ויליאם וולוורת'
סר ויליאם וולוורת' (באנגלית: Sir William Walworth; נפטר בשנת 1385) היה הלורד ראש העיר של לונדון, בירת אנגליה. במהלך כהונתו הרג את ווט טיילר, מנהיג מרד האיכרים וכך הצליח במו ידיו לסיים את המרד.
 | |||||
| לידה |
לא ידוע לונדון, ממלכת אנגליה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1385 לונדון, ממלכת אנגליה | ||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||
| בן או בת זוג |
Margaret (?) | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
Knight Bachelor | |||||
  | |||||
קורות חיים עריכה
וולוורת' היה בן למשפחה שהתגוררה בדורהאם. הוא התמחה אצל ג'ון לאבקין (John Lovekyn) חבר החברה המאמינה של מוכרי הדגים (גילדת הדייגים של לונדון).
וולוורת' ירש את מקומו של מורו כאלדרמן של רובע ברידג' (Bridge ward) במועצת הסיטי בשנת 1368, נבחר לתפקיד שריף בשנת 1370 ולתפקיד הלורד ראש העיר בשנת 1374.
במהלך כהונתו הוא נהג להלוות כספים רבים לריצ'רד השני, מלך אנגליה ותמך בדודו של המלך ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר.
וולוורת' עבד זמן קצר בבית המכס של לונדון תחת ג'פרי צ'וסר ונחשב באותה עת לאחד הסוחרים העשירים בלונדון.
מרד האיכרים עריכה
וולוורת' ידוע בכך שהרג את ווט טיילר במהלך הפגישה שנערכה בין המלך לבין טיילר, ובכך הביא במו ידיו לסיום מרד האיכרים.
בעקבות הטלת מס הדרכים, יצא טיילר בראש קבוצת איכרים ותפס את השלטון בקנטרברי. בעקבות ניצחון זה התקדם לעבר העיר לונדון ונכנס אל העיר בראש צבא איכרים המונה כ-50,000 לוחמים.
טיילר חצה את גשר לונדון בלא התנגדות, נכנס אל מצודת לונדון וכלא את סיימון סדברי, ארכיבישוף קנטרברי הלא פופולרי, וכרת את ראשו. המורדים המשיכו לארמון סאבוי, העלו אותו באש והרגו את דודו של המלך.
ריצ'רד מוולינגפורד נפגש עם המלך ריצ'רד השני והגיש לו את דרישות המורדים. המלך נפגש עם צבא המורדים באזור מייל אנד והבטיח לבחון את דרישותיהם, ולפעול להפחתת המיסים הלא פופולריים.
בעוד ש-20,000 מחייליו המתינו באזור סמית'פילד, טיילר רכב לבדו להיפגש עם המלך. טיילר נפגש עם המלך בנוכחותו של וולוורת'. לא ברור מה התרחש בפגישה, אולם ככל הנראה טיילר העליב את המלך בן ה-15, וסר ויליאם וולוורת' שלף את חרבו ודקר את טיילר שהיה בלתי חמוש. ראלף דה סטאנדיש, אחד משומרי המלך דקר אף הוא את גופתו של טיילר ווידא את מותו.
בשל ההגנה על המלך קיבל וולוורת' את תואר האבירות "סר" וכן קיבל משכורת חודשית לשארית חייו מאוצר המלך.
וולוורת' התמנה לשתי ועדות מלכותיות שנועדו להחזיר את השלום למחוז קנט.
וולוורת' נפטר בשנת 1385 ונקבר בכנסיית סנט מייקל שבקרוקד ליין (כנסייה בה התפלל במהלך חייו, ותרם לה כספים רבים).
בשל מעשיו נחשב וולוורת' לגיבור עממי, והוא מוזכר בספרו של ריצ'רד ג'ונסון משנת 1592 "תשעת הגיבורים של לונדון".
קישורים חיצוניים עריכה
- ויליאם וולוורת', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)