השנים החסרות

השנים החסרות הוא מונח המתייחס לפער של כ-169 שנים בין הכרונולוגיה המקראית והמסורתית לבין הכרונולוגיה המקובלת במחקר ההיסטורי המודרני.

סדר הזמנים של מלכות פרס והשנים החסרות - חז"ל לעומת המחקר המקובל

הסתירה בין סדר עולם למחקר ההיסטורי

הספר סדר עולם רבה התקבל כחלק מהמסורת היהודית לכרונולוגיה של האנושות, ועליו מבוסס מניין השנים בלוח העברי. מקריאת הספר עולה בעיה כרונולוגית. לפי סדר עולם, עמד בית המקדש השני על תלו במשך 420 שנה. חורבן בית שני אירע בשנת 70 לספירת הנוצרים, ומכאן שהוקם ב-350 לפנה"ס. כיוון שלפי המסורת, גלות בבל נמשכה 70 שנה, הרי שחורבן בית ראשון אירע בשנת 420 לפנה"ס.

ואולם לפי התיעוד ההיסטורי, האימפריה הנאו-בבלית, שעל פי המתואר במקרא החריבה את בית ראשון, נכבשה על ידי ממלכת פרס קרוב למאה ועשרים שנה קודם לכן (בשנת 539 לפנה"ס). התיארוך המקובל בקרב היסטוריונים לחורבן הבית הראשון הוא 586 לפנה"ס. נוצר אפוא פער של כ-166 שנה בין הכרונולוגיות השונות. הבעיה הוטלה לחיקה של האימפריה הפרסית, שלפי התיעוד ההיסטורי התקיימה למעלה ממאתיים שנה (539 -331 לפנה"ס), ולפי סדר עולם - 52 שנה בלבד. המדרש מתארך את התקופה הפרסית באופן מינימליסטי, לפי מלכי פרס המוזכרים במקרא בלבד. כמו כן, בהתאם לברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב', מניח המדרש שהתואר 'ארתחשסתא' שמוזכר רבות בספרים עזרא ונחמיה אינו תואר של מלך פרטי, אלא שם כולל לכל מלכי פרס, ובמקרא הוא מוסב על דריווש, האחרון שבמלכי פרס.

מקצתן של השנים החסרות מתקזזות בתקופת בית ראשון: לפי המסורת היא נמשכה 410 שנים, לפי הכרוניקות של שנות שלטון מלכי ממלכת יהודה וממלכת ישראל, תוך תחשיב מינימליסטי של שנות המלכים החופפות ביניהם. אך במחקר ההיסטורי התקופה עליה ניתן ללמוד ממקורות חיצוניים מתקצרת בעשרות שנים, אולי כי התקופות בהן אב ובנו מלכו במקביל היו ארוכות יותר.

אחת ההשלכות המרכזיות של ההבדל בין שתי השיטות, הוא סיפור מגילת אסתר. לפי חז"ל, סיפור המגילה היה זמן קצר לאחר הצהרת כורש, בתקופה בה הופסקה בניית המקדש בעקבות כתבי השטנה של עמי הארץ, לפי זה עולה שנס פורים ומינוי מרדכי כמשנה למלך התניע את תהליך חידוש בניין המקדש, שלוש שנים לאחר סיפור מגילת אסתר. לעומת זאת, לפי המחקר^{[דרוש מקור]}, סיפור המגילה התקיים שנים רבות לאחר הקמת המקדש, וייתכן שאף לאחר עזרא ונחמיה, לפי זה, סיפור המגילה מתאר את הקורות שאירעו ליהודים בפרס שלא עלו לארץ, ואין לו שום השפעה על שאר ספרי התנ"ך העוסקים בתקופת שיבת ציון.

