השושלת הדנישמנדית
השושלת הדָנִישְׁמֵנְדִית (בטורקית: Dânişmendliler; בפרסית: دودمان دانشمند) הייתה שושלת טורקית ששלטה במרכז אנטוליה בשנים 1075–1178, לצד השושלת הסלג'וקית ותוך מאבקים עמה. בירת אזור השליטה שלה הייתה תחילה בעיר אמסיה ולאחר מכן הועברה לעיר ניקסר ולאחר מכן לסיוואס. בשיאה, בראשית המאה ה-12, השתרע אזור השליטה של השושלת מאנקרה בצפון-מערב ועד מלטיה בדרום-מזרח. לאורך קיומה בלמה השושלת הדנישמנדית את התקדמות מסעי הצלב. מייסד השושלת היה דנישמנד גאזי (בפרסית: دانشمند غازی), שמשמעות שמו או כינויו "דנישמנד" היא "מדען". עד 1134 נשאו ראשי השושלת בתואר ביי ולאחר מכן נטלו את התואר "מליק" (מלך).
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | ביי ולאחר 1134 מליק |
| שפה נפוצה | טורקית, פרסית |
| עיר בירה | אמסיה, ניקסר, סיוואס, מלטיה |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1075 לערך |
| פירוק | |
| תאריך | 1178 |
| ישות קודמת | השושלת הסלג'וקית |
| ישות יורשת | סולטנות רום |
  | |
היסטוריה עריכה
לאחר קרב מנזיקרט (1071) השתלטה השושלת הסלג'וקית על מרכז אנטוליה, כאשר היא יורשת את שלטי האימפריה הביזנטית. לאחר מותו של השליט הסלג'וקי סולימאן בן קוטלמיש ב-1086, פרצה מלחמת-אחים בין יורשיו, אותה ניצל דנישמנד גאזי על מנת להרחיב את בסיס השליטה שלו ולייסד שושלת עצמאית. עלילותיו מסופרות באפוס מן המאה ה-13 (בטורקית: Danişmendname), שקשה לקבלו כמקור היסטורי אמין. מקורו ומקורו כוחו של גאזי נתונים במחלוקת בין חוקרי התקופה. החל ממסע הצלב הראשון ב-1096 החלו כוחות אירופאים לחדור לאנטוליה במסגרת מסעי הצלב, על מנת להגיע לארץ הקודש. חלק ניכר מנתיבי התנועה ההכרחיים של הצלבנים עברו דרך אזורי שליטה דנישמנדים, אשר ביקשו למנוע חדירה לשטחיהם.
ב-1100 לכד גאזי גומושטיגין, שליטה השני של השושלת, את בוהמון הראשון, אשר שהה בשבי הדנישמנדים שלוש שנים עד שנפדה. בהמשך שיתף גאזי פעולה עם הסלג'וקים על מנת להכשיל את מסע הצלב של 1101.
בנו, אמיר גאזי, פלש לממלכת קיליקיה הארמנית, שגבלה בשטחי הדנישמנדים בדרום-מזרח. בוהמון השני, נסיך אנטיוכיה הצלבני, שיצא לעזרת הארמנים מקיליקיה, כמו גם על מנת להבטיח את הציר בין אנטוליה לבין ארץ הקודש, נהרג בקרב עם הדנישמנדים ב-1030. זמן קצר לפני מותו ב-1034 נטל לעצמו אמיר גאזי את הכינו מליק.
בנו, מליק מהמד גאזי לא היה איש קרבות באביו וסבו, ועסק במפעלי בניה בעיר קייסרי אותה הקים למעשה מחדש. לאחר מותו התפצלו שטחי הדנישמנדים לצפון, שמרכזו בסיווס, בשליטת אחיו יאגיבסן ולדרום, בשמרכזו במלטיה, בשליטת אחיו אי אל-דלב. עם זאת, בנו של מהמד גאזי, מליק זונון, ביקש אף הוא לשלוט בממלכה מקייסרי. שני דודיו התנגדו למהלך, פלשו לעיר וגירשו את זונון, שמצא מפלט אצל השליט הסלג'וקי. ב-1172 הצליח זונון לכבוש את סיווס בסיוע צבא ששלח לו נור א-דין. עם זאת, לאחר מותו של נור א-דין ב-1174 חזר צבאו לסוריה וזונון לא הצליח להחזיק בשאריות הממלכה הצפונית, שסופחה לסולטנות רום. זונון מצא מפלט בחצר הביזנטית. עד 1178 כבשו הסלג'וקים את כל שטחי הדנישמנדים, כולל מלטיה בדרום, וסיפחו את כל שטחיה לסולטנות.
לקריאה נוספת עריכה
- Clifford Edmund Bosworth, The New Islamic Dynasties: A Chronological and Genealogical Manual, Edinburgh University Press (2004). ISBN 978-0-7486-2137-8