וילהלם גרנר
קארל אדוארד וילהלם גרנר (בגרמנית: Karl Eduard Wilhelm Groener; 22 בנובמבר 1867 – 3 במאי 1939) היה איש צבא ופוליטיקאי גרמני.
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1867 לודוויגסבורג, ממלכת וירטמברג   |
|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1939 (בגיל 71) פוטסדאם, גרמניה הנאצית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הדרום-מערבי שטאנסדורף |
| מדינה |
ממלכת וירטמברג, גרמניה |
| השתייכות |
צבא הקיסרות הגרמנית |
| דרגה |
גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-33 מפקד קורפוס המילואים ה-25 מפקד הקורפוס ה-1 ראש המטה הכללי הגרמני | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
וילהלם גרנר נולד ב-22 בנובמבר 1867 בוירטמברג, ולמד בגימנסיה באולם ובלודוויגסבורג. בשנת 1884 התגייס לצבא וירטמברג. בשנים 1893–1896 למד בהאקדמיה הצבאית הפרוסית, ממנה סיים בהצטיינות.
בשנת 1899 הוא הוצב במטכ"ל הקיסרי, במחלקת הרכבות. מהשנים הללו הוא המשיך לטפס בסולם הדרגות ונחשב לאחד האסטרטגים הצבאיים הטובים בגרמניה. בשנת 1912 הוא מונה לראש מחלקת הרכבות במטה הכללי והוא הכין את רשת הרכבות לשימוש על פי תוכנית שליפן. הצלחת השימוש ברכבות לשינוע כוחות הצבא הגרמני הביאה לו אותות הצטיינות ויוקרה רבה[1]. בשנת 1916 צורף למשרד המלחמה הפרוסי כיועץ מיוחד. בשנת 1917 תכנן את כיבוש אוקראינה. גרנר שירת במשך שישה חודשים בחזית המערבית תחילה כמפקד הדיוויזיה ה-33, ואחר כך כמפקד קורפוס המילואים ה-25. במרץ 1918 פיקד על הקורפוס ה-1 במהלך כיבוש אוקראינה, וב-28 במרץ התמנה לרמטכ"ל קבוצת הארמיות אייכהורן. משימה זו חייבה אותו להתמודד עם אתגרים ארגוניים ופוליטיים, בפרט עימותים עם הפיקוד הגבוה של הצבא האוסטרו-הונגרי, ופיקוח על ממשלת אוקראינה שנזקקה לעזרה נגד המהפכנים הבולשביקים. לאחר התפטרותו ובריחתו של אריך לודנדורף בספטמבר 1918, מונה גרנר למחליפו. ב-10 בנובמבר 1918 יעץ, ביחד עם פילדמרשל פאול פון הינדנבורג לקייזר וילהלם השני להתפטר מכיסאו[2]. בשנת 1919 יעץ לממשלה הסוציאל-דמוקרטית בראשותו של פרידריך אברט לחתום על חוזה ורסאי על אף תנאיו המשפילים.
לאחר המלחמה נשאר גרנר במשרד המלחמה ובשנים 1920–1928 שימש כסגן שר ההגנה. בשנת 1927 יזם חוק שאסר על גיוס נאצים לצבא - חוק אשר המשיך להתקיים עד שנת 1944. בשנת 1928 מינה אותו הנשיא פון הינדנבורג לתפקיד שר המלחמה בממשלת האחדות בין השמרנים והסוציאל-דמוקרטים. בנאום בדצמבר 1931 אמר אל מול המשבר הכלכלי העולמי שאין תרופה מן המוכן ושגרמניה צריכה לדבוק בכוחה המוסרי. הוא גם אמר שיסודות רפובליקת ויימאר איתנים ושהממשלה תדכא כל מהומה[3]בכוונו לנאצים ולקומוניסטים. כשר הפנים והצבא, רוכזו אל גרנר הפניות לדאוג לריסון האלימות והפעילות האנטישמית של הנאצים[4][5]. אולם בגרמניה נשמעה עליו ביקורת על אוזלת ידו בטיפול בנאצים[6][7]. באפריל 1932, גרנר הוציא אל מחוץ לחוק את ה-SS והאס-אה והטיל הגבלות על הרייכסבנר של הסוציאל-דמוקרטים והחזית האדומה של הקומוניסטים. בעקבות זאת העלו הנאצים תלונות נגד הרייסבאנר והנשיא הינדנבורג דרש מגרנר לאחוז בצעדים נגדם[8].
הסכסוך בין גרנר להינדנבורג העמיק ובמאי 1932, בעקבות חוסר שביעות רצון ממנו בצבא, התפטר גרנר מתפקיד שר ההגנה[9]. ההתפטרות גם באה לאחר שהסתכסך עם ידידו ומנהל משרדו, גנרל קורט פון שלייכר[10].
קישורים חיצוניים עריכה
- וילהלם גרנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Alan Warwick Palmer, Victory 1918, Grove Press, 2000
- ^ וילהלם ובניו מתנשאים למלוכה, דואר היום, 24 ביולי 1932
- ^ סו"ס זכר גרנר גם את היטלר, דבר, 3 בדצמבר 1931
- ^ מעשה ידי הנאצים להתפאר, דבר, 14 בפברואר 1932
- ^ גרנר מבטיח, דבר, 19 בפברואר 1932
- ^ נצני מלחמת האזרחים בגרמניה בוקעים ועולים, דבר, 6 בדצמבר 1931
- ^ שומר הרפובליקה, דבר, 7 בפברואר 1932
- ^ חתול שחור בין הינדנבורג וברינינג, דבר, 24 באפריל 1932
- ^ המאורעות בגרמניה, דואר היום, 16 במאי 1932
- ^ היטלר בשנותו את טעמו, דבר, 27 במאי 1932
