וולפגנג שיסל

וולפגנג שיסל
Wolfgang Schüssel
לידה	7 ביוני 1945 (בן 78); וינה, אוסטריה
מדינה	אוסטריה
השכלה	אוניברסיטת וינה
מפלגה	מפלגת העם האוסטרית
	4 בפברואר 2000 – 11 בינואר 2007; (7 שנים)
	→ ויקטור קלימה אלפרד גוזנבאואר ←
פרסים והוקרה
	מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (2007); הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1995); הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; מסדר ההצטיינות הבווארי; הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה; אביר הצלב הגדול של מסדר הקדוש גרגוריוס; הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה ;
חתימה

וולפגנג שיסל (בגרמנית: Wolfgang Schüssel; נולד ב-7 ביוני 1945) הוא פוליטיקאי אוסטרי מטעם מפלגת העם האוסטרית, קנצלר אוסטריה בין השנים 2000–2007. במחצית הראשונה של שנת 2006 היה נשיא מועצת אירופה.

לאחר הבחירות באוסטריה של 2006, שבהם מפלגתו השמרנית-ימנית של שיסל איבדה את רוב מושביה בפרלמנט האוסטרי, המפלגה דעכה והוחלפה למעשה בידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ומנהיגה אלפרד גוזנבאואר. שיסל נשאר במשרת הקנצלר עד שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית יצרה קואליציה חדשה, והוחלף בידי גוזנבאואר ב-11 בינואר 2007. באותה שנה הוחלף גם על ידי וילהלם מולטרר כראש מפלגת העם.

שיסל נשוי, אב לשני ילדים ומתגורר בווינה.

חייו עריכה

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת עריכה

שיסל נולד ב-7 ביוני 1945 בווינה, בירת אוסטריה. הוא למד בגימנסיה הקתולית "שוטנגימנסיום", ושם הוא סיים את לימודי המאטורה שלו בשנת 1963. לאחר מכן הוא למד באוניברסיטת וינה וקיבל דוקטורט במשפטים בשנת 1968. שיסל היה מזכיר של קבוצת חברי הפרלמנט של מפלגת העם האוסטרית מאז 1975. מ-1975 עד 1991 הוא היה מזכיר ראשי של הפדרציה האוסטרית לעסקים, תת-ארגון של מפלגת העם.

שיסל מונה למשרת שר הכלכלה האוסטרי ב-24 באפריל 1989, בממשלת הקואליציה תחת הקנצלר פרנץ ורניצקי. ב-22 באפריל 1995, בקונגרס ה-20 של מפלגתו, נבחר שיסל למנהיג מפלגת האוסטרים העממית. ב-4 במאי 1995 הושבע וולפגנג שיסל לתפקיד סגן קנצלר אוסטריה והשר לענייני חוץ בממשלתו הרביעית של ורניצקי, והחזיק באותם תפקידים גם בממשלתו החמישית. בממשלתו הראשונה של הקנצלר ויקטור קלימה, החל מה-28 בינואר 1997 ועד ה-4 בפברואר 2000, שיסל מונה שוב לשר החוץ וסגן הקנצלר.

קנצלר אוסטריה עריכה

ב-4 בפברואר 2000 שיסל הושבע לתפקיד קנצלר אוסטריה לאחר תבוסה בבחירות, שבה מפלגתו זכתה במספר הקולות השלישי בגודלו בלבד. עד אז, מפלגתו הייתה החברה המשנית בקואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים. על מנת שלא יחודש הכישלון של הקואליציה הקודמת, שיסל שוכנע להרכיב קואליציה יחד עם מפלגת החופש (FPÖ) הימנית-קיצונית שהונהגה בידי ירג היידר – מהלך שגרר אחריו ביקורת רבה. שיסל מונה לקנצלר אף שמפלגתו פיגרה אחרי מפלגת החופש ב-415 קולות.

הממשלה שבראשה עמד שיסל - בתחילתה - נחשבת לממשלה השנויה במחלוקת ביותר מאז זו ב-1945, בעיקר כיוון שהייתה מורכבת גם ממפלגת החופש, שבראשה עמד באותו זמן ירג היידר, דמות שנויה במחלוקת גם-כן. אף על פי שהיידר עצמו מעולם לא היה חבר בממשלתו של שיסל, ההשתתפות בקואליציה גרמה לבקורות שכיחות באוסטריה ומחוץ לה.

בין 2000 ל-2002 התקיימו הפגנות שבועיות כל יום שלישי ברחבי וינה נגד הממשלה. הסיבות העיקריות למחאות היו הקואליציה עם מפלגת החופש ומדיניויות מושמצות שונות של הממשלה.

ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה, כפי שהוחלט במדינות רבות אחרות ששיתפו בממשלתן מפלגות ימניות. לאחר כמה חודשים, גם שליטי מדינות אחרות מחוץ לאירופה סירבו ללחוץ יד עם אחד מחברי ממשלת שיסל והטילו עליה סנקציות. ממשלתו של שיסל הייתה הממשלה הראשונה זה 30 שנה שהקנצלר שלה לא היה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

בזמן הסנקציות שהוטלו על אוסטריה במשך מספר חודשים, גם הממשלה האוסטרית וגם ראשי מדינות האיחוד האירופי ניסו למצוא פתרון למצב. היות שהבסיס החוקי היה המשפט הבינלאומי, שלפיו אסור להכריח אנשים או גופים שונים להשלים וללחוץ ידיים, לא היה אפשר ליישב את המשבר בצורה משפטית. לכן לאחר חודשיים, הגיעה לאוסטריה משלחת של שלושה מומחים (die drei EU-Weisen - שלושת המומחים האירופאים) לבחון את הסיטואציה הפוליטית ולקבוע אם ראשי המדינות האירופאיות יוכלו להסיר את הסנקציות. הדוח שלהם לא מצא סיבות שיאפשרו לחברות האחרות באיחוד האירופי לנקוט בצעדים נוספים מעבר לאלה שקבועים במשפט הבינלאומי, וזאת לפי המשפט האירופי באותה תקופה. מכל מקום, המסקנה החשובה יותר שהוסקה היא שמערכת בשביל סיטואציות כאלה בדיוק תוכל להתיישם ולהכלל במשפט האירופי. ההשלכות של המסקנה הזו קרו בשינוי חוזה האיחוד האירופי בעיר ניס שבצרפת ב-2001.

בעקבות הדוח ביטלו המנהיגים האירופאים בסופו של דבר את הסנקציות על אוסטריה והחזירו את רמת היחסים בקיץ של שנת 2000 לרמה הקודמת, וכל זאת על אף שהקואליציה באוסטריה לא שונתה.

הממשלה השנייה עריכה

בקיץ של שנת 2002, סדרה של הפסדים בבחירות גרמו למאבק פנימי במפלגת החופש בידי ירג היידר וחבריו הקרובים. בעקבות זאת סגנית הקנצלר סוזאנה ריס-פאסר ושר האוצר קרל היינץ גראסר (שניהם ממפלגת החופש) הכריזו על התפטרותם, ועל כן שיסל פרק את הקואליציה והכריז על בחירות חדשות שהתקיימו באותה שנה והסתיימו בניצחון גורף של שיסל. מכל מקום, לאחר משא ומתן של מספר חודשים עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת החופש גם יחד, שיסל החליט לחדש את הקואליציה עם מפלגת החופש, שזכתה רק ב-10 אחוזים מהקולות. ב-28 בפברואר 2003 הושבע שיסל שנית לקנצלר אוסטריה.

באפריל 2005 התפרקה מפלגת החופש בפועל לשתי מפלגות בעקבות העימות הפנימי, כשהיידר הקים את מפלגת הברית לעתיד אוסטריה (BZÖ) וצירף אליו את רוב חברי מפלגת החופש במועצה הלאומית ואת חברי הממשלה הקודמים מהמפלגה. מתוך התרגזות על מפלגת החופש בגלל השינוי שהתחולל בה, שיסל המשיך את הקואליציה איתה רק עד סוף הזמן החוקי. למרות זאת, לאחר הבחירות החדשות שיסל אמר כי קואליציה שנייה עם מפלגת החופש או מפלגת הברית תהיה אפשרית.

נשיא מועצת אירופה עריכה

ב-1 בינואר 2006 שיסל ירש את טוני בלייר הבריטי כנשיא מועצת אירופה. בנוכחות קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הבטיח שיסל להנהיג את אוסטריה "יד ביד" עם גרמניה, ומרקל הבטיחה שגרמניה תעשה כל דבר על מנת לעזור לאוסטריה בתקופת כהונתו. לפני בחירתו לנשיא נפגש שיסל עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, על מנת לשוחח על שיתוף הפעולה בין המדינות [1].

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא וולפגנג שיסל בוויקישיתוף

שיסל באתר הרשמי של קנצלרי אוסטריה (באנגלית וגרמנית)

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר-מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי-ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר-דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל-דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר-דצמבר 2021	2021–מכהן

הקודם: ויקטור קלימה	קנצלר אוסטריה	הבא: אלפרד גוזנבאואר

הקודם: ארהרד בוזק	יו"ר מפלגת העם האוסטרית	הבא: וילהלם מולטרר