ואנגרי מאטאיי
ואנגרי מוטא מאטאיי (באנגלית: Wangari Maathai; בקניה הוגים את שמה ואנגרי מא'אטיי; 1 באפריל 1940 – 25 בספטמבר 2011) הייתה פעילה פוליטית וסביבתית קנייתית. ב-2004 הייתה מאטאיי לאישה האפריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום, שהוענק לה על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה ושלום. כמו כן, היא זכתה בפרס הקיום הנכון ב-1984 ובפרס גולדמן לפעילות סביבתית ("הנובל הירוק") לשנת 1991.
 | |
| לידה |
1 באפריל 1940 ניירי, קניה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 2011 (בגיל 71) ניירובי, קניה |
| שם לידה |
Wangarĩ Muta |
| מדינה |
המושבה הבריטית קניה, קניה |
| מקום מגורים | קניה |
| פעילות בולטת | פעילה פוליטית |
| ידוע בשל | כלת פרס נובל לשלום ומייסדת תנועת החגורה הירוקה |
| השכלה | ביולוגיה (דוקטורט באנטומיה) |
| מעסיק |
אוניברסיטת ייל |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
Mazingira Green Party of Kenya |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| בן או בת זוג |
Mwangi Maathai (?–1978) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מאטאיי הייתה חברת פרלמנט ושירתה כסגנית שר לסביבה טבעית ואוצרות טבע בממשלתו של נשיא קניה מוואי קיבאקי מינואר 2003 עד נובמבר 2005.
רקע משפחתי ושנים ראשונות עריכה
ואנגרי נולדה באפריל 1940 למשפחה טיפוסית משבט הקיקויו. אמה הייתה אשתו השנייה של אביה, אחת מארבע נשותיו. ואנגרי הייתה השלישית מבין חמשת ילדיה של אמה אך הבת הראשונה ולכן קרובה מאוד לאמה. ממנה היא קיבלה את אהבת הטבע והאדמה. אמה שמעולם לא הלכה לבית הספר או למדה קרוא וכתוב עסקה כל חייה בחקלאות והמשיכה לגדל מזון עד אמצע שנות ה-80 לחייה. אביה למד בבית ספר יסודי, ידע קרוא וכתוב בשפת הקיקויו אך לא באנגלית ועבד כנהג ואיש תחזוקה בחווה בבעלות מתיישב אנגלי לבן, ואליו הצטרפו שאר נשותיו חוץ מואנג'ירו, אמה של ואנגרי.
אף על פי שבאותה תקופה בקהילת הקיקויו בנות נשארו לרוב לעזור לאימן בעבודות הבית והטיפול באחים, ואנגרי נשלחה לבית ספר יסודי בגיל 8, ובגיל 11 היא עברה ללמוד בפנימיה שנוהלה על ידי המסיון הקתולי. שם היא הייתה בתקופת התקוממות המאו מאו. כשסיימה את לימודיה בשנת 1954 הייתה בעלת הציונים הגבוהים ביותר בכיתתה ולכן יכלה להתקבל לתיכון היחיד שהיה באותה תקופה בקניה לבנות שחורות. בתום לימודיה בתיכון שאלו אותה אם היא מעדיפה להיות מורה או אחות שכן אלו היו נתיבי הקריירה לנשים שחורות בעלות השכלה תיכונית בקניה, אך ואנגרי הייתה נחושה להמשיך להשכלה גבוהה.
השכלה גבוהה עריכה
בשנת 1960 ואנגרי נבחרה להשתתף ברכבת האווירית אותה יזם קנדי, במסגרתה 300 בוגרי תיכון מצטיינים מקניה נשלחו ללמוד בארצות הברית. היא קיבלה תואר ראשון בביולוגיה מקולג' Benedictine בקנזס, המשיכה ללימודי תואר שני באוניברסיטת פיטסבורג בו זכתה ב-1966. לאחר חזרתה לקניה היא השלימה (1971) דוקטורט באנטומיה מטעם אוניברסיטת ניירובי ואוניברסיטת מינכן. בכך הפכה מאטאיי לאישה הראשונה באפריקה המזרחית והמרכזית שזכתה בתואר דוקטור.
משפחה ומשבר עריכה
ב-1969 נישאה למואנגי מאטאי, איש עסקים ולימים חבר פרלמנט, ולזוג נולדו שלושה ילדים. ב-1977 עזב מואנגי את הבית, וב-1979 הגיש תביעת גירושים. מואנגי טען בפומבי שוואנגרי בגדה בו עם חבר פרלמנט אחר. המשפט נדון בהרחבה בתקשורת של ניירובי ולבסוף מואנגי זכה במשפט. בעקבות הגירושים התראיינה ואנגרי לאחד מכתבי העת וטענה שהשופט היה לא כשיר או מושחת, וכתוצאה מכך היא הואשמה בבזיון בית הדין ונשפטה לשישה חודשי מאסר. בעקבות פשרה היא שוחררה לאחר מספר ימי מאסר[1] בלבד. על פי הביוגרפיה שלה זו הייתה נקודת מפנה בהתייחסותה לשלטון והחוק בקניה[2]. בעקבות הגירושין הוסיפה ואנגרי מאטאיי "A" נוספת לשם משפחתה שכן בעלה לשעבר דרש ממנה להפסיק להשתמש בשם המשפחה שלו.
