר הוא הר גריזים[6]: על בסיס תצפיות על סמך ציטוטים מקבילים לתאורים גאוגרפיים בתנ"ך הגיע למסקנה כי הר כביר הוא הר גריזים.
אדם זרטל מתמודד עם הטענה בתלמוד הירושלמי כי אם בני ישראל עלו מהירדן והגיעו להר עיבל ביום אחד, הרי לא ייתכן כי ההרים הם במקומות המשוערים היום. זרטל סבור כי בני ישראל, בטרם נכנסו לארץ היו ב"ערבות מואב מול ירדן יריחו". השטח החנייה של בני ישראל היה בין צפון ים המלח לבין אדם העיר. מגשר אדם העיר, דרך נחל פרעה לשכם של היום, אפשר להגיע תוך יום אחד.
אתרים מקודשים לשומרונים עריכה
הר גריזים מקודש לעדה השומרונית. כמחצית מאוכלוסיית העדה השומרונית גרה ב"שכונת לוזה" בשיפולים המערביים של הר גריזים. באותו מקום גם נמצא אתר הקרבת "זבח פסח", מוזיאון השומרונים - גריזים ובית הקברות של העדה.
על ההר עמד מקדש השומרונים שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס[1] ככל הנראה על ידי סנבלט השני, ונחרב בשנת 112 או 111 לפנה"ס בהוראת השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס. כלל השומרונים, הן מהקהילה בשכם והן מהקהילה בחולון, עולים לרגל להר גריזים שלוש פעמים בשנה: בחג הפסח ובו הם מקריבים את הזבח, בחג השבועות ובחג הסוכות.
מקובל כי בהר ישנם עוד מקומות קדושים לעדה השומרונית:
- מקום ה"אבנים", 12 האבנים שיהושע בן נון הציב בעת הכנסו לארץ ישראל.
- מקום מזבח "אדם"ו"שת" בנו.
- מקום "גבעת עולם".
- מקום "אלהים יראה" - בו היה האייל שנראה בסבך לאברהם העוקד את יצחק בנו.
- מזבח "יצחק".
- מקום "מזבח נח".
בעבר זיהו במקום שתי מצבות יעקב בתחנה השלישית.
החפירות הארכאולוגיות עריכה
- ערך מורחב – הר גריזים (אתר ארכאולוגי)
בשנת 1982 החלו החפירות הארכאולוגיות בהר גריזים ונמשכו ברציפות 22 שנים. היום האתר ערוך לקבלת מבקרים ומנוהל על ידי רשות הטבע והגנים. האתר סגור בימי שבת. הנושא המעניין בחפירות היה, למצוא עדות לדבריו של יוסף בן מתתיהו, אשר טען שהמקדש על הר גריזים, שנבנה בידי סנבלט, נבנה בתבנית הבית המקדש בירושלים. וכך הוא מספר ב"קדמוניות היהודים": כאשר נפטר יוחנן, הכהן הגדול, ירש בנו את הכהונה הגדולה אחריו. היה לו גם בן נוסף ושמו מנשה. בשומרון משל ב"פחה", סנבלט, כותי לפי גזעו (ממוצא שומרוני) אשר מונה לתפקידו על יד דרוויש המלך האחרון (מלך פרס). "הוא ידע שירושלים הייתה עיר מפוארת ומלכיה הסבו טרדות רבות לאשורים ולתושבי חילת סוריה. לכן שמח לתת למנשה (בנו של הכהן הגדול)) את בתו, הקרויה ניקאסו, לאישה... זקני ירושלים התמרמרו על כך שאחיו של הכהן הגדול החדש יישא אישה נוכריה. מנשה בא לסנבלט והתמרמר שהוא אוהב את ניקאסו אבל הוא לא רוצה להפסיד את האפשרות שהוא יגיע אי-פעם לכהונה הגדולה..."
סנבלט הבטיח לו, שלא זו בלבד שישמור לו על הכהונה, אלא גם ישיג לו את השלטון וימנה אותו מושל על כל המקומות שהוא עצמו שלט בתנאי היה שירצה לדור עם בתו. סנבלט הודיע לו כי ייבנה על הר גריזים, שהוא הגבוה שבהרי שומרון, בית מקדש הדומה למקדש בירושלים וזאת על דעת המלך דריווש[7].
