וינצ'נצו קורונלי

קרטוגרף איטקי
(הופנה מהדף וינצ'נזו קורונלי)

וינצ'נצו מריה קורונליאיטלקית: Vincenzo Coronelli;‏ 16 באוגוסט 16509 בדצמבר 1718) היה פרנציסקני איטלקי, קוסמוגרף, קרטוגרף, מוציא לאור ואנציקלופדיסט שנודע בעיקר באטלס ובגלובוסים שלו. את רוב חייו בילה בוונציה.

וינצ'נצו קורונלי
Vincenzo Coronelli
לידה 16 באוגוסט 1650
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 1718 (בגיל 68)
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

וינצ'נצו קורונלי נולד, ככל הנראה בוונציה, ב־16 באוגוסט 1650, ילדו החמישי של חייט ונציאני בשם מאפיו קורונלי. בגיל 10 נשלח וינצ'נצו הצעיר לעיר רוונה והיה חניך חריטת עץ. בשנת 1663 התקבל למסדר של הפרנציסקנים והפך לאחד מהם בשנת 1665. בגיל שש-עשרה פרסם את יצירתו הראשונה. בשנת 1671 נכנס למנזר סנט מריה גלוריוסה דיי פרארי בוונציה, ושנה לאחר מכן נשלח קורונלי להוראה במכללה של סנט בונוונטורה וסיינט אפוסטולי ברומא, ושם סיים בשנת 1674 את הדוקטורט שלו בתאולוגיה. הצטיין בלימוד אסטרונומיה. מעט לפני שנת 1678, החל קורונלי לעבוד כגאוגרף והוזמן להכין ערכה של גלובוסים יבשתיים ושמיים עבור רנוצ'יו פרנזה השני, דוכס פארמה. כל גלובוס היה מעוצב דק והיה בקוטר של כ־175 ס"מ. עבודותיו הרשימה את הדוכס, עד שהפך את קורונלי לתאולוג שלו.[1][2][3][4] שמו המפורסם של קורונלי כתאולוג גדל ובשנת 1699 התמנה לאב הכללי של המסדר הפרנציסקני.[5]

גלובוס ללואי ה־14 עריכה

 
גלובוס של קורונלי, מצוי בספריה בפולין, 1689

הקרדינל סזר ד'אסטרס, חבר ויועצו של לואי ה־14 והשגריר ברומא, ראה את גלובוס הדוכס של פארמה והזמין את קורונלי לפריז בשנת 1681 לבנות זוג גלובוסים למלך שנחשב הנוצרי ביותר. קורונלי עבר לבירת צרפת שם התגורר שנתיים. כל גלובוס היה מורכב מסבבי עץ כפופים באורך של מטר וחצי רוחב בקו המשווה. עץ זה היה מצופה בשכבת טיח בעובי של סנטימטר, ועליה כיסוי שכבה של בד חזק ולא גמור. לאחר מכן הכל היה עטוף בשכבה של רבע סנטימטר של שני בדים עדינים מאוד שסיפקו השכבה לשרטוט המידע המצויר של הגלובוס.[6] גלובוסים אלה, בגודל 384 ס"מ[7] ובמשקלם כ -2 טון, מוצגים ב- Bibliothèque National François Mitterrand בפריס.[6] הגלובוס תיאר את המידע העדכני ביותר של גילויי צרפת בצפון אמריקה, ובמיוחד משלחותיו של רנה-רוברט קאבלייה.[8]

גלובוס ברגמו עריכה

הביקוש לגלובוסים החל כאופנה פרטית של המעמד הגבוה, שהתרכז בעיקר בחצרות האצולה בצפון אירופה ובמרכזה. אמנות הגלובוסים עם מפת כדור הארץ, או מפת השמיים, שמסומנים בה בכתב יד ולעיתים קרובות מעוטרות היטב, מקורה באיטליה. קורונלי היה בין יוזמי אמנות זו. הגלובוסים המפורסמים ביותר של קורונלי מחולקים לשתי קבוצות: הראשונה כוללת את הגלובוס שיצר לדוכס פארמה ולואי ה־14, שהם ייחודיים באיכות הגבוהה ביותר; השנייה כוללת את אלה שנעשו לאחר 1688. איכות הגלובוסים שייצר עבור לואי ה־14 יצרה את הביקוש לגלובוסים אחרים של קורונלי. המוניטין שלהם היה כה רחב שעורר את הביקוש של אנשי המעמד הגבוה שרצו לקשט את הספריות שלהם באלמנטים כאלה לא רק לשימוש מדעי אלא גם כאלמנטים אמנותיים. על ידי כוונה זו הגיעו שני הגלובוסים בסלונה פורטי מספריית אנג'לו מאי לברגמו. ההיסטוריה של שני הגלובוסים קשורה קשר הדוק לאירועי תרבות ומדיניות שהשפיעו על העיר ברגמו ב־500 השנים האחרונות. למעשה, שני הגלובוסים של קורונלי הגיעו לברגמו בשנת 1692, כשאנג'לו פינארדי, היה ספרן במנזר סנט אוגוסטין. הוא שכנע לקנות אותם בוונציה רק במטרה לצייד את ספריית המנזר בכלים חיוניים לתרבות. בשנת 1797 נפגע מנזר סנט אוגוסטין, ושני הגלובוסים הוחרמו בעזרת החוקים של נפוליאון ויועדו לפריז לצרפם לגלובוסים של ורסאי. עם זאת, בזכות האציל ג'ובאני בטיסטה ורטובה שהסתיר את שני הגלובוסים בביתו בשנת 1834, הם נתרמו על ידי בנו אנדראה לספריית ברגמו.

