ויסטן יו אודן
וִיסְטְן יוּ אוֹדְן (באנגלית: Wystan Hugh Auden; 21 בפברואר 1907 – 29 בספטמבר 1973) היה משורר בריטי־אמריקאי.
 | |
| צילום משנת 1939 | |
| לידה |
21 בפברואר 1907 יורק, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1973 (בגיל 66) וינה, אוסטריה |
| שם לידה |
Wystan Hugh Auden |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Kirchstetten |
| שם עט |
W. H. Auden |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אוקספורד, בית ספר גרשם, כרייסט צ'רץ', בית הספר סנט אדמונד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
שירה לירית |
| תקופת הפעילות |
1920–1973 (כ־53 שנים) |
| הושפע מ |
אדאלברט שטיפטר, קונסטנדינוס קוואפיס, סרן קירקגור, ת"ס אליוט, ג'ון דאן, כריסטופר אישרווד, ג'ורג' מקדונלד, ברטולט ברכט, תומאס הרדי |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
אודן נולד ביורק שבאנגליה, הצעיר בין שלושה בנים של ג'ורג' וקונסטאנס אודן, שניהם אנגליקנים אדוקים. אביו של אודן היה אדם משכיל ורחב אופקים, בקיא בספרות, ובעל ידע בלשונות הקלאסיות. במקצועו היה רופא, ובטרם מלאו שנתיים לבנו הצעיר, עקר מיורק לדרום ברמינגהאם, ובה היה לרופא עירוני. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כרופא צבאי בחזיתות. כשמלאו לאודן שמונה שנים נשלח לפנימייה בסארי, שם היה תלמיד טוב למדי, אך עצל, רשלן, וחצוף. משם עבר לבית הספר הפרטי של גרשם שהתמחה בהוראת מדעים. בבית הספר ההוא, ששרר בו משטרם הקשוח המפורסם של בתי הספר הפרטיים האנגליים של ראשית המאה, גילה אודן שלושה דברים: שאין בו עוד אמונה דתית, שהוא הומוסקסואל, ושברצונו להיעשות משורר.
מגרשם עבר אודן לאוקספורד, ולאחר שנה של לימודי מדעים פנה ללימודי ספרות ובחר להשתלם בשירה האנגלו-סאכסונית העתיקה. בתקופה זו ניהל אודן חיי חברה ענפים, יחסים הומוסקסואלים, ונעשה מנהיגה של קבוצת משוררים צעירים שנודעה לאחר מכן כ"קבוצת אודן", שאחד מהם סטיבן ספנדר, הוציא לאור את ספרו הראשון של אודן, שכלל את שיריו של אודן מ - 1928–1927 וכמה שירי בחרות.
שנות ה-30 היו 'תור הזהב' של אודן, תחנתו הראשונה אחרי סיום לימודיו הייתה ברלין, שם שהה כשנה, החליף אהובים, וצפה מקרוב מאוד בגעש המהומות הפוליטיות. ב-1930 קבל משרה של מורה בבית ספר פרטי לנערים סמוך לגלאזגו. באותו הזמן פרסמה הוצאת "פֵייבּר את פֵייבּר" קובץ משיריו בשם 'שירים'. הקובץ קיבל ביקורות קרירות מכמה ממבקריה החשובים של לונדון, דבר שפגע באודן מאוד, אולם השירים עשו רושם אדיר על משוררים צעירים אחרים כדוגמת דילן תומאס.
אודן הורה במסירות כשלוש שנים, ולאחר מכן החל להשתכר מפרי עטו. ב-1935 נשא לאישה את אריקה מאן, בתו של תומאס מאן על מנת להעניק לה דרכון בריטי. לאחר מכן יצא לסדרת מסעות. בשנת 1936 הוא ביקר באיסלנד ביחד עם חברו לואיס מקנייס. בסופו של דבר הוא החליט להגר עם כריסטופר אישרווד - עימו חיבר שלושה מחזות שהוצגו בהצלחה -לאמריקה. עקירה זו, על סף מלחמת העולם ממש התפרשה כבגידה, אך עבור אודן הייתה זו נקודת מפנה כבירה בחייו, שכדבריו "עייף מלהיות משורר החצר של השמאל האנגלי". בחייו החדשים של אודן בארצות הברית התרחשו שני דברים מרכזיים, הפיכת הלב הנוצרית והחזרה לחיק הכנסייה האנגליקנית, ומפגשו עם צ'סטר קלמן שהיה עתיד להיות בן לווייתו עד סוף ימיו. בראשית שהותו באמריקה חי בקומונת אמנים בשם "בית פברואר", עם בנג'מין בריטן, קארסון מקאלרס, ואחרים.[1] בשנת 1947 זכה בפרס פוליצר עבור הפואמה הנודעת שלו "עידן החרדה", הכתובה בגרסה מודרנית לשירה אנגלוסקסונית.
בשנת 1955 כתב אודן ביקורת ספרותית על הספר שר הטבעות מאת ג' ר.ר. טולקין. השניים הכירו עוד באנגליה כאשר אודן למד בקורס של טולקין, והמשיכו להתכתב אודות שר הטבעות גם לאחר מכן. איחדו בינהם האהבה לאנגלית עתיקה, לכתיבה במסורת התנועה הרומנטית, והאמונה הדתית היוקדת. כמה מהמכתבים התפרסמו באסופת המכתבים של טולקין[2].
ב-1957 רכש אודן בית בכפר האוסטרי קירכשטטן, ומאז נהג לבלות חצי שנה בבית זה וחצי שנה בניו יורק. שנה לפני כן נבחר לכהונת "פרופסור לשירה" באוקספורד למשך חמש שנים, משרה שחייבה אותו לשאת בסך הכול 3 הרצאות בשנה. ותקופה זו עמדה בסימן עבודה בלתי נלאית, וקובצי השירה באו זה לאחר זה.
בחייו הפרטיים נעשה אודן בודד ומוסגר יותר, בעל הרגלי עבודה אדוקים אף יותר. העמיתים לקולג' שפגשו בו עם השנים, פגשו באדם שיכור למדי, שחזר על אותם נושאי שיחה, נשא דרשות ארוכות ונמנע בעקשנות מלהקשיב לבני שיחו. אולם אודן המשיך לעבוד, וכתב שירים חדשים. ב-28 בספטמבר 1973 קרא אודן משיריו לפני חברי "אגודת הספרות האוסטרית" ביוזפפלאץ, התנצל שעליו להשתמט מארוחת הערב, ופרש לחדרו למלון. למחרת היום נמצא מת במיטתו, לאחר שלקה באי-ספיקת לב.
באמצע שנות ה-90 עלתה הפופולריות של אודן הודות לסרט ארבע חתונות ולוויה אחת, שבו צוטט שירו "Funeral Blues" במלואו. בעקבות הסרט פורסם לקט של עשרה משיריו (ביניהם "Funeral Blues") בחוברת בשם "Tell Me the Truth about Love" שנמכרה בכ-275,000 עותקים.
קובצי שירה שפרסם עריכה
- "מגן אכילס" (1955)
- "מחווה לקליו" (1960)
- "על אודות הבית" (1965)
- "כל השירים הקצרים" 1925-1957 (1966)
- "כל השירים הארוכים" (1968)
- "עיר ללא חומות" (1969)
- "שרבוטים אקדמיים" (1971)
- "איגרת לבן סנדקות" (1972)
- "תודה וערפל" (פורסם לאחר מותו, ב-1974).
- מסות: "ידיו של הגון" (The Dyer's hand – 1962)
ספרים ותרגומים של אודן בעברית עריכה
- מגן אכילס ושירים אחרים: 1927–1973, תרגום, מבוא והערות - עמינדב דיקמן, מאגנס, ירושלים, תשנ"ט 1998.
- ו.ה. אודן: מבחר שירים, תרגם - נתן זך, "הנה", קונטרס לשירה, מס' 21, ירון גולן, 1998.
- קריאה, כתיבה, תרגם - אביעד שטיר, מבוא - עמינדב דיקמן, הוצאת דחק, 2020.
- אחד בספטמבר, 1939 ושירים אחרים, תרגם אברהם עוז, מוסף ספרות ותרבות בידיעות אחרונות, הליקון (כתב עת) וכתבי עת אחרים, 2023.
Epitaph on a Tyrant - עשרה תרגומים לעברית, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2023- אברהם עוז, "סך הכל: יומן שירי - תרגומים ושירים", הוצאת פרדס, 2024.
לקריאה נוספת עריכה
- וו.ה. אודן – 'מניפסט על התיאטרון' (מאנגלית: יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ד', 2014.
- וו.ה. אודן – המלט (מאנגלית: יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה', 2015.
- וו.ה. אודן – היהודי הנודד, או מסעו של ק., מסה על פרנץ קפקא, (מאנגלית: עודד וולקשטיין), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.
שירים בעברית עריכה
- מפלת רומא
- מאנגלית: אברהם עוז
- מפלת רומא
- עַל מְזָחִים הַלְמוּת גַּלִּים;
- וּבְשָׂדֶה עָזוּב הַגֶּשֶׁם
- מַכֶּה רַכֶּבֶת סְרָק נִנְטֶשֶׁת;
- פּוֹרְעִים בִּנְקִיק הָהָר חוֹבְלִים.