לאחר הגירושין ואנגרי היגרה לזמביה. ילדיה של ואנגרי חיו עם מואנגי, בעלה לשעבר, עד שנת 1985.
תנועת החגורה הירוקה עריכה
ערך מורחב – תנועת חגורה ירוקה
בשנות ה-70 ואנגרי הוזמנה למועצת המנהלים של UNEP התוכנית הסביבתית המקומית של האומות המאוחדות ונחשפה לעיסוק וידע בנושאים אקולוגיים, במקביל מחקר על קרציות בקר הוביל לנסיעות רבות ברמת קניה, היא ראתה שהנחלים מובילים הרבה אדמה. "זו בליה" אמרה לעצמה. היא הבחינה שהבקר רזה, האנשים רזים והשדות מצמחים ירק בדלילות. בכפר הולדתה נגדע היער הטבעי כדי לפנות מקום למטעי תה, ומפולות קרקע החלו באזור. כחלק ממעורבותה בNCWK ארגון הנשים של קניה, החלו להגיע אליה דיווחים מהשטח על ילדים שסובלים ממחלות הקשורות בתת-תזונה בעיקר עקב מעבר למזון מעובד. המזון המעובד דרש פחות זמן בישול מהמזון המסורתי של תושבי קניה. כריתת היערות הקשתה על מציאת עצי הסקה לבישול וכתוצאה הועדף המזון המעובד. כך נולד אצל ואנגרי הרעיון "בואו נשתול עצים"[3]. העצים יספקו עץ להסקה, לגידור ולבנייה, העצים יתנו צל לאדם ללבהמה, יגנו על המים וייצבו את האדמה. עצי פרי יספקו מזון, ירפאו את האדמה ויחזירו את הציפורים והחיות הקטנות. כך נולדה תנועת החגורה הירוקה.
ב-1977 ארגון הנשים של קניה (NCWK) נרתם ליוזמה וראה בה דרך לספק הכנסה לנשים עניות באזורים כפריים, הדריכו אותן איך למצוא זרעים של העצים המקומיים לזרוע ולטפח שתילים ולאחר מכן להעביר לאדמה, הנשים קיבלו תמריץ בסך כ-4 סנט על כל עץ שנשתל והגיע לגודל מסוים. טקס נטיעת העצים הראשון התקיים ביום כדור הארץ הבינלאומי בניירובי בנוכחות ראש העיר, וראשי ארגון הנשים של קניה והארגון הסביבתי של האומות המאוחדות באירוע ניטעו 7 עצים על שם שבעה ראשי שבטים ומנהיגים מההיסטוריה המקודמת של קניה. ניסיונות ראשונים של נטיעת עצים בקהילות הכפריות הבהירו שהתנאי להצלחה הוא הרתמות הקהילה המקומית ופעילות בהתאם לחוקי ומנהגי הקהילות השונות. המלצת הארגון הייתה לנטוע לפחות 1000 שתילים בשורה "חגורה ירוקה" שתחזיר לאדמה את לבושה הירוק, החגורות החזיקו את האדמה, סיפקו צל, שוברי רוח ובית גידול ליצורים, כך נולד שמה של התנועה.
ואנגרי חזרה וטענה שנטיעת מיליארד עצים ברחבי כדור הארץ תעצור בוודאות את ההתחממות הגלובלית. היא קיבלה תרומות רבות של שתילים מארגונים למען האישה, למען הסביבה ולמען האדם. ואנגרי קיבלה תמיכה מהאומות המאוחדות, מראשי ממשלה של מדינות ומשגרירי מדינות, ובכך התגברה על מתנגדיה.
מספר פעמים בחייה נתקלה באלימות כנגד המגמה הירוקה שלה. כשנשיא קניה באותה תקופה דניאל אראפ מוי ביקש לסגור אתרים טבעיים ראשיים בקניה כדי לבנות במקומם מגדלי פאר, ואנגרי התנגדה לכך בתוקף ואף הגנה בגופה על כריתות עצים ולכן הותקפה על ידי חיילי המדינה שקיבלו הוראה לבצע זאת מהנשיא מוי. היא נעצרה, נשפטה וריצתה מספר חודשי מאסר בכלא.
קישורים חיצוניים עריכה
ואנגרי מאטאיי, ברשת החברתית Goodreads- ואנגרי מאטאיי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אודות הסרט על חייה
- ואנגרי מאטאיי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ואנגרי מאטאיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה