וולטר ראלי
סיר וולטר ראלי (אנגלית: Walter Raleigh; 1552 – 29 באוקטובר 1618), היה סופר, משורר, חייל, חצרן ומגלה ארצות אנגלי.
 | |
| לידה |
22 בינואר 1552 Hayes Barton, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
29 באוקטובר 1618 (יוליאני) (בגיל 66) לונדון, ממלכת אנגליה |
| מדינה |
ממלכת אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
כנסיית סנט מרגרט |
| מקום מגורים |
ג'רזי, אנגליה, אירלנד |
| השכלה |
|
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
נצרות פרוטסטנטית |
| בן או בת זוג |
אליזבת ראלי (1593–?) |
| פרסים והוקרה |
Knight Bachelor |
| חתימה |
 |
  | |
ראלי, שנולד בדבון, חי פרק זמן באירלנד, שם השתתף בדיכוי מורדים, ונטל חלק חשוב בטבח סמרוויק (Smerwick). לאחר מכן הפך ראלי לבעל האדמות שהוחרמו מן האירים. במשך הזמן התחבב ראלי על אליזבת' הראשונה, ומונה לאביר בשנת 1585. הוא היה מעורב בהתיישבות הבריטית המוקדמת בווירג'יניה שבצפון אמריקה. ב-1591 התחתן בסתר עם אליזבת טרוקמורטון (Throckmorton), אחת מגבירות פמליית המלכה, מבלי לבקש את רשות המלכה. בשל כך, הוא ואשתו נשלחו למצודת לונדון. לאחר ששוחררו, הם פרשו לאחוזתו שבשרבורן, דורסט.
ב-1594 שמע ראלי על "עיר הזהב" שבדרום אמריקה, והפליג כדי לחפש אותה. לאחר ההפלגה, הוא פרסם ספר על חוויותיו. תיאוריו המוגזמים תרמו להתפתחות אגדת "אל-דוראדו". לאחר מות המלכה אליזבת ב-1603, ראלי נכלא שנית במצודת לונדון, בשל השתתפותו לכאורה בקנוניה נגד ג'יימס הראשון, שלא חיבב את ראלי כקודמתו בתפקיד. ב-1616 הוא שוחרר על מנת לאפשר לו להשתתף במסע נוסף לחיפוש אל דוראדו. המסע נכשל, והמוצב הספרדי בסאן תומה נבזז על ידי אנשיו של ראלי. לאחר חזרתו לאנגליה הוא נעצר על מעורבותו בביזה. נערך לו משפט ראווה, שנועדה בעיקר לפייס את ספרד, וראשו נערף בארמון וייטהול.
ראשית חייו עריכה
כללית, מעט ידוע בוודאות על תקופת ילדותו ונעוריו של ראלי. ראלי, אשר נולד בדבון למשפחה מן האצולה הקרקעית האנגלית, היה הצעיר מבין חמישה בנים שנולדו לאביו, וולטר ראלי האב. אמו, קתרין צ'מפרנואון (Champernowne), הייתה אשתו השלישית של וולטר ראלי האב. כן הייתה אמו אחייניתה של אומנת המלכה אליזבת' וידידתה הקרובה, קט אשלי (Ashley), והיא זו שהציגה את הבנים לראשונה בחצר המלכות. כל חמשת הבנים בלטו בתקופות המלוכה של אליזבת' וג'יימס.
בשל השתייכותה המוצהרת לזרם הפרוטסטנטי, הייתה המשפחה בסכנה מספר פעמים בתקופת שלטונה של המלכה מרי הקתולית. באחד המקרים, נאלץ אביו של ראלי להתחבא במגדל כדי לחמוק ממוות. כתוצאה מכך פיתח ראלי בנעוריו שנאה לקתוליות, אותה מיהר לבטא כשאליזבת' הראשונה הפרוטסטנטית עלתה לכס המלכות.
קורותיו של ראלי בין 1569 ל-1575 אינם לגמרי נהירים. לפי הערתו בספרו "ההיסטוריה של העולם", נראה שב-1569 נלחם לצד ההוגנוטים הצרפתים. ראלי היה רשום כסטודנט באוקספורד בין השנים 1572–1574, אך נראה שמעולם לא התגורר שם, ועל כל פנים, לא סיים את לימודיו ולא הוענק לו תואר. בשנת 1574 החל ללמוד משפטים, וב-1575 נרשם למידל טמפל, אחת מאכסניות המשפט שבלונדון. עם זאת, במשפטו, ב-1603, הצהיר שמעולם לא למד משפטים. ב-1578, ראלי הצטרף לאחיו-למחצה, סיר האמפרי גילברט (Gilbert), במשלחת למציאת המעבר הצפון-מערבי. ראלי פיקד על אחת משבע הספינות באותה משלחת, שמשימתה לא עלתה יפה.
אירלנד ובחצר המלכה עריכה
בין 1579 ו-1583 השתתף ראלי בדיכויין של מרידות דזמונד (Desmond). הוא היה מפקדה של יחידת משנה במצור על סמרוויק (Smerwick), אז נטבחו תחת פיקוחו מאות חיילים איטלקים וספרדים לאחר שנכנעו. בעת התפיסה והחלוקה מחדש של האדמות לאחר דיכוי המרד, קיבל ראלי שטח של 160 קמ"ר, כולל עיר החוף המבוצרת יוול (Youghal), אותה הפך למקום מגוריו, והכפר ליזמור (Lismore). בכך היה לבעל האדמות הגדול ביותר באזור מנסטר (Munster) שבאירלנד, אך הייתה לו הצלחה חלקית בלבד בהבאת מתיישבים אנגלים לאדמותיו.
בחצר המלכה עריכה
בשנת 1581 ראלי חזר מאירלנד לאנגליה. הוא השתתף בחיי החצר והתחבב על המלכה אליזבת. על תקופה זו סופרו סיפורים צבעוניים שונים, אבל סביר שאינם נכונים. ב-1585 הוא מונה לאביר, לאחראי על המיכרות בקורנוול ובדבון, כנציג המלכה בקורנוול, וכמשנה לאדמירל בשני המחוזות. ב-1585 וב-1586 הוא כיהן בפרלמנט כנציג דבונשר.
ראלי הזמין ספינה אצל בונה האוניות ר. צ'פמן בדפטפורד. הספינה נקראה במקור ארק (תיבה, כמו תיבת נח), אבל שמה שונה לארק ראלי, בהתאם לנוהג באותם הימים לקרוא לספינה על שם בעליה. הכתר רכש את הספינה מראלי ב-1587, ושמה שונה ל"ארק רויאל".
המשך באירלנד עריכה
בשנים 1588–1589 היה לראש העיר של יוול. נטען שהיה הראשון ששתל תפוחי אדמה באירלנד, אך נראה שייחוס זה שגוי, ושתפוחי האדמה הגיעו לאירלנד באמצעות מסחר עם הספרדים.
בין מכריו באירלנד היה אנגלי אחר שקיבל שם אדמות, המשורר אדמונד ספנסר (Spencer). בשנות ה-90 של המאה ה-16 נסעו ביחד מאירלנד לחצרה של המלכה אליזבת', שם הגיש לה ספנסר את שירו האלגורי, The Faerie Queene.
ראלי לא צלח בניהול אדמותיו באירלנד, והונו הדלדל. בשנת 1602 מכר את אדמותיו לריצ'רד בויל (Boyle), הרוזן מקורק. בויל הצליח מאוד, ולאחר מותו של ראלי בני משפחתו פנו לבויל וביקשו פיצוי על כך שראלי מכר את האדמות בסכום נמוך מדי.
משלחות לצפון אמריקה עריכה
ב-25 במרץ 1584, כמה חודשים לאחר מותו של גילברט, ראלי קיבל במקומו מן המלכה אליזבת' הראשונה זיכיון מלכותי למשך שבע שנים, לחקור, ליישב ולשלוט בכל מקום "מרוחק, ברברי, עובד אלילים, שאינו נשלט או מיושב על ידי נוצרים", וזאת בתמורה לחמישית מן הכסף והזהב שיופקו מן המקום. הזיכיון, שמטרתו הייתה הפקת עושר מן העולם החדש והקמת בסיס לפריבטירים, על מנת שיתקפו ספינות ספרדיות, אשר עשו דרכן עמוסות אוצרות מאמריקה, יפקע במידה שראלי ייכשל בהקמת יישוב במשך אותן שבע שנים. ראלי החל לקבץ למען היוזמה מספר רב של אנשי חצר ויורדי ים ידועים כמו ריצ'רד גרנוויל ופרנסיס דרייק, וכתוצאה ממאמציו כבר באפריל 1584 נשלחו שתי ספינות קטנות לסקור את חופיה של אמריקה הצפונית. בתחילת יולי הגיעה המשלחת לחופיה של צפון קרוליינה של ימינו וחקרו את האזור במשך כחודשיים. אחת הספינות חזרה לאנגליה באמצע ספטמבר כשעל סיפונה שני ילידים משבט רואנוק.[1] המסע הוכתר בהצלחה והחלה היערכות לקראת ארגון משט גדול יותר והקמתו של בסיס קבע באי רואנוק. האזור שנסקר כונה על ידי ראלי בשם וירג'יניה לכבודה של אליזבת' שהייתה ידועה בכינוי "המלכה הבתולה".[2]
בשנת 1585 ראלי שלח משלחת חמושה לצפון אמריקה על מנת להקים מצודה שתשמש כבסיס לפשיטות על הספרדים, וזו, על האי רואנוק, הפכה למושבה האנגלית הראשונה בצפון אמריקה. חברי המשלחת, שמזונם אזל, עזבו עם פרנסיס דרייק ביוני בשנה שאחריה. גרנוויל, שהגיע לרואנוק זמן קצר לאחר שאלה עזבו, הותיר במקום 15 איש, אשר גורלם לא נודע.
ב-1586, אחת המשלחות ששיגר ראלי לכדה את החוקר הספרדי פדרו סרמיינטו דה גמבואה. גמבואה הוחזק כאסיר בביתו של ראלי, והשניים ניהלו שיחות ארוכות.
ב-22 ביולי 1587, ראלי שיגר משלחת שנייה לרואנוק, בניסיון התיישבות חדש. זו הפעם נשלחה קבוצה מגוונת יותר של מתיישבים, בהם גם משפחות שלמות, בהנהגת ג'ון וייט (White). לאחר שהות קצרה באמריקה, וייט חזר לאנגליה לצורכי הצטיידות. בשנה שלאחר מכן, המלכה הורתה על קרקוע כל הספינות למקרה שיהיה צורך בהן למלחמה עם ספרד. לאחר ניצחון הצי האנגלי ב-1588, הותר לספינות לצאת, אבל לרוע מזלם של המתיישבים, הספינות פנו לקובה בניסיון לתפוס ספינות סוחר ספרדיות עמוסות אוצרות שעליהן היו שמועות. הספינות הגיעו למושבה רק ב-1591, ומצאו שכל המתיישבים נעלמו. הרמז היחיד לגורלם היה המילה CROATOAN והאותיות CRO שנמצאו חרוטות בגזעי עצים. ייתכן שהן רומזות על כך שהמתיישבים נטבחו על ידי הקרואטנים או שבטים ילידיים אחרים, או שהם השתלבו ביניהם או נלקחו על ידם למקום אחר. השערה אחרת היא שהם נסחפו לים בחורף הסוער של 1588. בשל סופת הוריקן, נמנעו ג'ון וייט וצוותו מלבקר את הקרואטנים ולבדוק את העניין, ולא היה שום ניסיון נוסף לבדוק את העניין במשך כמה שנים.
תוכניתו של ראלי, אשר מעולם לא הגיע בעצמו לצפון אמריקה, שהתגלמה בהקמתה של מושבת רואנוק, נחלה אמנם כישלון, אך סללה את הדרך לניסיונות התיישבות מאוחרים יותר. וכללית, מסעותיו שמומנו בעיקר על ידיו ועל ידי חבריו, מעולם לא ייצרו זרם הכנסות יציב שאיפשר את תחזוקה של ההתיישבות.
נישואין ומאסר עריכה
ב-1591 ראלי נשא לאישה בחשאי את אליזבת ת'רוקמורטון, אחת מבנות הלוויה של המלכה. היא הייתה צעירה ממנו ב-11 שנה, והייתה בהריון בעת החתונה. היא ילדה בן, שנקרא ככל הנראה דמרי, ושניתן לטיפולה של מיינקת. נראה שהתינוק לא שרד, ואליזבת חזרה לתפקידה בחצר. שנה לאחר מכן התגלו הנישואין הלא מורשים. המלכה הורתה על כליאתו של ראלי, ואליזבת שוחררה מתפקידה. ראלי שוחרר מכילאו אך לא חזר לחצר במשך שנים מספר. הזוג הפגין נאמנות, ובעת היעדרויותיו של בעלה, הוכיחה את עצמה אליזבת בניהול כספי המשפחה והמוניטין שלה. לזוג נולדו שני בנים נוספים, וולטר וקריו.
מסע לאגן האורינוקו עריכה
ב-1594 הגיעו לידיעת ראלי דיווחים על עיר מוזהבת במעלה נהר הקרוני (Caroní), ושנה לאחר מכן הוא הפליג לאזור שהיום נמצא במזרח ונצואלה בחיפוש אחרי מנואה (Manoa), העיר האגדית שבה מדובר. כשחזר לאנגליה, הוא פרסם את הספר "גילוי גואינה", שכלל דיווח על מסעו והצהרות מוגזמות לגבי מה שגילה. אפשר לראות בספר תרומה לאגדת אל-דוראדו. אף על פי שיש בוונצואלה מחצבי זהב, אין הוכחה לכך שראלי מצא מכרות כלשהם. יש הטוענים שהוא גילה את מפל אנחל, אבל נראה שגם טענות אלה אינן נכונות. בשנת 1595 הוא גילה את אגם הזפת באי טרינידד, אגם הזפת הגדול בעולם, ואף השתמש בזפת לאיטום ספינותיו.
המשך חייו עריכה
ראלי השתתף בכיבוש קדיס, בדרום-מערב ספרד, ב-1596, ואף נפצע בקרב. הוא השתתף גם במסע לאיים האזוריים בשנת 1597. באותה שנה הוא נבחר לחבר פרלמנט מטעם דורסט, ואז בשנת 1601 לחבר מטעם קורנוול. הוא היה היחיד בתקופת האליזבתיאנית שכיהן בפרלמנט מטעם שלושה מחוזות שונים.
בשנים 1600 עד 1603 היה ראלי מושל האי ג'רזי בתעלת למאנש, ופעל לחידוש ביצוריו.
עם מותה של אליזבת בשנת 1603 נכלא ראלי במצודת לונדון. מאוחר יותר באותה שנה הוא הועמד למשפט בחשד למעורבות בקנוניית מיין נגד המלך ג'יימס. הוא נמצא אשם, ואף על פי החליט המלך לא להוציאו להורג. הוא נכלא במצודת לונדון עד 1616. במהלך כליאתו הוא חיבר חיבורים רבים, כולל כרך ראשון של "ההיסטוריה של העולם", שעסק ביוון הקלאסית וברומא. ב-1616 הוא שוחרר כדי להוביל מסע נוסף לוונצואלה, בחיפוש אחרי אל-דוראדו. במהלך המסע הזה, אנשיו של ראלי שדדו מוצב קדמי של הספרדים ב"סן תומה דה גואינה", על נהר האורינוקו. במהלך מתקפה זו, וולטר, בנו של ראלי, נפגע מקליע ונהרג. כששב ראלי לאנגליה, דרש שגריר ספרד מהמלך ג'יימס לבצע את גזר דין המוות של ראלי. מבוקשו ניתן לו.
מותו עריכה
ראשו של ראלי נערף ב-29 באוקטובר 1618. הוא נקבר בכנסייה מקומית בסארי, אך מאוחר יותר הועברו שרידיו לקבר המשפחתי בכנסיית סנט מרגרט בווסטמינסטר. אשתו, שנפטרה כ-29 שנים אחריו, נקברה איתו.
אף על פי שהפופולריות שלו דעכה מאוד לאחר שיאה בתקופת המלכה אליזבת, הוצאתו להורג נראתה בעיני רבים, הן באותו בזמן והן מאז, כבלתי מוצדקת. טוענים שמעורבותו בקנוניית מיין הייתה מוגבלת.
שירה עריכה
ראלי נחשב לאחד מחשובי המשוררים של התקופה האליזבתנית. שירתו כתובה בדרך כלל בסגנון ישיר ולא מקושט. סי.אס. לואיס החשיב את ראלי לאחד מ"משוררי הכסף", קבוצת משוררים שלא הושפעה על ידי הרנסאנס האיטלקי, האופן שבו התייחס לספרות הקלאסית, ושימושו באמצעים פואטיים מורכבים. בחלק משיריו מבטא ראלי גישת בוז לעולם, המאפיינת יותר את ספרות ימי הביניים.
קישורים חיצוניים עריכה
- כתבי וולטר ראלי בפרויקט בן-יהודה
- יצירותיו של וולטר ראלי, פרויקט גוטנברג
- שירים של וולטר ראלי והערות
- וולטר ראלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי וולטר ראלי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- וולטר ראלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- וולטר ראלי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)