ויליאם קנטרידג'
| ערך מחפש מקורות | |
ויליאם קנטרידג' (באנגלית: William Kentridge; נולד ב-28 באפריל 1955) הוא אמן יהודי דרום אפריקאי, צייר, רשם ואנימטור, שחקן תיאטרון ובמאי אופרות. קנטרידג' נודע בציוריו, בתחריטיו ובמיוחד בסרטיו המצוירים אותם יצר בעזרת רישומי פחם. הוא יצר בין השאר גם קולאז'ים, הדפסים ופסלים. סוגיות פוליטיות וחברתיות בוערות בדרום-אפריקה עמדו במרכז יצירתו[1].
 | |
| לידה |
28 באפריל 1955 (בן 68) יוהנסבורג, דרום אפריקה  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1979–2009 (כ־30 שנה) |
| תחום יצירה |
אמנות הבמה |
| פרסים והוקרה |
פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2017) דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (17 בנובמבר 2021) פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2010) פרס דן דוד (2012) פרימיום אימפריאל (2019) טבעת הקיסר של גוסלאר עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מפקד מסדר האמנויות והספרות |
  | |
קורות חיים עריכה
ויליאם קנטרידג' נולד ביוהנסבורג כדור שלישי בדרום אפריקה במשפחה יהודית שמוצאה בליטא. שם המשפחה בא משם המשפחה המקורי של הסב, "קנטרוביץ'". הוריו כעורכי דין ייצגו שחורים וקטגוריות מופלות אחרות באוכלוסייה נגד תביעות משפטיות שבבסיסן עמדה אידאולוגיית האפרטהייד (שהפכה רשמית במדינה בשנת 1948) ומדיניות הדיכוי של השלטון. אמו פליציה נחומה קנטרידג', לבית גפן, הייתה אחד המייסדים של הקליניקה המשפטית לזכויות האדם Legal Resources Centre, בעוד האב, סר סידני קנטרידג', היה, בין השאר, סניגור במשפטים מפורסמים כמו משפט הבגידה נגד נלסון מנדלה בשנת 1956, המשפטים נגד אלברט לוטולי ודזמונד טוטו.
ויליאם קנטרידג' למד בבית הספר ע"ש אדווארד השביעי בהוטון, יוהנסבורג ונתגלה כילד מחונן. בשנת 2016 היה קנטרידג' האמן הראשון בהיסטוריה עם קטלוג מקיף של יצירותיו מימי ילדותו.
בשנת 1976 סיים קנטרידג' עם תואר ראשון B.A את לימודיו במדעי המדינה ולימודים אפריקאים באוניברסיטת ויטווטרסראנד (1976-1973) ולאחר מכן עד שנת 1978 למד אמנויות - ציור ורישום - בקרן לאמנות של יוהנסבורג (Art Foundation). סיים גם לימודים אלה עם תואר ראשון באמנויות. באותן השנים עבד כצייר בהפקות קולנוע, לימד חריטה והשתתף בפרויקטים של Resistance Art Movement. בשנת 1981 נסע לפריז בצרפת כדי ללמוד תיאטרון ופנטומימה בבית הספר הבינלאומי של תיאטרון ז'אק לקוק. בשנות ה-80 של המאה ה-20 מצא קנטרידג' עבודה כעוזר לאחראי על האביזרים ואחר כך גם בבימוי בכמה סדרות וסרטי טלוויזיה.
פעילותו הרב-תחומית עריכה
בשנת 1985 יצר קנטרידג' את סרט האנימציה הראשון שלו בעזרת שיטה שהוא קרא לה "אנימציה לעניים" באמצעות צילום רישומי פחם. פרט ליצירת רישומים ולסרטי אנימציה נוספים (Drawings for Projection 9), המשיך קנטרידג' להקדיש עניין גם לאהבתו לתיאטרון. בשנים 1991-1975 היה כשחקן ובמאי חבר בלהקת התיאטרון Junction Avenue ביוהנסבורג ובסווטו.