במקרא: בספר נחמיה, פרק י"ג כ"ח נכתב "ומבני יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי". במחקר עלתה השערה כי סיפור הקמת המקדש המופיע ב"קדמוניות" הוא הדהוד מאוחר לתיאור המעשה בספר נחמיה. על פי התיאור בנחמיה ניתן לשער כי סנבלט פחת שומרון ביקש בהקמת המקדש לרצות את נכדו של הכהן הגדול אלישיב, שנישא לבתו. הוא החליט להשיא את בתו לנצר של הכהונה הגדולה בירושלים ובכך להפוך את זרעו אחריו לכהנים מן העדית של הכהונה הירושלמית. נראה שיחד עם נכדו של אלישיב הכהן הגיעו להר גריזים כהנים יהודים נוספים, שבנו את המקדש בהר גריזים בתבנית המקדש בירושלים, ושימשו בקודש. הדבר עורר את זעמו של נחמיה, שסילק את הכהן מירושלים.
שני תיאורים סותרים אלו יצרו בעיה בתיארוך הקמת המקדש השומרוני על הר גריזים, שכן לפי יוספוס המקדש הוקם ברשות מוקדון - 1–332 לפני הספירה, בעוד שבנחמיה מתואר מעבר של כהנים יהודים מפחת יהודה לשומרון עוד בתקופתו, המאה ה-5 לפני הספירה.
בסופו של דבר על סמך החפירות הארכאולוגיות טען ד"ר יצחק מגן שהמקדש השומרוני על הר גריזים נבנה בשתי תקופות - ראשית הקמתו במאה ה-5 לפנה"ס, והוא הורחב ו"שופץ" באופן משמעותי בראשית המאה ה-2 לפנה"ס או בשלהי המאה ה-3 לפנה"ס. מסביב למקדש קמה עיר גדולה ששטחה למעלה מ-400 דונם ושאוכלסה בלמעלה מעשרת אלפים איש, ע"פ הערכות. תיאור המעשה בקדמוניות משקף ככל הנראה את ההרחבה הגדולה של המקדש בתקופה ההלניסטית.
בחפירות נתגלו כארבע מאות אלף עצמות קורבנות שכללו את בעלי החיים שהקריבו, על-פי התורה, כבשים, עזים, מעט פרות ותורים - בני-יונה.
בחפירות נתגלו כשבעה-עשר אלף מטבעות זהב, כסף וארד, אלפי כלי חרס, כלי אבן, כלי נחושת כסף וזהב, וכן כתובות רבות בעברית-שומרונית, ארמית ויוונית.
בניגוד לאתוס עממי נפוץ, חורשת האורנים על הר גריזים אינה טבעית ואינה מעידה על ה"ברכה" השורה על ההר לעומת ה"קללה" השורה על הר עיבל החשוף יותר מצמחייה. היער ניטע על ידי מחלקת הייעור של ממשלת המנדט הבריטי שנטע חורש דומה, אם כי קטן יותר בהר עיבל.
אתרי ההר עריכה
מלבד האתרים המקודשים לשומרונים, מצויים בהר כמה אתרים אחרים:
- שרידי המדרגות הרומאיות העולות להר - כפי שנטבע במטבעות העיר.
- תל א-ראס - פסגה 823.
- קבר השייח' ע'אנם - המבנה עם הכיפה בפסגת ההר. הקבר מיוחס לשייח' ע'אנם, מנכבדי שכם במאה ה-12. מסורות יהודיות ושומרוניות מזהות בקבר זה את קברו של חמור (נשיא שכם)[דרוש מקור]
- כנסיית מריה (תיאוטוקוס) - שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית. הכנסייה נמצאת במתחם מתומן בסמוך לקבר השייח' ע'אנם, במקום הגבוה ביותר בהר - 886 מטר מעל פני הים.
- אחוזת אל-מסרי שנבנתה בסוף שנות התשעים כהעתק לוילה מפורסמת באיטליה.
- מצפה יוסף הצופה אל קבר יוסף - בצפון מזרח ההר. במקום ישנו בית מדרש מאולתר הנקרא "יסוד הנצח" המשמש את היהודים שבאים להתפלל במקום.
- בשנת 1983 הוקם על הגבעה הסמוכה לשומרונים מדרום היישוב היהודי הר ברכה. במקום הוקמה גם ישיבה.