גלובוסים אחרים עריכה

 
קורונלי, מפת "צרפת החדשה", אזור האגמים בצפון אמריקה, 1688

גלובוסים אחרים נמצאים בספרייה הלאומית של אוסטריה (שני זוגות גלובוסים בקוטר 110 ס"מ מוצגים בפרונקסאל) וזוג במוזיאון הגלוב בווינה, בספרייה של סטיף מלק, כמו גם בטריר, פראג, פריז, הספרייה הבריטית, לונדון (גלובוס שמיימי בלבד), וושינגטון די. סי., פאלאצ'ו פוגי בבולוניה (כדור הארץ בלבד), מוזיאון דלה הספולה בבולוניה (כדור הארץ בלבד) וזוג בביבליוטקה פדריציאנה בפאנו. לאחר ששוחזר והושלם, גלובוס יבשתי נוסף משנת 1688 מוצג בספריית האוספים המיוחדים של אוניברסיטת טקסס באוניברסיטת לובוק, טקסס. במרכז אוניברסיטת טקסס באוסטין, קיים זוג גלובוסים של קורונלי, הן הארצי והן השמיים.

אגודת קורונלי הבינלאומית לחקר גלובסים, שנוסדה בשנת 1952 בווינה, נקראת לכבוד קורונלי.

חיים מאוחרים עריכה

קורונלי עבד במדינות אירופה השונות בשנים שלאחר מכן, לפני שחזר לצמיתות לוונציה בשנת 1705. כאן הוא התחיל פרויקט קוסמוגרפי משלו ופרסם את הכרכים של אטלנטה ונטו. בעיר הולדתו הקים את החברה הגאוגרפית הראשונה הראשונה, Accademia Cosmografica degli Argonauti. הוא גם מילא את תפקיד הקוסמוגרף של רפובליקת ונציה.[9] בהמשך פורסמו שישה כרכים של ה- Biblioteca Universale Sacro-Profana על ידי קורונלי. זאת הייתה סוג של אנציקלופדיה, הערכים שהוכנסו סודרו בה לפי אלף-בית.

קורונלי נפטר בגיל 68 בוונציה, לאחר שיצר מאות מפות בחייו. גלובוסים מקוריים של קורונלי נמצאים בכמה אוספים. זוגות של גלובוסים גדולים (בקוטר 110 ס"מ) המפורסמים ביותר נמצאים בביבליוטקה מרסיאנה בוונציה ובספרייה אנג'לו מאי בברגמו.

לקריאה נוספת עריכה

  • Morea, Negroponte & Adiacenze (1686).
  • Atlante Veneto (1691 - 1696).
  • Ritratti de celebri Personaggi (1697).
  • Lo Specchio del Mare (1698).
  • Singolarità di Venezia (1708-1709).
  • Roma antico-moderna (1716).

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא וינצ'נצו קורונלי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Le Hall des Globes: Exposition permanente des Globes de Coronelli à la BnF,” press release, (Paris: Bibliothèque nationale de France, 2006), 6-7.
  2. ^ Coronelli, Vincenzo (1693). Libro dei Globi. Venice. pp. v.
  3. ^ James Lawrence Fuchs, “Vincenzo Coronelli and the Organization of Knowledge: The Twilight of Seventeenth-Century Encyclopedism” (Ph.D. dissertation, University of Chicago, 1983), 4-7.
  4. ^ Ermano Armao, Vincenzo Coronelli, Cenni Sull’uomo e la Sua Vita (Firenze: Bibliopolis, 1944), 1-16ff.
  5. ^ "Old Church Galleries". Archived from the original on 2008-05-09. Retrieved 2009-02-23.
  6. ^ 1 2 Monique Pelletier, “Les Globes de Louis XIV: les Sources françaises de l’oeuvre de Coronelli,” Imago Mundi 34 (1982): 78.
  7. ^ The diameter is of 487 cm with meridians and horizon circles.
  8. ^ Tucker, Gene Rhea (2008). "Coronelli's Texan Mississippi: A Reinterpretation of the America Settentrionale of 1688". Terrae Incognitae. 40: 82–101.
  9. ^ Anastasia Stouraiti, "Propaganda figurata: geometrie di dominio e ideologie veneziane nelle carte di Vincenzo Coronelli", Studi veneziani 44 (2002), 129-155