בשנת 1988 היה קנטרידג' אחד ממייסדי "הקואופרטיב של יוצרי סרטים החופשיים" (Free Film-makers Co-Operative) ביוהנסבורג. בשנת 1992 התחיל לעבוד כשחקן, במאי ומעצב תפאורות בלהקת תיאטרון הבובות The Handspring Puppet Company. להקה זו ביצעה מחזות כמו "וויצק" מאת גאורג ביכנר, פאוסט מאת גיתה ושני מופעים שקנטרידג' יצר יחד עם ג'יין טיילור בהשראת המלך אובו מאת אלפרד ז'ארי - Ubu Tells the Truth (אובו מספר את האמת) ו-Ubu and the Truth Commission (אובו וועדת האמת) (1997). אלו היו כולן הפקות בלתי קונבנציונליות, תוך שילוב של אנימציה והופעה על הבמה של מריונטות ובובנאים. בשנת 2001 יצר קנטרידג' אופרטה בשם "זנו בארבע אחה"צ" המבוסס על הרומן של איטלו זבבו "תודעתו של זנו" משנת 1923, בו שילב תיאטרון צללים, קולנוע, מוזיקה ותיאטרון רגיל.
כאמן מגויס, שילב עוד משנות ה-1970 ושנות ה-1980 ביצירות כמו כרזות, רישומים ומופעי תיאטרון פוליטיקה ושירה. לצד מחאה נגד האפרטהייד, הקולוניאליזם והטוטליטריזם מופיעים ביצירותיו קטעים כמו-חלומיים, עם ניואנסים ליריים וקטעים קומיים. מיזוג זה מאפשר למסריו להיות עוצמתיים ומרתקים. האמצעים הליריים עזרו לקנטרידג' להעביר חזון סמלי ועכשווי על דרום אפריקה. דמותו של סוהו מופיע שוב בסרטו המצויר "Tide Table (לוח הגאות והשפל) (2004-2003) המתייחסת למחלוקות סביב מגפת האיידס בדרום אפריקה. בסדרת גובלנים (2007-2001) יצר קנטרידג' שורה של צלליות מורכבות הרקומות ממוהר על אריגי סטן מן המאה ה-19. בשנת 2005 ביים קנטרידג' הפקה של האופרה "חליל הקסם" מאת מוצרט שהוצגה בבכורה בתיאטרון לה מונה בבריסל ואחר כך בצרפת, איטליה, ישראל, ארצות הברית ודרום אפריקה.
הוא זכה לפרסום בינלאומי בשנת 1997 על ידי השתתפותו בביאנלה של יוהנסבורג, בביאנלה של הוואנה וב"דוקומנטה X" בקאסל. קנטרידג' נשוי לאן סטנוויקס, אימונולוגית, ויש לו שלושה ילדים. הוא מתגורר ועובד ביוהנסבורג.
יצירות עריכה
ציורים עריכה
עד לאמצע שנות ה-1970 יצר קנטרידג' ציורים ורישומים. בשנת 1979 יצר 20–30 מונוטיפים שנודעו לימים כסדרת "Pit". בשנת 1980 חרט כ-50 תחריטים בפורמט קטן להם קרא "סצנות בית". שתי סדרות הדפסים אלה הטביעו את חותמן בזהותו כאמן, זהות שאותה המשיך לפתח במדיות שונות. על אף המשך חיפושיו בתחום המדיות הלא מסורתיות יסודות אמנותו היו מתמיד הרישום וההדפס. בשנת 1987 התחיל לעבוד על קבוצת ציורים בפחם ופסטל, המבוססים על ציורו של ואטו "ההפלגה לקיתרה". יצירות חשובות אלה, שהטובות מביניהן משקפות נוף עירוני דיסטופי, מוכיחות את המודעות ההולכת וגוברת של האמן לגמישות המרחב והתנועה. בשנים 1996–1997 יצר קנטרידג' תיק של שמונה הדפסים תחת הכותרת "אובו אומר את האמת", המבוסס על המחזה משנת 1896 של אלפרד ז'ארי, "המלך אובו". הדפסים אלה מתייחסים לעבודות הוועדה לאמת ולפיוס שפעלה בדרום אפריקה אחרי קץ האפרטהייד. ב-2012 העביר קנטרידג' "שישה שיעורי רישום" כחלק מהרצאות נורטון באוניברסיטת הרווארד, שבהם הציג את העבודה בסטודיו והסטודיו כמקום ליצירת משמעות. הוא הציג במסגרת שיעורים אלה רישומים גדולים בדיו הודי של עצים אופייניים לדרום אפריקה על רקע עמודי אנציקלופדיה שנקרעו והורכבו מחדש כל רישום, המשתרע על עמודים רבים מכמה ספרים, מוצג כפאזל.
סרטים מצוירים עריכה
בשנים 1989–2003 יצר קנטרידג' סדרה של תשעה סרטים מצוירים תחת הכותרת המשותפת Drawings for Projection 9. זירת עלילתם היא הנוף החרב של אזורי התעשייה והמחצבות שבדרום יוהנסבורג, על המפעלים והמכרות הנטושים, המזבלות ומצבורי המשקעים שבו, סמל לעוולות ולאי צדק. בראשון בסרטים אלה, "יוהנסבורג, העיר שנייה הגדולה אחרי פריז" (Johannesburg, 2nd Greatest City After Paris) שנוצר מתוך 25 ציורים, מופיעים הגיבורים הראשיים - איש העסקים החמדן, המכופתר וחסר הרגשות סוהו אקשטיין (ש"קנה חצי מיוהנסבורג") והאידיאליסט הרומנטי החצי-עירום פליקס טייטלבוים. הסרט חוקר את המטרות המנוגדות של שני האנשים האלה ואת מאבקי המעמדות בדרום אפריקה[1]. הנוף המדכא של הקרקעות ההרוסים על ידי שנים רבות של כריית מחצבות מככב במיוחד בסרט השישי בסדרה - History of the Main Complaint (היסטוריית התלונה העיקרית). יצירת הסרטים על ידי תהליך מתמיד של מחיקה וציור מחדש בפחם, בעפרון או בצבעי פסטל, משקף את תהליכי הזיכרון והשחזור בהיסטוריה העכשווית של סרום אפריקה. המחיקות מסמלים כם את הנוף המנוצל והמצולק של המדינה[1]
בשנת 1985 יצר קנטרידג' טריפטיך באמצעות מדיה מעורבת, הנקרא "סעודת השייטים" והמבוסס על ציורו המפורסם של פייר-אוגוסט רנואר. הגבורים הסועדים מוקפים בסביבה הרוסה וחרוכה העומדת בניגוד עם הסגנון ועם בחירת הצבעים.
בתחום האופרה עריכה
קנטרידג' הוזמן לעצב תפאורות ולביים אופרות. בעבודת הבימוי באו לידי ביטוי תפיסותיו הפוליטיות, מומחיותו בסרטי אנימציה ובעולם הבובנאות וכו'. הוא ביים את Il ritorno d'Ulisse in patria ("שיבת אוליסס למולדתו") מאת קלאודיו מונטוורדי, את "חליל הקסם" מאת מוצרט ואת "האף" מאת שוסטקוביץ'. אחר כך שיתף פעולה עם המלחין הצרפתי פרנסואה סאראן במופע שנקרא "מברקים מהאף", שבו ביים ועיצב את התפאורה. ב-2015 ביים קנטרידג' במטרופוליטן אופרה בניו יורק את האופרה "לולו" מאת אלבן ברג בהפקה משותפת של האופרה הלאומית האנגלית והאופרה הלאומית ההולנדית. מופע עם אופרת ווצק מאת ברג בבימויו זכה לתגובות נלהבות בפסטיבל זלצבורג באוגוסט 2017.
גובלנים עריכה
החל משנת 2001 החל קנטרידג' ביצירת גובלנים לפי סדרת רישומים שבהם דמויות מעורפלות משורבבות על נייר בנייה קרוע שובצו בקולאז'ים על רקע בצורת רשת המעוצב ממפות של אטלס מן המאה ה-19. כדי להעביר צורות אלה לגובלנים עבד קנטרידג' בשיתוף פעולה הדוק עם הסטודיו לגובלנים על שם סטיבנס ביונסבורג. בעבודה זו נעזר קנטרידג' בצילום ובצבעים לצביעת מוחאייר.
פסלים עריכה
ב-2009 יחד עם גרהרד מארקס, יצר קנטרידג' פסל פלדה בגובה 10 מ' בשם "המהלכת באש" מייצגת דמות נשית עם מנגל על ראשה. הפסל הוצב בקצה אחד של הגשר אליזבת בניוטאון יוהנסבורג. ב-2012 בנה בעיר נאפולי את הספל "האביר מטולדו".
פרסים ואותות הוקרה עריכה
- מסדר האמנויות והספרות של צרפת בדרגת מפקד
- עיטור המסדר איחאמנגה של דרום אפריקה
- 2008 - פרס אוסקר קוקשקה
- 2010 - פרס קיוטו
- 2012 - פרס דן דוד
- 2013 - תואר דוקטור לשם כבוד באמנויות מטעם אוניברסיטת ייל
- 2017 - פרס נסיכת אסטוריאס
- 2019 - פרס התרבות היפני פרמיום אימפריאלה[2]
תערוכות עריכה
- 1995 : הביאנלה של איסטנבול
- 1996 - הביאנלה של סידני
- 1997 : Documenta 6 בקאסל
- 1998 : בביאנלה 24 בסן פאולו
- 1993, 1999, 2005 : בביאנלה של ונציה
- 1999: Carnegie International
- 1999, 2006 : המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק
- 2000 : הביאנלה של שנגהאי
- 2001 :Hirshhorn Museum and Sculpture Garden בוושינגטון
- 2001 : המוזיאון החדש לאמנות עכשווית בניו יורק
- 2002 : במרכז פומפידו בפריז
- 2002: Documenta 11 בקאסל
- 2004 : ב-Castello di Rivoli באיטליה
- 2004 : מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק
- 2004 : טריאנלה של אוקלנד (ניו זילנד)
- 2005 : מוזאון גוגנהיים בברלין
- 2007 : Moderna Museet בסטוקהולם
- 2008 : Philadelphia Museum of Art
- 2008 :תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במוזיאון לאמנות עכשווית בסן פרנסיסקו
- 2010 : במוזיאון לובר ובגלריה הלאומית ז'ה דה פום בפריז
- 2011 : מוזיאון ישראל
- 2012 : Documenta 13 בקאסל
- 2015 : בביאנלה של ונציה (הוקרה לפזוליני)
- 2016 : NO IT IS ! מרטין-גרופיוס-באו בברלין
סרטים עריכה
|
|
סרטיו הוצגו בשנת 2004 בפסטיבל הסרטים בקאן.
לקריאה נוספת עריכה
- Charlotte Bonham-Varter and David Hodge - The Contemporary Art Book, Goodman, London 2016
- Dan Cameron, Carolyn Cristov-Barkagiev, J.M. Coetzee, William Kentridge, London 1999
- Carolyn Cristov-Barkagiev, William Kentridge, exhibition catalogue, Palais des Beaux-Arts, Brussels 1998
קישורים חיצוניים עריכה
ויליאם קנטרידג', ברשת החברתית Goodreads
ויליאם קנטרידג', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויליאם קנטרידג', באתר AllMovie (באנגלית)
ויליאם קנטרידג', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ויליאם קנטרידג', באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויליאם קנטרידג', באתר Discogs (באנגלית)- ויליאם קנטרידג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- על סדרת "Drawings for Prospection 9 ועל הסרט Felix in exile
.svg){kind=logo}
Elizabeth Manchester, 2000 באתר גלריית טייט
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 C.Bonham-Carter,D.Hodge עמ' 130
- ^ British-Palestinian Mona Hatoum wins top Japanese art prize באתר The National, 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)