המדרגות להר עריכה
על גבי מטבעות רבים מהמאה ה-2 ואילך, שהוטבעו במטבעות בניאפוליס-שכם, מצוי איור של מדרגות אשר מוליכות מהעיר ניאפוליס אל פסגה צפונית ברכס הר גריזים המכונה היום תל א-ראס. במטבעות מתוארות שתי דרכים מובחנות העולות להר: מצד מזרח המדרגות, וממערב - שביל לעגלות ולבהמות. במטבעות מצויר גם מבנה של מקדש רומי בראש הפסגה המתוארת, וכן שורת עמודים בתחתית העיר - הקארדו של העיר ניאפוליס.
לפי עדות של הנוסע מבורדו בשנת 333, בגרם היו 300 מדרגות; עדויות אחרות מדברות על 1,500 מדרגות.
שרידי המדרגות מתקופת אדריאנוס קיסר שהובילו מתחתית הר גריזים עד לראשו נחשפו חלקית בשכם בשנת 1934, לאחר שיטפון גדול שחשף גם את שרידי בית הכנסת השומרוני הקדום "כנשת מיה" ליד מחנה עין אל-מא סמוך לשכם.[8]
בחפירות שנעשו על ידי ריצ'רד בול ב-1965 נתגלה בפסגת תל א-ראס מקדש רומי לאל זאוס.[9][10] בחפירות סמוכות שערך ד"ר יצחק מגן בשנות ה-90 נמצא מבנה ציבור שומרוני בעל צביון דתי מצפון-מערב למקדש זאוס, בצמוד לגרם המדרגות. כמה נדבכים מהגרם שרדו בצמוד למבנה זה.
ראו גם עריכה
- קריית לוזה – היישוב השומרוני השייך לרשות הפלסטינית, השוכן בראש הר גריזים
- מצפה יוסף
- הר ברכה
לקריאה נוספת עריכה
- זאב ח. ארליך (זאבו), מהר גריזים לעיראק בורין, החברה להגנת הטבע - ספריית יהודית - דפים בידיעת הארץ, 1988
- אריה יצחקי, מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ - השומרון, כתר - משרד הביטחון, 1980
- אדם זרטל, עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת למשכל הוצאה לאור והפצה בע"מ - מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב, 2000
קישורים חיצוניים עריכה
- ד"ר לאה מזור, גריזים ועיבל - ברכה וקללה, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- הר גריזים באתר "טבע ונופים בישראל"
- הר גריזים באתר רשות הטבע והגנים
- השומרונים והר גריזים - אתר השומרונים
- הר גריזים - הגאוגרפיה במשנה - בשערי שכם
- יצחק מגן - קצין מטה לארכאולוגיה ביהודה ושומרון, הר גריזים, עיר המקדש, רשות העתיקות - חוג בית הנשיא לארכאולוגיה
- הר גריזים 3D תמונות תלת־ממד של הר גריזים באתר "המימד השלישי"
- הר גריזים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארץ חפר - עונה 2 | שיחה רביעית: השומרונים והר גריזים | אורח: ד"ר יצחק מגן
הר גריזים (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Yitzhak Magen, Yitzhak Magen, The Dating of the First Phase of the Samaritan Temple on Mount Gerizim in Light of the Archaeological Evidence, Penn State University Press, 2007-07-21, עמ' 157–212
- ^ כיום (2013) אין מגבלות ביטחוניות על הביקור באתר.
- ^ זיו ריינשטיין, הר גריזים נפתח לציבור, באתר ynet, 5 ביולי 2012
- ^ מנשה הראל ,קדמוניות נופי ארץ-ישראל : הביוגרפיה של העם על פי הגאוגרפיה של הארץ,עמוד:38
- ^ מקור:חיים גבירצמן, מפעלי המים ביהודה ושומרון, מחקרי יהודה ושומרון - קובץ ט"ו, המכללה האקדמית יהודה ושומרון - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן, אריאל, 2006
- ^ פרק 14: היכן הר גריזים
- ^ מעובד מתוך (י"א, 302-311)
- ^ מקור: יצחק בן צבי, עמ'201
- ^ מקור: יצחק בן צבי,עמ'202
- ^ Richard Bull, The Excavation of Tell er-Ras on Mt. Gerizim, The Biblical Archaeologist