ראיות מרכזיות מן המקרא

אחת הראיות שתומכות לכאורה במחקר ההיסטורי היא מן המקרא עצמו. בסוף ספר נחמיה (יב י) מוזכרת שושלת של שישה כוהנים גדולים, שכיהנו במהלך התקופה הפרסית. חישוב פשוט מורה ששישה דורות אורכים כמאה וחמישים שנים, מה שמעיד שתקופה זו הייתה ארוכה בהרבה מחמישים השנים שנמנו בסדר עולם. המלבי"ם השיב על ראיה זו, שייתכן שהכוהנים הגדולים היו מבוגרים מאוד וכהנו במשך תקופות קצרות, וחלקם כהנו במקביל זה לזה, כך שניתן להכניס אותם למשך תקופה קצרה. הרב מדן במאמר מבוא למאמרו של ד"ר חיים חפץ, השיב על השאלה באופן זה, אם נקדים ונתחיל למנות את ששת הדורות מאז שכורש הרשה לעם ישראל לבנות את בית המקדש, שמונה עשרה שנה לפני בניין בית המקדש בפועל (בהנחה שכבר אז נתמנה יהושע בן יהוצדק לכהן גדול), נרוויח 18 שנים נוספות. אם נצא מנקודת הנחה שיהושע בן יהוצדק היה בן 45 כאשר הוא נתמנה להיות כוהן גדול, יתפרסו ששת הדורות על פני תקופה של כ-100 שנה, דבר שאיננו מופרך כל עיקר, קושי נוסף מן המקרא על שיטת חז"ל הוא שהפירוש המדרשי ש'ארתחשתא' ו'דריווש' הם אותו אדם - אינו מתאים לפשוטו של מקרא, אולם יש הטוענים^{[דרוש מקור]} שאין בכך קושי, שכן גם לגבי מלכי מצרים, ספר שמות מכנה את כולם בשם פרעה, ולכן אין קושי בכך שכל מלכי פרס כונו 'ארתחשתא' ואילו השם הפרטי הוא 'דריווש'.

מאידך, אין ספק שהתעלמותו של המקרא ממספר מלכים פרסיים משונה, מה שתומך בגרסת חז"ל, שמלכים אלו כלל לא היו קיימים^{[דרוש מקור]}. הדילוג הגדול ביותר הוא בעזרא פרק ז' שלפי המחקר המקובל מדלג ללא כל רמז על 58 שנים שבין חנוכת המקדש על ידי זרובבל בזמן דריווש הראשון, עד לעליית עזרא הסופר שהייתה בעת שלטונו של ארתחשסתא הראשון (בן חשיארש הראשון, בנו של דריווש הראשון). הקושי הוא גם בפתיח לפרק - "אחר הדברים האלה", נוסח שמעיד שלפי כותב הדברים האירועים התקיימו בזה אחר זה ללא פער כה משמעותי ביניהם. יש שניסו לתת תשובות להתעלמותו של המקרא מפער זה, אך לא נאמרה בעניין תשובה מוכחת שמניחה לגמרי את הדעת מקושי זה.

התייחסות לבעיה במהלך הדורות

רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים (1573), היה היהודי הראשון שטען כי התיארוך לפי המסורת היהודית אינו מדויק מבחינה היסטורית לגבי השנים שלפני בית המקדש השני. רבנים רבים באותה תקופה התנגדו לשיטתו, אחד מהם הוא המהר"ל מפראג שכתב תגובה חריפה על כך בספרו באר הגולה. טענתו המרכזית של המהר"ל היא שאין לזוז ממסורת ישראל שבוססה על ידי חז"ל, המהר"ל אפילו לא הרגיש צורך להתמודד ישירות עם טענותיו של רבי עזריה מן האדומים. עם זאת חלק מחכמי ישראל קבלו את השיטה המדעית, הן מתוך הראיות ההיסטוריות והן מתוך פשט המקראות. באופן כללי, רוב חכמי ישראל במהלך הדורות התעלמו מהכרונולוגיה המדעית בהניחם שאין היא מבוססת, ייתכן שגם שהצטרף לכך החשש שהכרונולוגיה המדעית פותחה על ידי מדענים נוצריים שהשתמשו בה כדי להוכיח שקץ הגאולה של דניאל מתאים לדת הנוצרית. במאה השנים האחרונות יש מחכמי ישראל שקבלו את מסקנות המדע, מתוך הכרה בממצאים החדשים שהתגלו.

הרב יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות (1769) כתב שהאימפריה הפרסית שלטה בכל העולם 52 שנה, והתיארוך המקובל שמדבר על למעלה ממאתיים שנה לאימפריה הפרסית - מתייחס למלכי פרס ששלטו בעיקר בפרס עצמה ולא בכל העולם.