- עַל מְזָחִים הַלְמוּת גַּלִּים;
- לוֹבְשׁוֹת פְּאֵר שַׂלְמוֹת הָעֶרֶב;
- סוֹכְנֵי אוֹצָר רוֹדְפִים בְּאַף
- חוֹמְקֵי מִסִּים נָסִים בִּיעָף
- בִּתְעָלוֹת עִיר סְפָר אַחֶרֶת.
- לוֹבְשׁוֹת פְּאֵר שַׂלְמוֹת הָעֶרֶב;
- טִקְסֵי כִּשּׁוּף נִסְתָּר שׁוֹלְחִים
- זוֹנוֹת מִקְדָּשׁ לִישׂן עַד אוֹר.
- לְכָל אִישׁ סֵפֶר בַּמִּסְתּוֹר
- חֲבֵר דִּמְיוֹן, דְּבָרָיו קוֹלְחִים.
- טִקְסֵי כִּשּׁוּף נִסְתָּר שׁוֹלְחִים
- קָטוֹ, הוֹגֵה דֵּעוֹת, יַחֲקֹר אֶת
- רָזֵי הַכְּתָב בַמִּסְתָּרִים.
- אַךְ מַלָּחִים עֲבֵי שְׁרִירִים
- מוֹרְדִים עַל לֶחֶם וּמַשְכֹּרֶת.
- קָטוֹ, הוֹגֵה דֵּעוֹת, יַחֲקֹר אֶת
- מִטַּת קֵיסָר חַמָּה לִשְׁנַיִם,
- בְּעוֹד פָּקִיד עָלוּב כּוֹתֵב:
- "אֶת מִשְׂרָתִי אֵינִי אוֹהֵב"
- עַל טֹפֶס דַּק, וְרֹד שׁוּלַיִם.
- מִטַּת קֵיסָר חַמָּה לִשְׁנַיִם,
- בְּלי שֶׁפַע, בְּלי חֶמְלָה שׁופַעַַת
- תִּדְגֹּר צִפּוֹר, רַגְלֶיהָ אֹדֶם,
- עַל גַּל בֵּיצִים מְנֻקָּּדוֹת אֶל
- מַרְאֶה עָרִים מֻכות שַׁפַּעַת
- בְּלי שֶׁפַע, בְּלי חֶמְלָה שׁופַעַַת
- הַרְחֵק, וּבְמָקוֹם אַחֵר,
- עֶדְרֵי אַיָּל גּוֹמְאִים מֶרְחָב
- מִילֵי מִילִין בִּצּוֹת זָהָב
- בְּשֶׁקֶט וּמַהֵר
- הַרְחֵק, וּבְמָקוֹם אַחֵר,
קישורים חיצוניים עריכה
ויסטן יו אודן, ברשת החברתית Goodreads- התגלו שירים לא ידועים של ו"ה אודן, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2007
- שירים של אודן בתרגום משה זינגר, באתר הוצאת כרמל
- ניצה פרילוק, מאמר על השיר "בלוז לפליטים" מאת אודן
- רונן סוניס, מאמר על שירת אודן
- אלי אליהו, ו"ה אודן, משורר במלון, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
- עופרה עופר אורן, האם כשמתרגמים שיר רצוי להבין את המקור?, בבלוג "סופרת ספרים", 26 ביולי 2014
- עופרה עופר אורן, תרגום השיר "בלוז לפליטים" ומדוע נשא המשורר אישה שלא הכיר, בבלוג "סופרת ספרים", 14 במרץ 2016
- עופרה עופר אורן, סיפורי של השיר "1 בספטמבר 1939", בבלוג "סופרת ספרים", 2 בספטמבר 2018
- רשימת תרגומים לשירים של ויסטן יו אודן באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
- ויסטן יו אודן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ויסטן יו אודן, פואמה לזכרו של פרויד: כַּאֲשֶׁר הַצַּעַר נַעֲשֶׂה כֹּה צִבּוּרִי, מאנגלית: עוזי בהר, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2020
- ויסטן יו אודן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ויסטן היו אודן, שיר: בלוז לפליטים, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2021
ו. ה. אודן (1907-1973), (ויסטן היו), דף שער בספרייה הלאומית- ויסטן היו אודן, שיר: אפיטף על קברו של עריץ, תירגם מאנגלית סלמאן מצאלחה, באתר הארץ, 22 במרץ 2022
- זיוה שמיר, תרגומי ו"י אודן באתר מב"ע (מחקרים בספרות עברית)
הערות שוליים עריכה
- ^ שריל טיפינז, February House: The Story of W. H. Auden, Carson McCullers, Jane and Paul Bowles, Benjamin Britten, and Gypsy Rose Lee, Under One Roof in Brooklyn, הוצאת הוטון מיפלין הארקורט, 2005, ISBN 061841911X.
- ^ Humphrey Carpenter, THE LETTERS OF J. R. R. TOLKIEN, London: GEORGE ALLEN & UNWIN, 1981