הרב זאב יעבץ ניסה ליישב את הסתירה בעזרת שינוי גרסה בסדר עולם, על פיו מלכות פרס התקיימה במשך 252 שנים ולא 52 שנים, כפי שמופיע בנוסח המקובל. אמנם במהדורות המדעיות החדשות של סדר עולם הוכח שטענה זו אינה נכונה.

בשנת 1964, טען מחשב הקץ חיים שבילי בספרו "חשבונות הגאולה" כי הלוח העברי מפגר ב-200 שנים. שבילי הסביר זאת באמצעות החישוב המקובל של השנים שעברו מאז בריאת העולם עד לשנת 1964, כולל השנים שבהן עמדו שני בתי המקדש לפי המסורת היהודית (410 ו-420 בהתאמה). אולם לדידו, בית המקדש השני עמד על תילו במשך 606 שנים (206 תחת שלטון ממלכת פרס, ו-400 תחת שלטון ממלכת יוון). לתאוריה זו צירף בספרו הסברים ומפורטים עם הוכחות, חלקן ממלחמות היהודים מאת יוסף בן מתתיהו ומדברי פילון האלכסנדרוני.

בשנת 1973, בעקבות פולמוס מוקדם עם הרב שאול לוסטיג בנושא זה, פרסם ד"ר מרדכי ברויאר את המאמר "הוראת היסטוריה ואמונת חכמים" בו טען שיש לקבל את מסקנות המחקר המדעי, ועל המורים בחינוך הדתי להסביר לתלמידיהם שחז"ל לא התכוונו לתת תיאור היסטורי מדויק, אלא להעביר מסר רוחני בדבריהם, ואין צורך לראות בדברי חז"ל דעה היסטורית מחייבת. מאמר זה קבל פרסום רב, ומהווה עד היום תשתית לדעת המאמינים בסמכותם של חז"ל שמקבלים על עצמם את מסקנות המחקר המדעי. על פי דרך זו, נאמרו מספר תאוריות לסיבה שחז"ל העלימו במכוון את הכרונולוגיה האמיתית: יש שכתבו שהדבר נעשה כדי להעלים את קץ הגאולה שבספר דניאל, יש שכתבו שהדבר נעשה כדי להסתיר את "החור השחור" בין אנשי כנסת הגדולה לשמעון הצדיק. הרב יעקב מדן ביקר שיטה זו וטען שמדברי חז"ל נראה שבנושא זה הם התכוונו לתת תיאור מדויק של האירועים, ומשונה לומר שבמקומות כה רבים התכוונו חז"ל להעביר רק מסר רוחני.

בשנת 1991, ד"ר חיים חפץ פרסם מאמר בו הוא טוען שהכרונולוגיה של חז"ל היא הנכונה ושהתארוך המקובל במחקר נובע מהסבר שגוי של המקורות הקדומים והממצאים הארכאולוגיים. לדברי חפץ, ההיסטוריונים היוונים לא דייקו בפרטים, ומתוך כך נוצרו גרסאות סותרות שחייבו את ההיסטוריונים להוסיף עוד כשבעה מלכים לממלכה הפרסית, בעוד מדובר על גרסאות שונות למלכותו של אותו אדם. למאמר הוקדם מבוא מקיף של הרב יעקב מדן שמסביר את הבעיה הכרונולוגית, ומצביע על יתרונותיה של שיטת חפץ. אך יש שביקרו עמדה זו.

קישורים חיצוניים

• ד"ר מרדכי ברויאר, הוראת ההיסטוריה ואמונת חכמים, באתר "דעת"
• שני מאמרים המסכמים את הנושא, עם הפניות ותרשימים - "בעקבות הזמן האבוד" - חלק 1, "בעקבות הזמן האבוד" - חלק 2, מתוך הבלוג "ארץ העברים"
• הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל, באתר אוצר התורה
• יצחק הראל, סדר מלכי פרס וסך שנות שלטונם מעת כניסת דריוש וכורש לבבל, בכתב העת "אסיף", 2021
• The Missing ~660 Years in the Chronology of the World History, Vedveer Arya